Metalcamp 2009 – סיקור פסטיבל
אם היה איזשהו הגיון לבחור באיטליה כמדינה לטייל בה ולבקר שם אפילו בפסטיבל מטאל, זה היה בעצם בגלל היעד הבא שלי, סלובניה, הנמצאת ממש מצפון-מזרח לארץ המגף. מה יש בסלובניה אתם שואלים? ובכן למי שהצטרף אלינו רק עכשיו, כדאי שתדעו שמדי שנה מתקיים שם אחד הפסטיבלים האיכותיים של אירופה, כזה שכבר הפך לאחד האהובים עלי (אפילו יותר מ-Wacken הגרמני). אני מודה שקראתי למקום הזה חור, כי באמת הוא נמצא באמצע שומקום, אבל ברגע שעוברים את המסע לשם, צפויה חוויה לא נורמאלית, נופים מהממים, והכי חשוב, אווירה טובה, וכל זאת גם כשירד עלינו גשם רוב הזמן… רוצים לדעת עוד? הנה זה מתחיל.
כבר שנה שלישית שאני חוזר לעמק הירקרק בעיירת Tolmin, שם מתקיים פסטיבל Metalcamp, זאת הפעם השישית. הפסטיבל החל כמו כל אחד אחר, אך מהר מאד מארגניו הבינו שכדי למשוך אנשים למקום רחוק יחסית, צריך משהו מעבר, ועל כן הוחלט להרחיב אותו לכדי שבוע שלם – כלומר, 5 ימי הופעות ועוד יומיים ככה לכיף. נשמע עמוס? כלל לא, מדובר ב-5 ימים רגועים למדי, כאשר ההופעות מתחילות רק בשעות הצהריים המאוחרות, ובין לבין פשוט אפשר לשבת על גדות אחד הנהרות (אזור הפסטיבל למעשה נמצא בין 2 נהרות קרירים במיוחד), או סתם לבלות בעיירה עצמה. נשמע יותר כמו חופשה מאשר פסטיבל מטאל, וזה בדיוק מה שרוצים שתרגישו פה. הבעיה היחידה הייתה שלמרות שהפסטיבל התקיים בין ה-2 ל-8 בחודש יולי החמים, שם בסלובניה מישהו החליט שלא ירד מספיק גשם במשך השנה… אז קיבלנו מבול משמיים.
קמפינג – ברגע שתמצאו דרככם לעיירה הסלובנית, אם זה באוטו או ברכבות ומוניות (המסע ל-Tolmin הוא קצת מסובך, אבל כבר מתרגלים) תגיעו לאזור הפסטיבל, שם הקמפינג פועל ע"פ חוקי הג'ונג'ל – תגיעו מוקדם מספיק ותוכלו לתפוס מקום מוצל בין העצים (יש הרבה פינות מסתור באזור הקמפינג). אם הצלחתם, מה טוב, במיוחד כשמזג האוויר חם, אך במקרה שלנו השנה זה לא היה משנה… רק צריך אזור שלא יתפוס יותר מדי בוץ. רוב המקומות הפנויים נמצאים במתחם דשא פתוח, ולידם, בעיקר לצד הדרך המובילה לבמות, יש מספר רב של תאי שירותים. כמו כן אם אינני טועה ישנם מספר מקלחות לכל הפסטיבל, אך לרוב רק של מים קרים, מה שלא כזה נורא כשמזג האוויר חמים, רק שהפעם המצב היה שונה. כמובן שלא שכחתי את 2 הנהרות הקרים שאליהם אפשר להגיע מדרכים שונות, ולידם אפשר לבלות רוב היום, עם בירה ביד ובגד ים בצד (או משהו).
אוכל ושתיה – Metalcamp זה לא פסטיבל שניתן למצוא בו יותר מדי סוגי אוכל או מטעמים, מלבד הדברים הרגילים כמו שניצלים, המבורגרים, צ'יפס וכו', אך כל מה שחסר בפסטיבל, העיירה הקרובה מספקת עם מספר רב של מסעדות מעולות (אליהן אנו חוזרים מדי שנה) ומחירים לא רעים לארוחות, החל בגולש, פסטה ועד לסטייקים טעימים ומה לא. כמו כן יש בעיירה מספר סופר-מארקטים בהם אפשר לקנות דברים מדי יום, המרחקים לא כאלה ארוכים ממקום למקום וגם ככה יש זמן לעשות זאת עד שההופעות מתחילות. הבארים באזור הפסטיבל דווקא היו נחמדים מאד, במיוחד זה שנמצא על החוף בין הנהרות, שכולל מקומות ישיבה ומוזיקה עד אור הבוקר. רק ישנה בעיה עם רכישת המשקאות במתחם, שכן המארגנים החליטו להשתמש באיזה מערכת חוקים מוזרה מאד, שכוללת קופונים, כוסות ריקות ומטבעות מיוחדים… אין לי מושג. למזלי היה אפשר לתדלק בהרבה דרכים אחרות…
מרצ'נדייז – לצד הדרך המובילה לבמה השניה ישנו מסדרון עם מספר דוכנים מגוונים המוכרים מוצרי מטאל, וכוללים בין דיסקים לחולצות גם כל מיני פריטים אחרים ומעניינים. מרבית החנויות הידועות מעונת הפסטיבלים פותחות גם כאן דוכן רשמי אז אין סיבה שלא לקנות פה משהו שאולי יהיה כבר חסר במקום אחר, או להנות ממבצעים מיוחדים של חולצות ב-5 יורו או דיסקים ב-3 יורו שלפעמים רק נערכים בסלובניה ולא במקומות אחרים. הדוכן הרשמי של הפסטיבל מוכר את מרכולתן של כל הלהקות המופיעות, עם מחירים סטנדרטים הנעים בין 15 ל-20 יורו לחולצה רגילה, כשלדברים המיוחדים תאלצו לשלם הרבה יותר, אך זה כבר ברגיל. כשיורד גשם קצת בעייתי לעמוד ולהסתכל על המוצרים, אבל לא כזה נורא.
מתחם הפסטיבל \ במות – לא השתנה הרבה באזור הפסטיבל בשנתיים-שלוש האחרונות. הבמה המרכזית עדיין ממוקמת בעמק מרווח, ונדמה לי שקצת הגביהו אותה השנה. כמו כן לצידי הבמה המרכזית ישנם מסכים עליהם מקרינים את ההופעות מהרגע שנהיה קצת חשוך והלאה. הבמה השניה נמצאת ליד שוק המטאל ודוכני האוכל, והשנה לא היו עליה כמעט הופעות של להקות גדולות או מוכרות במיוחד (כמו שקרה בשנה שעברה שהיה יום גשום במיוחד ובגלל זה העבירו את Opeth לשם)… נראה שהשנה היו קצת יותר מוכנים לגשם לפחות בכל הנוגע לבמות עצמן, רק מסביבן אולי היה כדאי לפזר יותר חציר על האדמה במקום שנטבע או נקבל שפריצים של בוץ מאנשים שמחליטים לעשות פוגו בכל מחיר (או כמו ש-God Dethroned שרים: "Drowning in mud and die!"). מלבד זאת, אין תלונות יותר מדי.
אם לפני כמה שנים טובות זה היה Wacken שהציג את הסאונד הכי טוב או את ההופעות הכי טובות, בשנתיים האחרונות, צר לי לומר אבל יש לו כבר מתחרה רציני בדמות הפסטיבל הזה, שכמעט ולא הייתה בו הופעה אחת רעה, או גרועה, וכל זאת תחת מזג אוויר לא סימפטי במיוחד שפקד אותנו. בדרך כלל גשם יוצר עיכובים או תקלות, אבל שום דבר מיוחד לא קרה הפעם – הופעות התקיימו בזמן המתאים, ותחלופת הלהקות הייתה יחסית מהירה (בהתחשב שכל הלהקות המרכזיות הופיעו על במה אחת בזמן שעל הבמה השניה הופיעו להקות צעירות יותר). אמנם מדי פעם היו להקות שאיחרו לא באשמת המארגנים, אך מהר מאד נמצא תחליף וסידרו מחדש את ההופעות כך שלא היו רגעים ריקים. בכלל, מרוב שההופעות היו כל-כך טובות (שכחתי לציין גם את התאורה המרשימה), היה קשה לי מאד לבחור כאלו שלא שווה להזכיר בהרחבה, אז אני מקווה שחילקתי את זה כמו שצריך.
Kataklysm – מבין 3 ההופעות של הלהקה שראיתי הקיץ, זו הייתה הכי זכורה, כי לשם שינוי החבורה הקנדית קיבלה משבצת הדליינרית והיה לה קצת יותר זמן לקרוע לנו את הצורה. לא ציפיתי למשהו אחר חוץ מדת' מטאל קטלני לפנים, וזה בדיוק מה שקיבלתי במשך שעה ומשהו שלמים. היה כאן הכל, משירים ישנים כמו "As I Slither" ו-"Manipulator Of Souls" שהחלו מעגל פוגו אחד אחרי השני, ועד לשירים חדשים יותר כמו "Crippled And Broken" ו-"To Reign Again" מהאלבום הגאוני In The Arms Of Devastation, וכמובן שירים מ-Prevail כמו "Taking The World By Storm" ו-"Chains Of Power" שהכניס אותי ואת חברי לאמוק של דפיקות ראש ובעיקר עיצבן את כל מי שסביבנו. אמנם ירד מעט גשם, אבל זה לא הפריע לנו להקשיב ולציית לכל מילה ש-Maurizio הסולן הוציא מפיו הכועס. מה שבאמת היה אדיר בהופעה זה שעם יותר זמן במה, Kataklysm יכלו לבצע יותר שירים, וביניהם אחד שלא שמעתי בהופעה כבר כמה שנים, שיר שעונה על השאלה "What do we do with traitors?"… כמובן ש-"Let Them Burn"! – וכולם פשוט עלו אחד על השני או ניסו להצית את השערות של מי שלא הצטרף… אין מה לדבר, הופעה הורגת!
Nightwish – היה קצת מוזר לראות את Nightiwish בהופעה כמה ימים אחרי שראיתי את הסולנית לשעבר שלהם Tarja בפסטיבל Gods Of Metal האיטלקי. נכון שכבר התרגלתי לקולה של Anette ולשינויים שנעשו בגללה לשירים הישנים יותר, אך כשהביצועים של Tarja ל-"Nemo" או "Wishmaster" עדיין חקוקים בראש שלי, זה הוריד לי קצת מהחוויה הכללית. למרות כל זאת, עדיין היה כיף לראות את Marco הבסיסט \ סולן ו-Emppu הגיטריסט, שבלטו במיוחד לאורך כל ההופעה, וכן את Jukka המתופף וכמובן Tuomas הקלידן, שהמשיכו לתת בראש ולעשות שמח לכולם. לשם שינוי חברי ההרכב לא החלו עם השיר "ביי ביי יפהפיה" (בכוונה בעברית) כמו ברוב הופעותיהם הקודמות שראיתי, אלא ישר קפצו לקטעים אחרים כמו "Seven Days To The Wolves" (בפתיחה), "Amaranth" ושיר הנושא מהאלבום האחרון Dark Passion Play. הם אפילו ביצעו את "The Escapist" ששוחרר כסינגל לאחר מכן, והספיק כבר מאד להתחבב עלי. מלבד זאת, היו גם שירים וותיקים יותר כמו "Dead To The World" ,"The Siren" ו-"Dark Chest Of Wonders", לצד בחירות יותר הזויות כמו "Romanticide" שממש לא בא בטוב – במיוחד עם השירה של Anette שפשוט הרסה אותו לחלוטין. גם פה הסאונד היה ללא דופי, כמו גם התאורה המיוחדת והפירוטכניקה שהקפיצה את הקהל, כך שמהבחינה הזו כלל לא היה משעמם. לסיום הלהקה ביצעה את "I Wish I Had An Angel" וסגרה את הלילה הראשון בפצצות וזיקוקים, כשכולנו היינו מחויכים ומוכנים לעוד… ספתח לא רע בכלל.
Testament – אחרי שחזיתי באגדת הת'ראש האמריקאית בהופעה לא כך-כך מרשימה ב-Graspop לפני כשנה, באתי עם מספר חששות לזו, אך הכל התבדה מהר מאד כש-Chuck Billy וחבריו עלו לבמה על גבי האינטרו "For The Glory Of…" והחלו לתת בראש חזק חזק. הסאונד היה יוצא מן הכלל וגם הסט ליסט שכלל הרבה שירים אהובים כמו "The Preacher", "Over The Wall" ו-"Into The Pit" שרק העצים את חגיגות הפוגו שהלכו שם. Alex Skolnick היה במיטבו על הגיטרה כמו גם שאר חברי הלהקה, אך האיש שגנב את השואו היה Billy, שלמרות גודלו, הוא לא הפסיק להתפרע על הבמה עם ידית המיקרופון שלו, לעשות אייר-גיטר יותר מוצלח מחבריו הגיטריסטים, לגעור בקהל לחתוך אחד את השני כמה שרק אפשר או לארגן אפילו Wall Of Death עצבני במיוחד – איזה גבר! ההופעה המשיכה עם טילים נוספים, ביניהם גם כמה שירים מהאלבום האחרון – "More Than Meets The Eye" ההמנוני ושיר הנושא "The Formation Of Damnation" שסגר את ההופעה עם רצון לעוד ועם דם בעיניים. מודה שלא תמיד נשארנו בעניינים לאורך ההופעה, אבל האווירה הייתה מתאימה, שלא לדבר על הקהל והסאונד המעולה – הנאה של רצח.
Satyricon – בתכנון המקורי להקת הבלאק מטאל הנורבגית הייתה אמורה להופיע עוד לפני Testmanet, אך הציוד של חברי הלהקה לא הגיע בזמן, ובמקום לבטל הם החליטו בסוף להופיע אחרי הלהקה האחרונה באיזה 2 בלילה. בשלב זה הייתי מעט תשוש ותהיתי אם Satyricon לא יעצבנו אותי עם כל הפעלות הקהל או הצורה השמחה בה הם מנגנים בלאק מטאל "קשוח ואפל". למזלי חברי הלהקה היו עצבניים בעקבות מה שקרה, וזה בדיוק מה שהיה צריך כדי לדחוף את ההופעה הזו כמה צעדים קדימה. הסט ליסט גם היה מפציץ, אמנם בלי יותר מדי שירים קלאסיים, אבל מבחינתי גם יציאות מהאלבומים האחרונים זה סבבה – אם זה Now, Diabolical עם שיר הנושא ו-"K.I.NG.", או האלבום האחרון The Age Of Nero (ממנו נוגנו לפחות 5) ושירים כמו "The Wolfpack", "Black Crow On A Tombstone" ו-"My Skin Is Cold". הקהל שעוד נכח במקום איכשהו מצא אנרגיות נוספות ולא הפסיק להתפרע או להשתתף היכן שצריך, במיוחד בסיום המנצח עם "Fuel For Hatred" שכמעט גרם לי לשלוח לקורבן את כל הבחורות שהיו מסביבי, וכמובן "Mother North" שאת הפתיחה שלו כולם שרו ביחד, והצטרפו בסוף למעגל דפיקות ראש פסיכוטי וכואב. Satyr הנהיג אותנו לאורך כל ההופעה והתיפוף של Frost נתן לנו את הקצב ברגעים האגרסיביים – והנה, גם בלי חצי ציוד, איפור ותלבושות, הם הצליחו להלהיט את הלילה הקריר באחת מההופעות האדירות שראיתי בפסטיבל.
Deathstars – עוד הופעה שמאד חיכיתי לראות בפסטיבל היא של להקת הגלאם-גות'-אינדסטריאל הזו, משוודיה כמובן, שנותנת תמיד שואו… מעניין, בלשון המעטה. בכל פעם שראיתי את Deathstars עד היום, תמיד היו אממ… צרות, אם זה בסאונד שאף פעם לא היה מלא או החזיק את כל הכלים, או בסולן, שזרק יותר מדי משפטים מטרידים (אל תשאלו) והפחיד לכולנו את הצורה. סוף סוף הלהקה קיבלה בימת Open-Air בשעת לילה נורמאלית, והיה באמת אפשר להנות מהחוויה הזו שנקראת Deathstars. כל הלהיטים היו שם, משיר כמו "New Dead Nation" מהאלבום הראשון ועד השירים "Motherzone" (שפתח את ההופעה), "Blitzkrieg" ,"Cyanide" ו-"Tongues" מהאלבום השני והאדיר Termination Bliss. כמובן שהדגש היה על האלבום האחרון, Night Electric Night, אותו דווקא אני לא מחבב במיוחד, אבל לפחות הביצועים ל-"Mark Of The Gun" או לשיר הנושא, היו במקום. Whiplasher הסולן לא יכל להתאפק ושיחרר איזה משפט סוטה ("Masturbation before the set-list") או אמר לכולם שהוא שונא ורוצה להרוג בלונדיניות לפני שביצע את השיר "Blood Stains Blondes". הסאונד לא תמיד היה במיטבו (הבאסים קפצו אחרי השיר השלישי) אבל לפחות השואו של החבורה היה שובר לגמרי, החל ב-Skinny הבסיסט הפסיכוטי, Cat ו-Nightmare הגיטריסטים וכן Bone W. Machine המתופף – כולם מאופרים בלבן ומקפיצים את הקהל כמו טרמפולינות (למרות שאנשים לא שיתפו פעולה כל-כך). בסה"כ הופעה חזקה, והרבה פחות מתרוממת מבעבר. כן ירבו.
Destruction – רק ביום הרביעי של הפסטיבל השמש יצאה אחרי 3 ימים יחסית גשומים וקרירים, אז רבים ניצלו את ההזדמנות לנמנם בשלווה או לתבול בנהר, וזאת על חשבון הופעתה של ענקית הת'ראש הגרמנית (אפילו אם כבר היה כמעט 6 בערב). לי לא ממש היה איכפת כי תפסתי מקום בשורה הראשונה, ליהנות מקצת דפיקות ראש, וזאת למרות השמש היוקדת. והנה הם עלו, כל ה… שלושה, Schmier הסולן \ בסיסט בעל הקול הצווחני והרצחני, Mike Sifringer הגיטריסט וכן Marc Reign שכיסח על המערכת שלו. אמנם זו לא הופעת הדליין בלילה כמו שזכיתי לראות כשנה לפני כן, אך דווקא פה נהנתי הרבה יותר, אם זה בגלל הסאונד או בגלל בחירת השירים המגניבה שכללה שירים כמו "Total Desaster" המכאיב, "The Butcher Strikes Back" המכאיב יותר, ועוד קטעים כמו "Thrash Till Death" ו-"Metal Discharge" שכבר גרמו לנו לקבל מרשם רופא לכדורים. קצת קשה לדבר על שואו כשיש רק 3 אנשים על הבמה, אבל Schmier התותח בהחלט ידע לשמור על הערנות שלנו ולמשוך עוד קהל (עד סוף ההופעה היו הרבה יותר אנשים). כמובן שגם היו לא מעט שירים מהאלבום האחרון של הלהקה D.E.V.O.L.U.T.I.O.N. אבל מה שעניין את כולם זה להשמיד, וכה עשינו כשהחל "Nailed To The (Fucking) Cross"!!! הבוץ שנערם מהימים הקודמים פשוט עף לגובה, אבל לאף אחד זה כבר לא הזיז… ת'ראש גרמני לפנים, מה עוד צריך?
My Dying Bride – הגענו כבר ליום האחרון של Metalcamp, ואם חשבתי שנקבל קצת מנוחה מהגשם, נראה שטעיתי, כי קיבלנו סופה של ממש, שלא פסקה עד שעות הצהריים המאוחרות, וגם לאחר מכן היא קפצה לביקורים מרטיבים. כנראה שזה היה הזמן המושלם עבור וותיקת הדום מטאל האנגלית לתת הופעה מצמררת במיוחד… וכך, לאחר אינטרו קצר ומאיים, הלהקה החלה לנגן את "Fall With Me" מתוך אלבומה החדש For Lies I Sire. בשלב זה עוד הייתה לנו קצת רגיעה מהמבול, אך מהר מאד הגשם חזר ועמו החוויה של ההופעה רק יותר התעצמה. לרוב כשהיה גשום העדפתי פשוט ללכת למקום מכוסה, אבל הפעם נשארתי בחוץ, מרגיש את הטיפות, מרגיש את הכאב, מרגיש את האווירה המיוחדת שהלהקה הביאה עמה. הסאונד היה בשמיים, ואני נכנסתי עמוק בפנים כשהתנגנו שירים כמו "From Darkest Skies" או "The Cry Of Mankind" מתוך אלבום המופת The Angel And The Dark River. הסולן Aaron Stainthorpe הציג שואו פסיכוטי ומרגש, הוא נשמע מעולה, וביחד עם חבריו – ובמיוחד הכנר (שגם אותו שמעו בבירור) והבסיסטית Lena Abé (שממש יודעת להוציא את המיטב מהכלי שלה) – הם פשוט סחפו את כולם. השירים המשיכו לזרום, ביניהם שיר הנושא מתוך Turn Loose The Swans, ועוד כמה שירים מהאלבום החדש, כמו "Bring Me Victory" וכן "My Body, A Funeral" שסגר את ההופעה. כולנו היינו ספוגים מהראש עד הרגליים, אבל מי שבאמת נכנס לזה קיבל הופעה אדירה, מרגשת, אווירתית, עצובה – בדיוק מה שהיינו צריכים… סיום מנצח.
ימין: Testament – יותר משנראים לעין | שמאל: Deathstars – שונאים בלונדיניות
Metalcamp 2009 – על סדר היום
03/7 יום שישי – בניגוד לשנים קודמות, בהם בעיקר סבלנו מימים חמים במיוחד, הפעם קיבלנו בדיוק ההפך – הרבה ממטרי גשם, או סתם מזג אוויר מחורבן. הלהקה הראשונה שתכננתי לראות בפסטיבל הייתה Alestorm, אך לפניה עלתה להקה צעירה אחרת בשם Hackneyed שאמרו לי שכדאי לתפוס אותה בהופעה. האמת לא היה מאכזב בכלל – דת' מטאל חזק, אגרסיבי ונותן בראש, בהחלט משהו שאבדוק בהמשך. כש-Alestorm עלו השמיים עוד היו שקטים, אך מהר מאד הגיע מבול שמנע ממני להישאר לאורך זמן. האמת זו הפעם הראשונה שהעזתי לראות הופעה שלמה של חבורת הפיראטים הסקוטית, שלא מתהדרים בשואו מעניין, או בשירים טובים, חוץ מכמה יציאות סבילות כדוגמת "Keelhauled" או "Nancy The Tavern Wench". חברי הלהקה עדיין נראים כמו ילדים מוכים, וחבל שהם לא מנצלים את כל קטע הפיראטים למשהו יותר מעניין. את Keep Of Kalessin דווקא מאד נהניתי לראות בפעם השניה, למרות שעדיין לא יצא לי לחפור בחומר שלה – היא עושה בלאק מטאל מאד מעניין והשירים מהאלבום האחרון Kolossus נשמעים מעולה בלייב. את Death Angel ראיתי כבר בחצי עין ממקום מסתור, עדיין ירד מבול, וזה כבר היה מעייף, אפילו בשביל להקת הת'ראש האמריקאית. לסיום היו לנו את Kataklysm שניגנו במשך שעה ורבע, סט ארוך וכואב במיוחד, וכן Nightwish שסגרו את היום הראשון בהצלחה – לפחות הגשם קצת שקט בהופעות האלו.
04/7 יום שבת – את היום השני פתחנו יחסית מוקדם ב-4 בצהריים עם Hollenthon, להקת הדת' הסימפוני מאוסטריה, בהנהגתו של Martin Schirenc איש Pungent Stench לשעבר. החבר'ה עלו קצת בעיכוב עם סאונד שלא היה במיטבו, אבל לפחות הם עדיין מנגנים חזק ומדויק, ונותנים בראש עם שירים מ-3 האלבומים שלהם, ביניהם "Son Of Perdition" האדיר, ואחד הקטעים האהובים עלי – "Woe To The Defeated". הבאה בתור הייתה להקת הפולק מטאל הגרמנית Suidakra, להקה שאני אוהב לראות בלייב, אך לא מתחבר לאלבומים שלה משום מה – לא היה משגע, וגם היו כמה פאשלות מצד חברי הלהקה. Tom Angelripper (שהרזה מאד) וחבריו המפציצים מ-Sodom הגיעו ללמד אותנו קצת על תורת הת'ראש, ולמרות הגשם עדיין היה סבבה לגמרי, במיוחד כשהגיע השיר הקלאסי "Agent Orange" שגרר אחריו בלגן גדול. Satyricon שהיו אמורים להופיע לאחר הת'ראשרים דחו את הופעתם, ובמקום זה קיבלנו קצת רצח בזכות Testament ששברו את המקום. Blind Guardian הייתה הלהקה הבאה, וכרגיל, חבריה נתנו הופעה מדהימה עם הרבה שירים טובים, אך לצערנו היו כמה בעיות טכניות והגשם גרם לכולנו קצת אי נוחות. לפחות אפשר לסמוך על Belphegor שלא יקחו שבויים, גשם או לא, הם באו בשביל הדם, ודם הם קיבלו. לבסוף הגיעו הנורבגים מ-Satyricon באחת מההופעות הכבירות שראיתי מהם – צריך להעלים להם את הציוד יותר בדחיפות.
05/7 יום ראשון – אנחנו כבר ביום השלישי של הפסטיבל ולמרות הכל עדיין לא מרגישים את העייפות, אז שחררנו קצת עצבים בגשם עם להקת הת'ראש הצעירה Hatered שחיממה את הרוחות לקראת הופעתה של Graveworm. כשזו עלתה פתאום היה חם מאד, והרבה אנשים החלו לצוץ ולפזר בוץ אחד על השני במעגלי פוגו (ואפילו Wall Of Death אחד) על גבי שירים מהאלבום האחרון Diabolical Figures אותו עוד לא הספקתי לשמוע. לא בדיוק נהניתי מבחירת השירים, אבל היה עדיין נחמד – במיוחד כשהסולן דרש שירצחו איזה בובה מתנפחת של דולפין, אל תשאלו. מרצח עם, עברנו למריחת גבינה עם Sonic Syndicate, אחת הלהקות העולות משוודיה, שכל אחד מחבריה (כולל 2 הסולנים, רק בלי הבסיסטית החמודה) מגיע לקבל איזה כאפה לפנים, על התספורת הגאה או המוזיקה המחורבנת. אם דרשתי ישועה, אין להקה יותר טובה לספק אותה מ-Legion Of The Damned שנתנה כרגיל הופעה אכזרית, שטנית ומרביצה במיוחד – אך אליה אחזור בפסטיבל אחר כהדליינרית. אנחנו ממשיכים עם Lamb Of God שניסיתי לראות אם תצליח להרשים אותי, אך זה לא הושג בכלל. לשמחתי Amon Amarth ו-Deathstars היו הלהקות הבאות, וכצפוי, שתיהן נתנו בראש והעלו את הרוחות עם הופעות מעולות ושוברות. לסיום קיבלנו את Dimmu Borgir, שגם הוזזו מהזמן המקורי שלהם עקב ציוד חסר, ועל כן ראינו אותם ללא תלבושות (עם טי-שרטים זה היה מצחיק) מבצעים את הבלאק מטאל הסימפוני המגעיל שלהם. גם מהם לא התלהבתי יותר מדי.
06/7 יום שני – ושוב פעם הגיע המבול ושוב פעם לא יכלנו להנות מהסביבה, אבל לפחות Negură Bunget הרומנים הגיעו והתאימו לאווירה החורפית של היום. הליינאפ השתנה מאז מהפעם האחרונה שראיתי את להקת הבלאק הזו, כששניים ממיסדיה כבר לא היו שם, אבל למרות שהרגשתי את השינויים, הסאונד היה מרשים והחברים ניגנו היטב על הכלים הרגילים והמיוחדים שלהם. מזג האוויר החל להשתפר כש-Vader תפסו את מקומם, ונתנו לנו חזק בראש. הבמה ב-Metalcamp רק גרמה לי להעריך מחדש את האמון ב-Peter וחבריו, שלמרות כל השינויים בהרכב, הוא עדיין מפקד ביד רמה על פועלו. כמובן שעוד להקה חזקה הייתה Destruction שביחד עם Napalm Death, הן גרמו לכולנו לשבר קשה בצוואר, שנפסק הודות להופעה הבאה של לא אחרת מ-Dragonforce. אם לא הספיק לנו הגשם בימים האחרונים, ZP הסולן החליט לשפוך בקבוקי מים על כולם, כשחברי להקתו פשוט קופצים כמו פסיכופטים על הבמה מצד לצד ומשתגעים – כל זאת בזמן שהם מנגנים כמו מטורפים. לי נמאס דיי מהר, וכנראה שעפה הג'ננה גם לאלי מזג האוויר, כי הם החזירו עלינו את הגשם. מההופעה הבאה לא ציפיתי שאהנה כל-כך, אבל בואנה, Hatebreed האלה פשוט מחסלייים. אין לי מושג מה הם ניגנו, אבל מה שהם גרמו לקהל לעשות היה מטורף – Circle-Pit עצום מסביב למגדל הסאונד, ודפיקות ראש לא רציונאליות. היה אש, עשן, בלגן ומכות – להבא אני אכין שיעורי בית מראש. לפני שהיום נגמר הלכתי לבמה השניה לצפות ב-Warbringer הצעירים מסיימים הופעת אולדסקול ת'ראש מגניבה לגמרי. מ-Down כבר בחרתי להתעלם, איזה צ'עמום.
07/7 יום שלישי – אם חשבתי שהמצב היה גרוע עד עכשיו, מסתבר שטעיתי, כי לא רק שהתחלנו את היום עם גשם, אלא קיבלנו מבול עצום שאילץ אותי להישאר בעיירה ולעבור ממסעדה למסעדה, כשבדרך עשיתי הפסקות שתיה עם חברים. הגשם הארור גרם לי לפספס את ההופעה של Sons Of Seasons, הרכב פרוג חדש ומסקרן במיוחד. כשחזרתי, להקת Extrema האיטלקית הייתה כבר על הבמה ונתנה הופעה מול קהל מצומצם. אחרי האיטלקים הגיעה (באיחור קל) Mystic Prophecy, להקה שהייתה פה גם בשנה שעברה וגם אז סבלה ממזג אוויר לא סימפטי. אני מאד מחבב את החבורה הגרמנית הזו שעושה סוג של פאוור \ ת'ראש מגניב, רק חבל שחבריה שמו דגש על האלבום החדש Fireangel ופחות על שירים ישנים יותר. אנחנו ממשיכים עם הלהקות הגרמניות והפעם Die Apokalyptischen Reiter שזכיתי לראות לפני שנתיים על הבמה הקטנה יותר בפסטיבל. הגשם המשיך לטפטף, אבל זה לא עצר בקהל להשתגע, לעשות פוגו ולהנות מהחבורה הזו, שתמיד כיף לראות לא במדינה שלה, כי אשכרה אפשר להבין על מה היא מדברת. משם נכנסו לאווירה עם My Dying Bride, ויצאנו ממנה חיש מהר כשהמטורפים מ-Edguy הגיעו לעשות שמח ולהתווכח עם אלוהים על מזג האוויר. כולנו חשבנו הלהקה תארח את Mille Petrozza מ-Kreator בשיר "Mysteria" אותו ביצעו ביחד, ואפילו קיבלנו רמז, אבל הזבלים לא עשו זאת בסוף. לפחות קיבלנו מנה גדושה של Petrozza כשלהקתו עלתה לסגור את הפסטיבל בעוד אחת מההופעות הכבירות שראינו פה. הגשם נפסק, וכולנו נכנסנו לאמוק אחד אחרון של שנאה, לפני שחזרנו לאוהלים הקרירים שלנו, לבלות לילה אחרון בסלובניה המשגעת.
הרבה טקסט נשפך כאן על Metalcamp ולא סתם, באמת מדובר בפסטיבל כמעט מושלם, שלדעתי לוקח גם את Wacken ואת Graspop ההמוניים בלי למצמץ. אולי הליינאפ לא תמיד מגוון (כמה להקות חזרו אלינו שנתיים ברציפות), אבל האווירה והכי חשוב, הסאונד המשובח, מצליחים להישמר וזאת למרות הגשם ומזג האוויר הנוראי. ארצה גם להוסיף מילה על האנשים שמגיעים לפסטיבל, שבניגוד למקומות אחרים שם המוזיקה לא תמיד נמצאת בראש מעייניהם של הבאים (מזה ראיתי המון בפסטיבל הבא), כאן כל מי שעושה את המסע הארוך הזה, מגיע כדי לראות הופעות בעיקר ולהנות בין לבין מהאווירה. מאד נחמד להסתובב במתחם הקמפינג ולהצטרף למסיבות השונות שאנשים עורכים… אולי השנה לא היה לנו יותר מדי מזה, כמו שגם לא אכלנו יותר מדי גלידות, או טבלנו בנהר הקפוא, אבל לפחות ניצלנו את הפסטיבל עד כמה שאפשר, וראינו את כל הלהקות שרצינו, כמעט בלי להתעייף. ככה פסטיבל צריך להיות, לשמור על הופעות איכותיות, ועדיין לשמור על הקהל עירני. מלבד זאת, סלובניה זה מקום מהמם שאפשר להגיע אליו אפילו סתם לטיולים, ואני בהחלט מתכוון לעשות זאת בשנה הבאה אם ירצה השד. לסיכום, אם עוד לא יצא לכם, או אתם מחפשים פסטיבל אולטימטיבי, אין סיבה שלא תיקחו את Metalcamp – זה באמת שבוע של גן עדן מטאלי.
ימין: Sonic Syndicate – לפחות הבסיסטית חמודה | שמאל: Die Apo. Reiter – בלגן גשום