RockareA Fest-Evil 2010 – סיקור פסטיבל
לצערי גם השנה לא היה שום אירוע מעניין שנערך בין סיום פסטיבל Metalcamp (אמצע יולי) ועד אוגוסט הגדוש. זה לא שהיה מחסור, אבל למשל על Masters Of Rock הצ'כי העדפתי לדלג (במיוחד לאור הניסיון המר של שנה שעברה) ואיתו גם Obscene Extreme הברוטאלי שלא ממש מדבר (וגם נערך בצ'כיה הלא סימפטית), כשעל אחרים וויתרתי מחוסר עניין בליינאפ, למרות כמה יציאות מעניינות שהביאו פסטיבלים כמו Ragnarock הגרמני, Kaltenbach האוסטרי, Zwarte Cross ההולנדי, ואפילו High Voltage האנגלי. אז מה עשיתי? נחתי, כי מסוף חודש יולי, ידעתי שצפוי לי רצף של אירועים מטורפים, והנה הראשון מביניהם…
לאחר ההצלחה המסחררת של השנים הקודמות, פסטיבל RockareA הגרמני הוקדם בחודש, ונערך השנה במרכז עונת הפסטיבלים. זו היא המהדורה הרביעית של הפסטיבל, שעד לפני כשנתיים התקיים במתכונת מאד מצומצמת במערב גרמניה, עד שעבר למקום בשם Loreley – סוג של גבעה השוכנת על גדות נהר ה-Rhine הגרמני, באזור ירקרק, עליו הוקמו מספר טירות ומצודות נחמדות. מרבית אוכלוסיית הפסטיבל הייתה מורכבת מלובשי שחור מקומיים, אבל מדי פעם היה אפשר למצוא כמה זקנים אבודים, שכנראה בחרו לבקר באתר התיירותי הזה ללא ידיעה על האירוע המרושע שנקבע בין התאריכים ה-29 ל-31 בחודש יולי. מסכנים.
לא הרבה השתנה מאז הביקור שלי בשנה שעברה. מתחם הקמפינג הפך יותר מסודר, וצמוד לאזור הבמות (למרות שהוא התמלא היטב עוד לפני תחילת האירוע), כשמספר דוכני המזון והשתיה נשאר זהה, למרות שהסירו את דוכן הקיטרינג המקומי (שהיה מאד יקר), ובמקומו פתחו את המתחם התיירותי של הגבעה שהגיש כמה מנות במחירים זולים. גם מבחינת מרצ'נדייז, לא היו תוספות מיוחדות, ונשארנו עם אותם קומץ דוכנים שלא הביאו שום דבר מסעיר. מה שכן השתנה הוא מספר הבמות, כאשר אל במת האמפיתיאטרון המרכזית נוספה במה נוספת, ואילו אזור התיקלוט (שפעל לאחר סיום ההופעות) הועבר מאחורי הבמה המרכזית (שם היה נוף מדהים), לאזור הבמה השניה, וסתם לא היה מהנה כמו בעבר. אם תחשקו בפעילויות נוספות, דיי תתאכזבו, וגם לעיירה הקרובה יהיה קשה להגיע (לא הייתי סומך על הסעות), לכן כל מה שנשאר לעשות זה להנות מהנוף המשתקף מהגבעה, ולראות הופעות – וזה בדיוק מה שעשינו.
למרות הבמה הנוספת, מספר הלהקות לא גדל בצורה משמעותית, וגם כך, רוב מי שהופיע על הבמה השניה והקטנה יותר לא ממש עניין. גם על הבמה המרכזית יצא שהופיעו הרכבים שבחיים לא שמעתי עליהם, אבל זה מה שבד"כ אפשר למצוא בפסטיבל מקומי ויחסית מצומצם. עם זאת, מה שהופך את RockareA לאירוע ששווה לבקר בו, זה מספר שמות שלא תמיד אפשר למצוא במקומות אחרים (שנה שעברה הביאו לנו את Bolt Thrower), ומתחם האמפיתיאטרון, שכלל מושבים שהוצבו בהדרגה, במה רחבה (כולל Catwalk שקירב בין הלהקות לקהל), וסאונד נהדר שנשמר לאורך כל 3 ימי האירוע. מבחינת מזג האוויר הגרמני, זה תמיד נתון לשינוי, גם בעונת הקיץ החמימה, לכן לא היה מפתיע להתרטב ברגע שהגעתי לאזור, ובשניה שרציתי להקים את האוהל שלי. אבל מה שטוב בפסטיבל הזה, הוא שלא צריך להיות לחוצים, וגם אם מגיעים ביום בו הפסטיבל מתחיל (לרוב מומלץ להגיע יום קודם), ההופעות מתחילות רק לקראת 6 בערב, כך שהגשם כבר נפסק עד שהגענו לאזור הבמה.
– אז מה חיכה לנו ב-6 וחצי בערב? Excrementory Grindfuckers שכבר שנה שניה ברציפות פותחים את האירוע עם צלילי הגריינד שלהם – מלבד כמה יציאות מצחיקות (אשר כולן היו בגרמנית בלי קשר), גם הפעם הם לא הצליחו לעורר את הרוחות. לשמחתי, הבאים בתור היו חברי להקת הפאוור מטאל הגרמנית Axxis, שלמרות שאינם מצטיינים בשואו או בנגינה מטורפת, הם תמיד מצליחים לעשות שמח, אפילו שגם הפעם, כל הבדיחות עברו בשפה הגרמנית. הלהקה ידעה לשלב שירים מכל התקופות שלה, החל ב-"Living In A World" מתוך האלבום הראשון, דרך "Touch The Rainbow" שכמנהג הלהקה זימן איזו בחורה מהקהל שנאלצה לנגן על תוף מרים, וגם שירים יותר חדישים כמו "Utopia" מתוך האלבום האחרון ו-"Bloodangel" המהיר. Bernhard Weiss הסולן, חבט על עצמו בחוזקה במהלך ההופעה, במעין ריקוד פומפוזי, שהזכיר לי במעט את Ralf Scheepers מ-Primal Fear, ולא הפסיק לזבל את השכל – אך קולו נשמע היטב. השיא מבחינתי, כמו בהופעות הקודמות של הלהקה, היה השיר "Wind In The Night", שלמי שלא יודע, מכיל בפזמון שלו את המילה "שלום" החוזרת על עצמה – מאד מבדר לשמוע את זה בגרמניה, ועוד יותר מבדר לראות את התגובות הנלהבות של הקהל. על J.B.O. הגרמנים העדפתי לדלג, ולא רק בגלל שהצבע שחברי הלהקה אוהבים להשתמש בו הוא ורוד, אלא פשוט כי הם משעממים, ומושכים בעיקר חובבי הבי מטאל גרמני שלא מבינים יותר מדי מהחיים שלהם.
Doro – מי שנבחרה לסגור את הערב הראשון והקצר הייתה האחת והיחידה, Doro Pesch, שבכל פעם שצופים בה, אפשר לחשוב שהיא הופכת יותר ויותר צעירה. גם בתור אחד שלא בקיא בקריירה הענפה של סולנית המטאל הוותיקה, הצלחתי לזהות את מרבית השירים שהיא ביצעה, ולהפתעתי רובם הגיעו מהתקופה של Doro בלהקת Warlock. היה לנו פה את "I Rule The Ruins" הקלאסי עוד בתחילת ההופעה, כש-"Earthshaker Rock" המהיר ו-"Burning The Witches" הרוקיסטי לא איחרו לבוא, כמו גם הבלדה הנוגעת "Für Immer" ("לנצח"), עם תאורה מקסימה. Doro לא הפסיקה להלהיב את הקהל, לעשות "הורנז", לדפוק את הראש, ובכלל להשתולל על הבמה, כשההרכב שלצידה, ובמיוחד הבסיסט Nick Douglas, רק הוסיפו לשואו של פצצת האנרגיה הצהובה הזו. מהחומר של Doro עצמה גם קיבלנו כמה שירים, כמו "Running From The Devil" הכבד, "Burn It Up" ההמנוני ו-"Bad Blood" שהביא את סולן Iron Maiden לשעבר, Blaze Bayley, לדואט קצבי. היו לנו פה גם 2 קאברים – "Egypt (The Chains Are On)" כמחווה ל-Dio שנפטר השנה, ו-"Breaking The Law" של Judas Priest, אותו Doro אוהבת לבצע בגרסה מעט יותר רגועה. במהלך ההופעה, הסולנית המשיכה להודות לקהל (בגרמנית), ושוב גרמה לי לגחך, כי בין אם זה באנגלית או בשפת האם שלה, היא נשמעת כמו גרסה נשית וממש חמודה של ארנולד שוורצינגר. בכל אופן, במשך כמעט שעתיים, הבחורה נתנה מכל הלב, והקהל הגרמני שבא בהמוניו, החזיר לה בהתאם. ה-Catwalk תרם מאד להופעה, אך כשזה לא הספיק, Doro ירדה מאזור הבמה והלכה לשיר בפני הקהל ליד מחסומי הברזל. הסיום המתבקש עם "All We Are" חתם את הערב המוצלח, ואני רק יכלתי להתפעל מעצם זה ש-Doro נותנת בראש כבר 30 שנה ולא מראה שום סימני עייפות – איזו בחורה לעניין.
ימין: Axxis – שלום, שלום, וזה לא חלום | שמאל: Doro – האש עוד בוערת
30/7/2010 – יום שישי
– כמו שציינתי מקודם, בפסטיבל הזה אין יותר מדי פעילויות אחרות, וזה אומר שכך או כך, תגיעו לאזור הבמות מוקדם מהרגיל (כי להישאר באוהל בחום, זה לא אופציה כל-כך מומלצת). אז כבר ב-12 וחצי בבוקר מצאתי את עצמי ברחבת האמפיתיאטרון, נהנה מגלידה, מחפש צל, וצופה בהופעה של הלהקה הראשונה של היום – Resistance Of Yield. עם EP אחד בקושי, החבורה הגרמנית הפציצה בשירי דת' מטאל בעלי גראוולים עמוקים במיוחד – לא משהו יוצא דופן, אבל לפחות הם ביצעו קאבר לשיר "As I Slither" של Kataklysm, ועשו עבודה לא רעה (למרות שהתיפוף לא השתווה במהירותו למקור). כעבור להקה שכיחה בשם Ingrimm, הת'ראשרים הצעירים והמשוגעים מ-Gama Bomb עלו אל מול קהל מועט למדי, אבל החליטו שיעשו מסיבה בכל מקרה. אף על פי שקשה לקחת ברצינות שירים על נינג'ות, סרטים, שוטרים ועוד כל מיני דברים מפגרים, החבורה האנגלית ניגנה היטב, ושמרה על עניין כלשהו. משם עברנו למשלחת אנגלית נוספת, והפעם בדמות להקת Benediction, שהחזירה אותנו למקורות הדת', אך לא הצליחה להחזיק אותי במקום, במיוחד לאור העובדה שהבטן שלי נתנה גראולים חזקים יותר משל סולן הלהקה, ועקב כך, הלכתי לחקור את המזון שמכרו בסביבה.
Dark Tranquillity – עם שחרור אלבומה החדש של להקת הדת' המלודי השבדית, היא החליטה לצאת לסיבוב פסטיבלים מסיבי השנה, שכלל מלבד הפסטיבל הזה גם את Metalcamp הסלובני ו-Summer Breeze הגרמני (בין שאר אירועים בהם לא ביקרתי). אמנם בפסטיבל הסלובני היה סאונד מעולה, ואילו בזה הגרמני הלהקה הצטיידה במסך וידאו ותאורה נפלאה, אני בחרתי דווקא בהופעה הזו כטובה ביותר הקיץ, כי היא הגיעה בזמן הנכון מבחינתי. 5 בצהריים זה לא בדיוק סוף היום, אבל זה בדיוק השלב שקובע אם ישארו לך כוחות ללהקות הבאות, או שתלך לנוח – ואין מה לדבר, עם האנרגיות של החבורה הזו, ובמיוחד של הסולן Mikael Stanne, אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים. מבחינת שירים, הדגש היה על האלבום החדש, We Are The Void, ממנו קיבלנו את "At The Point Of Ignition" שפתח את ההופעה, וכן את "The Fatalist" האדיר ו-"Shadow In Our Blood" המקפיץ, בין מספר קטעים אחרים. מהחומר הוותיק יותר, היו פה להיטים כמו "Focus Shift" וכמובן הצמד האהוב עלי "The Wonders At Your Feet" ו-"Misery's Crown", שנשמעו מצוין. Mikael תיחזק את השירים בקסם אישי, שיתף את הקהל, עשה שימוש נרחב ב-Catwalk, וכמו Doro, ירד אל הקהל כשזה לא הספיק. Martin ו-Niklas הגיטריסטים נראו נלהבים במיוחד, ותרמו לתזוזת הראש על הבמה, בזמן שהקהל ניסה להרים מעגלי פוגו במטרים הספורים שהיו לו בין מושבי האמפיתיאטרון לבין מחסום הברזלים. זו היא אמנם לא ההופעה הארוכה ביותר שראיתי מהלהקה הקיץ, אבל עבורי היא הייתה הכי ממצאת – וזה מה שחשוב.
– מלהקה ששוברת בהופעות, ללהקה מרדימה מפינלנד בשם Ensiferum. האם יש לי משהו להוסיף על ההופעה שלהם שלא אמרתי בעבר? אני לא חושב, אבל עדיין מפתיע בכל פעם מחדש לראות כמות קהל מסיבית כזו שמגיעה לצפות בלהקה שלא עושה שום דבר מעניין על הבמה מלבד נפיחות ונביחות. כן, המוזיקה מעולה, ומאד נהניתי לשמוע ביצועים לשירים כמו "From Afar" ו-"Stone Cold Metal" מתוך האלבום החדש, כמו גם את "Iron" הוותיק, אבל אפילו המערכת שלי בבית נראית יותר מעניינת מהפינים האלו. שיהיה. על Napalm Death אני יכול לסמוך שיהיה מבדר, גם אם לא תמיד מבחינה מוזיקאלית (מרחוק הכל נשמע כמו שיר אחד ארוך), אז לפחות מבחינת השואו המטורף של Barney הסולן, שעדיין משתגע על הבמה כאחוז דיבוק, ומפיץ את האידאולוגיה שלו בין השירים השונים – כמו למשל ב-"Nazi Punks Fuck Off" (הקאבר ל-Dead Kennedys), שגרר תשואות מצד אנשים רבים בקהל. מהדת' האגרסיבי של האנגלים, חזרנו לגרמניה הישנה, ולת'ראש של Sodom. השלישיה, ובמיוחד Tom Angelripper הסולן \ בסיסט, נראתה טוב מתמיד, והחלה להפציץ עם "The Saw Is The Law". הקהל הגרמני היה על הרגליים, והחל בשיגעון שרק התגבר עם שירים כמו "Wachtturm" ו-"Iron Fist" (של Motorhead) כמתבקש. כמובן ש-"Agent Orange" היה השיא במרכז ההופעה, אך גם שיר כמו "M-16" גרר תגובות נלהבות ועוד ניסיונות למעגלי פוגו שלא נגמרו היטב. ככה מכסחים – ג'רמן סטייל.
Apocalyptica – אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנתקלתי בהרכב הצ'לו הפיני הזה, אבל מאז עברו הרבה מים בפיורדים שלי ושל חברי הלהקה. הנגנים החלו לקבל הכרה לפני 14 שנה כשהוציאו אלבום קאברים ל-Metallica, אשר כולו נוגן על צ'לו, משם הם המשיכו עם חומר מקורי, שילבו מתופפים שונים (ביניהם Dave Lombardo מ-Slayer, רבתי) ואף הכניסו סולנים אורחים לחלק מהשירים. זו הייתה אמורה להיות הופעת הפסטיבלים היחידה של הלהקה הקיץ בגרמניה, ולכן ציפיתי לסט מלא בכל טוב, אבל עם כל החומר המקורי של הלהקה, לו אני מאזין באהדה כבר שנים, הפינים בחרו להתמקד דווקא בקאברים ל-Metallica, כשפה ושם הם שילבו נעימות אחרות. מבחינת שואו אין לי תלונות, במיוחד לאור התפרעותם של Paavo Lötjönen ו-Perttu Kivilaakso על הצ'לו, וניסיונותיו של Eicca Toppinen להנחות את הקהל בין השירים (במבטא פיני כבד ומאד מצחיק). גם המתופף Mikko Siren הרשים על המערכת שלו (שנראה לי שווה כ-10 אלף יורו), ובכלל, היה מאד קפיצי. התאורה הייתה במקום, עם עשן ברקע שרק תיבל את המיסתוריות, וצלילי הצ'לו גרמו גם לאדישים ביותר לנוע במקומם. מהחומר המקורי קיבלנו בעיקר מספר שירים מהאלבום החדש 7th Symphony, כמו "Beautiful" ו-"End Of Me" – אליו הצטרף סולן הלייב Tipe Johnson (מלהקת Leningrad Cowboys). הבחור השתתף גם בקטעים אחרים כמו "I'm Not Jesus" ו-"I Don't Care", ולמרות שהוא יותר מתאים לאיזו להקת רוק קלילה, הוא לא גרע מהביצועים. כמובן ששמחתי לשמוע גם קטעים כמו "Inquisition Symphony" ו-"Refuse / Resist" של Sepultura, והסיום המתבקש עם "Hall Of The Mountain King". בסה"כ החבורה יודעת מה רוב הקהל שלה רוצה, ואין כמו "Master Of Puppets" כדי לגרום לכולם לשיר בקולי קולות, אבל בתור מי שאוהב את המקוריות, אני מקווה שהם ישלבו מזה קצת יותר בעתיד. בכל זאת, מדובר בחבורה מוכשרת במיוחד של פינים, וגם אם זה נראה ככה, הם לא על ספידים – הם פשוט מאד מטורפים.
ימין: Sodom – ת'ראש לארוחת צהריים | שמאל: Apocalyptica – על צ'לנים משתוללים
31/7/2010 – יום שבת
– ושוב אנחנו על אדמת הפסטיבל, או על אבני האמפיתיאטרון ליתר דיוק, צופים בהופעות הראשונות של היום, רק חבל ש-2 הלהקות הפותחות אפילו לא שוות איזכור. השלישית ברשימה הייתה להקת הפאוור מטאל הגרמנית Mob Rules, שזו הפעם הראשונה שזכיתי לראות אותה. כמות הקהל לא הייתה ממש מכובדת, אבל החבר'ה נתנו במלוא הכוח, עם שירים ישנים כמו "Rain Song", וחדשים יותר כמו "Trial By Fire", לא רע בכלל. מפאוור מטאל מקפיץ, לת'ראש אולדסקול המושחר ומרוצץ הראשים של Desaster. את אלבומם האחרון 666 – Satan's Soldiers Syndicate מאד חיבבתי, לכן ציפיתי לחזות בלהקה לראשונה, ולשמחתי לא היה מאכזב (טוב, הם מגיעים מהאזור הזה, אז קהל הבית שלהם היה בנמצא). החבורה – שהייתה עטויה בשחור, ענדה מסמרים רבים, ואף כללה בסיסט בשם Odin שהשתמש בקורפס-פיינט – ניגנה סט מעורב, שכלל שירים מהאלבום הראשון כמו "Porter Of Hellgate", וגם קטעים ארוכים כמו "Tyrants Of The Netherworld" מתוך האלבום בעל אותו השם, ואם אינני טועה היה גם "Hellbangers" מהאלבום החביב עלי – זה מה שקורה שהמרשעות מעפילה על יכולת הזיהוי שלי. במקרה שונה, Holy Moses הגרמנים הציגו מה קורה כשהשכרות מעפילה על יכולת הזיהוי של הסולנית את מילות השירים שלה, ובכלל, כל זכר של משהו שנשמע כמו שירה, ולא כמו גרגור של חמוס מיוחם. בחיית רבק, Sabina הזו היא אחת הנשים המפחידות שפגשתי, וגם בתור צלם לקחתי סיכון כשהתקרבתי יותר מדי וכמעט חטפתי "שלוחטה" של בירה לפנים. שמישהו יתן לה כאפה, או יוריד אותה מהבמה.
Thyrfing הופיעו במשבצת ש-Dark Tranquillity קיבלו יום קודם לכן, ובניגוד אליהם, הויקינגים משבדיה לא הצליחו לעורר עניין בכלל (למרות שבאופן כללי אני מחבב אותם) והכניסו אותי למצב עייפות, שנגרר גם לכמה מההופעות הבאות. משם המשכנו עם להקה שבדית נוספת, והפעם אגדת הדת' מטאל Entombed, שהחליטה לבקר אותנו פה ולתת סט שכלל את מיטב שירי הלהקה מכל התקופות. לצערי אבל, העייפות מנעה ממני להתרכז יותר מדי בהופעה, אבל מה שאני כן יכול לספר זה שהחבורה הוותיקה נשמעה טוב מתמיד. היה לנו פה את שירים חדשים יחסית כמו "When In Sodom" ו-"Bringer Of Light", אך גם קטעים ישנים יותר כמו "Crawl" ו-"Left Hand Path" האלמותי שסגר את ההופעה. לקהל כמובן זה לא הספיק, ולשם שינוי, הם קיבלו הדרן בדמות השיר "Serpent Speech" שהעיף לכולם את השכל על הבמה. הכסח המשיך גם עם Sepultura, שהגיעו לפה לעשות קצת כאוס (איי.די). במהלך הקיץ ראיתי את הלהקה הזו וכן את Soulfly מספר פעמים, ואני חייב לציין ש-Soulfly עושים Sepultura יותר טוב מהם. משהו בסאונד של הלהקה, ובשירה של הסולן, מחסיר מהעוצמה של שירים כמו "Refuse / Resist" ו-"Territory", כשעל החומר החדש יותר אני אפילו לא מסוגל לדבר. שיעשו איחוד כבר עם האחים Cavalera ויחסכו לכולנו כאב ראש מיותר. ואם כבר במיגרנות עסקנו, Sacred Reich ניסו לתרום בדרכם שלהם, כשהתחילו לספר למה "לעשן סמים" זה טוב, ואף הזמינו את האנשים בקהל להדליק מה שיש להם, או להצטרף אליהם אחרי המופע. מבחינה מוזיקאלית, להקת הת'ראש האמריקאית, שזכורה לי מהופעה מוצלחת במיוחד ב-Wacken לפני מספר שנים, לא שברה את המקום, אבל היו פה כמה להיטים כמו "State Of Emergency" הכבד ו-"Surf Nicaragua" שנשמעו טוב למדי מבעד לעשן.
Arch Enemy – אחרי הופעה כושלת בצרפת (סט ליסט הזוי וסולנית מוזרה), והופעה טובה (אך לא ממצאת מבחינת קהל) בסלובניה, הגיע הזמן שנקבל הופעת הדליין פרופר ממכונת הדת' המלודי שלמדנו לאהוב. בסימן אלבום האוסף האחרון, The Root Of All Evil, המכיל גרסאות מחודשות לשירי העבר של הלהקה, חבורת השבדים פתחה עם "The Immortal", והחלה בהפצצה לה כולנו חיכינו. העייפות שלי נעלמה כלא הייתה, וביחד עם הקהל הגבנו בהתאם עם נפנוף שיער פנומנלי. אם בקיץ שעבר הם התנהגו כמו רובוטים שתפקידם לנגן, השנה הם נראו הרבה יותר אנרגטיים ומוכנים להרוג. Angela Gossow הסולנית הייתה חדה מתער בשירה ובדפיקות הראש הנוקשות שלה, וחבורת הגיטריסטים, ובמיוחד Sharlee D'Angelo הבסיסט, חבטו בכלים שלהם, כאילו היו תופים. גם המתופף Daniel הרביץ לתופים שלו, כאילו היו… אה, תופים מעור של לוויתן (?!). בכל אופן, הבנתם את הרעיון, ואנחנו המשכנו עם "Revolution Begins" מאלבום האולפן האחרון, ולאחריו "Ravenous" הוותיק יותר שחיסל את החושים. משום מה מישהו החליט לעשן את הבמה יותר מדי, אבל חברי הלהקה ניצלו את ה-Catwalk, והלהיבו את ההמונים. השירים המשיכו לנחות בצרורות, כש-"My Apocalyptse" ו-"I Will Live Again" היו הבאים בתור, ואחריהם "Dark Insanity" ו-"Dead Eyes See No Future" רק חיזקו את הרצון שלי לנסות ולנתק את ראשי מהצוואר. למזלי, קטע הסולו של Daniel נתן לנו רגע מנוחה, ואילו הסולו המשולב בין Michael ו-Christopher לבית Amott, גרם לנו לנשוך שיניים מרמת הדיוק שלהם. בשנים קודמות השיר "We Will Rise" סימן את סוף ההופעה, אך הבלונדינית וחבריה המופלאים החליטו לבצע את "Nemesis" כקטע האחרון – וזה השאיר טעם של דם פה, ורצון לעוד מוזיקה מלודית, איכותית ושוברת. השבדים \ אנגלים והגרמניה, חזרו אלינו חזקים מתמיד, ואני בספק אם יש משהו שיצליח לעצור מבעדם לחסל ולהשמיד.
ימין: Holy Moses – הולי פאקינג שיט | שמאל: Arch Enemy – מחסלים ומכסחים בהתמדה
RockareA Fest-Evil 2010 – סוף דבר
אם בשנה שעברה קראתי לפסטיבל הזה ה-"אפטר פארטי של הקיץ", השנה, עם הקדמת התאריך, אני יכול לקרוא לו "החימום של הקיץ", כי באמת, הוא לא עמוס בכלל, הוא לא מסיבי, יש בו מספיק קהל כדי להנות, ומספיק להקות טובות כדי לדפוק את הראש לצליליהן. הפסטיבל גם גדל במעט, עם במה נוספת על משטח דשא קרוב, אבל הבעיה הייתה ששילוב ההופעות עליה לא היה מוצלח, במיוחד כשהיא פעלה בו זמנית עם מה שהלך על במת האמפיתיאטרון המרכזית. אם היו בונים את התוכניה כך שכשהופעה מרכזית נגמרת, אחרת תתחיל על הבמה הקטנה יותר, הייתי יכול לבדוק הרכבים כמו Blaze Baley או Cro Magos (שביטלו בלי קשר, אבל לא ידעתי על זה בכלל). אבל חוץ מזה, אפשר לומר ש-RockareA הוא פסטיבל מוצלח, עם ארגון נוח, ובלי יותר מדי לחץ ודאגות. רואים גם שהמארגנים מנסים לשפר ולהשתפר משנה לשנה, ואם זה ימשיך כך, אז אולי נזכה לראות פה הרכבים יותר גדולים במשך 3 ימי האירוע. אז מה היתרונות של הפסטיבל כרגע? הבמה האיכותית של האמפיתיאטרון, הסאונד הנהדר (שבניגוד לאמפי של פסטיבל Rock Hard, לא מגביל אותך לפי המיקום בו אתה עומד), והאזור עצמו – המשקיף אל הנהר ועל הטירות הרבות שמסביבו (יש זמן לטייל אפילו אם אתם עם מכונית זמינה). עם כל זה, חודש אוגוסט רק החל, ולנו צפויים עוד כמה פסטיבלים גדולים במיוחד, אז נתראה בקרוב.