Phantom Pain – הופעת ה 50

Phantom Pain קיימת לא מעט שנים, וספק אם יש מטאליסט ישראלי שלא יצא לו לראות אותם בהופעה. הרי איך שלא תסובבו את זה, חמישים הופעות בכל רחבי מדינתנו (הלא גדולה במיוחד) זה הישג רציני שלא בא בקלות. אז אחרי שהחבורה המוכשרת הזאת היו פשוטו כמשמעו בכל מקום בו יש מגבר ומיקרופון, הם הגיעו בערב שישי האחרון למועדון הסאבליים בת"א בשביל לעשות מעין סגירת מעגל לפעילותם עד היום ולחגוג יובל של הופעות ברחבי המדינה. לכבוד המאורע המכובד, צירפו אליהם את חבריהם המוכשרים – Absent Mourn, ו-HammerCult, בשביל לתת בראש הכי חזק שאפשר, לערב שכולו חגיגות, צחוקים, פוגואים והופעות טובות. או בקיצור – היה מטאל.

Absent Mourn
הערב נפתח כמעט ללא עיכובים, כאשר בסביבות השעה תשע עלתה להקת הדת' מטאל (למרות שהם מגדירים את עצמם כמלודת', אבל עוד נגיע לזה) Absent Mourn, לתת את הופעת הבכורה שלהם. חברי הלהקה עלו לצלילי Intro קצר, ובלי להתמהמה יותר מידי עברו לבצע את Hand Struck Damnation שהלהקה שיחררה טרם ההופעה. עשרות האנשים הבודדים שהיו נוכחים במועדון בשעה זו החלו להתקבץ סביב הבמה לקול צרחותיו של אלירן דופין. הלהקה המשיכה עם Our Punishment, שיר טוב שבהופעה נשמע עוד יותר טוב, והיה יכול להישמע גם מצוין אם הלהקה הייתה קצת פחות סטטית. בשני השירים האלו ניתן להבחין בכמה מקורות השפעה עליה גדלה הלהקה המבטיחה הזו, אשר רובם מסתכמים בדת' מטאל קלאסי. בין היתר ניתן למנות כמובן את להקת Death, אשר Absent Mourn כבר הצהירו שהם גדלו עליהם, ניתן גם לזהות בבירור כי חברי הלהקה מרבים להאזין ל-Bloodbath, ואפילו הייתי הולך לכיוונים יותר מעניינים כמו Arch Enemy, Unleashed. למעלה מכך, אגדיל להמר שמישהו שמה שומע הרבה את האלבומים הראשונים של The Crown, ואת Nevermore מתחילת דרכם.

לאחר שני השירים האלו, הגיע הקאבר ללהקת Death, עם השיר Lack Of Comprehension, שגרם לקהל להתעורר קצת. הביצוע היה מוצלח, דופין הסולן הפתיע לפחות אותי לטובה עם היכולות הווקאליות (מובן שאין מה להשוות לשולינדר האגדה, אבל ביחס לצפי זה היה מעל ומעבר), וגם עבודת הגיטרות הייתה לא רעה בכלל. ההופעה המשיכה עם השיר Legions, אשר היה מוכר לחלק מהקהל, כיוון שהבקיאים שבנינו זוכרים אותו עוד מהגלגול הקודם של הלהקה, בתקופה בה נקראה Misanthropia. בגדול מדובר בדת' מטאל גולמי (נראה לי שאני צריך לתת קרדיט לליאור פלג על הטבעת הביטוי) שנשמע טוב, אך גם כאן לעניות דעתי לא מימש השיר את הפוטנציאל שלו. בהמשך דופין עצר לרגע בשביל להעלות על הבמה ילד בר מזל רנדומלי שהגיב לצרחת ה"יש למישהו יומולדת?", וזכה בהקדשה של השיר המסורתי "היום יום הולדת" בגרסא הכי כבדה ששמעתם עד היום – אתנחתא קומית נחמדה. הלהקה חתמה את ההופעה שלה עם קאבר נוסף לשיר Blinded By Fear של להקת המלודת' השבדית At the Gates. אם לאורך ההופעה לא ממש הבנתי מי מהגיטריסטים הוא בתפקיד הרית'ם ומי אחראי על הסולו, כאן גיליתי שכנראה גם הם עצמם לא ממש יודעים מה תפקידם בכוח. בסולו של השיר, היה נראה כאילו הם לא לגמרי תיאמו בניהם מי עושה מה ויצא מצב ששניהם ניגנו את אותו הדבר. אך אין צורך לקטרג עליהם, בסך הכל מדובר בשני בחורים מוכשרים מאוד, וגם הקאבר הזה בוצע כראוי (הערה קטנה לרועי בן מרדכי – חבר, תוריד קצת את הגיטרה למטה, אתה מנגן דת' מטאל לא פרוגרסיב. אלא אם כן מדובר פה במחווה סמויה ל-Animals as Leaders, ואז נוותר לך).

אני משתדל להיות כמה שפחות ביקורתי בנוגע להופעות ראשונות של הרכבים. לא מעט פעמים ראיתי להקות בהופעתם הראשונות אשר כבר בין ההופעה הראשונה לשנייה לא הייתי בטוח שמדובר באותו הרכב. אם אני אתייחס למוזיקה, מדובר בדת' מטאל קלאסי. לא מספיק מלודי בשביל להתברג בהגדרת המלודת' (אי לכך לא ברור על סמך מה הלהקה הגדירה עצמה ככזאת), וברור שלא מספיק כבד בשביל להיכנס לתיוג הברוטאלי. אבל בסופו של יום – לא ממש משנה מה הלהקה מנגנת, העיקר שהיא מנגנת טוב. ו-Absent Mourn בהחלט נכנסים לקטגוריה הזאת. מבחינת ההופעה, שוב, למעט דופין שכן השתדל לתזז מפה לשם, שאר ההרכב היה מאוד סטטי ולא הרגשתי מספיק אנרגיות יחסית להופעת מטאל. אבל אני כמעט בטוח שזה עתיד להשתנות בהופעות הבאות, ועם מוזיקה כזו, שווה לעקוב אחרי החבר'ה האלו.

HammerCult
לאחר יריית הפתיחה הלא רעה בכלל, הגיע תורם של HammerCult. למי שעזב את המדינה שלנו בחודש האחרון, וכנראה לא שם לב ל"באזז" שהתפתח סביב ההרכב הזה, מדובר בסופרגרופ אשר מנגן סגנון שלא זוכה למספיק ייצוג במחוזותינו – ת'ראש מטאל. ואם אתם משלבים את זה עם שמות כמו יקיר שוחט, אריה ארנוביץ', גיא בן דוד, אלעד מנור ומעיין הניק – מיותר להגיד שהציפיות מהלהקה גבוהות במיוחד.

הקהל במועדון שילש את מספרו, ולקראת העלייה של HammerCult הרחבה סביב הבמה התמלאה באופן מכובד ביותר. הלהקה עלתה לבמה ופתחה עם השיר Black Horseman. אני חותם לכם שמה שהלך שמה על הבמה באותם רגעים טרם נראה פה. בין השירים שהלהקה משחררת ובין הביצועים על הבמה, קיים מרחק שנות אור. לא סתם ההרכב הזה בא עם קבלות, מדובר בפרפורמרים אדירים אשר כל אחד ללא יוצא מן הכלל מורגש על הבמה, והכל ביחד משתלב לכדי שיכרון חושים אחד גדול בדמות The Crown הישראלים. אחרי שיר פתיחה שכזה, לא היה קשה לנחש את התלהבות הקהל שהלהקה עברה לנגן את Diabolic Overkill, אחד השירים הישנים והמעולים של ההרכב הזה, עוד מהימים בהם הוא היה פרויקט צדדי בלבד של מספר חברים שאהבו לנגן ת'ראש מטאל להנאתם. משם עברה הלהקה לנגן את Hell's Unleashed, וגם כאן מיותר לציין את שלהוב הקהל וקריאות ה"היי! היי! היי!" המסורתיות (אשר בין השירים הופכים לקריאות ה"Ha! Mmer! Cult!"). עוד כמה דברי קישור של יקיר שוחט, והלהקה עברה אל Devil Chainsaw Fuck, ת'ראש מפציץ עם שילובים מודרניים בטעם טוב. בכלל, אם כבר נגענו בזה, אז ראוי להזכיר כי הלהקה שואבת את רוב ההשראה שלה מסצנת האולדסקול ת'ראש שהייתה קיימת בעולם אי-שם באייטיז, אך למרות זאת אין זה אומר שלא תמצאו פה גם דברים יותר מודרניים ומפתיעים. קחו את The Crown, Destruction, והרשו לי להכניס למשוואה גם את Gojira – תערבבו, ותקבלו את HammerCult, ת'ראש מטאל מהליגה של הגדולים.

הלהקה המשיכה עם אחד מהקאברים הטובים ביותר שראיתי בישראל בשנים האחרונות. מדובר בשיר Bonded By Blood, של ענקית הת'ראש האמריקאית Exodus. ההתלהבות בקהל הייתה גבוהה מהצפוי, אשר לפי דעתי הפתיעה אפילו את חברי הלהקה. השיר בוצע באופן מדויק ביותר, עד כדי כך שעברה במוחי תחושה כי הקול של יקיר שוחט לוקח את השיר הזה למקום מעניין הרבה יותר ממה שהוא במקור. (כאן אולי המקום לציין כי הבחור סולן בזכות ולא בחסד, וכי ללא ספק מדובר באחד הסולנים הטובים שיש לנו במוזיקה הקיצונית במדינה).
HammerCult סיימו את הופעתם בשיר Stealer of Souls, סיום מרשים להופעה מרשימה, ללא ספק הכינו היטב את הקרקע לקראת ההופעה המרכזית של הערב המיוחד הזה.

אפשר להגיד כי HammerCult בהחלט מספקים את הסחורה. בין אם מדובר במוזיקה האיכותית והעשויה ברמה גבוהה מאוד, ובין אם מדברים על יכולות ההופעה המרשימות שלהם. הייתי יכול לכתוב עכשיו על סצנת הת'ראש שלא זוכה למספיק ייצוג פה, אבל עזבו אתכם שטויות. ללא ספק מדובר כאן בחבורה של אנשים פרפקציוניסטים, אשר ניכר כי עבדו קשה מאוד בשביל להגיע למה שהלך שם על הבמה. ואל תתנו לעובדות לבלבל אתכם – לא מדובר כאן בפרויקט צדדי, הם עברו מזמן את השלב הזה (ומדובר כאן בהופעה השנייה שלהם בלבד, כך שיש פה הישג מרשים). מדובר כאן בלהקה לכל דבר, שעולה על הבמה ועושה את כל מה שהיא עושה על הצד הטוב ביותר. מדובר כאן בת'ראש מטאל ברמה בינלאומית מכל הבחינות. אז תעשו לעצמכם טובה, ותתפסו את הלהקה הזו בהופעה חיה. מבטיח לכם שלא תצטערו.

Phantom Pain
הערב המשיך, וכעת הגיע תורם של בעלי השמחה לתת את אחת ההופעות החשובות בקריירה שלהם. על הבמה הונח כיסא בר גבוה בשביל דור מידלש, אשר שבר את רגלו מספר ימים טרם ההופעה במהלך שירות מילואים. המועדון התמלא בצורה מכובדת מאוד, ו-Phantom Pain פתחו את הופעתם עם שני שירים חדשים מתוך אלבומם העתיד לבוא, הראשון עונה לשם Mirrors, שיר מעולה שעתיד להיות להיט, וגם כזה שמציג לנו את היכולות הגבוהות של תכלת בן-יהודה (שניגן אגב עם דלקת ברגל), המתופף החדש (או בעצם כבר לא כל כך חדש) של ההרכב הזה, והשני בשם Assembling The Disfiguered, דת' מטאל טכני במיטבו, אשר מציג היטב את הקו של הלהקה. שני השירים היו מצוינים, והראו שיש למה לצפות מהחבורה הזאת שכבר מספר שנים מצליחה למלא מועדונים כאשר באמתחתה נמצא E.P בלבד.
"הדבר הראשון שחשבתי עליו כששברתי את הרגל", אמר דור לאחר פתיחת ההופעה, "היה לבטל את ההופעה הערב. אבל אחרי שאני רואה פה את כולכם אני יודע בבירור שזה היה נכון לקיים את ההופעה. אז תודה לכם". דור המשיך והציג את השיר הבא, מתוך ה-E.P שלהם – Bonded By Hate. בשלב זה כבר איש לא נשאר אדיש למה שהלך על הבמה, והקהל היה משולהב מתמיד. אחרי עוד שיר חדש שנקרא Eyes As Red Blood As Black (המכונה מפאת שמו הארוך: Blood As Bla Bla), הזמין דור לבמה את אדיר רון סולן להקת Kna'an לביצוע השיר Emptiness of Conviction. הקהל צרח את המילים, פוגואים התנהלו לאורך כל השיר, היסטריה. גם בשיר הבא עלו לבמה שני אורחים – יותם "דפיילר" אבני, סולן להקת Prey For Nothing, ומוטי "השרץ" רוקח, סולן להקת Spawn Of Evil. שני הסולנים המוכשרים האלו שיתפו פעולה וסיפקו ביצוע מעניין ואיכותי ללהיט המוכר של הלהקה – The Hypocrite.

לאחר ששת השירים הראשונים, שהיוו כמחצית הסט הארוך והמיוחד של Phantom Pain לאותו ערב, עצר דור את ההופעה לאחד הקטעים המרגשים אם לא המרגש ביותר שנכחתי בו בהופעת מטאל בחיי. "לפני מספר חודשים, איבדה ישראל את אחד הלוחמים הגדולים שלה באסון המסוקים ברומניה" פתח דור והסביר, "רס"ר אורן כהן, מכונאי מוטס, אשר היה החבר הכי טוב שלי והתומך הכי גדול של הלהקה. הערב הזה כולו מוקדש במיוחד לאדם המיוחד הזה, אז תעשו לו הרבה הרבה רעש שהוא יוכל לשמוע." לאחר שמחיאות הכפיים נרגעו, הציג דור את השיר הבא, השיר הראשון שהלהקה כתבה ולא ביצעה כבר כמה שנים טובות בהופעה – Obidian. דור המשיך והסביר כי מעתה ואילך השיר ינוגן בהופעות המיוחדות של הלהקה, ויהיה מוקדש לזכרו של רס"ר אורן כהן. לאחר דברים אלו, אתם יכולים להבין לבד מה הלך בקהל במהלך ביצוע השיר. טירוף. דור הזמין לבמה את הגיטריסט הקודם של הלהקה ברק קביליו, שהחליף את גל ישראל בביצוע השיר Merciless שככל הנראה עתיד לחזור לסט בהופעות הארוכות של הלהקה בעתיד. לאחר שיר זה חזר גל לעמדת הגיטרה, והלהקה עברה לבצע עוד שיר חדש, To The Foot Of The Altar (מסתבר שסף הכניסה לאלבום שעתיד לבוא עומד על כך ששם השיר יכיל שלושה מילים ומעלה), שיר טוב שמזכיר להקות כמו Suffocation, או Cryptopsy בתחילת הקריירה שלהם. בהמשך הגיע Be My Enemy המעולה והוציא את האנרגיות לכל מי שעוד לא התעייף מספיק, אם היה מישהו כזה. ב- Natural Disease, דור הפתיע והחליט לרדת מהכיסא הגבוה ולבצע את השיר בעמידה למרות רגלו השבורה וחבושה. "אני רוצה לראות את הסאבליים מפוצל לשתיים!", צעק דור תוך כדי השיר, ובתוך כמה שניות הקהל התפצל לשתי צידי המועדון לקראת Wall Of Death רצחני, שכאשר הוא הגיע הסאבליים רעד פשוטו כמשמעו. הקהל השתגע וצעקות ה"פאן! טום! פיין! , פאן! טום! פיין!" לא פסקו לרגע.

"עוד לא סיימנו איתכם, יש לנו עוד הפתעה אחרונה להערב!" צעק דור אל המיקרופון, והלהקה עברה לביצוע של קטע מתוך השיר Future Breed Machine, של להקת Meshuggah , אשר תגיע לישראל ב-24 למרץ. המחווה הזו הייתה מעולה, ומי שהפתיע היה הבסיסט אנדריי אפרמוב, אשר תפס כאן גם את עמדת המיקרופון וגילה לנו פן נוסף ביכולות שלו. לאחר תודות אחרונות, ירדה הלהקה מהבמה לקול תשואות הקהל עם הרבה טעם של עוד. ללא ספק מדובר באחד האירועים שייזכרו לטובה כאן. עם כל המגבלות, Phantom Pain סיימו את הערב הזה עם הופעה פשוט מצוינת שנכנסת לרזומה המפואר שלהם. למרות העובדה שדור הופיע בישיבה מפאת רגלו השבורה (וכאן המקום לצל"ש ענקי לבחור הזה על קיום ההופעה במצב כזה), הוא נתן הופעה מדהימה, ועל התזוזה המוגבלת שלו פיצה אנדריי אפרמוב בגזרת הבס (המוכר גם כבסיסט הכי אנרגטי שקיים במדינה הזאת) שהתפרע מספיק בשביל שלושת הלהקות שהופיעו באותו ערב. גם שאר חברי הלהקה יכולים להרגיש כי עשו עבודה מדהימה. תכלת בן-יהודה מסתמן כאחד מהמתופפים הטובים שמתפתחים לנו במדינה, וגל ישראל הוא גיטריסט עם יכולות טכניות מהשורה הראשונה (למרות שלא היה מזיק אם היה זז קצת. הבחור מעט סטטי בהופעות אך אני בטוח שזה עוד ילך וישתפר, אחרי הכל הוא הצטרף ללהקה רק לפני חודשים ספורים).

לסיכומו של יום, מדובר בערב מוצלח אשר התעלה מעל כל הציפיות, חגיגת 50 ראויה ביותר. כאן יש צורך לציין גם את איכות הסאונד המעולה שהייתה במהלך ההופעות, מה שבדרך כלל לא קורה בסאבליים. ניתן להעריך כי מתישהו בקרוב Phantom Pain ייצאו להפסקה מההופעות שלהם בשביל הקלטת האלבום. מי שהיה בהופעת ה-50 כבר זכה לחשיפה של כמה שירים אשר נראים מבטיחים במיוחד ומבהירים שיש למה לצפות. אפשר לסכם את זה כך: היה ערב איכותי, מעניין, מבדר, ואפילו מרגש בחלקו. הבדיחות הרגילות של דור מידלש בין השירים אצל Phantom Pain, פצצת הת'ראש שהביאו עמם HammerCult, והדת' המבטיח של Absent Mourn כל אלו ביחד גרמו לערב משובח. אך אפשר גם לסכם את זה בצורה הרבה יותר פשוטה: היה מטאל.