Rotting Christ – מטאל יווני כמו שלא הכרתם
ביום חמישי, האחרון Rotting Christ היוונים הופיעו במועדון הבארבי בתל-אביב. עד כאן זה פשוט, עם זאת אני מאוד מתלבט איך להמשיך את הפתיחה: האם להתחיל עם בדיחות הקשורות לאוכל יווני, מנהגי חגיגה יווניים, ריקוד סירטאקי, ניגון על בוזוקי או סתם לציין את הערצתי לאנטוני קווין בתפקיד זורבה היווני. אני חושב שזה יהיה נדוש. אולי כדאי לציין לחיוב את ישי שוורץ שהעיז – או כפי שהוא כתב, לקח סיכון (ואני נוטה להסכים עם זה) – להביא להקה קצת פחות מוכרת לקהל היותר צעיר בסצנת המטאל המקומית, שעלולה לא למכור כמות כרטיסים גדולה, רק מתוך כוונה להביא לאוזניי המקומיים קלאסיקה מצד אחד ומצד שני פרפורמרים שאוהבים לתת מעצמם בשביל הקהל. אכן הסיכון היה לא פשוט אבל הוא השתלם.
אני חושב שאני אבחר באופציה השנייה ואנצל את הבמה להודות לישי בשם המעריצים על כך שהוא דואג להשאיר אותנו מחוברים לסצנה העולמית, לחוות להקות שספק אם היו מגיעות ללא הקידום והדחיפה שלו. הבארבי היה מעט מלא, לא עד אפס מקום, אבל מספיק בשביל תחושת קלסטרופוביה קלה וקוצר נשימה מענן סיגריות כבד. הגעתי קצת אחרי 21:00 וכבר פגשתי כמה פנים מוכרות. לאחר כחצי שעה של חימום הורידים עם בירה קרירה, נכנסו למועדון. מספר דקות עברו וחברי Magor עלו לבמה. הלהקה מציגה עצמה כבלאק מטאל מלודי \ סימפוני (כפי שציינה בראיון שעלה לא מכבר). אביב וחבריו נתנו הופעה קצרה אך עם זאת השאירו רושם די טוב. למרות שהסאונד לא היה מצטיין (משער שמסיבות טכניות, עקב היותם להקת חימום), ההופעה הייתה אנרגטית, מקצועית ומדויקת.
בכתיבה, Magor משלבים שבירות מקצב רבות, קלידים הנותנים נפח אך גם באים לידי ביטוי בזכות עצמם, פריטה קלאסית וכמובן יסודות בלאק קלאסיים בנגינה (ישנם קטעים המזכירים את Venom או Satyricon) והן בשירה. למעשה מעבר לזה שהם עושים בלאק מטאל מלודי, הייתי מגדיר אותם גם כטכניים מאוד. מבחינת יכולת הביצוע: רועי הבסיסט וגם אביב כגיטריסט יחד עם נועם הפגינו שליטה בכלים – סולואים מורכבים ומלודים תוך כדי ניסור ריפים ת'ראשיים. בלי נפילות, בלי פספוסים שיר אחרי שיר הלהקה עמדה בכבוד במשימה. "Mania Depressia" ו-"The Reaper Darkest Hours" תפסו אותי במיוחד, אבל השיר הנושא את שם הלהקה הפתיע אותי בגלל היותו בעברית.
לאחר הפסקה קצרה וניסוי כלים, התחיל האינטרו המבשר על עלייתם של היוונים. צלילים אתניים מילאו את החלל ואז, זה אחר זה, החלו לתפוס את מקומם Sakis הסולן \ גיטריסט, Giorgos הגיטריסט השני, Andreas הבסיסט ו-Themis המתופף. ההופעה של Rotting Christ נפתחה עם שני השירים הראשונים מאלבומם האחרון Theogonia שהם "The Sign Of Prime Creation" ו-"Keravnos Kivernitos". אחחח… כמה צלחות הייתי שובר אם רק היו בהישג ידי (מתנצל הייתי חייב). הסתפקתי ב-"Air Guitar" (שאותה אני עתיד לשבור בסוף ההופעה) ומבט מתלהב ומטומטם, מהסוג שעולה על פני בכל הופעה. אין שום ספק שהלהקה שמחה להיות על הבמה, אצלנו בארץ. כל מהלך ההופעה Sakis דאג להודות לקהל, וקרא לנו אחים ואחיות (כי במטאל כולם וכולן שווים ואחוקים).
חברי הלהקה שנמצאים בזירה כבר מספר רב של שנים, היו בכושר מיטבי. הנגינה ללא רבב. מרבית השירים מבוססים על תיפוף מהיר ו-Themis מכה על הסנר כמו חולה פרקינסון על ספיד (זה מחמאה, למי שלא מבין). Sakis מגוון בקולו בין שירה צווחנית לגראולינג. ניתן להניח שהלהקה הושפעה רבות מ-Iron Maiden כיוון ש-Sakis נותן קטעי נגינה רבים במקביל ל-Giorgos – בדומה לסגנונה הייחודי של Maiden. קטעי הקריאה ונגינת הקלידים שולבו במהלך ההופעה באמצעות הקלטה, אך גם כאן באופן מדויק ובלי פספוסים. הסט-ליסט כלל מספר שירים מאלבומם האחרון מלבד השניים שהזכרתי, כמו "Nemecic" ו-"Enuma Elish" שהגיעו בסיום ההופעה כחלק מההדרן. אבל בנוסף הם דאגו להפגיז גם בשירים מאלבומיהם הקודמים כמו "You My Cross" ו-"Athanati Este" העוצמתי מאלבומם הקודם Sanctus Diavolos.
כמובן שהמעריצים השרופים קיבלו מנה של שירים מתחילת דרכה של Rotting Christ, מהאלבום Thy Mighty Contract. אך כמו כן, מכיוון שהלהקה עומדת לשחרר אלבום חדש העונה לשם Aealo, חבריה החליטו לכבד את הקהל עם קטע מתוכו. השיר שבוצע מעיד על אלבום אשר ימשיך את הקו של Theogonia – מעיין בלאק מטאל, גותי ומלודי. לסיכומו של דבר, הצלחתי לרשום סקירה שלמה מבלי להזכיר את זורבה, סופלקי, יאסו, סטלוס ואורן חן, סירטאקי, בוזוקי, אנטיוכוס אפיפנס ושאר מטבעות לשון ים-תיכוניים. הסיכום האמיתי: ההופעה הייתה קצת קצרה לטעמנו (מספר מועט של שירים שתוך כדי גם המתופף נאלץ להחליף מצילה) אבל בהחלט מיצתה את תכליתה – סאונד טוב ללא תקלות כמעט, סטליסט עם מיטב השירים בביצועים מדויקים, וקהל חם ואוהד ללהקה מצד אחד, אך אלים ומפרק מצד שני. כן יירבו.