Rock Hard Festival 2010 – סיקור פסטיבל
מאי זה חודש טוב במיוחד גם למי שלא חובק פסטיבלים ברחבי אירופה, כי עדיין אפשר למצוא מספר סיבובי הופעות פעילים. כך למשל, יצא לי לתפוס את Asphyx, Dew-Scented וכן את Rotting Christ ו-Bolt Thrower באירוע פרטי יותר, והחוויה הייתה הרבה יותר אינטימית ומהנה מאשר בפסטיבל. מכיוון שלאירוע הזה הגעתי בעיקר כדי לתת בראש ולא לסקר, אציין רק שהערב היה כל-כך מטורף עד שחברי Rotting Christ החליטו לעשות Stage Dive ו-Crowdsurf במהלך ההופעה של Bolt Thrower, וזה רק על קצה המזלג… בכל אופן, אחרי פסטיבל עם למעלה מ-90 הרכבים באוסטריה, ועוד 4 במועדון, אנחנו מגיעים לאירוע קצת יותר מצומצם, אך לא פחות נחמד.
אחד מהפסטיבלים המתקיימים לפני עונת הקיץ הוא Rock Hard Festival, אשר החל דרכו בשנת 2003 לרגל חגיגות 20 השנים למגזין המטאל Rock Hard. מאז אותה שנה הפסטיבל התקיים באמפי-תיאטרון של העיר Gelsenkirchen שבמערב גרמניה (ליד דורטמונד) ואמנם הוא מביא מספר קטן יחסית של להקות במהלך 3 ימי קיומו, אבל עדיין הוא שומר על עניין בין אם זה עבור מעריצי המטאל הוותיקים או הצעירים יותר. השנה הפסטיבל נערך בין התאריכים ה-21 ל-23 בחודש מאי – בדיוק בזמן ש-Metallica הגיעו ארצה, דפקו מחירים, ועשו מה שעשו – אבל לשניה לא הצטערתי על הבחירה שלי.
אם מיקום הפסטיבל הקודם היה באיזה חור כלשהו, Rock Hard דווקא נמצא במרכז עיר שוקקת, כך שלמצוא אותו היה קצת יותר פשוט. הבעיה היא שהמקומות במתחם הקמפינג מוגבלים, ואם לא תספיקו לשריין כרטיס מראש, תאלצו להזמין מקום במלון (מה שאני עשיתי), למרות שגם במקרה הזה, המחירים אינם בשמיים כמו באזור בו נערך פסטיבל Wacken למשל. אין כאן מיליון דוכני מזון, שתיה ומרצ'נדייז, אבל זה לא אומר שלא תמצאו כל מה שתחפצו בו – מארגני הפסטיבל נוהגים לנפות דוכנים לא מוצלחים, ולהשאיר רק את אלו שתורמים לכמה שיותר אנשים.למזלנו, השמש זרחה לכל אורך הפסטיבל, ועם מספיק תאי שירותים \ דוכני שתיה בסביבה, לא היו תקלות מיוחדות, ויכלנו להתחיל לצפות בהופעות מהרגע הראשון…
קשה להאמין אבל במשך 3 ימי הפסטיבל, הופיעו כ-22 להקות. הסיבה לכך היא כמובן מיקום הבמה (היחידה) באמפי-תיאטרון. זו היא לא הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לפסטיבל שנערך באמפי-תיאטרון (ראו פסטיבל RockareA), אך זה שנמצא ב-Gelsenkirchen הוא גדול במיוחד, והספיק לכל מי שנכח במקום לראות ולהנות מההופעות השונות. מבחינת סאונד אני מודה שהיו בעיות רבות, בעיקר בגלל המיקום שגרם לכל להקה להישמע הרבה יותר רועשת וצורמת, אבל אם הצטיידתם באטמי-אזניים, או מצאתם מושב קצת יותר גבוהה ולא מול הבמה – המצב היה מסתדר במהרה. כך או כך, ההופעות דיברו בעד עצמן, אז כדאי שנדבר עליהן.
– היום הראשון של הפסטיבל החל בשעה 3 בצהריים עם 2 הלהקות המקומיות Ketzer ו-Necros Christos עליהן בכלל לא שמעתי, מצטער. משם, הגענו לנושא העיקרי של היום (הסתבר שכל יום חולק לנושא מסוים) – להקות מטאל שבדיות. הראשונה מבין השבדיות הייתה Katatonia, אותה זכיתי לראות כחודש לפני כן בארץ. השמש עוד זרחה, ועבורי היה קצת מוזר לראות להקת דום מופיע באור יום, אבל החבורה הייתה מוכנה לזה והשתדלה לתת שואו יותר אגרסיבי מבד"כ. כמו בהופעה בארץ, זו התמקדה ב-2 ההוצאות האחרונות, עם שירים כמו "My Twin" ו-"Liberation", ושילבה גם כמה שירים וותיקים יותר כמו "Ghost Of The Sun" המעולה. הבאים בתור היו החבר'ה מ-Sabaton, שחגגו את הוצאת האלבום החדש שלהם Coat Of Arms. מכיוון שגם אני וגם הקהל בארץ יראה את הלהקה בהמשך הקיץ הארוך, אציין רק שהתגובות של הגרמנים היו מאד חמות, ושירים חדשים כמו "Saboteurs", Uprising" ו-"Coat Of Arms" התקבלו היטב. הקהל קפץ, חברי הלהקה שיחקו ונגעו בעצמם (קצת יותר מדי) ובקיצור, כולם נהנו מעוד הופעה מפוצצת של חבורת הלוחמים הזו.
Bloodbath – והנה הרגע לו חיכיתי!!! חברי הסופר-גרופ השבדי – בו מנגנים 3 מחברי Katatonia (הממ… הרבה זמן לא התראינו) ו-2 מחברי Opeth, לרבות Mikael Åkerfeldt הסולן – החליטו שהגיע הזמן לצאת לסיבוב הופעות קצר במספר פסטיבלים, וההופעה כאן הייתה הרביעית במספר שלהם איי פעם (כולל זו מ-Wacken ב-2005). ראשון עלה המתופף Axe (מ-Opeth), כשאחריו נכנס Lord Seth (סולן Katatonia) עם הבאס – ויש לציין שהוא נראה הרבה יותר "חברותי" מאשר על עמדת המיקרופון. בעקבותיהם הגיעו הגיטריסטים Blakkheim ו-Sodomizer, שבשונה מההופעה עם Katatonia, החליטו להתלבש אולדסקול, עם חולצות מרשעות וחגורות כדורים. לבסוף עלה אדם שנוא-אהוב עלי, Mikael Åkerfeldt, שסוף-סוף הגשים את יעודו האמיתי – לעשות דת' מטאל!!! החבורה נראתה מעט ביישנית, אך מהר מאד פתחה עם השיר "Ways To The Grave" והבלגן החל – תרתי משמע. הסאונד בשורות הראשונות היה מאד כבד ולקח כמה רגעים לזהות כל שיר ושיר, אבל לרבים (כמוני) לא היה איכפת ופשוט דפקנו את הראש. מי שמכיר את Åkerfeldt יודע שהוא איש של דיבורים ובדיחות (חלקן טובות יותר, חלקן מפגרות לגמרי) והוא לא וויתר על התענוג גם הפעם – כשהוא מציין את הכינויים השונים של חברי הלהקה, ואומר שמכיוון שאין לו כינוי קשוח, מעתה יקראו לו Liam.
בכל אופן, המשכנו עם סט ליסט קצת מוזר לטעמי, אבל מאד מגוון – אם זה שירים כמו "Mass Strangulation" ו-"Like Fire" מתוך האלבום הראשון Resurrection Through Carnage, קטעים כמו "Soul Evisceration" ו-"Blood Vortex" מהאלבום השני Nightmares Made Flesh, או "Hades Rising" מתוך האלבום האחרון The Fathomless Mastery. הביצועים היו נהדרים מצד חברי Katatonia שהיו הרבה יותר אנרגטיים, וגם Mikael הרשים בגראוולים בשרניים במיוחד. השיא מבחינתי הגיע כשהלהקה ביצעה את "Breeding Death" מה-EP הראשון של הלהקה, "Mock The Cross" מתוך האלבום השלישי, "Cancer Of The Soul" שהוא אולי השיר הכי אדיר ביקום, ולסיום כמובן "Eaten" שהוא אולי השיר השני הכי אדיר ביקום, אלא אם הוא הספיק לאכול את השיר הראשון ולקחת את מקומו. אמנם חברי ההרכב לא עשו משהו מיוחד על הבמה, אבל הם סיפקו את הדת' מטאל שלהם היטב – גס, אכזרי, מדמם ומטפטף, ממש כמו גופה טרייה… ואם כבר מדברים על גופות, The Devil's Blood הגיעו גם לפה, ומי שקרא את הסקירה שלי על הפסטיבל הקודם, יודע שאני לא הולך לדבר על הדבר הזוועתי הזה, גם אם הם הדליינרים של כל פסטיבל בקיץ… לילה טוב!
ימין: Katatonia – השבדים בפעולה | שמאל: Sabaton – השבדים בהתקפה
22/5/2010 – יום שבת
– אם כך, היום הראשון הסתיים מוקדם, ונתן מספיק זמן לישון ולהגיע בזמן לפתיחת היום השני. הנושא הפעם – אולדסקול, ויותר ספציפית, להקות שעוסקות בהבי מטאל ובת'ראש… אישית אני לא מתחבר לסגנון הזה כמו רבים מהאנשים שהגיעו היום (מבוגרים בעיקר), אבל יצא לי לבחון כמה מהלהקות שהופיעו, ביניהן Evile שנתנה את הספתח. החבורה הצעירה הזו עברה לא מזמן טרגדיה, כשאיבדה את הבסיסט שלה, אך להופעה היא הגיעה מוכנה לקרב וניגנה חומרים מ-2 אלבומיה היחידים. מאז הפעם האחרונה שראיתי את Evile לפני כשנתיים, השואו עבר שיפור, והשירים נשארו ברוח האולדסקול \ ת'ראש – לפעמים תפסו אותי, לפעמים לא. כחצי שעה לאחר מכן Bulldozer האיטלקים הגיעו לנאום קצת ספיד מטאל, ומלבד זה שהסולן שלהם דומה לגרגמל מהדרדסים (כולל גלימה, קרחת ופודיום), הם הופיעו חזק… והצליחו לתפוס את כל היצורים הכחולים שבקהל. אם חשבתי שזה הכל, Artillery מדנמרק הגיעו והוכיחו שת'ראש מטאל עוד חיי ובועט במדינה שלהם. הם ביצעו לפחות 4 שירים מתוך האלבום When Death Comes ששוחרר בשנה שעברה, ביניהם "Rise Above It All" ו-"Upon The Univeverse I Crawl", ולא פסחו גם על קלאסיקות כמו "Terror Squad" שסגר את ההופעה. אחרונות וחביבות (?!) ברצף היו Raven מאנגליה ו-Exhorder מאמריקה, שפספסתי לצערי (במיוחד לאור התגובות ששמעתי אחרי זה), אבל זה קורה בפסטיבלים.
Accept – לקראת שעת ערב מוקדמת (עם השמש בשמיים), ההדליינרית הראשונה עלתה לבמה. לצערי, גם את הלהקה הזו איני מכיר כמו שאני אמור, אבל מכיוון שמדובר באגדה, גם בלי להתאמץ יכלתי לזהות לפחות חצי מהשירים שלה. חמושים בסולן חדש, Mark Tornillo (שהיה צריך להיכנס לנעליים של אחד, Udo Dirkschneider, שלא הסכים לקחת חלק באיחוד) החבורה עלתה לבמה ופצחה במפתיע עם אחד השירים הכי מוכרים שלה – "Metal Heart". מחלקת הגיטרות של Wolf Hoffmann ו-Herman Frank כבר הדגימה לנו למה הלהקה הזו נמצאת כל-כך הרבה זמן בשטח, והקהל, שמילא את האמפי-תיאטרון עד אפס מקום, חגג עם שירים כמו "Living For Tonight" ו-"Son Of A Bitch", ושילח גלי Crowdsurf מטורפים. Tornillo הסולן, כיבד את המעמד, ולטעמי עשה עבודה הרבה יותר טובה ממה שקודמו UDO היה עושה במצב זה – הבחור אשכרה זז ממקום למקום, לא פחד להרביץ זעקות הבי מטאל, ובכלל, תיבל את השירים הישנים בניחוח רענן ומרגש. הסט ליסט עבר מלהיטי אולדסקול כמו "I'm A Rebel" ו-"Breaker", לשיר חם מהתנור בשם "Teutonic Terror" שגם התקבל היטב. כמעט ולא היה רגע שקט אחד במהלך ההופעה, ועם סיום שכלל את "Balls To The Wall" האלמותי, ו-"Fast As A Shark", לא היה אחד שנשאר אדיש לחבורה הזו. ככה עושים הבי "פאקינג" מטאל.
Kreator – בדיוק בזמן ש-Metallica עלו על הבמה בישראל, נכנסו חברי Kreator לבמת האמפי-תיאטרון בגרמניה, לצלילי "Choir Of The Damned". אחרי שבקיץ שעבר Kreator כיסחו והפציצו אותי בכמה מהפסטיבלים המובילים באירופה, גם להופעה הזו חיכיתי בקוצר רוח, ולא רק כדי לשמוע פעם נוספת כמה מהקטעים האהובים עלי. השיר שפתח את ההופעה היה "The Pestilence" דווקא, כשרק לאחריו הגיע הצמד המנצח (לטעמי) – "Hordes Of Chaos" מהאלבום האחרון, ו-"Phobia" – שכבר אוטומטית הניעו את הגוף שלי מעלה ולמטה בין אם רציתי או לא. המקום היה מלא יותר מבהופעה של Accept, והקהל, היה אף אכזרי יותר, ושיגר מעגלי פוגו נמרצים שכמעט ולא נפסקו. רצף ההפצצות המשיך עם "Enemy Of God" האדיר, "Impossible Brutality" המכאיב ו-"Pleasure To Kill" ההורג, ואני המשכתי לנסות לשמור על שיווי משקל כשעמדתי ממש מול הבמה (רק גבוהה, על אחד ממושבי האמפי). Mille Petrozza נשמע עצבני במיוחד, זרק כל מיני משפטי הרג בגרמנית, והמשיך לעורר את הרוחות עם קטעים כמו "Coma Of Souls", "Amok Run" ו-"Violent Revolution". הביצועים לא נפלו, כולל השואו של החבורה – אולי זה לא היה גרנדיוזי כמו Metallica, אבל זה נתן לנו מספיק אנרגיות כדי לשבור אחד לשני את הצורה. לבסוף, לאחר הביצוע התמידי של "Flag Of Hate" עם "Tormentor" הגעתי למסקנה אחת – ת'ראש עושים בגרמניה, או שלא עושים בכלל… KILL!
ימין: Bulldozer – אני שונא דרדסים! | שמאל: Kreator – ת'ראש לארוחת ערב
23/5/2010 – יום ראשון
– בניגוד לרוב הפסטיבלים, Rock Hard נערך תמיד על איזה חג אירופאי ארור, ולכן הוא יכול לספק הופעות גם ביום ראשון (שמשמש בד"כ ליום עזיבה) – וזה, חבריי, מושך הרבה אנשים שלא היו באים לכאן במצב אחר. תוסיפו על כל זה את הליינאפ שהולך להתייצב מולנו בשעות הקרובות, ולא נראה לי שמישהו היה רוצה לפספס את זה – במיוחד כשמדובר במטאל מלודי על סוגיו השונים. ראשונים לעלות היו Sacred Steel, שלא התביישו לספק גם למעט האנשים שנכחו שם קצת פאוור מטאל לפנים, כולל כמה בדיחות מוצלחות בגרמנית (תודה למתרגמים שלי). על הצד המלודי והקיצוני יותר היו אחראים Keep Of Kalessin, שממשיכים לקבל משבצות צהריים מוקדמות למרות שהפופולאריות שלהם עולה בקרב חובבי הבלאק המלודי. כתמיכה לאלבום Reptilian שיצא מספר ימים קודם לכן, הנורבגים ניסו לתת הופעה מעניינת, אך נכשלו – עקב השעה, כמות העשן על הבמה, והסאונד שהיה מאד מאד רועש – ולראשונה, שיעממו אותי. אם חשבתי שהמצב השתפר, הגיעה להקת הגלאם-רוק השבדית Crashdïet וגרמה לי כמעט לאבד את ארוחת הבוקר שלי. קחו את Motley Crue, שלבו עם Poison וזה מה שפחות או יותר תקבלו – בחורים "נשיים", שירים דביקים, וניסיונות נואשים "לתת בראש". אין פלא שהחבורה החליפה 3 סולנים (טוב אחד התאבד עליהם)… לא הייתי שורד יותר מדי בין כל האיפור הזה.
היישר מההופעה שלהם עם Metallica בלילה הקודם, ידידנו הטובים מ-Orphaned Land התייצבו על הבמה, מול נוכחות מוגברת של קהל. בד"כ הייתי מרחיב יותר על פעילות הלהקה בחו"ל, אבל לצערי ההופעה הזו לא הייתה מהטובות שראיתי, בעיקר מבחינה טכנית – מהר מאד הלהקה איבדה את המחשב, נאלצה לשנות את סדר השירים, ואף לחתוך את הסט שלה. למרות הכל, הישראלים הקפיצו את הגרמנים לצלילי "Sapari" (בו הם צוידו ברקדנית בטן מעולה), "Ocean Land" וכמובן "Norra El Norra". זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הלהקה עם "התחפושות" שלה (בארץ הם לא מתלבשים ככה), אבל עוד יותר שמחתי לראות את תגובת הקהל שהייתה חמה במיוחד ועשתה את ההופעה ליותר מוצלחת מבחינתי. אז אל דאגה, אנחנו עוד נפגוש אותם במהלך הקיץ – משודרגים וחזקים מתמיד. כש-Virgin Steele עלו, אני כמעט בטוח שראיתי הרבה פחות אנשים מבהופעה של Orphaned Land, אולי כי הם אמריקאים?! מי יודע. מה שכן, החבר'ה הופיעו היטב גם במשך 45 הדקות שניתנו להם, ואפילו בלי כל הלהיטים. היו לנו פה שירים כמו "Crown Of Glory" ו-"Kingdom Of The Fearless", ובסה"כ הופעת הבי מטאל איכותית – בעיקר בזכות הסולן David Defeis, שנראה ונשמע כאילו הוא עדיין בשנות ה-80'. מה רע?
Nevermore – לאחר שבשבוע הקודם ראיתי את הלהקה האמריקאית במזג אוויר מזורגג עם סולן חולה, נראה כי הפעם אני הולך לקבל את מבוקשי, או שאולי לא הכל היה במקום? נתחיל מהחיובי – Warrel Dane הסולן נשמע ונראה טוב יותר מאיי פעם, הוא לא הפסיק לזוז על הבמה, לספר בדיחות, וכמובן, לשיר בקולו המכשף (זאת תוך כדי שהוא מרים את ידו בדרמתיות כאילו הוא "חופן" למישהו). הגיטריסט החדש, Attila Voros, עשה עבודה מוצלחת לאורך כל הסט, ואף תרם לשואו עם מגוון פרצופים הזויים. Jeff Loomis הגיטריסט האדיר המשיך להתחבא, אבל Jim Sheppard הבסיסט כיסה בשבילו, זאת בזמן ש-Van Williams חבט כאילו הכל רגוע. עד פה מעולה, גם הסאונד היה מעולה יחסית למקום, והקהל לא הפסיק להשתגע… אך אבוי, הסט-ליסט! דווקא התחלנו טוב עם "Beyond Within" הגאוני ו-"The River Dragon Has Come" שהוא אולי השיר השלישי הכי אדיר ביקום (אחרי ה-Bloodbath-ים), אבל משם… אני מבין שיש אלבום חדש שצריך לקדם (שלא יצא עד שבוע אחרי כן), אז למה לבצע 4 שירים מתוכו?! זה לא עזר ש-Warrel התבדח על זה שכולם הורידו אותו, כי אני לא, ומילא שיר אחד, אבל 4?! לפחות היו פה קטעים יותר מוכרים כמו "Born", "This Godless Endeavor", "Enemies Of Reality" והשיר האהוב "The Heart Collector". רק חבל שבין לבין, האנרגיות שלי פשוט צנחו – לא שהחומר החדש לא טוב, אבל בוא'נה, כשיש להקה שאני אוהב, רצוי שהיא תנגן שירים שאני מכיר. בסופו של דבר… זאת Nevermore, ואי אפשר לכעוס עליה יותר מדי, אז אני יכול לומר שזו הייתה הופעה אדירה לא פחות.
– משם הרצף המלודי המשיך כש-Sonata Arctica עלו כחצי שעה לאחר מכן. זו היא גם אחת הלהקות שחיכיתי לראות, אך כמו לכל ההופעות שלה, החשש שמשהו ישתבש הוא הרבה יותר גדול. 90% מההופעות של הלהקה הפינית אינן טובות, בעיקר מבחינה ביצועית של הסולן Toni Kakko, וגם מבחינה טכנית… הפעם לצערי 2 הבעיות האלו חזרו, עם תוספת של סאונד מחריש, וסט-ליסט גרוע. פתחנו עם השיר "Flag In The Ground" מתוך האלבום האחרון, עברנו על "Black Sheep" הוותיק ומשם פחות או יותר החלפנו בין האלבום האחרון The Last Amazing Grace לבין Unia הקודם לו. בכלל, כמות הקהל הייתה אפילו יותר קטנה מבהופעה של Virgin Steele, ואם לאדון Kakko לא היו בדיחות ממש מוצלחות (לרוב הוא בכלל דיבר לעצמו, והגרמנים לא הבינו כלום), גם אני הייתי פורש. פה פחות או יותר סיימתי עם ההופעות שהייתי מעוניין בהן. היה לנו עוד סשן חתימות חביב עם Orphaned Land, כמה ביצועי קריוקי על הבמה המרכזית (איזה תחרות כלשהי) לשירי Dio, הופעה קצרה של Mambo Kurt המשוגע (מי שלא מכיר, הוא עושה שירי רוק \ מטאל על קלידים בלבד), ולסיום Rage עלו לסגור את הפסטיבל, עם תזמורת שלמה. הגרמנים אוהבים אותם, אני לא, וחוץ מהשיר "From The Cradle To The Grave" לא הכרתי כלום, וגם לא נסחפתי – שואו משעמם, שירים מעצבנים, ותזמורת שלא תרמה לכלום.
ימין: Nevermore – לא משחקים | שמאל: Sonata Arctica – שוברים את הכלים
Rock Hard Festival 2010 – סוף דבר
טוב, להמליץ על פסטביל Rock Hard בלב שלם אני לא יכול, למרות שדווקא מאד נהניתי בו, אבל אתן כמה הנחיות אם אתם מעוניינים לבקר בו בשנים הבאות: קודם כל, תבדקו את הליינאפ. עם במה אחת, ו-22 להקות בלבד, כדאי מאד שתאהבו את רוב מי שמופיע כאן – או תבחרו להגיע רק ליום אחד כרצונכם (כרטיסים יומיים לרוב אין בעיה להשיג). שנית, תזמינו מיקום \ כרטיסים כמה שיותר מראש. מתחם הקמפינג בפסטיבל מאד מצומצם, וגם החניה, אז כדאי לסדר את כל הפרטים האלה בהקדם. שלישית, תוודאו שאין לכם בעיה עם סאונד מאד רועש (או תצטיידו באטמים)… האמפי-תיאטרון יוצר את המצב הזה, ולא נראה לי שזה הולך להשתנות גם בפעמים הבאות. אחרי שכיסיתם את זה, והגעתם בשלום, תוכלו להנות מאווירה נינוחה, מאזור הישיבה ליד דוכני הבירה (כולל במה קטנה לקריוקי), ואפילו מאוהל המרצ'נדייז שהופך בלילה למתחם מסיבות נחמד. העיר עצמה, בה נמצא האמפי-תיאטרון, לא מעניינת, אבל אם תרצו סופר-מארקט או איזה מק'דונלדס, זה המקום. מבחינת ההופעות, רובן היו על הצד הטוב ביותר, כולל דיוק בזמנים (עם במה אחת זה לרוב בעייתי, אבל חצי שעה החלפה הספיקה לכולם), והקהל גם תרם והשתתף כמה שרק אפשר (בניגוד לאוסטרים). בסופו של דבר, היה כיף, אבל זה רק ספתח לקראת עונת הפסטיבלים העמוסה שאוטוטו מתחילה… נתראה בקרוב.