Orphaned Land בפסטיבל העוד בירושלים

ירושלים. ערב סגרירי וקר. ברדיו הודיעו על יום קשה נוסף שעבר על מדינתנו הקטנה – קסאמים על שדרות, תושבים מבוהלים ונבחרת ישראל בכדורגל נוחלת הפסד לראשונה מזה תקופה ארוכה, לנבחרת קרואטיה. עטופים במעילים וצעיפים החלו נוהרים לבית שמואל, אשר נמצא בשכונה הציורית הירושלמית ימין משה, צעירים ומבוגרים, אשר הגיעו לחזות בפלא, Orphaned Land, סמל ההצלחה של המטאל הישראלי, שבימים כתיקונים מנסרת את הלילה בגיטרות וגרואלים רמים לעיני יותר מ-1000 מטאליסטים פרועים, מבצעת ביצועים אקוסטיים לשיריה, פיוטים וזמירות תהילים במסגרת פסטיבל העוד בירושלים.

"ההופעה הזאת היא מיוחדת", אמר קובי פרחי בפתיחת הערב, "למה מיוחדת? דבר ראשון אנחנו לבושים כולם בחולצות לבנות. בדרך כלל תמצאו אותנו על הבמה לבושים שחור, קעקועים בחוץ, שאגות למיקרופון והתפרעויות על הבמה". ואכן, כאחד שראה את מרבית הופעותיה של Orphaned Land בשנים האחרונות, זאת אכן הייתה הופעה מיוחדת מהמון בחינות. ראשית הקהל – שחלקו מעריצים ותיקים של הלהקה וחלקו האחר מבוגר יחסית אשר אינו נמנה על פוקדי מועדון התיאטרון ביפו במסגרת הופעותיה הרגילות של הלהקה.

שנית, האווירה – שמורכבת מציפייה דרוכה וחשש כאחד. מצד אחד הקהל הוותיק של הלהקה אינו יודע איך "לאכול" את האירוע, כיצד לנהוג (מה לא יהיה פוגו?), כיצד להתלבש (לשים את החולצה של Opeth או לא?), ובכניסתו לאולם הוא צועד למעשה אל עבר "הלא נודע" – אמנם Orphaned Land כבר ביצעו בעבר ערב אקוסטי שתועד והופץ במסגרת אלבומם האחרון "Mabool" אך הפעם זה בהחלט היה צפוי להיות שונה. מצד השני, הקהל שאינו מכיר את Orphaned Land, אינו יודע אם עליו להכין מראש את אוזניו במידה והחיזיון הנורא של להקת מטאל על במה, גרואלים, גיטרות חשמליות והמון "רעש" אכן יתממש.

כמו בקונצרט של הפילהרמונית (למעט ריחות הנפתלין מהפרוות של הזקנות…) התיישבו המטאליסטים לצד המבוגרים, בשקט ובניחותא על הכיסאות המרופדים. האולם, שרגיל בימים אחרים לכנסים של המכון ליהדות מתקדמת, התמלא לאיטו עד אפס מקום. האורות כבו לקול תשואת הקהל. יוסי עלה. התיישב על הכיסא בצד הבמה, זרקור כחול בוהק למעליו, והוא החל מנגן את "Rainbow" הנעימה המדהימה שנועלת את Mabool. צלילי הגיטרה הרגיעו את החששות של כולם, והחלו לממש את הציפייה האישית שלי לפחות, אכן ההופעה הזאת הולכת להיות מיוחדת. בצלילים האחרונים של "Rainbow" החלו מצטרפים לאיטם שאר חברי הלהקה – אורי על הבס (הכלי היחיד שהיה חשמלי באותה הופעה), מתי על הגיטרה האקוסטית, יציב כספי שהיה אמון על כלי ההקשה וקובי על המיקרופון.

כמו בפתיחת ההופעה האקוסטית המתועדת, הם החלו מנגנים את "The Evil Urge". מיד לאחר מכן, החל יוסי פוצח בשירת "האב הרחמן" כאשר קובי בהמשך מצטרף אליו, ושאר הלהקה מתלווה בנגינה. לאחר שני שירי הפתיחה הציג קובי את קיצור תולדות הלהקה בפני הקהל, שכאמור בחלקו כלל לא הכירם לפני כן והזמין את שלומית לוי אל הבמה. פתיחת סולו הסאז של יוסי הובילה את הלהקה לביצוע מטריף של "Mercy" ומבחינתי גם לאחרית הימים – מי היה מאמין שאנשים בגיל של ההורים שלנו (וחלקם אף יותר), שתמיד חשבו שמטאל זה רק רעש ותו לא, ישבו מחויכים וקורנים לצלילי שיר של Paradise Lost.

לאחר ביצוע מופלא של "My Requiem", שבתוכו שילבו נעימה שתיכלל באלבום הבא של הלהקה, הזמין קובי את האורחים של הערב: אביו של יוסי, דוד ססי, דודו של יוסי, אבי שרון, אשר ניגן על עוד, ונגן הקנון הידוע אברהם סלמן. יחד עם קובי ביצע ההרכב המשודרג הזה את הפיוט "שופט כל הארץ", אשר לאחריו נותרו האורחים לבדם על הבמה (למעט יוסי איש מחברי הלהקה המקורית על הבמה) ויחדיו ביצעו (אם אינני טועה לראשונה אי פעם) את "שיר המעלות", אשר הופיע גם באלבום "אל נורא עלילה". לאחר ביצוע מרהיב ולקול תשואות הקהל, חזרו ועלו חברי הלהקה וביצעו את "אל מאוד נעלה" הידוע, גם הוא מתוך "אל נורא עלילה".

קובי ציין בפני הקהל, כי במסגרת הופעותיהם הרבות ברחבי העולם, הם מופיעים הרבה גם בטורקיה, וכמחווה לקהל הטורקי, הם מבצעים במהלך ההופעה שירים טורקיים אוטנטיים. את אחד מהשירים הללו, ששמו: "Mutlu Ol Yeter" הם החליטו לבצע באותו ערב. אני לא מכיר את המוזיקה הטורקית ולא שמעתי את השיר הזה מימי, אך הביצוע היה מדהים, יוסי ניגן כהרגלו בצורה מרהיבה על הסאז, והיה מאוד מוזר ומפתיע כאחד לשמוע את קובי שר בטורקית…

הביצוע ל-"אבינו מלכנו" החזיר את ההופעה לעברית ולישראל ולשורשים, בייחוד כשלהקה ביצעה לאחר מכן את "The Kiss Of Babylon". רבים מהקהל שלא הכירו את השיר החסירו פעימה כאשר שלומית פצחה בסופו בביצוע הזמירה המרהיבה בתימנית. בהמשך ביצעו שלומית וקובי את "Neverending Way", אשר לאחריו ביצעה שלומית את השיר "ספרי תמה", אותו הקדישה לחברתה שנפטרה, כאשר רק יציב כספי מלווה אותה על כלי ההקשה. לסיום החלק הראשון של ההופעה ביצעה הלהקה את "Building The Ark" מתוך Mabool.

ההדרן ללא ספק הקפיץ והלהיב את הקהל יותר מכל – זה התחיל כאשר קובי ושלומית שרו את "The Beloved Cry" שהשתלב עם חלק המסיים של השיר "The Storm Still Rages Inside", והרטיט לבבות של רבים, גם לאלו ששמעו בעבר את הביצוע. לאחר מכן הצטרפו כל אורחי הלהקה וביצעו יחדיו את השיר שבעיני רבים מזוהה יותר מכל עם Orphaned Land – "נורא אל נורא" (שכתב במקור ר' שלם שבזי). הקהל כבר עמד על רגליו והריע בתשואות רמות ללהקה הענקית הזאת שהעניקה לכולם ערב מדהים, סוחף ומרגש, כאשר לרקע צלילי הבוזוקי של יוסי הציגה קובי את חבריו והאורחים שהתלוו לערב זה.

אז נכון, לא שמענו את ניסורי ה-Ibanez, התיפופים הגועשים, והגרואלים המהדהדים, לא היה פוגו, ולא Stage Diving, וגם DJ הדס לא תקלטה בתחילת הערב (את זה, דרך אגב, תוכלו לראות ב-25 לחודש במועדון התיאטרון). אבל ללא ספק נהנינו מהופעה שהעניקה ביצועים עוצרי נשימה לשירים ידועים, וחזרה מעט לשורשים שהצמיחו את הלהקה האדירה שעושה לרבים מאיתנו כל כך טוב על הלב. ללא ספק, מי שלא הגיע הפסיד.