Masters Of Rock 2009 – סיקור פסטיבל

מיד לאחר הביקור בסלובניה ובפסטיבל Metalcamp, בלי יותר מדי זמן לנוח, ארזתי מטלטלי ויצאתי לדרך אל עבר צ'כיה, היעד הבא ברשימה שלי. חייב להודות שאני לא יודע איך יכלתי לחשוב על עוד פסטיבל או הופעות, אחרי שבוע שלם של שינה באוהל, בגשם וצפייה בהמון להקות אדירות, אבל בתחום כמו המטאל, או שאתה עמוק בפנים, או שאין לך מה לחפש שם (לא חוק, אבל ככה אני פועל). אז אחרי נסיעה ארוכה ברכב, שעברה בין הכבישים "המהירים" של סלובניה (שכללו בעיקר 2 מסלולים, אחד לכל כיוון), דרך אוסטריה (נופים מהממים) ומעבר גבול מפחיד באמצע הלילה, מצאתי את עצמי בעיירה שכוחת-אל במזרח הרפובליקה הצ'כית, שם הצרות רק החלו…

מזרח אירופה זה מקום קצת לא סימפטי לערוך בו אירועי מטאל, אבל כבר מספר שנים מתקיים שם פסטיבל שנחשב לאחד הגדולים בתחום – Masters Of Rock. רשימת הלהקות הייתה לא רעה בכלל, ובהתחשב במחירים הזנותיים שצ'כיה ידועה בהם (בירה בפחות מיורו, כלומר 5 שקל, מי שמע?), זה נשמע בהחלט כמו מקום אידיאלי למטאליסט המרוד והעני שמחפש הופעות טובות וזולות. אז השנה בין ה-9 ל-12 בחודש יולי מצאתי את עצמי בעיר Vizovice, מנסה להבין למה לעזאזל נכנסתי… כי למעשה, אף אחד שם לא טרח לדעת אנגלית, או להבין אפילו מחוות בסיסיות – וזה עוד כלום!

קמפינג – כשחברי ואני הגענו לעיר הייתה זו שעת בוקר מוקדמת מאד, 4 ליתר דיוק, ואף אחד לא חשב לדאוג לאנשים שעושים מסע ארוך (הרי הפסטיבל מתחיל יומיים אחרי ש-Metalcamp נגמר וזה בדיוק כמה שלוקח כדי להגיע לשם), ניחא, תפסנו קצת שינה לפחות. כשהתעוררנו, נסענו לשערים של מתחם הקמפינג "הרשמי" של הפסטיבל, שם השומרים הצ'כים שלא מבינים מהחיים שלהם, כיוונו אותנו לצד אחר של העיר… לפחות מצאנו סופר-מארקט וכספומט, שני דברים יעילים בהתחשב בזה שאין מקום להחליף כסף בעיר הזאת, והצ'כים לא שמעו על יורו עדיין כמו מרבית המדינות באיחוד האירופאי. אז קנינו דברים, ניסינו להוציא כסף (מסתבר שהם לא מקבלים שם את כל הכרטיסים, למזלי יכלתי להלוות) ועד שחזרנו לאזור "הרשמי" (כי הבנו שאין קמפינג איפה ששלחו אותנו), הופה, נגמר המקום! תודה באמת יא שומרים מפגרים…

הסתובבנו עוד ברחבי העיר וגילינו שיש מתחמי קמפינג בתשלום שמנוהלים ע"י מקומיים מהסביבה. מרוב עייפות פשוט עקבנו אחרי כמה מכוניות והגענו לאחד מהם, שדרש איזה סכום כסף לא סימפטי, אך סביר לצ'כיה, בשביל שנוכל להישאר שם למשך ימי הפסטיבל. רק מה, המתחם היה על חצי גבעה, כך שהאוהלים שלנו היו בשיפוע, ובלילות פשוט החלקנו בתוכם. כמו כן, למתחם היה רק תא שירותים אחד, ולא היו בו מקלחות. לא יודע איך זה היה באזורי הקמפינג האחרים, שמעתי שלחלק אפילו כללו ברזים, אבל אם אין איתכם דוברי צ'כית, הסיכוי לדעת איפה נמצא משהו הוא דיי טריוויאלי. אז תשכחו מאווירת קמפינג, או שיחות עם המקומיים… בכלל, אם לא הייתי מכיר כמה אנשים ממדינות אחרות שהגיעו, כנראה שזה אפילו היה יותר גרוע. עוד מדינה שנואה, שמסתמנת להיות מתחרה ראויה לאיטליה.

מתחם הפסטיבל \ במות – מכיוון שהרבה מאזורי הקמפינג מפוזרים ברחבי העיר, זמני ההליכה יכולים להשתנות – במקרה שלי לפחות, לא הייתי צריך לצעוד הרבה וכעבור 12 דקות בערך כבר הגעתי לאזור הבמות, שהיה מרוצף בבטון ושכן ליד מפעל שנאפס כלשהו (זה גם למה מכרו את המשקה בסביבה). ישנן 2 כניסות למתחם הנמצאות ב-2 הקצוות שלו, אחת קרובה לבמה המרכזית ואחת באזור האוכל, כך שלפחות לא כולם מתנקזים למקום אחד. מלבד זאת הפסטיבל כולל רק במה אחת גדולה ומאובזרת, עליה מתקיימות ההופעות המרכזיות מדי יום, כאשר באזור אחר ישנה במה קטנה יותר שמארחת להקות צעירות ולא ידועות מהסביבה, משהו שאפילו לא שווה לבדוק. לצד הבמה המרכזית ישנו מסך וידאו איכותי, כמו גם באזור האוכל, כך שאפשר לראות את ההופעות אפילו אם לא נמצאים קרוב לבמה, וזו למעשה הבעיה – המתחם לא יכל להכיל את כל כמות האנשים שבאו לפסטיבל, אז גם כשהיה מפוצץ בהופעות, האזורים האחרים היו עדיין מלאים באנשים… זה משהו שלא הבנתי, למה למשוך יותר אנשים ממה שהמקום יכול להכיל?

אוכל ושתיה – מלבד הבמות, מתחם הפסטיבל כולל גם אזור עצום עם דוכני אוכל ושתיה, אזור שנראה לי גדול פי כמה מזה שמאכלס את ההופעות. באמת שיש פה הכל, ומלא מקומות ישיבה, אך כמו שציינתי, משום מה כולם תמיד תפוסים או מלאים, וזאת בזמן שיש גם הופעות על הבמה המרכזית. המחירים לא רעים בהתחשב בצ'כיה, למרות שהאוכל לא תמיד איכותי, אבל הבעיה העיקרית היא התקשורת, או ליתר דיוק חוסר התקשורת עם כל מי שמוכר כאן משהו. אף אחד לא הבין אנגלית, או אפילו ניסה – הם פשוט הביאו לך בירה כתחליף לכל דבר. צ'יפס? בירה! שניצל? בירה! שנאפס? בירה! ביום טוב זה דווקא לא רע, אבל כשאין כמעט עם מי לדבר, מצב הרוח לשתיה חברותית קצת יורד, שלא לדבר על זה שבכלל רצינו לאכול ולא לשתות. גם בעיירה המצב דומה, רק שהצ'כים למדו לתחמן בנוסף להכל והעלו את מחירי האוכל בעיר במיוחד לזמן הפסטיבל (כך סיפר לנו עיתונאי מהאזור… מזל שיש קולגות שאפשר לשוחח עמם).

מרצ'נדייז – כמו שאזור האוכל היה עצום, כך גם אזור המכירות – המון דוכנים מפוצצים במלא חולצות, אביזרים, ומה לא, רק חבל שכמעט 90% מהסחורה בהם הייתה מזויפת. לא ידעתי שיצאו ספלי קפה ללהקות כמו Sonata Arctica ו-Immortal, או תיקי צד, או חולצות של ציורים שלא קשורים בכלל למה שהלהקות הוציאו, או אפילו תמונה של להקה אחרת עם הלוגו שלהן. ממה שיצא לי לראות (וגם זה היה קשה כי גם ליד הדוכנים הסתובבו מלא אנשים), היו כמה זיופים נחמדים ומאד זולים, אבל אם כבר אני משקיע את הכסף במשהו, אני מעדיף שזה לא ירד אחרי שטיפה אחת. אם חשבתי למצוא כמה דילים בדוכן הרשמי של הפסטיבל, שמכר סחורה מקורית, טעיתי, כי המחירים היו זהים כמעט לכל פסטיבל אחר, אפילו שמדובר בצ'כיה.

ימין: היה היה אוהל על גבעה בצ'כיה | שמאל: הבמה המרכזית, או המרכה-זיפת?
Masters Of Rock 2009 – על סדר היום

זה שמדובר באחד הפסטיבלים הגדולים במזרח אירופה, ובצ'כיה בפרט, זה לא אומר שהיחס לכל מי שלא צ'כי צריך להיות טוב, וזאת למרות שמגיעות לפה הרבה להקות בינלאומיות, חלקן אפילו גדולות במיוחד. תחלופת הלהקות הייתה עקבית, הסאונד היה טוב ברוב המקרים וכמעט כל מי שהופיע נתן שואו מלא, זאת במידה והצלחנו לראות משהו כשמתחם הפסטיבל היה מלא עד אפס מקום. בנוסף לכך אחת המארגנות של הפסטיבל החליטה לפרוץ לבמה בסיום \ תחילת כל הופעה כדי לדבר ולתת מידע על הלהקות השונות (בצ'כית כמובן), ולעצבן לי את הצורה, כי לפעמים היא הגיעה עוד לפני שההרכבים ירדו מהבמה או לפני שנעימת הסיום שלהם נגמרה… דפוקה. בתחום מזג האוויר, לא היה לנו חם ומעצבן כמו באיטליה, או גשום ומציק כמו בסלובניה, אבל מדי פעם קיבלנו קיצוניות לכיוון כזה או אחר, כשבעיקר הלילות היו קרירים. 4 ימי הופעות נוספים לאחר 5 הימים שהיה לנו בסלובניה, זה קשה לכל אחד… אבל בסופו של דבר שרדתי ויצאתי בשן ועין, טוב, בעין לפחות, כי הצלחתי לשבור שן באחת מההופעות. כיף!

In Extremo – ההופעה הראשונה שפתחה עבורי את הפסטיבל (אחרי מספר להקות צ'כיות לא מעניינות), הייתה של להקת הפולק מטאל הגרמנית In Extremo, שלשמחתי יוצא לי לראות לפחות פעם בשנה. למרות שהמקום לא היה אידיאלי, ההופעה הזו הייתה דווקא הרבה יותר מהנה מזו שראיתי ב-Wacken כמה שבועות לאחר מכן, מכמה סיבות – קודם כל, הסולן דיבר אנגלית, שזה תמיד טוב להנאה רציפה. דבר שני, לא היו נוכחים בהופעה מליון אנשים, לא יודע אם בגלל שמדובר בלהקה שעושה פולק מטאל בשפה הגרמנית, או סתם כי הצ'כים לא כאלה מעריצים גדולים… בכל אופן, אני נהניתי מכל רגע, אם זה בזכות השואו המקפיץ של חברי הלהקה עם כליהם המיוחדים, הפירוטכניקה שהפציצה באש וזיקוקים, הבדיחות שהסולן זרק (ומסתבר שרק אני הבנתי, כי כמו שציינתי, רוב הצ'כים שם לא מבינים אנגלית) או בחירת השירים, שכללה בין השאר את "Ave Maria" או "Spielmannsflucht" לצד הרבה להיטים ישנים שאיני זוכר את שמם הגרמני, כמו גם קטעים חדשים יותר מהאלבום האחרון Sängerkrieg. הסאונד היה מעט עמום, אך להופעת ספתח אין לי תלונות מיוחדות.

– הלהקה הבאה בתור הייתה Rage שחוגגת כה וכה שנים של פעילות במספר הופעות מיוחדות הקיץ. אף פעם לא התחברתי ללהקה הזו, לכן גם לא בדיוק התעניינתי במתרחש על הבמה, גם אם ידידי Schmier מ-Destruction התארח שם, כמו גם הסולן של Grave Digger, אם אינני טועה. הלילה ירד ועמו הגיע משב רוח קריר, אך לפחות על Nightwish אני יכול לסמוך שיחממו את האווירה. הסט היה זהה למה שהם ניגנו מספר ימים לפני כן ב-Metalcamp, כמו גם השואו והשימוש באש ועשן, אך מבחינת הסאונד היו הרבה פאשלות (הבאסים היו גבוהים מדי, ואת הגיטרה בקושי שמעו). גם חברי הלהקה, ובמיוחד אנשי הקול Marco ו-Anette, לא היו במצב רוח של דיבורים, אם זה מעייפות או כי הם יודעים שגם ככה לא יבינו אותם. היה נחמד סה"כ. לאחר מכן, באיחור של כחצי שעה, עלתה להקת הפאוור מטאל הברזילאית Shaman מלווה בתזמורת שלמה. הבמה שהייתה גדולה יחסית, אך לא ממש רחבה, בקושי יכלה לאכלס את כמות המשתתפים, אז לא היה יותר מדי מקום לחברי הלהקה לזוז. מלבד זאת, ההופעה הייתה חביבה, אם כי לא ממש מלהיבה, בהתחשב שלא מדובר בהרכב המקורי, וזאת למרות שהסולן Thiago Bianchi ניסה להתחבב על הקהל בכך שרשם על דף כמה מילים בצ'כית… הביצועים הסימפוניים היו טובים, אבל זה הרגיש כאילו הכל נעשה בצורה חפיפה וחבל, אם כבר משקיעים אז עד הסוף.

– את היום השני של הפסטיבל התחלנו עם להקת Keep Of Kalessin, שהגיעה גם לפה כחלק מטור הפסטיבלים המשותף שלה עם Death Angel ו-Kataklysm. מזג האוויר היה מעט גשום בשעת הצהריים המוקדמת, אך הקהל שהגיע תמך חזק בלהקה, שתמיד נותנת הופעה לעניין. לאחר הופעה של איזו להקה צ'כית לא מוכרת (לי לפחות) בשם Kreyson (שהעדפתי לא לראות), נכנסה Death Angel להפציץ בת'ראש מטאל אמריקאי ושובר למדי. Kataklysm הגיעה ביחד עם השמש והוציאה לנו את האנרגיות פעם נוספת, עם סט דומה למה שראיתי ב-Hellfest, שכלל את רוב השירים המכאיבים והטובים שלה. כש-Korpiklaani עלו הגשם שוב ירד, אך הקהל נשאר איתן ועמד עם החבורה הפינית דרך כל השירים המקפיצים, מ-"Journey Man" ו-"Beer Beer", דרך "Wooden Pints" ו-"Hunting Song" ועד ללהיט האחרון "Vodka" כולל מספר רב של שירים בפינית וגם כמה קטעים אינסטרומנטליים – אני בטוח שכשהם יגיעו לארץ תהיה מסיבה גדולה. מהפינים המשכנו ל-Dragonforce, שנתנו בדיוק את אותה הופעה כמו בשאר הפסטיבלים שראיתי וחרפנו לנו את הצורה. אחריהם נחתו Edguy המטורפים, ולסיום היום, החבר'ה מ-Deathstars קפצו לביקור ונתנו הופעה אדירה, זאת למרות שכמות הקהל לא הייתה גדולה (הם מוזרים הצ'כים האלה)…

Edguy – זאת הפעם השלישית בה אני רואה את הלהקה בתקופה של 3 שבועות, ולמרות שההופעה לא הייתה איכותית כמו ב-Metalcamp, היא כללה יותר שירים, ולמעשה שילבה בין מה שראיתי באיטליה למה שראיתי בסלובניה לפני כן. עוד לפני שהתחלנו שמתי לב לתוספת לרקע, בדמות סמל קדוש שזהר והוציא אורות, כיאה להופעת הדליינרית. הדבר השני ששמתי לב אליו, וזה נוגע בעצם לכל הופעות הלהקה האחרות, זה דווקא המתופף Felix Bohnke שמהרגע שהתיישב על המערכת שלו, הוא הציג מקצועיות וכוח שלא ראיתי זה זמן מה בלהקות מהסוג הזה. מלבדו כמובן, ישנו הפרונט-מן המטורלל Tobias Sammet שעלה לבמה לבוש כמו סולן Aerosmith והחל לשגע אותנו עם שירים כמו "Ministry Of Saints" ו-"Speedhoven" מתוך ההוצאה האחרונה Tinnitus Sanctus, וכן הרבה קלאסיקות, ביניהן "Babylon" האדיר ו-"Tears Of The Mandrake" ההמנוני, שלא לדבר על חומרים יותר עכשוויים אך נותנים בראש לא פחות, כמו "Superheroes" ו-"Lavatory Love Machine". הבחור כהרגלו לא הפסיק לזבל את השכל, ברוב המקרים עם אותן בדיחות ששמעתי גם בהופעות הקודמות, ובין השאר קיבלנו שירים נוספים כמו "Save Me" (שע"פ מה ששמעתי, בהופעה קודמת של הלהקה בצ'כיה, הוא שר "Shave Me", ואף אחד בקהל לא שם לב!) וכן "King Of Fools" שהפך כבר להמנון וסגר את ההופעה המקפיצה. אין מה לדבר, הלהקה יודעת להופיע חזק, ביום או בלילה, בחום או בקור – הפאוור מטאל הגרמני לא יישבר… לפחות עד שמישהו יחטיף לסולן הזה. מגיע לו.

ימין: In Extremo – חמת חלילים וצחוקים | שמאל: Keep Of Kalessin – בלאק לא שחור מדי
11/7/2009 – יום שבת

– כמו שציינתי מקודם, קצת היה קשה לישון בפסטיבל הזה, אז היום התחיל דיי לאט עבורי, ועד שהספקתי לחזור למוטב ומארוחה בעיירה (העדפתי לאכול שם, כי לפחות היה אפשר להצביע על התפריט ומישהו היה מבין אותך) Legion Of The Damned כבר היו באמצע ההופעה שלהם, שהייתה עצבנית מתמיד. הלהקה הבאה בתור הייתה אחת שמאד רציתי לראות לא במדינה שלה, כי גם היא מגיעה מגרמניה. הפעם האחרונה שנתקלתי ב-Axxis הייתה בפסטיבל Wacken, אך אצל להקות פאוור, חשוב להיות קשובים לדיבור גם בין השירים וזה מה שהיה חסר לי שם. אז עכשיו לא רק שקיבלתי בדיחות, אלא גם סט-ליסט מצוין שכלל בעיקר שירים מהאלבומים האחרונה של הלהקה (עמם יש לי יותר היכרות) וביניהם אחד האהובים עלי "Wind In The Night" שלמי שלא מכיר, הפזמון שלו כולל את המילה "שלום" שחוזרת מספר פעמים… אותי זה מאד הצחיק לשמוע באמצע צ'כיה, אבל לא יותר מצחיק מהקטע החוזר של הלהקה, בו הם מעלים בחורה מהקהל להשתתף איתם בנגינה – כמובן שהפעם, הם נתקלו במישהי שלא הבינה מילה ממה שהלהקה רצתה!!! מכיף ושיגועים עברנו לשירים קצת יותר מסובכים, והפעם מהחבורה השבדית של Evergrey, שלשם שינוי בחרה סט-ליסט מעניין שכלל בין השאר את "Soaked" ו-"Broken Wings" מהאלבום Torn שיצא בשנה שעברה. מלבד זאת נכחו הרבה אנשים, והיו אפילו מספר הפעלות קהל… הופעה חיובית ללהקה שלא תמיד באה בטוב.

Stratovarius – אחרי הופעה מעולה שלא ציפיתי לה ב-Hellfest, הפעם הייתי מוכן ומזומן ללהקת הפאוור מטאל הפינית הוותיקה. השנים האחרונות לא היו קלות עליה, עם כל הסכסוכים, הפירוקים, החלפת הסולנים, ולבסוף עזיבתו של המייסד והגיטריסט Timo Tolkki – שבהתחלה מנע מהלהקה להמשיך, אך בסוף וויתר לחבריה, והם יכלו לפתוח בדף חדש ובניסיון להחזיר להם את אמון המעריצים (במיוחד לאחר הופעה מאכזבת ב-Wacken 2007). עם אלבום חדש באמתחתם שנקרא Polaris וכן גיטריסט בשם Matias Kupiainen, חברי הלהקה יצאו לכבוש את פסטיבלי אירופה, ולדעתי לא רק שהם עשו עבודה טובה, אלא הם לא נשמעו כל-כך טוב מזה שנים, הן באלבום והן על הבמה. כל השירים הקלאסיים היו פה, החל ב-"Hunting High And Low" שתמיד כיף לשמוע, דרך "Kiss Of Judas" ו-"A Million Light Years Away", ועד ל-"Pheonix" וכמובן "Black Diamond". גם מספר שירים מהאלבום האחרון נכללו, כמו "Deep Unknown", "Higher We Go" והבלדה הכי טובה ששמעתי בתקופה האחרונה, "Winter Skies", שריגשה אותי כמעט עד דמעות. כל זה לא היה יכול לקרות ללא ההרכב המנצח, שכלל בין השאר את הקלידן המדופלם Jens Johansson (שנראה שונה ממה שזכרתי, אז אולי היה מחליף), והסולן האדיר Timo Kotipelto, שנשמע טוב מאיי פעם. גם הגיטריסט החדש עשה עבודה מעולה, וסוף סוף הרגשתי שהלהקה במצב אידיאלי להופיע, כולם היו במצב רוח טוב וזה בהחלט תרם לאנרגיות ולחוויה כולה. שמחתי לראות ש-Stratovarius חזרו לעצמם, ואני מאד מקווה שהם ימשיכו עם הליינאפ הנוכחי להראות לנו שיש להם עוד כוח לפאוור מטאל משובח.

Blind Guardian – בדיוק כמו Edguy, גם זאת הייתה ההופעה השלישית של הלהקה שראיתי בזמן קצר – אולי לא הכי טובה, אך הכי ממצאת, במיוחד עם ביצוע לאחד השירים האהובים עלי. להקת הפאוור מטאל הגרמנית כלל לא הוציאה משהו חדש בשנתיים-שלוש האחרונות, לכן היא הרשתה לעצמה להופיע עם סט-ליסט מאד מוזר, שכלל המון שירים מוכרים כגון "Nightfall", "Valhalla", "Born In A Mourning Hall" וכמובן "Mirror Mirror" לסיום, אך גם שירים שלא ציפיתי לשמוע בלייב כמו "Another Holy War" או "The Quest For Tanelorn". בכל הופעה שראיתי הקיץ, חברי Blind Guardian ביצעו מספר שירים שונים, כך שממש לא הרגשתי כאילו זו הופעה חוזרת. מבחינת השואו לעומת זאת לא היה חדש, המתופף Frederik Ehmke, נראה כמו איזה ג'יני על המערכת שלו, דופק ללא הפסקה, Andre ו-Marcus הגיטריסטים הפעילו את הקהל, גם אם לא תמיד נראו מעוניינים במה שהולך על הבמה, ובראש היה Hansi Kurch הסולן שהחליט לוותר לגמרי על המראה המטאלי שלו (לא שהיה לו כזה, אבל לפחות עם שיער ארוך זה היה בכיוון) לטובת משהו יותר רגוע, אך שמר על כריזמה מדהימה שלא הפסיקה להדהים. השיא של ההופעה מבחינתי היה כמובן הביצוע לשיר "Lord Of The Rings", אותו לא שמעתי במקומות אחרים – הייתי בין היחידים שהצטרפו לשירה, שכן הקהל הצ'כי לא אהב להשתתף יותר מדי (גם ב-"The Bard Song – In The Forest" אנשים בקושי ידעו את המילים). אבל באמת שלא הזיז לי, כי ראיתי עוד הופעה אדירה של השומר העיוור, ושיוציאו כבר משהו חדש…

Tiamat – סוף סוף הגענו לאחת הסיבות להגעתי לצ'כיה הרחוקה ולפסטיבל הזה שעד עכשיו סיפק להקות שיכלתי וראיתי גם במקומות אחרים. לצערי זה היה המקום היחידי בו יכלתי לתפוס את Tiamat השבדית, אז כמובן שלא וויתרתי על ההזדמנות. השעה כבר הייתה 1 בלילה, ואחרי רצף ההופעות המשובח שהיה לפני כן (והניסיון הלא מוצלח שלי לנוח), הם לבסוף עלו והחלו בהופעה. השיר הראשון היה "Vote For Love" שבהתחלה היה קשה לי לזהות עקב היותי בשורה הכמעט ראשונה, שם הסאונד לא היה במיטבו. מלבד זאת האנשים שהיו מסביבי היו מעט מוזרים – כמו איזה חבורת חוליגנים שצעקו וזוג שלא הפסיק להתגפף וזאת למרות שדפקתי להם מרפקים בראש ושיער בפנים (אני בד"כ נחמד יותר, אבל הם באמת עיצבנו)… בכל אופן, המשכנו משם עם השיר "Raining Dead Angels" מתוך האלבום האחרון Amanethes, ממנו גם נוגן "Until The Hellhounds Sleep Again". כמו כן היו עוד שירים מעולים כגון "Brighter Than The Sun" המקפיץ, "Cain" המרגש והשיר האהוב עלי "Cold Seed" שהלהקה הפכה ליותר מהיר ואנרגטי. כמובן שאי אפשר לסיים בלי "The Sleeping Beauty" ו-"Gaia" הקלאסיים שהשאירו רצון לעוד. Johan Edlund הסולן \ גיטריסט היה במיטבו, שר ואפילו שוחח עם הקהל טיפה, רק חבל שהיו הפסקות ארוכות בין שיר לשיר, שהורידו מעט מקצב הזרימה של הופעה. חוץ מזה, היה גאוני, הופעה מעולה של להקה אגדית וכבירה – עד העונג הבא.

ימין: Legion Of The Damned – כאב של הופעה | שמאל: Tiamat – הזוי אך מקפיץ
12/7/2009 – יום ראשון

Eluveitie – יום 4 לפסטיבל הארור בצ'כיה, אבל איכשהו מצאתי אנרגיות, ואפילו הספקתי לראות בשעת בוקר מוקדמת חלק מהופעתה של להקה מקומית בשם Interitus, שעושה סוג של מטאל גותי \ סימפוני עם נגיעות פולק. הסיבה שהגעתי מוקדם כ"כ לאזור הפסטיבל הייתה בגלל להקה אחרת, Eluveitie, שלא ראיתי בשום מקום אחר הקיץ (בעצם היא השתתפה בפסטיבל אחר שביקרתי בו, אך נתקעה בפקק וביטלה את הופעתה). חיכיתי לראות האם הלהקה השתפרה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה בגרמניה, שם היא חנכה 2 חברים חדשים שהחליפו את האחים הארמנים שהיוו את האטרקציה העיקרית בהופעות שלה. אז החבורה השוויצרית באמת השתפרה, אפילו קיבלה תקציב לעיצוב במה מיוחד, רק משום מה היא לא ביצעה אפילו שיר אחד מהאלבום האחרון Evocation. אמנם זה אלבום אקוסטי, אבל היה אפשר לנגן איזה גרסה מטאלית לאחד השירים שם, במקום לבצע שירים מ-2 אלבומי הלהקה היחידים, ביניהם "Your Gaulish War", "Of Fire, Wind & Wisdom" וכן "Inis Mona", שאולי הפכו את ההופעה ליותר אגרסיבית מבעבר, אך למען האמת דיי עייפו אותי. הסולן Chrigel שאליו הועברה מלכת הפיקוד, דווקא קיבל יותר ביטחון מבעבר, ולכן גם שמר על העניין בהופעה. הרבה אנשים נכחו, ונראה שכולם נהנו, רקדו ושרו… כולל אותי , אבל לא היה משהו יוצא מן הכלל.

Schandmaul – לאחר עוד הופעה של איזו להקה מקומית, המשכנו עם הפולק, כשפעם נוספת מדובר בלהקה גרמנית המבצעת שירים בשפת האם שלה. Schandmaul עושה סוג של פולק-רוק, בלי שירים כבדים ושוברים סטייל In Extremo, אך גם לא דברים משעממים… זאת ההופעה הראשונה של הלהקה מתוך 4 שאני אזכה לראות במהלך הקיץ, ושוב, היא לא הייתה הכי טובה, אבל גם הפעם הפקטור של השפה שינה את התמונה, כשיכלתי להבין את הסיפורים שמאחורי השירים בגרמנית (אולי אני פשוט אלמד את השפה וזהו?)… בכל אופן, יש ללהקה הזו שואו חביב במיוחד, לא גרנדיוזי מדי ועם שירים קלילים שאפשר להנות מהם, כמו "Die Letzte Trote" הרומנטי, "Lichtblick" ו-"Drachentoeter" המקפיצים, "Dein Anblick" ו-"Vogelfrei" ההמנוניים, וכן אחד האהובים עלי "Leb". הסולן Thomas Lindner התבדח הרבה ושמר על קול צלול ומרשים, אך הנשים שלצידו דווקא גנבו את ההופעה, במיוחד Anna (הורדי גורדי וכינור) שלבשה איזו שמלה חשופת רגליים ולא הפסיקה לשחק ולהשתובב עם חברתה Birgit (חמת חלילים ושאר כלי נשיפה), או לרקוד עם הגיטריסט והבסיסט שעמדו לצד המתופף, באחורי הבמה. היו גם הפעלות קהל ולשם שינוי הצ'כים הגיבו, אפילו בשיר "Krieger" שדרש מחיאות כפיים לפי קצב מסוים. כל הכלים נשמעו היטב, הביצועים היו מעולים, ובחירת השירים לא הייתה יכולה להיות יותר טובה מבחינתי. זה באמת הרכב מעולה, ואני מאד ממליץ לתפוס אותו בהופעה, או לפחות להאזין לו בבית.

Arch Enemy – יש שיקראו לי משוגע, אבל ההופעה של הלהקה הזו גם הייתה מהסיבות העיקריות להגעתי לפסטיבל, שכן היא לא הייתה בסביבת פסטיבלים אחרים באזור (מלבד כמה יציאות בסקנדינביה) וכמובן שלא יהיה מצב שאני לא אראה אותה לפחות פעם בשנה (אחרי 3 פעמים בקיץ שעבר). כמו רוב ההופעות ש-Arch Enemy מקיימים כתמיכה לאלבום האולפן Rise Of The Tyrant, גם זו נפתחה עם השיר "Blood On Your Hands" מאותו הדיסק, כשלאחר מכן קיבלנו ממנו גם את "Revolution Begins" ו-"I Will Live Again". מלבד אלו היו בסט בעיקר שירים מוכרים כמו "Ravenous" החותך, "Dead Eyes See No Future" המפוצץ ו-"My Apocalypse". אני תפסתי מבעוד מועד מקום בשורה הראשונה וחבטתי בראשי כאילו אין מחר, אבל לא ממש הרגשתי בפנים, אולי בגלל הסאונד שהחל לא בטוב (אך לפחות השתפר בהמשך), או אולי בגלל השואו של החבורה הזו… משהו שם היה מאד מכני, רובוטי-משהו, כאילו כל התנועות של הנגנים מתוכננות מראש – מתי הם ייפגשו באמצע לדו-קרב נגינה, מתי הם ישלחו רגל על המוניטור, מתי הם ילכו לצד וכו'. רק Angela הסולנית הראתה יחס מיוחד כשהלהיבה את הקהל, אבל גם זה לא היה מספק לטעמי… משהו בכל הסיפור הזה היה מוזר.

לא היה זמן לסולואים מיוחדים, או לשירים נוספים, אך Arch Enemy סיימו לפחות בשני השירים המפציצים "We Will Rise" (שמשום מה לא הגיע כשיר הסוגר של ההופעה כמו בד"כ) ו-"Nemesis" שחיסל אותי ואת כל הצ'כים בשאגה אחת אחרונה. לא יודע אם זו הייתה העייפות שלי אחרי כמעט שבועיים של הופעות, או ההופעה הכבירה של הלהקה מ-Metalcamp לפני כשנה, אבל ממש לא הרגשתי "שלם" עם מה שראיתי הפעם… מה גם שלמרות שמיקום הלהקה היה לפני ההדליינרית, הזמן שהקציבו לה היה בקושי שעה, שזה טוב ליום יום, אך עבור מישהו שרעב להופעות של חבורת הדת' המלודי השבדית הזו, זה ממש לא הספיק. כמובן שזו לא הייתה ההופעה האחרונה להערב, שכן הייתה להקה שבדית נוספת בנמצא, והיא לא אחרת מ-Europe הוותיקה שהייתה מוכנה לשעתיים שלמות של רוק עם הרבה שירים ישנים וכן כמה להיטים אחרונים (אפילו מאלבום חדש שמסתבר שהם עבדו עליו). זה אולי לא החומר שלי, אבל לשמוע קלאסיקות כמו "Rock The Night" המקפיץ, "Cherokee" וכמובן "The Final Countdown" האלמותי, לא היה רע בכלל… מגיע כבוד לחברי הלהקה המזדקנים שעדיין ממשיכים לכבוש במות בדיוק כמו לפני 2-3 עשורים. סיום קלאסי לפסטיבל, שבהחלט הצדיק את השם "אדוני הרוק"…

ימין: Eluveitie – דת' של פולק מטאל | שמאל: Arch Enemy – מישהו אמר שבדים ולא קיבל?
Masters Of Rock 2009 – מילה לסיום

כשיצאתי מהפסטיבל התכנון המקורי שלי היה לתת ביקורת מאד רעה, סטייל איטליה, להאשים את כל הצ'כים בפשיזם ולנסות להעליל עליהם עלילות שווא… אך כל זה השתנה כחודש לאחר מכן כשביקרתי בפסטיבל Brutal Assault (אליו נגיע בקרוב) וראיתי צד אחר של העם הזה. מי יודע, אולי גם הייתי מחבב את האיטלקים אם הייתי פוגש שם אנשים נורמאלים? בעצם לא, הם חארות …. בכל אופן, צ'כיה היא מקום מאד זול, וזה טוב ויפה, אך ככל שמתקרבים לצד המזרחי שלה, ובכלל לצד המזרחי של אירופה, הסיכויים שמישהו יבין אותך דיי קלושים, כך שהמחירים לא עוזרים יותר מדי אם אתה לא יכול להזמין כלום. לא נראה לי שהייתי שורד את הדבר הזה ללא מספר אנשים ממדינות שכנות כמו סלובניה או גרמניה שמשום מה החליטו גם להגיע לפה (טוב האמת שבין כל הסיבות לבוא, יש משהו שלא משתנה – הצ'כיות מאד שוות). מפסטיבל בסדר גודל של Masters Of Rock, שיש לו שם, ואפילו מהדורת חורף ופאב שנקרא על שמו, הייתי מצפה לקצת התחשבות באנשים ממדינות אחרות, או קצת יותר היגיון בכל נושא הצפיפות והקמפינג (שמעתי אפילו שמישהו נדרס מרכבת שעברה לצד מתחם הפסטיבל), אבל כנראה שאנשים שם רגילים לזה ועבור המחיר הזול, זה מה שמקבלים. אני בספק אם איי פעם אחזור לפה, אך אני אוסיף ואומר, שאם הלהקות באמת חשובות לכם, זה אולי לא אופציה כל-כך רעה, בהתחשב בכך שיש פסטיבלים הרבה יותר גרועים (כמו…. באיטליה! כן!) ויקרים. בסה"כ קיבלתי את רוב מבוקשי מההופעות, וזה העיקר כאן, לפחות עד שלא ישארו להקות שעוד לא ראיתי.