Melodic Alliance בגגרין
צילום: אלכס ימפולסקי
בחודש יוני האחרון כתבתי על עליית הפאוור מטאל הרוסי לארץ בדמות ההופעה המשותפת של להקת Catharsis ו-Desert. האירוע שהופק בידי חברי Desert הוכתר כהצלחה: מועדון הגאגרין התמלא בחובבי מטאל מלודי וההופעות של שתי הלהקות היו מצוינות. ארבעה חודשים עברו מאז אותו אירוע ו-Desert החליטו לארגן פסטיבל שלם על טהרת המטאל המלודי שהורכב מארבע להקות מקומיות ושלוש להקות מחוץ לארץ, עם ענקי הפאוור Elvenking בתור ההדליינרים של הערב. זירת ההתרחשות שנבחרה שוב פעם היתה הגאגרין והקהל חזר להצביע ברגליים ולהוכיח שבפורמט הזה יש ביקוש למטאל מלודי ומסורתי.
הלהקה הראשונה שעלתה היתה Scardust שרק לאחרונה שינו את שמם מ – Somnia. מדובר בלהקה שמשלבת סגנונות רבים, החל ממטאל סימפוני ופאוור ועד לפרוגרסיב מטאל. סולנית הלהקה, נועה גרומן, בהחלט גונבת את ההצגה בעזרת שירה צלולה עם מנעד טונים רחב ואפילו גראולים אימתניים. הנגנים עצמם עושים עבודה נהדרת וביחד כולם מצליחים ליישר קו עם הרכבים בינלאומיים שחולקים איתם את ההשפעות והז'אנר. הישג מרשים נוסף עבור Scardust הוא שהלהקה נשמעת ונראית טוב על הבמה למרות שמדובר בהרכב צעיר יחסית. השימוש בקלידים בולט לחיוב בעיקר בעידן בו להקות רבות מדי מעדיפות להישען על פלייבק. לצערי, הלהקה היתה הראשונה לעלות ולכן המופע סבל מכמה בעיות סאונד עד שהאחראי הצליח להשתלט על האיזון. בעיה מוכרת בגאגרין, אבל Scardust הגישו מופע משכנע ומצוין שפיצה על כך.
הלהקה השניה של הערב היתה Stormy Atmosphere, להקת פרוגרסיב מטאל\רוק מקומית עם וותק של מעל לעשור בארץ ולאחרונה גם בחו"ל. אחרי שני אלבומי אולפן מלאים באמתחתם, מדובר בהרכב עם לא מעט חומר לנגן והם אכן ביצעו את השירים המוצלחים ביותר משני אלבומים האולפן בזמן שהוקצב להם. דינה שולמן וטדי שווץ חולקים את עמדת השירה ושניהם מבצעים את הטקסטים שהם שרים בתיאטרליות ומקצועיות, אבל היתה חסרה לי מעט יותר כימיה ו"אש" בין השניים. התיאטרליות עובדת רוב הזמן, אבל אפשר היה להרגיש שהבמה הקטנה מגבילה את חברי הלהקה מבחינה תנועתית. גם הפעם הבעיות הטכניות תקפו את המופע וגרמו לשולמן ושווץ לחלוק מיקרופון, אבל הם התמודדו עם האתגר וביצעו את שיר הסיום "Circle" היטב. נקודת בונוס הולכת לאדוארד קרקוב, על עמדת הקלידים שהתפרע ועשה הרבה שמח.
Switchblade שעלו לאחר מכן היו הפתעת הערב בשבילי. לא יצא לי לתפוס אותם בהופעות לפני כן או להאזין לאלבום הבכורה שלהם שיצא לפני שנתיים. אבל הרכב ההאבי מטאל המסורתי הזה היה מוצלח במיוחד. הם מנצלים את החיבה של קהל היעד ללהקות כמו Iron Maiden ו-Judas Priest ומנגנים שירים מהירים, מדבקים ומלאי אנרגיה. צמד הגיטריסטים נהדר ומפגין שליטה מלאה בכלי הנגינה ובחומר והסולן מגיש ביצוע מסורתי ונאמן ובאופן כללי נשמע נהדר אחרי שבשירים הראשונים הוא קצת נבלע בחוסר האיזון בין הכלים. שירים כמו "Unity" או הקאבר של הלהקה לשיר "We Rock" של Dio גרמו לי להרגיש כאילו שנכנסתי למכונת זמן והגחתי היישר לתוך שנות השמונים. וכל שניה היתה שווה את זה. הקהל חשב כך גם כן ופצח במעגל הפוגו הראשון של הערב.
אחרי Switchblade עלתה הלהקה הראשונה שהגיעה מחוץ לארץ. Airborn האיטלקים יחגגו בשנה הבאה עשרים שנות פעילות של מוזיקת האבי מטאל ופאוור ולאחרונה השיקו אלבום חדש שנושא את השם Dark Future Rising, בו התמקד סט השירים שנוגן באותו ערב. אחרי שתי להקות עם נטייה לפרוגרסיב ולפאוור, היה נחמד לשבור את הקצב עם שתי להקות מסורתיות יותר ו-Airborn בדומה ל-Switchblade סיפקו את הסחורה עם ריפים אנרגטיים ואפילו שיפור קל בסאונד. יחסית לשנות פעילותם, הלהקה לא ניפקה כמות מרשימה של אלבומי אולפן אבל הניסיון שלהם בהופעות מורגש ותמיד משעשע לשמוע את חברי הלהקה מנסים לדבר בעברית. שיא ההופעה היה השיר "Cosmic Rebels", שיר פאוור סוחף, שטותי וכייפי (עם פזמון קליט במיוחד) שהרים לכולם את מצב הרוח.
Winter's Verge הגיעו אלינו היישר מקפריסין וחודש בלבד לאחר השקת אלבומם החדש IV. גם הסגנון המוזיקלי שלהם נע בעיקר בין פאוור מטאל להאבי מטאל מסורתי ומזכיר בעיקר להקות כמו Blind Guardian, והפלא ופלא- הם אף ביצעו קאבר לשיר "Mirror, Mirror" של הלהקה. בדומה ל-Blind Guardian עצמם, גם Winter's Verge כותבים שירים ששואבים השראה מספרות פנטזיה, וההגשה על הבמה היא תיאטרלית ודרמטית בהתאם. הסולן George Charalambous שר בליווי צמד הגיטריסטים Harry Pari ו- Andreas Kopriva שעשו עבודה טובה במחלקת הריפים והסולואים. ביצוע השיר "Break Down the Walls" הוכיח שמטאל מלודי יכול להיות גם כבד ו"נותן בראש" בו זמנית. שילוב הכובד והמלודיות עבד נהדר לאורך ההופעה שלהם.
ואם כבר מדברים על שילוב מלודיות וכובד, Desert עצמם שעלו לאחר מכן בהחלט מומחים בנושא. הקהל הרעים כשחברי הלהקה החלו לעלות ו-Desert קצרו את התגובות החמות ביותר מהקהל וגם את כמות האנשים הגבוהה ביותר. כל אחד מחברי הלהקה נראה בטוח במופע שלו ובמוזיקה של הלהקה וזה מורגש לאורך השירים. ההופעה עצמה היתה מלודית וכבדה בו זמנית עם מיטב השירים משני האלבומים ואפילו ה-EP הוותיק של הלהקה (וקאבר מבדר ל-Powerwolf).
את מה שקרה בהופעה של Elvenking קשה לי להסביר. Elvenking הם פרפורמרים טובים שהוציאו לאחרונה את אחד מהאלבומים היותר טובים בקריירה שלהם וחזרו למקורות הפאוור והפולק לאחר כמה שנות התנסות במטאל מסחרי יותר שאפילו זכה לכינוי הגנאי "אימו" (כי זה מה שזה היה). Elvenking נתנו הופעה טובה, מלאת אנרגיה וסט ליסט ארוך במיוחד שהורכב מלא פחות מעשרים שירים שנלקחו מרוב תקופות הקריירה שלהם. אפילו Lethien הכנר הצטרף ללהקה ותרם לאווירה. הסאונד בשלב הזה חווה שיפור ניכר. אבל כל אלה לא מוזרים כמו העובדה שכמחצית מהקהל התנדפה לפני שהם עלו לבמה. אולי העובדה שעברו שש שעות מתחילת הפסטיבל עד ש-Elvenking החלו לנגן תרמה ואנשים התעייפו.
כך או כך, הפסטיבל הוכתר כהצלחה וזה לא מובן מאליו שמטאל מלודי יזכה לתמיכה כה נלהבת של הקהל בפורמט כזה. ולמרות הסאונד הבעייתי והבעיות הטכניות, אני חייב לציין לטובה את הארגון של ההפקה: הכל היה מתוקתק, האירוע התחיל בזמן והיה מרווח זמן סביר בין ההופעות. ואפילו המאווררים שהופנו לבמה עשו את שלהם וגרמו לשיער של חברי הלהקות להתבדר כמו בפרסומת למרכך שיער. או כמו בקליפ פאוור מטאל. אני נהנתי וכולי תקווה ש-Desert יארגנו מופעים נוספים בסגנון ואולי אפילו יצאו מגבולות הגאגרין.
