Orphaned Land – המבול בקיץ חוזר

למועדון התיאטרון הגעתי חמוש באבא הכורדי שלי שזאת ההופעה הראשונה שלו של אורפנד. הייתי מלא בציפיות, בשבילי (ובעיקר בשבילו), שיהיה סאונד טוב, שלא יהיה פאשלות, שנקבל הופעה מקצועית כמו שמקבלים בחו"ל – למזלי כולן התמלאו, לטובה. בול בתשע נפתחו השערים וכל הג'מע החל נכנס פנימה אט אט – בסדר, בלי דחיפות – והחל ממלא את המועדון עד לתפוסה מלאה. תפסנו מיקום טוב בקומה השנייה וחיכינו להופעה שתתחיל. הקהל כבר התחיל לעשות פה ושם פוגו בינו לבין עצמו בזמן התיקלוט (שהיה מאוד אחלה לטעמי וכלל דברים מכל התקופות) והוויב הכללי היה טוב מאוד.

בעשר ורבע בדיוק צלילי הכינורות של המבול נשמעו והווילון המסורתי נפתח, האינטרו התגבר והתגבר ונכנסה מכה אחת מהפלייבק לדיסטורשנים לפנים לייב. בהתחלה קצת לא שמעו את קובי (הסולן) אך העניין הזה הסתדר במהרה וההרמוניות של השירה בין קובי לעדן (הקלידן) היו במקום ומדויקות (אפשר להגיד שלאורך כל ההופעה). משם התחברנו לשיר מאל נורא ,Of Temptation Born, והקהל השתולל להנאתו במעגלי פוגו. השיר השלישי היה מהמבול, The Kiss of Babylon, שקיבל פתיחה טיפה שונה להופעה (כמו הרבה שירים אחרים), דבר שהיה דרוש להם לפי דעתי, יצא לראות אותם מפשלים פה ושם בפתיחות של שירים בהופעות, ואם זה מה שיעשה את הפתיחה למושלמת, אז עדיף בהחלט. חוץ מטיפה פידבקים בשירה בסוף היה מעולה, והחיבור עם שלומית (הזמרת) זרם מאוד.

בחזרה לסהרה עם Seasons Unite ואז הפסקה קצרה כדי לחבר גיטרות קלאסית ואקוסטית לביצוע אקוסטי של השיר The Evil Urge מאל נורא, שינוי מרענן להופעת לייב שלא מוגדרת כאקוסטית, בהחלט בא בטוב. משם קפצנו לעוד להיט מהמבול, Ocean Land, שבוצע ללא רבב וסחף את הקהל לגמרי בשירה. "אל מאוד נעלה" קיבל גם הוא שינוי מרענן לפתיחה שלו ומשם עברנו לעוד שיר שיר מאל נורא, שגם פה הקהל שר תוך כדי את כל המילים, Never Ending Way.

בשיר הבא היה כייף לראות איך רק בישראל אפשר להפוך ב-3 שניות מעגל הורה (כן כן, הריקוד הזה של הזקנים) למעגל פוגו מטורף, Thee By The Father I Pray מאל נורא הצליח לגרום לזה לא רע בכלל! שלומית שוב עלתה אל הבמה ופצחה ב-A'salk מהמבול, קצת חבל שהיא נבלעה בין הכלים ולא שמעו אותה הכי טוב, אבל הסלסולים בתימנית היו מעולים (אבא נתן ח"ח). השיר הבא גם הוא מהמבול, השיר שפותח את האלבום, The Birth of The Three, סחף לגמרי את כולם ונע בין פוגו כולל בקהל לבין שירת ה"לל ילל יאלל" של קובי עם כולללללם בסוף.

לאחר הקדשה קצרה של קובי לחברים שלו ולשלומית שהתארסה (מזל טוב!) התחיל "נורא אל נורא", גם הוא מהמבול, וגם הוא קיבל מתיחת פנים מרעננת לפתיחה (למרות שאישית אני מעדיף את הפתיחה של הדיסק, הגל דיסטורשן הזה שבא לא מכה אחת לפנים בהתחלה זה הקסם של כל השיר הזה). לפחות קיבלתי פיצוי הולם עם הסוף של הסולו קלידים שהתחבר Ornaments of Gold מסהרה בצורה ממש מקורית ויפה, בסוף השיר אין אחד שלא שר "You left me all alone…".

היתומים ירדו והחלה הדרישה להדרן, שלטעמי הייתה דרישה חלשה מדי, אולי כי היה נראה שברור לכולם שהם יעלו להדרן, אז למה להתאמץ?! צ' צ' צ', חבר'ה, הדרן מבקשים בצרחות לא משנה מה! אז עלה אורי ( הבסיסט) והחל לנגן, הצטרף אליו אבי (המתופף) ולאט לאט כשהשיר נבנה יפה תוך כדי הצטרפות של שאר החבר'ה קיבלנו את – Flawless Belief מאל נורא.

השיר השני של ההדרן היה כנראה אחד השירים הכי אהובים על הקהל (זה כל מה שהם צעקו כשהם ביקשו הדרן! וקיבלו כמובן), אל הבמה הוזמן הפעם בתפקיד הזמר האורח אלירן מאסגאוט. לצערי היה נראה כי הוא קצת מתרגש ומדי פעם פיספס מתי להיכנס, וגם הבאלנס שלו לא היה מי יודע מה ביחס לקובי ושאר הנגנים, קצת חבל, כי הבחור שר אדיר. אבל חוץ מזה קיבלנו ביצוע לפנים עם הרבה בלאגאן בקהל של Halo Dies. את הפזמון של Mercy, הקאבר שהם מזמן לא ניגנו לפארדייז לוסט, אין אחד שלא ידע בעל פה, והעיבוד הכבד רק היטיב עם השיר.

לפתע נשארו רק שלושה על הבמה, קובי, שלומית ויוסי (הגיטריסט) שנתנו ביצוע שקט שקט ואינטימי ל- The Beloved Cry מסהרה, מציתים הודלקו, ידיים הונפו באוויר, והקל הצטרף בשירה נוגה, כיאה לבלדה עצובה. לבסוף התחברנו לשיר האחרון בצורה מגניבה, שהוא גם השיר הכבד האחרון שבמבול, The Storm Still Rages Inside, הקטע הכי חזק היה כשהם הפסיקו לנגן בדיוק בקטע של "היר יור אורפנד צ'יילד",אין אחד שלא צרח את זה בקהל, מה שעשה סוף מושלם להופעה הזאת. שעה וארבעים בול לאחר שהם עלו ירדו היתומים בקול תשואות גדול.

קצת פידבק חיובי מעבר, עכשיו זאת כבר עובדה, חו"ל, עושה רק טוב ללהקות מארצנו הקטנטנה. קיבלנו הוכחה חותכת מבצפר שחזרו אפילו יותר ממוקצעים והוכחה חזקה מאוד מאורפנד, אם זה בסאונד (חוץ מזה שהיה אפשר לעשות את הגיטרות טיפה יותר ברורות לטעמי) שהיה פשוט ללא רבב בניגוד לפעמים קודמות, הישיבה הכוללת של כל ההרכב, שהייתה מדויקת ונטולת פאשלות לגמרי, השואו הסוחף והביטחון העצמי שרק גבר בצורה טובה ולא מתנשאת, העבודה המאוד מדויקת עם הסמפלים מהאלבום (דבר שהוא לא קל בכלל כשמנגנים לייב), כל זה רק התמקצע הלאה עד שהגיע לרמת חו"ל. בל נשכח כמובן את העמידה בזמנים והסט הבאמת ארוך, כן ירבו.