MetalCamp 2008 – סיקור פסטיבל
עונת הפסטיבלים אמנם נפתחה בצרפת עם Hellfest והמשיכה בבלגיה עם Graspop (שהיה פסטיבל מעולה), אך עקב התנהגותם המפגרת של הבלגים, אאלץ לדלג על הפסטיבל שלהם ולהתחיל את הסיקור עם MetalCamp הסלובני – שם האנשים אמנם מוזרים, אבל לפחות מתחשבים. לאחר שביקרתי בסלובניה בשנה שעברה הייתי בספק אם אחזור לשם כל-כך מהר, לא כי לא נהנתי, אלא כי כל מה שנוגע לדרך ההגעה לפסטיבל או מזג האוויר הישראלי-משהו שהיה שם, קצת הרתיע אותי. אבל אחרי שראיתי את רשימת הלהקות, לא רק שרציתי לחזור, אלא שכנעתי כמה מחברי לעשות זאת גם (למרות שאני לא בטוח אם אלו היו הלהקות או ההבטחה להמון בחורות בבגדי ים שגרמה להם להגיע). להפתעתי, החוויה השנה הייתה מעט שונה, חמה אבל רטובה מאד – עוד נגיע לזה בהמשך…
זאת השנה החמישית בה מתקיים פסטיבל MetalCamp בעיירה הסלובנית Tolmin והפעם הוא הוקדם בשבועיים והתרחש בין ה-3 ל-9 בחודש יולי. לאלו מאיתנו שהלכו ל-Graspop זה היה נוח, אך מעט אינטנסיבי בהתחשב שהיו לנו בקושי יומיים להירגע לפני שהיינו צריכים להתחיל במסע הארוך מאזור בנלוקס לסלובניה (שנמצאת דרומית לאוסטריה). אבל מי אני שאתלונן? שבוע שלם של מטאל, 5 ימי הופעות, בחורות בבגדי ים, 2 נהרות קרים, בר על החוף, גלידות טעימות ועוד בחורות לקינוח – מה עוד מטאליסט צריך לבקש? אה… בחורות!
– טוב, גם יש הופעות ולמרות שאת חלקן יצא לי לראות כשבוע לפני כן, עכשיו במתכונת שלמה של Open Air ידעתי שאני הולך להנות מכולן הרבה יותר – ואכן צדקתי. בניגוד לשנה שעברה, הבמה המרכזית נפתחה ישר ביום הראשון, אמנם באותו מיקום באמצע עמק שלא מוגן מפני השמש, אך לפחות הגובה שלה הונמך ולוח הזמנים הותאם לכך שההופעות בה יחלו לקראת שעות הצהריים המאוחרות, כך שלא נישרף יותר מדי. בנוסף לבמה המרכזית פעלה גם בימת ה-Talent, הממוקמת באזור מוצל בין עצים ועליה הופיעו בעיקר להקות צעירות ולא ידועות במיוחד לצד כמה הדליינריות שהמשיכו את לוח הזמנים של הפסטיבל עד לשעות הקטנות של הלילה. בכל אופן, לאחר שהתמקמנו עם האוהלים והציוד ביום הקודם ולאחר שבילינו את רוב היום בעיירה ובנהר לסירוגין, התחלנו את יום ההופעות הראשון בצפייה בלהקה בריטית בשם October File שפתחה את הערב בביצועי פאנק \ ת'ראש מלחמתיים ולא רעים בכלל.
Wintersun – לצלילי תוף מריים של בחורה מעצבנת במיוחד שעמדה בשורה הראשונה, מספר האנשים החל לגדול לקראת תחילתו של רצף ההופעות המעולה של היום הראשון. גם עם אלבום אחד באמתחתם, חברי Wintersun בפיקודו של Jari Mäenpää (איש Ensiferum לשעבר) תפסו להם נתח גדול מהמעריצים שהגיעו לפסטיבל ושילחו בנו את מיטב שיריהם, ביניהם "Beyond The Dark Sun", "Sleeping Stars", Death And The Healing" והשיר האהוב עלי ביותר – "Battle Against Time". הסאונד על הבמה עוד לא היה מכוון כראוי ונראה כי חברי הלהקה היו מעט חלודים, אם זה בגלל העבודה הקדחתנית על האלבום השני, או כי הם פשוט לא מופיעים יותר מדי, כך או כך, אם זה סולו התופים, או הביצוע המפתיע ל-"Painkiller" בגרסת ויקינג \ דת' מלודי – הרוחות עדיין היו רגועות. מה שהרס את ההופעה היה הסיום, כאשר לאחר "Starchild" הלהקה הכריזה על ביצוע שיר מהאלבום החדש לקול תשואות רם, אך תקעה לכולנו בוקס בפרצוף כשניגנה רק 15 שניות וירדה מהבמה. בכוונה. פינים נבלות!
Carcass – מבואסים אחרי ההופעה של Wintersun ומפוחדים אחרי Six Feet Under והסולן העצום שלהם שחשב שהוא נמצא בבלגיה וצווח כמו סממית שנאנסה ע"י זבוב, הגיע הזמן להופעה רצינית נוספת והפעם של לא אחרת מאשר Carcass הבריטית, אחת מחלוצות הגריינד והדת' המלודי שהתאחדה בשנה שעברה. הסאונד היה חלומי והסטליסט אפילו יותר, עם שירים מכל התקופות, ביניהם "Inpropagation", "Carnal Forge", "Embodiment", "Rotten To The Gore" והאהובים עלי "Incarnate Solvent Abuse" ו-"Heartwork".
השואו של Carcass לא היה להיט (מלבד המשפטים ש-Jeff העצבני זרק מדי פעם כמו "בפעם האחרונה שניגנו, למקום הזה קראו יוגוסלביה") אך הנגינה של Michael Amott ו-Bill Steer הגיטריסטים, Daniel Erlandsson המתופף וכמובן Jeff Walker הבסיסט \ סולן, הייתה מעל ומעבר. הבעיה היחידה מבחינתי הייתה משך זמן ההופעה (שעה), שהייתה ארוכה מדי לטעמי וקצת עייפה בשלב מסוים – לא בגלל בחירת השירים, אלא בגלל הכמות. דבר נוסף שלא בדיוק הסתדר זה המחווה ל-Ken Owens, מתופף הלהקה המקורי שעלה לנגן סולו תופים קצר בעודו חולה במחלה ניוונית, אך לא קיבל את המגיע לו מהקהל הצעיר שלא בקיא בהיסטוריה של הלהקה וחבל. בסה"כ זו הייתה הופעה כבירה ואני מחכה לראות את הלהקה שוב ב-Wacken.
In Flames – החשיכה כבר החלה לרדת לקראת 11 בלילה (ככה זה באירופה) ועמה הגיע גם… הגשם! כן, ואני לתומי חשבתי שנבלה שבוע שלם בחום איימים. מסתבר שטעיתי. מופתעים קצת משינוי מזג האוויר הפתאומי (ומהצורך לרוץ לאוהלים ולהביא מעילי גשם), את ההופעה בחרנו לראות מהגבעה המשקיפה על הבמה ולמען האמת זו הייתה בחירה מוצלחת במיוחד בהתחשב בכך ש-In Flames בלילה זו חוויה שצריך לראות מרחוק. עם מייצג אורות מרשים ופירוטכניקה שחיממה גם את הקפואים שבאנשים, הלהקה החלה לשבור את הראש לכולם עם להיטים מהאלבום החדש כמו "The Mirror's Truth" ו-"Disconnected" לצד שירים וותיקים יותר כמו "Trigger" ו-"Colony". בשלב מסוים, כשהלהקה ניסתה להתחיל שיר עם פיצוץ פירוטכני גדול, כל החשמל קרס והמשך ההופעה איחר בכ-20 דקות, מה שיצר עיקוב גדול להופעות הבאות, אך דווקא תרם בכך של-Anders הסולן לא היה יותר מדי זמן לזבל את השכל (הוא עושה זאת המון!). לעומת ההופעה ב-Graspop שהתרחשה במהלך היום, הלילה בהחלט עשה את ההבדל ועם ביצועים נהדרים ל-"The Quiet Place" המעולה, "I'm The Highway" המקפיץ ו-"Take This Life" שסגר את ההופעה בניצחון ועם מטח זיקוקים קליל – בהחלט יצאתי מרוצה, רק חבל שחברי הלהקה לא עלו בלהבות ואז היינו מסיימים בנימה אירונית. אולי בפעם הבאה.
In Extremo – הגשם כבר כמעט נפסק כשהחבורה הגרמנית תפסה את מיקומה על הבמה בכחצי שעה איחור מהמועד המקורי. בניגוד לפעמים הקודמות בהן ראיתי את הרכב הפולק הזה מופיע על גבי רקע של ספינה ועם הרבה פירוטכניקה ובלגנים, ההופעה הזו הייתה בסימן האלבום החדש Saengerkrieg, עם תפאורה מינימלית ומעט מטחי אש וקונפטי. זו הייתה גם הפעם הראשונה שיצא לי לראות את In Extremo מחוץ לגבולות גרמניה ומאד הסתקרנתי לדעת איך זה יהיה… ובכן, הסקרנות הרגה את החתול ברגע שההופעה החלה, כי כל מי שהיה מסביבי היה סוג של תופעה גרמנית מוזרה, החל באנשים שדחפו לשם הדחיפה, דפקו ראש לצד אחד ועפו לצד אחר ועוד חולארות למיניהם. בכל אופן, ניסיתי להתרכז בהופעה ודווקא נהנתי מאד השירים החדשים ("7Koeche", "En Esta Noche", "In Diesem Licht" ו-"Frei Zu Sein" המעולה) והישנים ("Liam"' ו-"Es Regnet Blut") תוך כדי שניסיתי לשמור על קור רוח בין אגרוף כזה או אחר שהכנסתי באנשים מסביבי. ואם נניח את הרע בצד, זו הייתה הופעה אדירה ואפילו יותר בזכות זה שהבנתי מה חברי הלהקה אומרים לשם שינוי.
Alestorm – ליאור פלג: הכל כבר עשו, משירים על גובלינים, אורקים, ויקינגים, אבירים ולוחמים כאלו ואחרים ועד לשירים על שר הטבעות, מכשפים, פיות וקרבות של צבאות באירופה בשנות הארבעים ועוד. ועכשיו, הגיע זמנם של הפירטים! Alestorm שעושים "Pirate Metal", אומנם הגיעו עם גימיק משעשע שיכל להיות ממש חזק, אבל למרבה הצער הם מופיעים כמו חבורה של בני 14 שמעריצים Linkin Park. אז כן, הם זורקים לקהל בקבוקי רום ומעלים בחורות (Wenches) שירקדו איתם על הבמה, אבל הנגינה מלאה טעויות וביחד עם חוסר הארגון והפרצופים הנבוכים של חברי הלהקה אחד אל השני – גרמו לי לסבול לאורך כל ההופעה. אם הם היו הולכים עם הרעיון עד הסוף ומגיעים עם תלבושות של פירטים או שלפחות הסולן היה שם זקן, רטייה או קרס ברזל במקום יד, אז זה גם היה משרת את המטרה שלהם וגם הזקן יכול היה להסתיר עד כמה שהסולן נראה צעיר. ממש מרגישים כמה הם חובבנים ומתחילים מבחינת השואו שהם נותנים על הבמה. אולי עוד 5 שנים כשהם כבר ידעו להופיע (בתקווה) יהיה שווה ללכת לראות אותם. בינתיים תוותרו.
ימין: Wintersun – פינים נבלות! | שמאל: Carcass – כמה טוב לראותם על הבמה
[ לתמונות מהיום הראשון ]
05-07-2008 – יום שבת
Legion Of The Damned – בצהרי יום שבת, היום השני של הפסטיבל, עלינו רגל לבמה המרכזית כדי לתפוס עוד להקה שבשנים האחרונות העצימה את כמות המעריצים שלה בהמון מונים (ואפילו אישה מבוגרת עם קעקוע של לוגו הלהקה!). Legion Of The Damned ההולנדית, לשעבר Occult, קיימת רק 3 שנים במתכונת הנוכחית שלה והיא כבר מופיעה כמו להקת דת' \ ת'ראש מקצועית לכל דבר. הסאונד היה חד וחלק, הביצועים – פחות או יותר – היו אגרסיביים ושוברים והקהל המגוון שהגיע (כולל כמה אנשים שבחרו להיות… עירומים לגמרי) השתולל בבוץ שנערם מהלילה הקודם. הסט ליסט הורכב משירים מכל 3 אלבומי הלהקה, וכלל בין השאר את "Slaughtering The Pigs" ,"Son Of The Jackel" ו-"Legion Of The Damned" השוברים. אישית קצת התאכזבתי שהלהקה לא ביצעה את השיר הנהדר "Malevolent Rapture" (או בתרגום חופשי "מעלעלאלעו ראפצ'ור") אך לאחר שיחה עם הסולן הסתבר שלא היה להם זמן לנגן אותו… שיט. לא נורא, היה טוב והיה כואב – ככה צריך.
Finntroll – השמש הלוהטת הייתה עוד גבוהה בשמיים כשחבורת הטרולים הפינים עלו לבמה וכמובן שזה לא עצר אף אחד מבאי הפסטיבל להגיע ולרקוד בשמחה ובששון, או… משהו. מאז צירופו של הסולן Vreth לפני כשנתיים, הכיוון המוזיקלי של Finntroll אמנם הפך אפל ובלאקי יותר, אך רוח הפולק הטרולית עדיין נשארה והיה ניתן לחגוג עם שירים כמו "Jaktness Tid" ו-"Trollhammaren" שהקפיצו את כל הסובבים. לי היה מעט קשה להצטרף לחגיגת הזיעה הזו, אבל גם מהמקום המוצל בו עמדי, יכולתי לראות שחברי הלהקה מתקשרים הרבה יותר טוב אחד עם השני וכן עם הקהל – מה שהיה חסר בפעם האחרונה שנתקלתי בהם לפני שנה. עוד שיפורים שהבחנתי בהם הגיעו מתחום השואו שהיה יותר מעניין בנוסף לכך שהקהל הכיר היטב שירים חדשים כמו "Gryning" או "Ormhäxan" מהאלבום האחרון של הלהקה Ur Jordens Djup. כהרגלם הטרולים הגיעו, עשו בלגן וירדו מהבמה מכוסים בחזיות ותחתונים (טוב חזייה אחת)… מי אמר שטרולים לא יכולים להיות כוכבי רוק?
Meshuggah – ליאור פלג: להגיד שאי פעם הצלחתי להתחבר ממש למוזיקה של Meshuggah לא תהיה מדויקת, אבל אז הגעתי להופעה של הלהקה ב-MetalCamp. הסולן עלה עם מבט של רצח אמיתי בעיניים (עיניים ללא גבות יש לציין ולרוב לא ברור גם לאן הפסיכי הזה מעלים את האישונים שלו) ומה שהיה באמת מעניין זה שהמבט הזה נשאר לו כל ההופעה בעיניים וגם אחריה, אכן משוגע אמיתי. גם כל אחד מחברי הלהקה היה שרוי במעין דיבוק מההתחלה ועד הסוף, עם דיסטנס מהקהל, בלי דיבורים בכלל, בלי בדיחות מיותרות (סטייל In Flames) פשוט טירוף מוחלט מההתחלה ועד הסוף. המוזיקה שלהם כל כך לא שיגרתית והמבנה כל כך לא קונבנציונאלי, ממש קשה להבין איך הסולן מצליח לדעת לפי איזה קצב לעשות את ההדבאנגינג החייזרי הזה שהוא עושה אבל הכל מבוצע בדייקנות. הקהל משולהב, הבחורות צוהלות, והרצח ממשיך… ללא אפשרות להסביר מה רואות עיני ומה שומעות אוזניי רצתי לכל מי שישב ולא טרח לקום וללכת לצפות בהם ושיכנעתי אותו להצטרף לעדר… בהחלט אחת ההופעות הכי הזויות שנחכתי בהן בחיי. לא רע בכלל.
Apocalyptica – יש להקות שצריכות לנגן רק בשעות מסוימות של היום, כזו היא Apocalyptica, להקה שנתנה הופעה צוננת במיוחד כשבוע לפני כן בשעת הצהריים בפסטיבל Graspop הבלגי, אך פה קיבלה משבצת מעולה ממש לפני השקיעה. ארבעת הצ'לנים מפינלנד תפסו מקומותיהם על כיסאות הגולגולת המעוצבים שלהם והחלו את הסט עם "Refuse / Resist" של Sepultura. כבר בפתיחה הרגשתי כמה ההופעה הזו שונה מזו שראיתי שבוע קודם לכן, למרות שהסט ליסט היה פחות או יותר זהה. הלהקה שכבר מספר שנים מגובת ע"י מתופף חייתי במיוחד, עשתה ביצועים נהדרים לקלסיקות של Metallica והלהיבה את הקהל הרב שהתאסף בעמק. מדי פעם חברי Apocalyptica הכניסו שירים מקוריים אך לא בכמות מספקת לטעמי שכן הדגש היה על גרסאות הכיסוי, מה שקצת גרם לי להיות ממורמר. עם זאת, שיא ההופעה מבחינתי היה כאשר הפינים ביצעו את "Nothing Else Matters" בצורה כל-כך מרגשת, שגרמה לעשרות אנשים בקהל לייבב כמו ילדות קטנות… אפילו Immortal שהופיעו פה בשנה שעברה לא הצליחו לגרום לכזה בכי (מצחוק, אני מתכוון)… וזה אומר הרבה.
Iced Earth – ליאור פלג: אחרי גלות של שני אלבומים ללא הסולן המיתולוגי Matt Barlow, להקת Iced Earth חוזרת ובגדול. Tim "Ripper" Owens שהחליף את בארלו באלבומים The Glorious Burden ו-Framing Armmagedon אומנם עשה עבודה טובה, אך בדיוק כמו עם Judas Priest שם החליף את Rob Halford לשני אלבומים, גם מאחורי Iced Earth היה קהל גדול שחיכה לסולן המיתולוגי שיחזור כבר – והנה הוא חזר לתשואות הקהל שזעק "Iced Earth"! וצעק "בארלו"!… אחרי הופעה מוצלחת שנכחתי בה בפסטיבל Graspop בבלגיה, חברי הלהקה עשו זאת שוב, הפעם בסלובניה, עם סאונד מצוין, הרבה אנרגיות, בלי טעויות ועם הסטליסט הכי טוב שהם רק יכלו לתת לקהל.
בלי יותר מדי זיבולי שכל ובלי יותר מדי חומר מהאלבום באחרון שלהם עם Ripper, חברי הלהקה פתחו ישר עם "Dark Saga" ומשם המשיכו אחורה בזמן אל ימי הזוהר שלהם עם שירים מ-Night Of The Stormrider ועד ל-Iced Earth ומדי פעם גיחות לשירים מנצחים מכל שאר האלבומים והתקופות. "Ten Thousand Strong" ו-"Declaration Day" בוצעו במקצועיות ע"י בארלו למרות שהם הוקלטו ע"י ריפר במקור. כמובן היו גם בלדות כמו "Dracula" ו-"Watching Over Me" שבוצעו בצורה הטובה ביותר. היום Iced Earth בהחלט נראים בשיאם בהופעה וכן, למרות שריפר הוא אחד הסולנים החביבים עלי ביותר (וכעת הוא מופיע עם Yngwie Malmsteen ונותן שואו לא רע בכלל), טוב שבארלו חזר – הוא עדיין "בן זונה" של זמר.
Amon Amarth – היום עוד לא נגמר והבאים בתור לעלות היו הוויקינגים משבדיה שהגיעו לכבוש עוד מדינה שכוחת אל בדרכם לתהילה אינסופית בהיכלי וואלהאלה. אני כבר לא זוכר בפעם הכמה כבר יוצא לי לראות הלהקה הזו אך בכל פעם שזה קורה אני נפעם לראות איך הרי האדם האלה תוקפים ולא משאירים אף אחד בחיים. עם דגש על האלבום האחרון שלהם, With Oden On Our Side, חברי הלהקה הפציצו עם ביצועים מלחמתיים ל-"Asator", "Runes To My Memory" ו-"Cry Of The Black Birds" אך גם הפתיעו בבחירת שירים שונה, כשהכניסו את השיר "Across The Rainbow Bridge" שנשמע פשוט נהדר בהופעה.
בניגוד לרוב הופעותיה, הלהקה בחרה הפעם לא להביא את צבא הוויקינגים שלה לגיבוי, אך Johan Hegg הסולן העצום דאג לשמור על הערנות של כולנו, אם זה בקריאות עידוד לוויקינגים הסלובנים, או בהד-באנג שהעיף את השיער שלו לצד אחד ואת הזקן המטורלל שלו לצד השני – הזוי אך מהפנט. אחרי המתקפה הזו כבר אזלו לי כל הכוחות, אז את מה שנשאר מההופעה של Tankard נאלצתי לראות תוך כדי ניסיון למצוא קצת מזון, מה שהיה קשה בהתחשב בשעה המאוחרת ובעובדה שלא היו בפסטיבל דברים אכילים במיוחד… לפחות השתיינים נהנו להם עם "Rectifier" ו-"Freibier" שסגרו את ההופעה בניצחון… עכשיו תנו לי לישון.
ימין: Finntroll – משתזפים עם הטרולים | שמאל: Amon Amarth – מי אמר "גרזן בראש" ולא קיבל?
[ לתמונות מהיום השני #1 ] [ לתמונות מהיום השני #2 ]
06-07-2008 – יום ראשון
Hacride – היישר מצרפת מגיעה אחת מהלהקות המבטיחות של השנים האחרונות, אמנם היא לא בדיוק הטעם שלי, אבל עצם זה שהיא פותחת את היום השלישי על הבמה המרכזית כבר אומר משהו. Hacride עושה מוזיקה שמזכירה מצד אחד את Mnemic ומצד שני את Meshuggah, אך היא לא נסחפת יותר מדי עם שינויי קצב למיניהם. הלהקה פתחה את ההופעה עם השיר "Perturbed" מתוך האלבום האחרון שלה Amoeba, וממנו למעשה הגיעו רוב השירים בסט שלה. השואו של חברי הלהקה לא היה כל-כך מעניין, ונראה כי זה לא היה מספיק כדי למשוך את האנשים שכנראה העדיפו להישאר ולהתחמם באוהלים שלהם אחרי לילה מעט גשום.
Evergrey – באופן מפתיע, הלהקה הבאה בתור הייתה Evergrey השבדית, אותה לא ציפיתי לראות בשעה כל-כך מוקדמת של היום ועוד מול מעט מאד קהל. מזג האוויר החל להראות שיפור והלהקה פצחה בהופעה שמהר מאד הצדיקה את השעה המוקדמת. בניגוד להופעה של Evergrey בישראל, שם הם נתנו סט מגוון ומעניין, הפעם הם כנראה החליטו לדלג על כל שיר טוב שיש להם ופשוט ביצעו כל מיני קטעים ארוכים ומשעממים שאני אפילו לא זוכר איך קוראים להם. שתבינו, השיא של ההופעה היה השיר "Monday Morning Apocalypise" מתוך האלבום האחרון של הלהקה, שכידוע, הוא לא נחשב לאחד הטובים שלה. הסאונד אמנם היה טוב וגם הביצוע לשיר החדש "Torn" היה תוספת נחמדה, אבל זה לא הספיק כדי לגרום לי לא להתחרט שבכלל עמדתי לצפות בהופעה, במקום לשבת ולשתות משהו, או ללכת לשירותים.
Korpiklaani – אחרי הפסקה קצרה שכללה את ההופעה של Brainstorm, עלו לבמה, שנה שניה ברציפות, חובבי הבירה מפינלנד. לא משנה מה הם יעשו בשלב הזה, Korpiklaani היא כבר כוח מכובד בסצנת המטאל וככאלה, הם קיבלו כמות קהל מאד נכבדת, כולל חברי Evergrey שצפו מהצד ומאד התבאסו לראות שלהקת פולק פשוטה מצליחה יותר מהם. כמו במקרה של Amon Amarth, אני כבר הפסקתי לספור כמה פעמים יצא לי לראות את החבר'ה האלה, ועם שואו שלא השתנה יותר מדי בשנים האחרונות, כבר אין לי יותר מדי מה להוסיף – היה שמח, היו ריקודים והכי חשוב, הייתה הרבה בירה! כמובן שהלהקה שילבה בין אותן "קלסיקות" שלה גם כמה להיטים מאלבומה החדש Korven Kuningas והקהל, השומרים וכל מי שהיה באזור הצטרף לחגיגה בריקודי עם איריים או בצעד תימני. אי אפשר להשתעמם מזה.
Behemoth – מזג האוויר עוד היה מסביר פנים כשהפולנים האימתניים עלו לבמה. אומנם המיקום שלהם בליינאפ של היום היה מעט תמוהה (אחרי להקת פולק ולפני להקת פאוור?), הייתי מאד להוט לראות אותם שוב, שבוע אחרי שחזיתי בהופעה האדירה שנתנו בפסטיבל Graspop. הסט נפתח עם "Slaves Shall Serve" והאנרגיות פשוט התפוצצו כשכמויות אדירות של אנשים החלו לחסל אחד את השני במעגלי פוגו ודפיקות ראש מטורפות. הפעם לא עצרתי את עצמי ופשוט התפרעתי ביחד עם כולם דרך שירים כמו "At The Left Hand Ov God" ו-"Prometherion" מהאלבום החדש The Apostasy או "Zos Kia Cultus" הקטלני. לקראת אמצע ההופעה, איך שהחל האינטרו לשיר "Demigod" עננים שחורים כיסו את האזור ולפתע ארובות השמיים נפתחו ופרצה סופת גשם לא נורמלית. כנראה Behemoth קרעו יותר מדי ספרי קודש כי מישהו שם למעלה החליט להחזיר באותו מטבע. אך למרות הכאוס המוחלט, הלהקה המשיכה לנגן, או לפחות ניסתה עד שבמהלך השיר "Conquer All" כבר כל הציוד שלה הפסיק להגיב. אף על פי שהם ירדו לפני הזמן ואנחנו היינו צריכים לרוץ ולתפוס מחסה, זו הייתה אחת ההופעות הכבירות שחוויתי בשנים האחרונות. כזו אינטנסיביות, כזו כאוטיות – היה פאקינג אדיר.
Helloween – הבלגן שיצרה סופת הגשם גרם לכולם לתהות אם יהיה המשך לפסטיבל היום או בכלל אך כעבור כשעתיים העניינים מעט נרגעו ולהקת הפאוור הגרמנית הצליחה לתפוס את מיקומה על הבמה – אמנם באיחור גדול אבל בבטחה. הייתי מאד נרגש לחזות בפעם הראשונה בלהקה שהשפיעה כל-כך הרבה על ז'אנר הפאוור מטאל באשר הוא – אבל עוד יותר הופתעתי לראות את רמת המקצועיות של כל אחד מחבריה. אם זה Andi Deris הסולן שנשמע מצוין, Dani Löble המתופף שעבד קשה על מכונת התופים המפחידה שלו או מחלקת הגיטרות המעולה, אשר בראשה עמד Michael Weikath שניגן כל-כך הדוק אך לא הראה סימן אחד של מאמץ בעודו מחזיק סיגריה בפה – עכשיו זה מטאל. הסט של הלהקה חלש על רוב התקופות שלה, החל ב-"Halloween" דרך "Dr. Stein" המעולה ועד ל-"I Want Out" הקלסי (שלטעמי Kai Hansen עושה יותר טוב) ו-"As Long As I Fall" מתוך האלבום האחרון של הלהקה Gambling With The Devil. גם השואו היה מושקע במיוחד, עם דלעות עצומות שהתנפחו בצידי הבמה וכן שלל אביזרים שרק העצימו את החוויה. הסאונד היה טוב והאווירה, למרות הקור, הייתה חמימה וכייפית. הופעה מקצועית לכל הדעות.
– בשלב הזה של הערב (או כבר לילה) לוח הזמנים השתבש לגמרי, כך שאת Skyforger החמצתי ואילו את Opeth שהיו אמורים להופיע על הבמה המרכזית, העבירו לבמה השנייה בזמן שהכינו את האזור עבור Minisiry. השעה הייתה מאד מאוחרת כבר אז ידעתי שאת Sybreed ו-Marduk שהיו אמורות לעלות בסביבות 3 בבוקר, אני כבר לא אתפוס, אבל החלטתי לפחות להישאר ולחזות ב-Ministry שוב, אחרי שרק הכרתי אותה בפסטיבל Graspop כשבוע וחצי לפני כן.
Ministry – למי שלא מכיר, Ministry היא אחת מהחלוצות של מה שאנחנו מכירים כיום כאינדסטריאל מטאל, למרות שבשנים האחרונות היא נוטה יותר למטאל מאשר לצד האלקטרוני שלה. הלהקה שוברת, חופרת בטירוף והשואו שלה הוא אחד מהדברים ההזויים שראיתי אבל זה פשוט מעולה. Al Jourgensen הסולן (שנראה כמעט כמו Ozzy) ביחד עם להקת השכירים שלו (מלהקות כמו Rigor Mortis, Static-X, Prong ו-Killing Joke) יצאו השנה לסיבוב ההופעות האחרון של Ministry לפני שהיא מפרקת את הבסטה והם נתנו בכל הכוח לקהל הפסיכופתים שנשאר לצפות בהופעה אחרי היום המפרך הזה. הסט ליסט הורכב בעיקר משירים מהאלבום The Last Sucker אך היו גם כמה שירים ישנים – ולכולם צורף סרטון וידאו חולני שהשתלב בצורה כלשהי ביחד עם השואו האינפנטילי מצד חברי הלהקה. סיום משוגע ליום משוגע, לא יכולתי לבקש יותר מזה.
ימין: Helloween – מרק דלעת ליום גשום | שמאל: Ministry – זה לא אוזי, אבל זה לא פחות פסיכופתי
[ לתמונות מהיום השלישי ]
07-07-2008 – יום שני
– ביום הרביעי של הפסטיבל, כבר הגענו למסקנה שלא נוכל לחזור ולשחות בנהר הקפוא, שלא לדבר על גלידות, שגם החשק אליהן נעלם עם האווירה החורפית שנחה על הפסטיבל. מסתבר שטעיתי כשחשבתי שמזג האוויר הסלובני הוא מאד ישראלי בקיץ – לפחות למדתי משהו חדש. אז את היום פתחנו בשעת צהריים מאוחרת עם הופעה של להקת Nightmare הצרפתית שהרביצה בנו הבי מטאל קליל. הלהקה הוותיקה, שאף ביקרה אותנו בישראל לפני כשנתיים, ביצעה שירים מאלבומה האחרון Genetic Disorder וקינחה בקאבר ל-"Fear Of The Dark" של Iron Maiden לתשואות של מעט האנשים שהיו באזור. לאחר ההופעה הזו, קפצו חברי Misery Speaks להופעה וניגנו היטב את הדת' המלודי שלהם לנוכח כמות אנשים מעט יותר מכובדת… אך גם הם לא הצליחו למשוך את הקהל שהיה עייף מהסופה ומ-3 ימים עמוסים של הופעות.
Mystic Prophecy – הגשם חזר לביקור כשלהקת הפאוור הגרמנית תפסה את מקומה על הבמה אך זה לא עצר בעד כמה חובבי סגנון אדוקים, ביניהם אנוכי, לתפוס מקומות בשורה הראשונה (שהייתה פנויה להפליא) ולדפוק את הראש. חברי הלהקה ניסו לתת במלוא הכוח למרות כל הבלגן שמסביב והם ניגנו היטב בזמן שהסולן Roberto ניסה לחמם אותנו בקריאות עידוד. כמו הרבה להקות, Mystic Prophecy התמקדו בעיקר באלבומם האחרון, Satanic Curses שיצא בשנה שעברה וניגנו שירים כמו "Back From The Dark", "Demons Blood" ואפילו את הקאבר המוצלח שלהם ל-"Paranoid" של Black Sabbath שעורר ניסיונות פוגו על גבי החציר שכיסה את האדמה הבוצית של הפסטיבל. לאחר ההופעה הסתבר שפעם נוספת להקה נאלצה לדלג על שיר שאני אוהב, הפעם היה זה "Rock The Night", אבל גם עם מה שקיבלנו, נהנתי מאד, גם בהיותי רטוב.
Rage – ליאור פלג: את Rage אמנם הכרתי חלקית, אבל בהחלט רכשתי אליה כבוד ועם שיר כמו "From The Cradle To The Grave" אין סיבה שלא אלך להופעה, לראות ולשמוע אותו, בין שאר להיטים. Rage הם רק שלושה אנשים – בסיסט \ סולן, גיטריסט ומתופף – וכמו Venom או Motorhead, גם הם יודעים לעשות הרבה רעש. ההופעה נראתה דיי מעניינת בשלוש דקות הראשונות ו-Peavy Wagner הסולן הזיע את הנשמה דרך הקרחת שלו, אבל שירי הלהקה נשמעו יבשים ומשעממים במיוחד. ההופעה הרגישה כמו שיר אחד שרק ממשיך וממשיך וכל רגע רציתי לעזוב אבל אמרתי אולי השיר הבא יהיה מעניין יותר, אולי השיר הבא יהיה "From The Cradle To The Grave" אבל שום דבר לא הגיע. הקהל נראה נהנה ברובו, אבל לא מעט אנשים אחרים, כולל אותי, לא הצליחו להתחבר למה שהלך על הבמה… וזה אולי מראה עד כמה האירופאים האלה לא מבינים במוזיקה.
Soilwork – אחרי הופעה מצוינת שראיתי בפסטיבל Graspop לא חשבתי שאני אקבל משהו יותר טוב, אבל כמו בהרבה מקרים, שוב פעם טעיתי – Soilwork על במת Open Air, בלילה, עם סאונד יוצא מן הכלל וכמות קהל מכובדת לגמרי החזירו את הצבע ללחיים הקפואות של כולם ופשוט שברו את המקום, שיר אחר שיר. הסט של הלהקה התמקד בשני האלבומים האחרונים שלה – מבחינתי בחירה מצוינת – והחל, אחרי אינטרו מבדר במיוחד שכבר זכרתי בעל-פה, עם "Sworn To A Great Divide" המעולה. Bjorn הסולן פצח בשירה הגרונית שלו ונשמע טוב מתמיד, ואילו חברי הלהקה האחרים הצטרפו אליו עם השטינקים שלהם, כאשר הבסיסט Ola Flink בלט במיוחד והשתגע לאורך כל ההופעה. שירים נוספים חלפו להם, כמו "20 Miles", "As The Sleeper Awaks", "Nerve", "I, Vermin" והשיר הכי מפוצץ – "Stabbing The Drama". כמו חברו Anders מ-In Flames, גם Bjorn אוהב לזבל את השכל בין שיר לשיר, אך כנראה אחרי כמה הופעות כאלה גם לחברי הלהקה שלו נמאס והם פשוט שמו עליו ז*ן לאורך כל ההופעה (לדוגמה כשאמר "אנחנו לא נמשיך לנגן עד ש…" הלהקה פשוט התחילה לנגן. חה). בכל מקרה, זו הייתה אחת ההופעות המעולות שראיתי הקיץ.
ימין: Rage – מצדיקים את שמם | שמאל: Soilwork – שבדים ללא מעצורים
[ לתמונות מהיום הרביעי ]
08-07-2008 – יום שלישי
Biomechanical – ליאור פלג: כששמעתי ש-Biomechanical הולכים להופיעה בפסטיבל, כל הזמן חשבתי איך לעזאזל הם יוכלו לעשות את כל השירה של ג'ון הסולן במקביל, כשבדיסק זה רבדים אחר רבדים של Vocals ו-Back Up Vocals. וכך היה: חמישה אנשים חוץ ממני בקהל וגם הם לא נראים נהנים משהו (חוץ מאחד שממש נראה נהנה, אבל הוא בטוח היה על איזה פטרייה או משהו והיה נהנה גם עם שרית חדד הייתה עולה לשיר "יאללה לך הבייתה מוטי" פתאום) צופים בהופעה בינונית מינוס – כשג'ון הסולן עושה רק חצי מהקולות והמילים בכל שיר כי אין לו איך לשיר בחמש קולות במקביל – וזה פשוט עצוב ומביך. הסאונד לא היה בשיאו, הגיטריסטים השתגעו על הבמה ובכלל לא שמעו צליל ממה שהם ניגנו. מאוחר יותר פגשתי את הגיטריסט שלהם והוא שאל אותי איך הייתה ההופעה, הייתי חייב להיות כנה איתו ואמרתי לו את השורות הנ"ל, לגבי השאלה מדוע בשיר "Empires Of The World" ג'ון שר רק חלק מהמילים הוא אמר שזה בגלל שג'ון רצה שהקהל ישלים, ואני שואל – איזה קהל? היו שם 5 אנשים כולל אותי ורק אני צעקתי כל פעם "Genocide" לבד! הוא קצת נעלב והלך לדרכו.
מסיבת עיתונאים: Arch Enemy – למרות שזה לא נראה כך, לפעמים עיתונאי צריך לעבוד (או לנסות להשיג תמונה עם Angela Gossow) ולכן רצוי לנצל את כל האופציות העומדות בפני, כמו מסיבת עיתונאים עם Arch Enemy. בהתחלה התבשרנו שנקבל רק את Sharlee D'Angelo הבסיסט (שהוא אחלה גבר אגב), אך לשמחת כולם Angela החליטה להופיע גם וממש כמו בגן, חבורה של כ-20 עיתונאים ישבה במעגל על הרצפה מסביב לכורסאות הנוחות שעמדו לרשות 2 חברי הלהקה. וכך התחלנו בסבב שאלות (אני מספר 4), ובתור אחד שכבר שמע הכל על הלהקה, לא עניינו אותי פרטים כמו "איך התחלת כסולנית?" או שטויות שקשורות לקול של Angela – אני באתי בשביל התכלס ופשוט שאלתי "את מוכנה להתפשט?"…
סתם, נראה לכם? שאלתי את השניים על האלבום הבא שלהם שהולך להיות "המיטב של Arch Enemy" ואיזה שירי עבר (לפני התקופה של Angela) הולכים להיכלל שם. כמובן שאני לא זוכר כלום כי הייתי מרוכז בזה ש-Angela מדברת ישירות אלי, אבל ממה שכן הצלחתי לדלות מהמוח שלי זה שהאלבום יכלול את רוב השירים הישנים שהם מנגנים בהופעות כדי שכל הקהל הצעיר יכיר אותם טוב יותר, כמו כן, לאחר שהאלבום יצא הלהקה מתכננת גם לצאת לסיבוב הופעות עם כל החומר הישן – פיצוץ. גם ליאור הצליח להשחיל שאלה (למרות שהוא היה יותר מעוניין להגיע להופעה של Onslaught שהחלה באותו זמן) שאיכשהו הוציאה את התשובה שלא מתכונן סיבוב הופעות משותף ל-Arch Enemy ול-Carcass, כי Daniel Erlandsson (שמתופף בשני ההרכבים) לא יוכל לשרוד 2 הופעות רצופות. חבל לשמוע, אבל עוד יותר היה חבל שלא קיבלנו אפשרות להצטלם איתם(!!!)… אך אל דאגה, זה עוד יקרה בהמשך…
Onslaught – ליאור פלג: אני חייב לציין ששתי הסיבות ששכנעו אותי סופית לעשות את כל הדרך לסלובניה היו לא הבחורות שבנהר (טוב, אולי קצת), לא מופע הסטרפטיז-מטאל שיש כל לילה אחרי ההופעות (טוב, אולי קצת), וגם לא העובדה שאני אזכה לראות שוב את Iced Earth עם ההרכב המנצח שלהם – הסיבות היו האיחוד Carcass וחזרתם המטורפת של Onslaught מן המתים!!! להקה שנחשבת לקלסיקת ת'ראש עם 3 אלבומים (משלהי שנות ה-80') שאישית לא כל-כך נהנתי לשמוע, פתאום חוזרת ב-2007 עם אלבום מפוצץ בשם Killing Peace שבהחלט נותן בראש בכל מובן שהוא. ואכן זו הייתה הופעה מצוינת – ת'ראש לפנים, סטליסט מצוין ואפילו השירים מהאלבומים הישנים נשמעו מצוין בביצועים מחודשים, אי אפשר להאמין שהחבר'ה האלה היו בתרדמת של 17 שנה!!! הסולן Sy Keeler צווח צווחות אנטי נוצריות והגיטריסטים ניסרו למוות, אומנם הקהל היה דליל למדי בהופעה הזאת אבל זה היה בעיקר בגלל החום הרב שהיה באותו הזמן וכמובן בגלל העובדה שהאירופאים האלה לא מבינים שום דבר במוזיקה. בהחלט היה שווה את הדרך לסלובניה.
Volbeat – ליאור פלג: לאלו מכם שלא מכירים את Volbeat כדאי שתעזבו את הכל ותעשו את זה עכשיו. בשמיעה ראשונה זה יכול להיות קצת מוזר, אבל כשאלביס פרסלי מחליט לעשות מטאל זה מה שקורה. להקה מאוד ייחודית עם הופעה מעניינת והרבה מעריצות מטורפות בבגדי ים שעושות הדבנגינג למוות (גם שכבר אין מוזיקה וזה לא הגיוני) – זה תמיד דבר טוב. כשהסולן מתחיל לקרקר כמו אלביס ומשתגע על הבמה עם משקפי השמש שלו, לא משנה כמה חם אי אפשר שלא להצטרף לחגיגה. בהחלט שואו ראוי.
Eluveitie – חברי להקת הפולק מטאל השווייצרית Eluveitie לא זרים ל-MetalCamp. אחרי שבשנה שעברה הם נתנו הופעה לא רעה בכלל בשעות היום החמות וספגו לא מעט תקלות טכניות בדרך, עכשיו הם הגיעו לתקן את הטעויות, בשעת ערב מוקדמת ועם מצב רוח מרומם בעקבות חזרתה של השמש אחרי יומיים קרירים ומרגיזים. כמות הקהל התעצמה פלאים ואפילו הבחנתי בנבלה עם התוף מריים (ראו ערך Wintersun) שרציתי להכות… אבל העדפתי להתרכז בהופעה – וזו בהחלט הייתה עוד הופעה ראויה של הלהקה. השירים – אשר הגיעו בעיקר מהאלבום האחרון Slania – בוצעו בצורה מדויקת על כל הכלים המיוחדים והאווירה הייתה תוססת למדי. רואים שהלהקה כבר מנוסה בהופעות והיא אפילו הצליחה לגרום לכולם בקהל לצעוק "Hurdi Gurdi" (שמו של הכלי המיוחד \ מוזר שאחת הבנות בלהקה מפעילה) בין השאר. כמו כן, זו גם הייתה אחת ההופעות האחרונות של Eluveitie עם האחים השעירים Rafi (באס) ו-Sevan (חלילים ועוד) שבחרו לעזוב את הלהקה. פולק מטאל בהחלט נשמע טוב יותר בשעת שקיעה.
Subway To Sally – למרות שהלהקה הזו הופיעה כמעט בכל שנה בה ביקרתי בפסטיבל גרמני כלשהו, זו הייתה הפעם הראשונה שאשכרה עמדתי וצפיתי בהופעה (בדרך כלל STS הייתה הלהקה הסוגרת בכל פסטיבל וכבר לא היה כוח לראות אותה) ומה אני אגיד, זה היה בזבוז זמן מוחלט, במיוחד אחרי שחוויתי הופעות של להקות פולק מצוינות כמו In Extremo או Korpiklaani, שכל אחת מקפיצה ומעניינת בדרכה שלה. אמנם היו לגרמנים מ-STS שטיקים עם משחקי אש, קפיצות ובלגנים שונים ומשונים… אבל אני כבר הייתי להוט שההופעה תיגמר כדי שאני אוכל לחגוג באמת עם להקה הרבה יותר מעניינת ועם סולנית שכבר הספקתי להטריד בכל דרך אפשרית במהלך היום הארוך הזה… כן, אתם יודעים מי מגיעה…
Arch Enemy – באיחור קל שנבע מבדיקת סאונד, המכונה המשומנת היטב שנקראת Arch Enemy עלתה לבמה לקול תשואות, בתור ההדליינרית האחרונה של הפסטיבל, מה שאומר, המון – אבל המון קהל. אם ההופעה שראיתי ב-Graspop הייתה לא נורמלית, הפעם העניינים יצאו מכלל שליטה והלהקה פשוט העיפה את הגג (אם היינו במקום סגור) עד לשבדיה. Arch Enemy פתחו את ההופעה עם השיר "Blood On Your Hands" מתוך האלבום האחרון והמעולה שלהם Rise Of The Tyrant והמשיכו משם בסט אינטנסיבי במיוחד. קולה של Angela Gossow היה חד כתער וניסר את כל מי שהגיע ואילו האחים לבית Amott הלא הם Michael ו-Christopher התחרו והתחרעו אחד על השני ביכולות הגיטרה שלהם בלי הפסקה (למרות שנראה ש-Michael מעדיף לנגן לעצמו… מוזר הבחור).
הלהקה חלפה על עוד להיטים כמו "Nemesis", "Dead Bury Their Dead" ו-"Dead Eyes See No Future" אך כשהיא הגיעה לשיר "The Last Enemy" האווירה התפוצצה למראה ולמשמע ניסורי הגיטרה של האחים Amott שהחליפו סולואים וניגנו ללא דופי. אחרי השיר ובדיוק כמו באלבום, הגיע "I Will Live Again" לשמחת הקהל שכבר הכיר היטב את האלבום החדש של הלהקה. בין השירים Angela הואילה בטובה לדבר עם הקהל לא מעט, מה שנתן לנו קצת זמן לנוח עד שההתקפה המשיכה. גם Michael ו-Daniel Erlandsson המתופף (התותח עללל) עזרו לנו לשאוף קצת אוויר בקטעי סולו נהדרים. הלהקה המשיכה עם עוד שירים מכל אלבומיה, אם זה "My Apocalypse" או "Ravenous" אך כשהיא הגיעה ל-"Revolution Begins" מעגלי הפוגו הקיזו דם (וחציר…) שהספיק להיערם עד הסוף המוחץ של ההופעה עם "We Will Rise" שהשאיר אותנו כגוויות על אדמת הפסטיבל. לסיכום, מבין כל הופעות הלהקה שראיתי עד היום, זו בהחלט נמצאת בראש הרשימה (כמובן שזה לא אומר שעייפתי מהלהקה). עד לפסטיבל הבא!
ימין: Eluveitie – פולק מטאל לשעת שקיעה | שמאל: Arch Enemy – מנסרים את סלובניה לחלקים
[ לתמונות מהיום החמישי ]
להקות \ לוח זמנים
הטוב: מבחר מצוין של הדליינריות. לוח הזמנים השתדל להיות עקבי למרות מזג האוויר המשוגע.
הרע: לעיתים הייתה בחירה תמוהה של להקות לבמה המרכזית. סידור הלהקות במהלך חמשת ימי הפסטיבל היה יכול להיות יותר טוב ופחות מעמיס על 3 הימים הראשונים.
במות \ סאונד
הטוב: ברוב המקרים הסאונד על הבמה המרכזית היה יוצא מן הכלל. רוב ההופעות היו מאובזרות ברקעים, ציוד, תאורה וכל מה שצריך כדי להעצים את החוויה.
הרע: מצלמות הווידאו שמוקמו מול וליד הבמה הפריעו מדי פעם לצפייה בהופעה כמו שצריך. הבמה אומנם הונמכה אך המיקום שלה נשאר זהה לשנה שעברה ולא היה מסתור מהשמש היוקדת. כמו כן, הוחלט לנגן בין כל הופעה את "המנון הפסטיבל" שגרם לכולם להשתגע ולהידבק במילים שלו.
מתחם הפסטיבל \ קמפינג
הטוב: לא לקח יותר מדי זמן לנווט בין הקמפינג למתחם הפסטיבל. השנה התווספו מקלחות לאזור הקמפינג כמו גם עוד תאי שירותים (כימיים) ואזורים לשתייה.
הרע: כמו בשנה שעברה, בלילה לא היה כמעט שום סוג של תאורה על אזור הקמפינג והיה קשה למצוא את הדרך בחושך. כמו כן, היה קשה למצוא אזורים מוצלים או מכוסים מפני הגשם.
אוכל \ שתייה \ מרצ'נדייז
הטוב: מה שלא היה בפסטיבל, העיירה הקרובה סיפקה, אם זה כמה סופרמרקטים, מסעדות ועוד. מעט דוכני המרצ'נדייז שהיו במקום הציגו מגוון של מוצרים, חלקם נפוצים וחלקם נדירים מאד.
הרע: השנה נתנו את תפקיד הקייטרינג בפסטיבל לחברה שלא ידעה לתפקד. האוכל לא היה מגוון (או טרי) כמו בשנה שעברה והליך קניית השתייה היה מסובך מאד, כשאף אחד לא הבין איך להשתמש בקופונים שנתנו עם כל כוס. המחירים אולי היו סבירים, אבל האיכות ממש ירודה.
כללי
אז היה לנו חם, היה לנו גשום, היו לנו בחורות בבגדי ים, היה לנו סטרפטיז של שיכורות, היו לנו גלידות, היה לנו נהר קפוא ולבסוף גם היו הופעות מעולות… גם אחרי שבוע שלם של עליות ומורדות, אני עדיין דבק בדעה שלי ש-MetalCamp הוא אחד מהפסטיבלים המיוחדים שיש לקיץ להציע. שיפור אומנם לא היה מהשנה שעברה (לטוב ולרע), אך בהתחשב בכך שזה פסטיבל שאפשר לקחת אותו מאד באיזי גם עם כמות הלהקות המטורפת ומזג האוויר המשוגע – בהחלט אפשר לשרוד. עם זאת, אני בכל זאת מקווה שמפיקי הפסטיבל ילמדו את הלקח וינסו לגרום לחוויה הזו לעבור כמה שיותר חלק בשנה הבאה. האם אני אגיע שוב? עוד לא יודע, אבל עם הבטחה לליינאפ יותר מפוצץ מהשנה, הפסטיבל הזה הוא עדיין אופציה מעולה לתפוס הרבה להקות טובות שמשתדלות לתת מכל הלב לקהל החולארות שפוקד את האזור מדי שנה. למה חולארות? כי פאקינג 18 שעות נסיעה ברכבות לסלובניה יכולות לגרום למוח שלך לעבוד בדרכים שונות ומשונות. תאמינו לי, אם הייתם יודעים על חצי מהדברים שקרו שם… מוהאהאהא… טוב חלאס.