Sabaton נלחמים על ישראל

ההמולה הייתה גדולה במיוחד לרגל בואה של להקת הפאוור מטאל הפרו-ציונית Sabaton, ומאות מעריצים וחובבי הז'אנר הוכיחו שלמרות שלעתים נדמה שסצינת המטאל המקומית מקובעת ותקועה על עולם המטאל הקיצוני, הרי שבעת מצוא הזמן והנחת – גם להקת מטאל מלודי מובהקת יכולה לסחוף אחריה כמעט אלף איש, וזאת מבלי שתהיה מאבות הז'אנר ואף להקה צעירה יחסית עם רק מס' אלבומים מצומצם.

Desert

את האירוע הנ"ל פתחה להקת הפאוור מטאל הבאר-שבעית Desert, הישר מתוך לועו הבולעני של הנגב. הלהקה זכתה באחת מהפעמים הראשונות שלה בקהל עמוס לענפה אשר מילא את הבארבי עד אפס מקום, והריע לה. יחס ישראלי חם הופנה כאמור גם ללהקות החימום, אשר הטיבו להשתולל ולהתפרע עבור הקהל הנהדר שהתפקד במקום, ו-Desert התיאטרלית הבהיקה להבין זאת היטב. המוזיקה שלה אמנם לא הכי לטעמי, וגרסת הפאוור מטאל המלודרמטית שלה חסכה ממני את הכוחניות שיש לז'אנר המטאל. השירים עצמם נטו לדעתי יותר לכיוון ההארד-רוק הישן מאשר לפאוור מטאל בועט ומהיר, וקולו של הסולן אלכסי אינו הרקיע שחקים כמיטב הז'אנר, כי אם נשען על שירה פולקלורית וקול טאנור נמוך יחסית כדי להעביר את העוצמה שבמוזיקה.

השיר הבולט לטובה הוא "Lion And Hawk" המגולל את המאבק העולמי בין האיסלאם לנצרות. אמנם מיד-טמפו למדי – אבל התיאטרליות של ההרכב נועדה לשירים בעלי נושאים אפיים כאלה. אני מניח שגודל המעמד עשה טוב ללהקה, ובמקומות קטנים יותר המוזיקה שלה תדעך כי עיקר האיכות שלה מתבסס על מענק גבוה של פידבק לקהל, ושיתוף פעולה מצידו. אני מקווה כמובן שחברי Desert יזכו לנצל את ההופעה הזאת כקרש קפיצה מעלה אל תודעת הקהילה המקומית – ואולי אף קצת בחו"ל. הלהקה קינחה את ההופעה שלה עם קאבר ל-"Renegade" של Hammerfall השבדית, שהפך עם הזמן כנראה לסוג של המנון פאוור מטאל, למרות שאינו עתיק כמו מרבית קלאסיקות הז'אנר, והעיבוד הווקאלי לקולו של Сans מצידו של אלכסי עשה טוב לשיר הפרוע. בסופו של דבר, סיפתח בסדר גמור לערב שהלך והשתפר.

The Afterlife

לעומת המוזיקה המעט מלנכולית והשקועה בשורשי ההארד-רוק הבריטי והאירופאי כדוגמת Scorpions או Deep purple של Desert, המוזיקה של The Afterlife מחזיקה הרבה יותר אמביציה לבעוט ולהשתולל, ודינאמית בערך כפליים. הדבר לא תמיד מצביע על איכות גבוהה יותר, אבל לעניות דעתי The Afterlife התעלתה על Desert גם מבחינת המוזיקה והסטליסט המסחרר, עם חומר שנושק לספיד מטאל מדי פעם, מלודי מאד אבל עדיין שומר על כבדות מטאלית ובעל ניחוח של חו"ל. ההרכב, שישה נגנים מנתניה (אחת מהם, הקלידנית לידיה, בחודש מתקדם להריונה), עלה עם עוז רוח ורעל בעיניים והפציצו במשך קצת פחות מחצי שעה עם סט פאוור מטאל מלודי ומצוין.

מהשיר הפותח "Heading To Doom" בעל הריף הגרובי והפזמון המושר על ידי הסולן הסופר-מוכשר דניס ריזיקוב ומגובה על ידי הגיטריסט סרגיי "Metalheart" נמיצ'נסטר, סחף את הקהל כולו להשתולל בפוגו בלתי פוסק. גם השירים העוקבים, כמו "Trapped" או שיר הנושא מאלבומם Insanity הצליחו לסחוף את הקהל כולו, אמנם ללא ידע על המילים, אבל בהחלט בלב שלם עם המוזיקה עצמה. שיא ההופעה היה הביצוע המפתיע ל-"Painkiller" האלמותי של Judas Priest. המתופף סם דוידוף והגיטריסט המוביל אלנור נוריק הצליחו להבקיע בשיר הזה את מלוא יכולתם הפראית, בקאבר כמעט מדויק וקרוב מאד למקור גם מבחינת ביצוע וגם מבחינת ההרגשה לאחד מהשירים שהכי קשה להכנס לנעליהם של המבצעים המקוריים. The Afterlife בהחלט השאירו טעם משובח של עוד.

Sabaton

לאחר סידור מהיר של הכלים על הבמה, עלתה הלהקה שתהפוך תוך שנים מספר לאגדה בארץ הרבה בזכות הביצוע שלה על הבמה באותו הערב. Sabaton פצחה עם שירי ענק מאלבומה החדש The Art of War, ועם השיר הפותח אותו "Ghost Division". הקהל המשולהב השתולל ללא הפסקה, דבר אשר הפתיע אפילו את חברי הלהקה עצמם – הם ידעו מראש שהקהל הישראלי הוא הפראי שבמעריצים, ואין הרבה אוכלוסיות היודעות לפרגן ללהקה המופיעה בדומה לקרוב לאלף מטאליסטים מחוממים היטב (שהתאמנו בשירת "התקווה" טיפה לפני עליית הלהקה לבמה, ברגע מרגש למדי), אבל אפילו שכל הקלפים על השולחן נראה שהם נדהמו משיתוף הפעולה לאורך כל הדרך. סולן הלהקה, Joakim Brodem חובב ההיסטוריה, לא הבין שהוא נכנס כעת לדפי ההיסטוריה של הסצינה המקומית עם אחת מההופעות המלודיות הטובות ביותר שידעה סצינת המטאל המקומית – ומבעד לזיעה ולארשת הכריזמטית שהצליחה למשול בקהל ולכוון אותו בדיוק בנקודות הנכונות, ניכר היה שהוא גם מתרגש מתחת למשקפי הטייסים שענד.

הלהקה המשיכה אחרי שני שירים עם השיר "Rise Of Evil" – שיר שהם קצת חששו לבצע בהופעה חיה מסיבות מובנות, גם מחמת הטקסט וגם מחמת היותו שיר מיד-טמפו שעלול להוריד את רמת המתח, אבל הקהל הוכיח להם שאין חשש, את הפידבק האדיר שלהם הם יקבלו גם אם ישירו שירי עם איסלנדיים. מרבית השירים נכללו מאלבומה הראשון של ההרכב Primo Victoria, שאחד מסימני ההיכר שלו הוא כמובן השיר "Counterstrike" הדן במלחמת ששת הימים ועליו דנו מכל כיוון ובכל נושא. מן הסתם השיר הזה נשמר בחכמה להדרן, ושאר ההופעה כוונה לחלקים מהאוכלוסיות בקהל. "Wolfpack" או "Stalingrad" כוונו כמובן אל יוצאי חבר העמים, ושירים כמו "Reign Of Terror" או "Nuclear Attack" כוונו כנגד כל מי ששונא את אותם צוררי היהודים מדפי ההיסטוריה ועד ימינו אנו, אבל רק בהדרן הקהל התפרע ללא היכר.

הלהקה, שהמופע האנרגטי והמדויק שלה היה סמל לאיך הרמה האירופאית של הפאוור מטאל באמת יכולה לשאוף אליו, הצליחה להחזיק סט ארוך של כמעט שעתיים בלי להרפות, ובלי הרבה מנוחות. הבסיסט Par Sundstorm נראה כאילו נשלף מלהקת פרוג-רוק כמו Grateful Dead נענע את מחלפתו בניחותא כאילו שירי הלהקה אינם מטאל עוצמתי הדן על מלחמות – כי אם מוזיקה שמנגנים סביב המדורה ושרה על אהבה כוזבת של שנות ה-60. משעשע, אבל בהחלט לא מזיק. הגיטריסטים מצד שני הבהיקו גם בעבודת ריפים נהדרת, גם סולואים כובשים והדבאנגינג בלתי פוסק ומבורך – וכולם, כולל הקלידן והמתופף, הצטרפו לקולות הליווי שכמעט והפכו לסימן ההיכר של ההרכב.

השירה של Sabaton אינה גבוהה וצורמנית כמסורת הפאוור מטאל, כי אם מחוספסת ומקובלת הרבה יותר, לא נשמעת כאילו סירסו אותה, ובכלל קורצת מדי פעם ללהקות כמו Annihilator או Grave Digger. שיאי הערב היה שיר הנושא מאלבום הבכורה של ההרכב, Primo Victoria שישר אחריו הגיע "Counterstrike" האגרסיבי שכולם ציפו לו בכיליון עיניים וידעו את -כל- מילותיו בע"פ כאילו היה לפחות "Master Of Puppets". הלהקה חתמה את הסט האדיר הזה עם תרכובת של מעט משירי ה-Fun הפשוטים והקלילים במהותם של הלהקה, כמו "Metal Machine" ו-"Metal Crue". קשה לומר אם חברי Sabaton הבינו את גודל המעמד ברגע ההופעה עצמה או ביום למחרת שהלכו לטייל בחופי ת"א, אבל אין ספק שהקהל עצמו התרגש מאד, וכולנו לא יכולים להמתין עד אשר החבורה הזאת תחזור ותכה אותנו שוק על ירך בעוד שנה-שנתיים לרגל צאת אלבומם הבא.