Opeth ב-Mean Fiddler, לונדון

מידע נוסף: ההופעה התקיימה במועדון ה-Mean Fiddler בלונדון, בתאריך ה-8.09.2005.

המון זמן חיכתי להופעה של Opeth, בסה"כ עברו בדיוק שנתיים מאז הדייט הראשון שלי עם הלהקה ובצירוף העובדה שמאז ההופעה של Europe לא היו בלונדון הופעות ממש מעניינות, זה יצא טוב. המקום שנבחר להופעה הוא אידיאלי , מקום מבחינת הגודל בסטנדרטים של "הבארבי", עם סאונד מצוין ואווירה נהדרת. הגעתי מוקדם מאד לאולם מאחר שנקבע לי ראיון עם פר וייברג הקלידן של הלהקה. בחוץ כשעתיים וחצי לפני פתיחת הדלתות עומדים בריטים ובריטיות לבושים בחולצות Opeth וממתינים בתור בסבלנות תוך לגימת בירה, לא תראו פה אנשים שמתפלחים בתור, כולם עומדים בשורה שמתעקלת אל הרחוב הצדדי.

הדקות עברו ובשעה 8 עלתה לבמה להקת Extol ששילבה בין דת' מטאל ו-Emo לפעמים, סה"כ מוזיקה נחמדה אבל לא כוס ההוגארדן שלי. בשעה 9:10 בדיוק עלתה התופעה שנקראה Opeth ומרגע זה הערב הגיע לשיאים חדשים. הלהקה פתחה את ההופעה עם השיר האולטימטיבי והשובר, "Deliverance" ומיד לאחריו עברה לשיר השני מהאלבום החדש, לשמחתי הרבה כאשר וייברג משתולל על ההאמונדים ואקרפלדת' שואג. השיר הבא היה "When" מהאלבום My Arms Your Hearse, כשבתווך אקרפלדת' מודה לקהל אחרי כל שיר ושיר עם קול באס מגניב. הלהקה שברה קצת את האגרסיביות עם שני שירים מ-Damnation בהם היה ניתן לשמוע שהקהל יודע כל מילה גם בהם.

הקהל לא יכל לנוח יותר מדי על זרי הדפנה, כי מייד התחיל השיר העוצמתי "The Drapery Falls", אחד הלהיטים מהאלבום Blackwater Park כאשר פוגו רצחני מתרחש מאחוריי. כהמשך טבעי השתלב לו עוד שיר מהאלבום החדש The Grand Conjuration, ניכר היה כי הקהל עוד לא ממש מכיר את השיר הזה, נוכח המבטים התמוהים של המעריצים. לאחר מכן בוצע אחד מהלהיטים של Still Life, השיר המרגש והמרטיט "Face of Melinda" ולקינוח שיר הנושא של Blackwater Park שסיים את ההופעה בצורה הטובה ביותר. אין ספק שבחירת השירים והסטליסט היו מצוינים עד כה, אם כי לטעמי היה אפשר להכניס עוד שיר אחד מהאלבום החדש. להדרן עלתה אופת' בתשואות, וביצעה את "Demon of the Fall".

ההופעה הייתה טובה מאד, השואו של אופת' לא כולל ריצה מטורפת על הבמה או סטייג'-דייבינג, אבל כולל נגינה מדויקת וביצועים נאמנים, מופע סטנד-אפ מבית היוצר של אקרפלדת' שכמעט אחרי כל שיר מכניס דאחקות בהומור בריטי, אחרי הכל הוא יודע מי הקהל שלו ויודע בדיוק איך להצחיק אותם. לקראת סוף ההופעה הציג אקרפלדת' את חברי הלהקה. את וייברג הקלידן הוא הציג כ-"ריק וייקמן", הקהל צחק. את המתופף הוא הציג כ-"עוד מרטין", את הבסיסט הוא הציג כ-"סטיב האריס", ואת לינדגרן הוא הציג כ-"מיקאל אקרפלדת'", כאשר את עצמו כ-"לינדגרן", הומור רדוד אבל הומור שעובד על הקהל הבריטי שהיה משועשע.

הדינמיקה בין חברי הלהקה במהלך ההופעה הייתה טובה, הביצועים לרוב היו מדוייקים, בעיקר בשירים הישנים יותר של הלהקה ופחות בחדשים שהרי אותם הם לא ניגנו עדיין יותר מדי פעמים בהופעות. המתופף המחליף עשה עבודה טובה ונשאר ברוב המקרים נאמן לתפקידי התופים של לופז. לסיכום, נהניתי מאד כפי שציפיתי שיקרה, ואני קורא לכל מי ששומע מטאל ללכת ולראות את Opeth לפחות פעם אחת בחיים, אתם חייבים את זה לעצמכם, בין אם זה יקרה בארץ או בחו"ל.

רשימת השירים:
Deliverance
The Baying of the Hounds
When
Windowpane
To rid the Disease
The Drapery Falls
The Grand Conjuration
Face of Melinda
Blackwater Park
==============
Demon of the Fall