Orphaned Land בהופעה אחרונה לפני הפגרה

אני לא כותב יותר מידי כשמדובר בסיקור הופעות, או אלבומים של Orphaned Land. לא בגלל שאני לא אוהב את הלהקה, אבל כשאתה מכיר את חברי הלהקה עוד מהתקופה שקדמה אפילו לדמו הראשון שלהם, ואתה שותף בכתיבת הטקסטים לאלבומים שלהם, קצת קשה להיות אובייקטיבי, אבל באירוע שכזה, ההופעה האחרונה של הלהקה לפני הכניסה לעבוד על אלבום חדש, הראשון מאז Mabool המונומנטאלי של 2004, לא יכולתי להתאפק.

אני לא יודע מי מכם לא צפה עדיין בסרט התיעודי הנהדר "Metal: A Headbanger's Journey", אבל מי שלא, כדאי שייתקן זאת. מדובר במסמך אנתרופולוגי מרתק שאולי מסביר טוב יותר את המוזיקה שלנו והתפתחותה מכל מה שקדם לו, סרט שנעשה ע"י בחור קנדי חביב, שברור כי נעשה מאהבה גדולה למטאל. כחלק מצילום סרט ההמשך שיקרא "Global Metal", הצוות צילם את סצינת המטאל במדינות כמו פולין, ברזיל ואפילו אינדונזיה, עד שהגיע אלינו, ראיין מספר אנשים, ולבסוף צילם את ההופעה של Orphaned Land במועדון התיאטרון.

עובדה מבורכת שההופעה הייתה אחת העמוסות של הלהקה, האולם היה מלא עד אפס מקום, וגם הנוכחות של "כתב" טרנסווסטיט מטעם ערוץ כלשהו שנשלח לסקר את מה שנתפס כנראה כקרקס בעיני המיין סטרים – לא הצליחה להעיב על האנרגיה החיובית ששררה במקום. האינטרו הפותח של Orphaned Land מתחיל, והקהל פורץ בצרחות אימים, כמה דקות, הלהקה על הבימה, הקהל באקסטזה, ו-"Birth Of The Three" מתנגן. השיר סימן בעיה שנמשכה לאורך החצי הראשון של ההופעה, סאונד שנשמע כמו חומה מוצקה של גיטרות, לאחר רצף כמעט מושלם של הופעות עם סאונד חד וטוב, דווקא זאת הייתה בעייתית.

עצם זה שההופעה הזאת אורגנה במהירות, כדי להסתדר עם לוח הזמנים של יוצרי הסרט התיעודי, באה לביטוי בכך, ובעובדה שבביצוע לשיר "Halo Dies" לא פרץ לבימה סולן אורח, אבל לא נראה שזה הפריע ללהקה – אם ניתן להגדיר במשהו את ההופעה הזאת, המילה "שונה" היא הנכונה. זה התבטא בכמה דברים, כשמלבד "Halo Dies" שחסר בסולן אורח, הלהקה ביצעה מספר שירים משני האלבומים הראשונים, שלא נוגנו בכל הופעה. הביצוע של "The Beloved's Cry" היה, לראשונה מאז חזרת הלהקה לדעתי, הביצוע הקרוב ביותר למקורי, כשהסולן, קובי פרחי, שר את הטקסט, והזמרת, במקרה הזה שלומית הזמיר (ובמקור הדס סאסי, אחותו של יוסי, גיטריסט הלהקה) – מדקלמת את הטקסט אחריו ואז שרה. הקהל הגיב עם מציתים ופלפונים, הלפיד של המאה ה-21, ואי אפשר היה להימנע מלהרגיש את הקסם באוויר.

למרות מכת הסאונד, כמה דברים עבדו הפעם יותר טוב מבעבר. הביצוע ל-"Nora El Nora", שתמיד חביב על הקהל, עבד הפעם יותר טוב מתמיד, ביצוע אחד-לאחד שבו הקהל פשוט שר את השיר כולו, ואז כניסת הדיסטורשן, הקהל קופץ באקסטזה, והלהקה עושה את שלה – אני בטוח שאיפשהו העובדה שקהל מטאליסטי קופץ ושר תפילה עממית לאלוהים תראה ביזארית, אבל בקונטקסט של Orphaned Land, הכל אפשרי. ההופעה הסתיימה, הלהקה יורדת מיוזעת, הקהל מסתובב וחוזר לביתו עם עוד כמה רמות של שמיעה פחות ממה שהיו לו כשנכנס, ועכשיו העתיד מחכה. ORwarriOR, האלבום הבא של הלהקה כבר התחיל להיכתב, אני לא יודע בדיוק מה צפוי במוחם הקודח של חברי הלהקה, אבל אין לי ספק שזה הולך להיות גדול.