Matricide וחברים מחממים את הכוכב השמיני

לא כל יום מזדמן להגיע לערב הופעות בהרצליה, למרות שהעיר החלה למשוך קהל כבר למספר אירועים קודמים בעבר. נראה כי לערב הזה חיכו כבר הרבה מאד זמן, מכל מיני סיבות, אם זה הליינאפ הכבד שלו שכלל 6 להקות שונות (ביניהן "הפרצופים" שהחליפה את ShworchtseChaye הירושלמית שביטלה), ההופעה האחרונה של Matricide לזמן הקרוב או סתם כי היה צריך איזה ערב הופעות מרענן… כך או כך, לא מעט אנשים הגיעו ביום שישי לצפות בלהקותיהם האהובות. בתור אנשים שרגילים לאיחור ההופעות במרכז, דיי הופתענו לגלות שהעניינים בהרצליה זורמים קצת יותר מהר מבתל-אביב כשלוח הזמנים דפק כמו שעון – מה שגרם לנו לפספס לגמרי את ההופעה הראשונה של Corege, ובקושי להספיק לזו שאחריה. עם זאת, ראינו שאנשים נהנו לאורך כל הערב, וזה בהחלט דבר מצוין.

Birth
אופיר מסר: להגיע מירושלים בזמן לראות להקה שמקורה בעיר הזאת, זה כנראה אות משמיים או סתם מזל. תוך כדי שאני מנסה להתאקלם למצב הופעה, הסאונד במועדון הכוכב השמיני כבר העמיד אותי על מקומי ודרש את מלוא תשומת הלב – הוא מאד צרם ואף בילבל אותי בכל הנוגע לחומר של Birth, אותה אני מכיר היטב. ככל שההופעה התקדמה, לא היה קשה לזהות את שירי הלהקה מתוך ה-EP שלה, Apoptosis, ששוחרר לא מזמן – מדובר במעין דת'-הארדקור, גרובי לפעמים, אבל שובר לא פחות. לצערי קצת היה קשה לעמוד על השיפור שהראתה הלהקה ועל השואו שכלל הרבה פחות דיבורים ויותר מעשים מצד הסולן אורי, אבל ע"פ תגובות הקהל, נראה כי בהחלט היה כזה. למי הגיטריסט השתולל, אלון הבסיסט היה עם חיוך תמידי (אולי כי חגגו לו יום הולדת במהלך ההופעה) וגם דרור המתופף עשה עבודתו כמו שצריך, רק חבל שהסאונד לא נתן לאף אחד לבלוט יותר מדי. נקווה שלהבא זה לא יהיה מכשול עבור הלהקה, כי זה בהחלט מגיע לה.

Chains Of Past Decisions

אל הערב הזה הגעתי באיחור אופנתי ומצער במיוחד, הישר אל הפתיחה של Chains Of Past Decisions – הלהקה היחידה בכל הליינאפ של הערב שבאמת לא שמעתי עליה מעולם. מסתבר שהיא קיימת משנת 2003, וחבריה, המנגנים פוסט-הארדקור, מגיעים מחיפה – עיר מוצאו של עבדכם הנאמן, מה שגרם להפתעה נוספת בכך שלא שמעתי עליהם עד היום. לא האמנתי שיש להקה מחיפה, שמנגנת פוסט-הארדקור (סגנון שהתחברתי אליו מאוד בשנה האחרונה) ולא שמעתי עליה עד היום. בכל מקרה, חזרה להופעה – חברי Chains עלו לבמה עם פתיחה אפית שפשוט נהרסה על ידי סאונד נוראי, שכמובן נגרר לכל אורך ההופעה ועד סוף הערב.

החומר שלהם הוא פוסט הארדקור מרענן, שמשלב מלודיות אופטימיות ומשמחות משהו, עם שירה עוצמתית אם כי יש שיאמרו עליה שהיא נוטה לכיוון הבכייני של סגנונות ה-אימו. הסולן סרגיי הוא בהחלט אחת ההפתעות הגדולות של הלהקה הזאת, בחור מגודל ובעל מראה מפחיד למדי שמצליח לבצע שירת קלין ערבה לאוזן וסקרימים חזקים וכבדים שהשתלבו טוב עם המוזיקה של שאר הלהקה. היה קצת מחסור בנוכחות במה ובכריזמה מול הקהל, אבל בסך הכל אני רואה פה הרבה פוטנציאל, ומשמיעה חוזרת של חומרים בעמוד הלהקה ב-MySpace אני ממש נהנה ממנו. ההופעה נשמעה קצת פחות טוב, בעיקר בגלל מגבלות הסאונד הזוועתי שגרם לכאבי ראש וכמעט אילץ אותי לוותר על השיר האחרון של Chains… אבל בהחלט אפשר להגיד שזאת להקה מעניינת מאוד, עם חומר מוצלח שהייתי מאוד רוצה לראות ולשמוע בעתיד.

Missing In Action (M.I.A.)

Missing In Action היא להקה ששמעתי עליה די הרבה, אבל לא יצא לי לשמוע עד כה, לא בהקלטה ולא בלייב. קצת פספסתי את הפתיחה של ההופעה כי יצאתי לשאוף קצת אוויר ולהרגע מהסאונד הנוראי (באמת, יש דמואים של Darkthrone עם סאונד יותר נורמלי ממה שהלך ביום שישי האחרון) וחזרתי אם זכרוני איננו מטעה אותי בשיר השלישי. להגיד לכם את האמת? לא התלהבתי. אין ספק שהם חבר'ה סבבה והכל, והם דפקו הופעה אנרגטית עם כל הקפיצות, הבעיטות וההדבאנגינג הנדרש, אבל בכנות, החומר פשוט נשמע כמו "כל אותן הלהקות שעושות מטאלקור ויש להן שם מגניב עם שלוש מילים", דוגמת Poison The Well, August Burns Red, All That Remains, Heaven Shall Burn… אתם מבינים את הקטע. אין ספק ש-MIA עושים את מה שהם עושים טוב, פשוט, אני לא אוהב את מה שהם עושים. ואין ספק שיש לזה המון קהל, ושהקהל שהיה באולם באותו הזמן נהנה ממש מההופעה, אבל זה פשוט Not my cup of tea.

Hapartzufim \ הפרצופים

הפרצופים זאת להקה שאני מעוניין לראות כבר די הרבה זמן, רק בשביל לראות את השילוב האמיתי בין ראפ למטאל – כשבראפ הכוונה לראפ אמיתי, חודר וכבד על הנשמה, ובמטאל הכוונה למטאל אמיתי, כבד על האוזניים. מההתרשמות הראשונית זכיתי לשמוע פשוט גרסה כבדה יותר של Rage Against The Machine, שזה לא בדיוק מה שציפיתי, אבל זה גם די מגניב. הראפ של הסולן נשמע ממש טוב, אם כי קצת נבלע והפך ללא מובן ברגעים מסויימים, בעיקר בגלל ההגברה והסאונד. הסקרימים שלו, דרך אגב, מפלצתיים. שאר הלהקה תפקדה באופן מצויין, החומר די מגניב אם כי לעתים קצת מדשדש. הקטע הוא שבסגנון כזה, הגרוב הוא הכל, ולפעמים חברי הלהקה קצת לוקים בחסר בתחום הזה. בסך הכל נהנתי, אבל זה היה די רחוק ממושלם.

Matricide

אפילו עם בעיות סאונד קשות, אפילו כשהתאורה כבתה למשך כעשר דקות באמצע ההופעה, Matricide עדיין נותנים את ההופעה הכי טובה בעיר (ובין הטובות בארץ כולה). גם אם זאת הייתה הופעת אנפלאגד באמצע שוק הכרמל, סביר להניח שזאת עדיין הייתה הופעה מעולה, שעולה ברמתה על רבות מהלהקות המקומיות. החבר'ה האלה יודעים לתת בראש בכל מצב, וכבר ראיתי אותם במצבים טובים יותר ופחות. זאת בערך הפעם העשירית שאני רואה את הלהקה הזאת בלייב ועדיין לא מתחיל להמאס לי אפילו, והעובדה שזאת הייתה ההופעה האחרונה של Matricide לחצי שנה הקרובה לפחות (עקב הטיסה של אוריה לחו"ל) אמנם הייתה קצת מעציבה, אבל לא העיבה על המאורע. הם עדיין מפציצים כמו תמיד, עם הארדקור גרובי מגניב ומטורף.

חברי Matricide התחילו עם ביצועים מושלמים ל-"Why Am I?" ו-"Eyes Corrected" המעולים מה-EP ששחררו בשנה הקודמת, ואז באו עם שיר חדש, קאבר ל-"Slaughtered" של Pantera, והמשיכו עם "Hope", שני שירים חדשים, "My Escape", קאבר ל-"Linchpin" של Fear Factory שישב ממש טוב בסט והיה מעולה, ובסיום, כמו תמיד, איך לא, "We Are Alive" שסוגר תמיד את ההופעות באנרגיות מטורפות שנדיר למצוא כמותם אצל להקה. נכון שזאת לא הייתה ההופעה הכי טובה שהם נתנו, ונכון שהיו לא מעט תקלות טכניות, אבל בסך הכל הייתה הופעה ממש טובה, שסיימה את הערב הזה טוב מאוד, ובהחלט היה שווה לבוא, אפילו רק בשבילה, מהצפון הרחוק. כל השאר, מבחינתי, היה בונוס.