Lamb of God בפעם השניה
צילם: טל צבר
כשאני מפורק, עם גב תפוס ושפשפות מפה ועד הודעה חדשה אני מנסה לסכם את ההופעה של ענקית המטאל LOG מאתמול שנתיים בדיוק אחרי ההופעה הקודמת. זו אומנם ההופעה השניה של הלהקה בארץ, ונכון שהופעה שניה לא משתווה להתרגשות שבראשונה, ולמרות זאת כל מי שהגיע אתמול להאנגר 11 זכה לראות להקה בשיא תפארתה, עם להקת חימום לא פחות מכובדת בדמות הגיבורים המקומיים Betzefer, ועם קהל שהצביע ברגליים, בגרון ובאגרופים והצדיק את היותו אחד הקהלים האהובים על הלהקה, אהוב כל כך עד שהלהקה צילמה חלקים מההופעה עבור הDVD הקרוב שלה. על הליכות בגיהנום, הרס ושעון חול בסקירה הבאה.
Betzefer
לאחר פתיחה מתוקתקת של השערים בשעה 20:00, לאט לאט נהרו לתוך ההאנגר עוד ועוד אנשים, עד שהמקום התמלא בערך ב 500-700 איש בעוד שאר הקהל מחכה בחוץ ללהקה הראשית ולא יודע מה הוא מפסיד. העובדה שהאולם התמלא בפחות מחצי מהתפוסה שלו ממש לא שינתה ללהקה, שבשעה 21:30 עלו בליווי אינטרו גוספל משנות ה-30' שהתגלגל לו אל השיר Downlow ומיד לאחר פריטת הפתיחה של השיר כל מי שהיה בתוך ההאנגר לא יכל שלא לקפץ באקסטזה ולדפוק את הראש. הלהקה ידועה בתור להקת הופעות סוחפת ועדיין,לא זכורה לי הופעה של הלהקה בעבר שהייתה כל כך הדוקה וסוחפת כמו הנוכחית . אולי זה בגלל LOG, אולי כי הסט הורכב משרשרת להיטים מתוכננת היטב של ההרכב או כי אולי קהל היעד המוזיקלי של שתי הלהקות מאוד חופף, הלהקה חיממה את הקהל והקהל חימם אותה וגם למי שלא נסחף ורק צפה מהצד על האנרגיות שרצו לא יכל להגיד שלא היה מדהים. אביטל הסולן ניצח על הקהל כאילו מדובר במינימום הופעה בפסטיבל בחו"ל, כולל קריאות Hello Tel Aviv באנגלית וניצוח מדויק על הקהל בלהיטים של הלהקה שהכירו ברובם בעל פה. לאחר סט די קצר של 7-8 שירים הלהקה ירדה, משאירה טעם של עוד ופתיחה מושלמת למי שהיה צפוי לעלות אחריה. וסוגרת אולי את החימום הכי מוצלח שהם עשו אי פעם ללהקה מחו"ל ואת אחת ההופעות הטובות של הלהקה.
Lamb of God
לאחר בערך חצי שעה של הכנות, כשהאולם התמלא בניגוד לתחזיות הקודרות שלי בנוכחות של 2000-3000 איש ולקול שאגות הקהל. כשברקע דגל עצום עם לוגו הלהקה ועטיפת האלבום האחרון ואני סובל מכל מיני חברים שדגרו מראש על Setlist.fm וניסו לקלקל לי את ההופעה בספוילרים מציקים, ההופעה נפתחה במפלצת המאסיבית Desolation מהאלבום האחרון של הלהקה. אם בהופעה של Betzefer הרגשתי שהקהל מתלהב אין לי מילים לתאר את מה שהלך פה. ההרגשה הייתה זהה להופעה הקודמת של הלהקה ב2010 – כאילו לא היה אף אחד באולם שלא מעריץ שרוף של הלהקה, שמכיר באופן שוטף את המילים והחומר ורק מחכה להזדמנות לצרוח ולבעוט לצליליהם. הלהקה המשיכה אל הסינגל האחרון Ghost Walking שסחף עוד יותר. סולן הלהקה והכוכב הראשי, Randy Blyth פנה אלינו בפניה נרגשת על כך שהם שמחים לחזור, דיבר על זה שעבר יותר מדי זמן מאז שהם היו פה ושאנחנו חבורה של Crazy Motherf***s ועודד את הקהל להשתגע ולצעוד איתו בגיהנום שהכוונה היא כמובן לשיר Walk With Me in Hell
הלהקה שלפה מהארסנל את פצצת העבר Now You’ve Got Something To Die For ואני מצדי לא הייתי צריך הצדקה טובה יותר מזאת על מנת לעוט אל עבר הפוגו הענק שהיה במרכז. בסופו של השיר, Randy סיפר לנו על הפעם שבה הופיעו באוסטריה, והכירו שם את להקת החימום Betzefer והקדישו להם את Ruin שכשמו הוא, רק הגביר את ההתרגשות וההרס שרצו באויר. בהמשך הטיול בשביל הנוסטלגיה המשכנו אל עבר Hourglass החולני מ Ashes of The Wake, אחד השירים הכי טובים לטעמי שההרכב כתב אי פעם וגרר אותי שוב לפוגו. באותה נשימה הם המשיכו אל The Undertow ש Randy השחיל לתוכו קריאת "מזל טוב!" באחד הבתים בשיר. לאחר מכן הלהקה ירדה מהבמה שהוחשכה וRandy ניסה בכל כוחו להשתיק את הקהל. אם זו היתה הופעה של להקה אחרת הייתי מהמר על בלדה, אך מכיוון שאין ל LOG שום דבר שמתקרב לזה הם פצחו בדבר הכי קרוב שהיה להם להציע – Omerta. אחרי שהם "נחו" עם השיר הזה, הם חזרו לחומר יותר מהיר והפעם בדמותו של "שיר הפאנק רוק", Contractor שהרים שוב באויר את כל מי שהספיק לנשום לרווחה לרגע, באחד השירים היותר מהירים של ההרכב.
בגלל שזאת ההופעה השלישית שבה אני רואה את הלהקה יכולתי להבחן יותר בניואנסים הקטנים, כמו למשל שבפועל למרות שהם חולקים בקרדיטים, גיטריסט ה Lead האמיתי של הלהקה זה ללא ספק Mark Morton, והעובדה שמבחינת תזוזתיות כולם די קפואים על הבמה חוץ מ Randy שמצליח לחפות על כך במרץ אינסופי, אינטראקציה בלתי פוסקת עם הקהל והליכת דינוזאור מצד לצד. ההופעה המשיכה עם The Number Six הטיפה נסיוני מהאלבום האחרון אותו הקדישה הלהקה לחברם הרבי מייקל(?!?) שהוא שיר קצת פחות מוכר מהאלבום האחרון אבל אחד המיוחדים שבו. לאחר מכן הם המשיכו בהקדשה נוספת – הפעם לרני/ דני מהצפון שטרח ובא להופעה הם הנחיתו את Laid to Rest שאת רובו הקהל שר ביחד ובמקום Randy.
הסט המשיך בבחירה תמוהה – הפתיחה והשיר השני, In Your Words מתוך Wrath שאומנם היו מצוינים אבל קצת לא קשורים לסט בשלב זה של ההופעה, אני בכל מקרה נהנתי לגמרי שכן מדובר באחד השירים האהובים עלי . לאחר מכן הגיע Redneck – אולי השיר המוכר ביותר של הלהקה. ואני כבר התחלתי לחשוש שהלהקה הוציאה מהסט את שיר הWall of Death האולטימטיבי שלה, Black Label שלשמחתי נוגן מיד לאחר מכן כשיר האחרון להערב. הלהקה ניסתה לארגן Wall of Death, שנהרס לצערי די מהר עקב קהל שכנראה לא הכיר את השיר ולא ידע מתי להסתער ומתי לא. נו מילא. לאחר מכן Randy נפרדו מאיתנו בברכת Peace in The Middle East והלך לו. ואנחנו נותרנו ללא חולצה, עם זיעה של אחרים וחיוך גדול על הפרצוף.
כן זוהי סקירה משוחדת, ודברים שוליים כמו סט טיפה מוזר, סאונד לא מיטבי של המקום ועוד דברים אחרים לא שינו לי דבר. זאת הייתה אחת ההופעות שיותר נהנתי מהן השנה, ושיעור בע"פ לכל אגדת מטאל ולהקה באשר היא כיצד להופיע ואיך להוביל קהל. מי שבכל זאת לא היה אתמול, אם יש כזה שקורא את הסקירה הזאת. תדע שאם יש להקה שמייצגת את המונח מטאל בעולם הזה זה LOG ואם אתה מצטער על זה שפיספסת. יש לך על מה. לכל השאר, מקווה מאוד שנתראה עוד שנתיים באותו מקום.