Orphaned Land – חוגגים לסולן הלהקה

Orphaned Land לא מופיעה הרבה בשנה האחרונה, מרבית המאמצים של הלהקה הישראלית המצליחה הועברו אל עשיית אלבומה החדש, ORwarriOR – אבל 4 שנים לאחר אלבומם האחרון, Mabool, ניתן בהחלט לומר שהגיע הזמן להוציא אלבום חדש. כשהלהקה כן מופיעה, בדרך כלל מדובר באיזה שהוא אירוע מיוחד, בתיזמון שנועד מצד אחד לשמור את המוזיקה שלה בתודעה, ומצד שני להשאיר את הדברים על אש קטנה לפני הפיצוץ הגדול שצפוי להיות האלבום החדש. במקרה של ההופעה הנ"ל מדובר היה בשני גורמים – הופעה שנועדה לחגוג את ראש השנה, ומקביל מסיבת יום הולדת המונית לסולן הלהקה, קובי פרחי, שרשם לעצמו 33 שנות קיום.

לצערי פספסתי את ההופעה האחרונה של הלהקה במועדון הבארבי, אבל על פי הבנתי מדובר היה בסוג של הזדמנות שניה לחיים כי יש סיכוי טוב שבראשונה הייתי מוצא את עצמי על הרצפה, כשעלי עומדים 1,200 מעריצים נלהבים, רובם צעירים ממני. כל זה כי ההופעה, בעיקבות תקרית החזיז הידועה לשמצה, קיבלו עוד 200-300 צעירים הזדמנות להצטרף חינם לאלו ששילמו על כרטיסים, מה שהפך את ההופעה לככל הנראה האירוע הקרוב ביותר לפיצוץ אוכלוסין שידע מועדון הבארבי. הפעם נראה כי הלקחים נלמדו, ולמרות שהמקום היה Sold Out לחלוטין, ועמוס כמו שהבארבי יודע להיות, לא הייתה צפיפות מחניקה ומכחידת חיים – המקום היה מלא, הקהל היה רועש ואנרגטי, אבל כל זה רק תרם לאחת ההופעות הטובות וסוערות ביותר שראיתי של הלהקה.

לאחר האינטרו הקבוע, חברי הלהקה עלו לקול תשואות רמות עם "Like Fire To Water", ניכר כי חברי הלהקה, ופרחי בראשם, במצב רוח טוב. הקהל זוכה בברכת שנה טובה ומצליח להשחיל כמה שאגות "מזל טוב" לפני שהדיסטורשנים מתחילים לשאוג. לאחר כמה תקלות סאונד ראשוניות שאופייניות לשיר ראשון בהופעה, הלהקה מתיישבת על סאונד איכותי שלא זכור לי מקורותיי הארוכות עם מועדון הבארבי. ככל הנראה, זה נשמע אחרת כשבמקום סאונד-מנים שונאי מטאל וחסרי יכולת תפקוד, מגיע הסאונד מן הקבוע של Orphaned Land שעושה את העבודה – הפעם מדובר היה באחד הסאונדים היותר טובים ששמעתי מהלהקה באופן כללי.

Orphaned Land עוברת מהר אל "Kiss Of Babylon", וכצפוי, הקהל יוצא מגדרו, עוד מהימים הראשונים שלאחר צאת Mabool היה ברור כי השיר, למרות האורך ומבנהו המורכב, צפוי להיות להיט בהופעות, וגם עכשיו הוא לא מאכזב. אבל השיר שאחרי הוא להיט וותיק וסוחף בזכות עצמו, "Seasons Unite", שמכיל את אחת הפתיחות החזקות ביותר שיש ל-Orphaned Land בכלל. אחד הדברים שתמיד נדהמתי לגביו, מהיכרותי ארוכת השנים עם הלהקה, מהבחינה המוזיקלית והאישית – היא הקהל שלהם. לא מדובר כאן בקהל שהייתם רואים בהופעה של למשל Behemoth – נכון, יש בעיקר צעירים וצעירות מטאליסטים, אבל גם לא מעט חבר'ה שקרובים יותר לגילי, 30 פלוס, אנשים שמכירים את הלהקה עוד מימיה המוקדמים בתחילת שנות התשעים ועדיין קשורים לשילוב הייחודי שלה של מטאל עם מוזיקה מזרחית, ערבית ובגדול אתנית. לצד כל אלו גם נראו לא מעט חבר'ה שהיו נראים יותר במקום בפסטיבל בומבמלה, רסטות ובגדים שמקורם בהודו, שוב – לא שילוב שהייתם מצפים לראות בהופעת מטאל.

מצד שני – גם כמה הופעות של להקות מטאל ראיתם שבהן הקהל צורח בקולי קולות שירי בית כנסת כמו "אל מאד נעלה"? וזה בדיוק מה שקורה כאן, לשעתיים בערך קהל ששומע Metallica, Slipknot או Nightwish מוצא את עצמו שר שירים דתיים בעלי גוון מזרחי בקולי קולות. הלהקה ממשיכה עם כמה מהלהיטים הגדולים – "Ocean Land" כרגיל מקפיץ את הקהל על הרגליים, וחלקים ניכרים ממנו מועברים לקהל להשלמת השירה. העובדה כי הלהקה מופיעה כרגע במתכונת ה-Stripped Down ביותר שלה – ללא קלידן, וללא הזמרת שלומית שילדה לאחרונה בת ראשונה (מזל טוב!) דווקא תורמת להופעה הזו – הכול מבוסס על ביצועים מוצלחים, שירים טובים, והרבה אנרגיה שלא מפסיקה לזרום מהקהל האוהד במיוחד. Orphaned Land נמצאים כאן במגרש הביתי שלהם, ואוהדי בית"ר קטנים בכמה דרגות ממה שהקהל של הלהקה מעניק לה.

את האלבום החדש הלהקה מציגה לראשונה בשני קטעים, האחד הוא סוג של קטע בינים קצר בשם "ויהי אור", והשני הוא שיר שכולו להיט מבית היוצר של "Nora El Nora" – כלומר שיר מסורתי, מלווה בדיסטורשנים מלהיבים, שכולל גם בית או שניים בשפה האנגלית. הקהל משתלהב כראוי, ונראה כי הלהקה כבר נחה על הצלחה ראשונה מהאלבום, כרגע נשאר רק להשלים את שאר השירים. לסיום ההופעה הלהקה עולה להדרן שכולל בין השאר ביצוע ראשון בישראל לשיר טורקי מסורתי בשם "Estarabim", שאותו היא מבצעת באופן קבוע במהלך הופעותיה בטורקיה. המנון טורקי משופם למשעי, מלודי ורקיד, שאותו ליוו בקהל בריקודי בטן סוערים שכללו גם דולרים (יכול להיות שמדובר בהזיה שנגרמה משילוב של בירה וחום).

זה ממשיך עם גרסא מלאת השתתפות קהל של "Nora El Nora", ומשם לסיום בדמות "Ornaments Of Gold" האפי, שבו הלהקה מפתיעה ופורצת בקטע בעל אפיון רגאיי קצר, מפתיע – ואם זאת לא במיוחד, כבר ציינתי שקהל מתאים מבומבמלה היה שם. אני יצאתי עייף אך מרוצה, שמח שיצא לי לראות את אחת ההופעות הטובות של הלהקה, מרוצה מהתגובה המדהימה של הקהל, ועייף בעיקר כי לעמוד שעתיים על הרגליים זה כבר לא מה שהיה פעם, בטח לא שצעירות בגיל העשרה שלהן קופצות לשירי Orphaned Land ונוחתות בקול ניפוץ עז על אצבעות רגלי הימנית. אז מלבד נכות זמנית – מדובר היה בערב מעולה. כל שנותר עכשיו היה להפסיק להתברר, לדבר עם קובי פרחי, ולקבוע איתו ליום שבת בניסיון להשלים את יתרת המילים של האלבום החדש – מרגש לחשוב שבעוד שנה אזכה להיות בעוד הופעה, הפעם עם ביצועים ממריצי קהל לשירים שיכתבו ככל הנראה בחודשים הקרובים.