November's Strike בקולטורה

תחילה אפתח בגילוי לב, כבר הרבה זמן שלא יצא לי לחכות בציפייה שכזו לערב הופעות כפי שנשאתי עיניי לקראת ההופעה של Arafel. למעשה אני לא חושבת שיצא לי לראות את הנ"ל מופיעים עוד מאז השקת The Way Of The Defender ב-2003 (עם Nail Within ו-Hangman, לאלה מביניכם הזוכרים), וכדרכי בקודש, רציתי לבחון את מצבם הנוכחי, ולהנות מעוד ערב עם דגש על הצד היותר שחור של המטאל. אם כך, אגש לעניין. אל מועדון הקולטורה, שאותו אני דווקא די מחבבת מחמת גודלו ואיכות הסאונד הסבילה באופן יחסי, הגעתי בשעה המתאימה יותר למסיבת בר מצווה אצל הדודים (ע"ע 19:00 בערב). הקהל שפקד את המועדון אותה השעה היה דל בלשון המעטה, שכן ציפיתי לנוכחות מאסיבית יותר, בהתאם ללהקה בסדר גודלה של Arafel.

Incineration

הערב התחיל ללא יותר מדי התעכבויות, ואל הבמה עלו ראשונים Incineration הירושלמים, שכיבדו אותנו בהופעה אגרסיבית, ומלאת אנרגיות (ביחוד מצד הווקאליסט המקפץ). בזכות הסקר הקטן שערך הסולן ובו נשאל מי מהקהל אוהב דת' מטאל, ומי מעדיף דווקא בלאק, נענו כמובן מרבית הנוכחים כי אוהבים הם בלאק מטאל (ודווקא לא היוו רוב ניכר, אולם יש גם להחשיב את מסת הבלאקרים הקשוחים מדי על מנת להיענות) – ולמרות זאת, הצליחה להקת הדת' המעט אנונימית, להניע את ראשם של רוב המאזינים ככולם. יאמר לזכותם. ובכן, מטרת הסקר היתה למען האמת לבדוק אם יש קהל מתאים לקאבר שעמד להגיע מיד לאחר מכן, שלדברי הסולן הצריך ידע מוקדם במדעי הדת' מטאל. למרבה הבושה, הסאונד הרעוע גרם לכך (או לחילופין בורותי השתלטה עליי) שאני וחבריי לא היינו בטוחים באיזה שיר מדובר, אם כי אני די משוכנעת שהיה זה "Once Upon The Cross" של רוצחי האלוהים בכבודם ובעצמם, Deicide.

Kna'an

הלהקה השניה בתור, בעלת מעט יותר ותק מקודמתה, הייתה להקת Kna’an – יוצאי נהרייה המתמחים בדת' מלודי בעל אוריינטציה כנענית המתבטאת בליריקה ובמוזיקה כאחד. כנען ביצעו כמובן שירים מתוך הדמו של הלהקה שיצא כלפני שנה, כמו גם את שיר הנושא שלו הנושא את השם "Slavery". ניכר כי הדינמיקה בין הנגנים מצויינת, והלהקה הצליחה לתת שואו זורם ואנרגטי לכל אורכו.

בין Kna’an למופע העיקרי של הערב, המתנו פרק זמן די ממושך, שבמהלכו זכינו לראות את המועדון מתמלא עד לכמחציתו לקראת ההופעה של Arafel, שינוי שהיה די מבורך בהתחשב במצב הקהל העגום שהיה בתחילתו של הערב. התקלוט, למרות הצפי המתבקש, הורכב ברובו מדת' ות'ראש מטאל מיינסטרימי למדי, כגון At The Gates ו-Kreator, שזה לא דבר רע כשלעצמו, אולם כשניסינו לבקש להשמיע שירים מסויימים, נענינו בשלילה.

Arafel

לאחר ההמתנה הממושכת, ולאחר מספר כוסות בירה שמצאו עצמן במורד גרוני, החלה ההופעה המרכזית להערב, הלא הם להקת הבלאק מטאל מהמרכז, Arafel. ההופעה נפתחה בשיר "On The Dark Way", מתוך The Way Of The Defender, כשלאחריו עקבו בזה אחר זה חומרים מהאלבום האחרון Through The Flame Of The Ages. האווירה הייתה מצויינת, Arafel הציגו את יצירותיהם במקצועיות יתרה, וסחפו אחריהם את כל הקהל בבלאק מטאל אווירתי בעל השפעות פולקלור מובהקות. כל המוסכמות נשברו כהרף עין, כשפצחו בקאבר ל-"Raining Blood" האגדי, של Slayer באמצע ההופעה, והשתלחות האנרגיות בקהל הייתה עצומה.

בעקבות אותו קאבר הגיחו מספר שירים נוספים משני האלבומים המדוברים, ביניהם "Color Of Death", "Serpent Land" ו-"The Birth", לסיום. יש לציין כי Arafel מיאנו לנגן חומר כלשהו מהדמו הראשון, הלא הוא Skazki Starogo Lesa, וזאת למרות תחינות מצד הקהל החזרו על עצמן כמעט לאחר כל שיר בהופעה. אף אני תרמתי בעצמי למאמץ המלחמתי בנסיון עלוב לומר משהו הדומה לרוסית, אך מאמציי, כשל כולם, עלו בתוהו. מעבר לזאת, לדברי ידידי, שדווקא מתמצא יותר בפן השורשי של הלהקה (ע"ע רוסי), העיר את תשומת לבי לעובדה שבמהלך ההופעה הלהקה ניגנה קטע מתוך סרט קלאסי רוסי נושן. כל זאת כנראה על מנת לתרום לכיוונה של הלהקה העוסק בפרט בהסטוריה.

לסיכום הערב, נהניתי מכל אחת ואחת מהלהקות שכיבדו אותנו בהופעתן. הנגנים והחומרים היו ברמה גבוהה, וכמו כן ההתנהלות של הערב הייתה ללא רבב. ארצה להוסיף כי השעה בה התחיל הערב הייתה מעין מטרד, והדבר ניכר בכך שהמועדון התמלא רק אחרי שלהקות החימום כבר עזבו את הבמה. כן יירבו ערבים שכאלה.