Metallica בישראל: הרשמים המלאים – זווית ב'

זה הולך להיות הדיון הבולט, הלוהט והמרכזי לתקופה הקרובה (ואני מקווה ושמח שאצליח לעורר אותו וליצור קצת גלים בביצה המקומית): הייתה אחלה הופעה, זבל של הופעה או שבכלל היה מיותר ללכת. אז Metallica הגיעו פעם שלישית לישראל. לפני שאתייחס לפעם השלישית, חשוב לכתוב על הפעמיים הראשונות. ב-1993 בהיותי ילד בן 13, הייתה זו הופעת המטאל הראשונה שלי (ולא האחרונה), שעתיים וחצי מלאות של אגרסיות ושל שירים ממיטב האלבומים בדגש על הקלאסיקות והאולד סקול האמיתי. זה היה פשוט, כי מדובר על תקופה של לפני 17 שנה. זו הייתה הופעה כחלק מסיבוב ההופעות של האלבום השחור, תקופה שכל ערס עם הבנה בסיסית בלתפעל את השלט של הכבלים הפך פתאום למטאליסט.

אז כמו שציינתי, סט ארוך, בלי תקלות, בלי יותר מדי גימיקים בלי טכנולוגיה מטורפת רק ערמות של מגברים וטונות של מטאל לפנים. זה היה לפני אותם שלושה אלבומים שסחררו את הלהקה לתסבוכות ותסביכים. ב-1999 הם הגיעו שוב. שוב נתנו בראש, אבל הפעם חפרו ואכזבו. עם שני אלבומים חדשים ונוראיים Load […With Crap] ו-Reload […With More Shit] הלהקה השאירה טעם נוראי. היו שטענו ש-Metallica החזירו ציוד והחתימו טופס טיולים עם הוצאת האלבום השחור, אני עוד נתתי לו צ'אנס. אבל עם יציאתם של שני האלבומים הללו – נאלצתי להודות שפסה לה מהעולם אגדה. ואז יצא St. Anger… ולבסוף גם Death Magnetic, שהצליח קצת להחזיר את התקווה.

כששמעתי ש-Metallica באים שוב לארצנו הקטנה, אמרתי לעצמי – אולי בפעם השלישית אזכה לפיצוי הולם על בזבוז של שעתיים מהחיים שלי, 11 שנה לפני. אני בטוח שמי שקורא את השורות כרגע גם מקפיד לקרוא כתבות וסקירות נוספות של הקולגות שלי לאתר. אדם שמעריך את עצמו כמטאליסט שבאמת רוצה להכיר וללמוד דברים חודשים ידאג תמיד להתעדכן באתר הנכון והיחידי שעוסק אך ורק במטאל לסוגיו. האתר היחידי שמקיים קשר הדוק עם מגוון עצום של חברות תקליטים ולהקות מהארץ ומחו"ל באופן מקצועי אך גם על בסיס הכרות אישית. אז למה לעזאזל שוב המפיקים והיחצ"נים מתייחסים לאתר ובעקיפין למעריצים האמתיים של הלהקה כסוג ב'.

כן חברים, בזה שההפקה והיח"צנים העדיפו להעניק ראיונות ועדיפות לעיתונים \ אתרים המרכזיים הם החליטו להתעלם מהצרכנים האמיתיים של המוסיקה ושל הלהקה. אתם הקוראים, הכוח המניע את ההופעה ואת הלהקה ולכן, לדעתי, לכם מגיע לקבל את כל המידע באופן שווה לשאר אתרי החדשות. חבל שחברת היחצ"נות והמפיקים לא חושבים כך. חבל שעבורם פרויקט Metallica הינו עוד מחלבת כסף ותו לא. אז מה לעשות, מי שהביא את הלהקה וגבה מחירים אסטרונומיים, החליט גם למנוע מאלו שקצרה ידם מלהשיג כרטיסים גם סיקור נאות וחשיפה מלאה של ההופעה ושל המתרחש מאחורי הקלעים.

לגבי ההופעה עצמה…

High On Fire חיממו ראשונים במשך 45 דקות. הרכב אמריקאי שעושה מעין Stoner, קיים משנת 1998 והשנה יצא אלבומו השישי במספר. השיר הראשון שביצעו התחילו מעניין, עם יסודות ת'ראש מובהקים, אבל מהר מאוד השירים עברו לאזורים משעממים. מה גם שקשה להתרכז בהופעה כאשר פוגשים מכרים רבים ודנים בפלייליסט שהולך להיות עוד מספר שעות. Orphaned land הפתיעו את כולנו, כששמענו שהם יחממו את Metallica. אני חושב שזה כבוד גדול ללהקה וכמובן לנו, למעריצים, שלהקה ישראלית מחממת את המפלצת הגדולה. נכון הופעה שכזו עלולה אולי לגרום נזק ללהקה, כיוון שלהופיע בצל של Metallica מסיט את כל תשומת לב מ-Orphaned Land והופעותיהם הבאות, לדעת אחרים, יתגמדו יחסית להופעת החימום, כאשר אלפי אנשים (המספר הרשמי עדיין לא ידוע וישנם גרסאות רבות למספר) צפו בהם. אבל לדעתי, זה ממש לא כך. Orphaned land נתנו סט קצר שמספר בדיוק ובקצרה את סיפורה של הלהקה. ביצועים מדויקים וללא נפילות אשר מגובים במערכת הסאונד האימתנית של Metallica. אותה מערכת שאחרי שעה כשלה בעומס.

האם היו אלה Orphaned Land שבנוסף לחימום הלהקה, חיממו גם את המערכת עד כדי קריסתה??? לעולם לא נדע, עד שרפי גינת יבוא וישפוך אור על התעלומה. כל הופעה של Metallica מתחילה בנעימה "The Ecstasy Of Gold" של אניו מרקוני. כל הופעה אני שומע את הקטע מתחיל והדופק מתחיל לעלות. קטע של 2 דקות כשהשיא שלו הופך כניסת התופים של "Creeping Death". ביצוע מהיר הרבה יותר מהאלבום והמתח על הצוואר כבר נותן את אותותיו. לפני שמספיקים להבין מה בדיוק קרה עוד שיר מאלבומם השני של הלהקה Ride The Lightning, הלא הוא For Whom The Bells Toll. אני חושב לעצמי שבאותו שלב – Metallica אשכרה שיחקו אותה, שני שירים מהאלבום השני, בטח 5 השירים הבאים יהיו מהאלבום החדש או שבטח הם יתקעו איזה שיר מ-Load או Reload ויורידו את על ההתלהבות. אבל לא. שיר הנושא של האלבום השני נכנס עם אותו תיפוף מוכר המלווה ב-Kirk Hammett. כן זה מה שרציתי לשמוע, מה שכולנו רצינו.

James Hetfield לא מדבר הרבה, אבל כן מקפיד על תקשורת עם הקהל ומפנה את הזמן לעיקר – לתת לקהל את אותם שירים נצחיים שנכתבו ובוצעו לראשונה לפני קרוב ל-20 שנה. עכשיו, אחרי 30 דקות בערך של אקסטזה למטאל התקלות מתחילות. "Harvester Of Sorrow" נכנס, אבל אחרי 2 דקות הלהקה נעלמת. אנחנו מזהים על המסכים שהם ממשיכים לנגן, שומעים במעומעם את הרמקולים של קדמת הבמה, אבל אני ועוד 20,000 שעומדי לצידי ומאחורי לא שומעים כלום מלבד את עצמנו ממשיכים לשיר. רצף זה של תקלות ליווה את ההופעה כולה. גם ניתוקים בשיא של "Fade To Black" ובאמצע רצף השירים מהאלבום Death Magnetic (הם "That Was Just Your Life" ו-"The Day That Never Comes") שלוו כל העת בקטעי וידאו ואפקטים על המסך העצום שמוקם מאחורי הבמה (יום יבוא ובחצר שלי יהיה מסך כזה).

נפילות הסאונד יחד עם התחלה באיחור של ההופעה (30 דקות) לא השאירו הרבה זמן נטו להופעה שתוכננה להמשך שעתיים וחצי. הוטל עוצר בשעה 23:00 שמנע את המשך ההופעה, כחלק מחוקי העזר להגן על התושבים בסביבת האיצטדיון (כל אותם אוטובוסים בחניון דן הסמוך, דגי נחל הירקון, החולדות בפחים של קניון איילון ושאר דוממים ובע"ח שרחוקים מלהיות מוטרדים מהמוסיקה הבוקעת מההופעה). אבל נשים את זה בצד ונחזור להופעה. "Sad But True" מחזיר אותנו לאותה תקופה של 1992 – 1993, אותה תקופה בה המטאל נכנס חזק למיינסטרים והפך את Metallica למפלצת שהיא היום. אז נכון שהניתוקים הסתיימו, אבל מאותו רגע והילך הסאונד לא היה מאוזן כלל.

הביצועים של "One" ו-"Master Of Puppets" החזירו חלקית את האדרנלין, אי אפשר שלא להעלות קצף ולהכנס למצב של בזרקריות כששומעים את אותם שירים. אבל גם כאן, האכזבה חזרה מסיבה מאוד פשוטה – הביצועים לא ישבו טוב. אני לא יודע אם זה התקלות, העייפות, ניסיונותיו של Lars Ulrich המציק לשדרג את השירים באותו סגנון תיפוף מוכר שלו, אבל ההנאה נפגעה ששומעים את השירים לא זורמים חלק. 2 השירים הבאים יועדו לכול סוגי המעריצים שגדשו את האצטדיון: "Nothing Else Matters" ו-"Enter Sandman". עכשיו הקהל כולו התעורר, תחילה ים האנשים נצבע בלהבות מצתים ומסכי טלפונים ניידים ואח"כ הים התחיל לגעוש עם צריחת המילים ביחד עם James.

השירים בסיום ההופעה היו צריכים להגיע הרבה לפני. אלו אותם שעשו את Metallica למה שהיא, אותם שירים המשמשים דלק לשחרור אגרסיות לכל המעריצים הנאמנים מאז 1983 בערך. "Whiplash" המהיר והטוב הבהיר לי עד כמה שהקהל מחולק לכמה דרגות של נאמנות ללהקה וכמובן שהקהל הנאמן ביותר מונה את מספר האנשים הקטן ביותר, אבל זה לא מנע ממני לשאוג את מילות השיר למרות שיום למחרת השתתפתי בסדרת דיונים חשובים בעבודה. לסיום, James מבקש להדליק את כל הפנסים באצטדיון, ע"מ שיוכל לראות טוב יותר את הקהל. "Seek And Destroy" נכנס, ו-James דואג להתאים את השיר לעיר בה הוא מופיע "We are scanning the scene In Tel aviv tonight". לשמחתי, לקראת סוף ההופעה אנשי הסאונד חזרו לעצמם והבטיחו שההופעה תסתיים כמו שצריך, שאנחנו נקבל את המוסיקה בצורה הכי מיטבית והכי עוצמתית.

כאן זה נגמר. כל אחד מחברי הלהקה זורק משפט תודה לקהל ומציין כמה שנהנה, רק Lars זורק 10 משפטים ב-10 שניות שאף אחד לא מצליח להבין מה הוא אומר. טקס חלוקת המפרטים והמקלות ובכך תמה לה ההופעה. האם היה טוב? האם יצאתי מרוצה? האם אגיע שוב פעם לראות הופעה של Metallica? חד משמעית – היה מצוין (למרות התקלות), לא רק שיצאתי מרוצה, יצאתי בתחושת High מטורפת מאותו זרם אדרנלין שלא עזב אותי כל משך ההופעה ועם חיוך של אותו ילד בן 12 שראה את ההופעה לפני 17 שנה בארץ. לא יעזור מיקסר מקולקל, מפיק תאב בצע ויחצ"נים שלא מבינים במטאל. גדלתי על הלהקה הזו, עדיין כשאני רוצה לשמוע משהו ישן וטוב אני שם את אחד משלוש האלבומים הראשונים של הלהקה (יחד עם ה-EP הלא רע Garage Days Re-Revisited) ולכן לא אוכל להשמיץ את הלהקה או את ההופעה וכן, אני אגיע להופעות נוספות של הלהקה.