Salem ו-Betzefer מגיעות לצפון

ממש כמו מצוות החאג' של דת האיסלאם, שבה חייב כל מוסלמי לעלות לעיר מכה לפחות פעם אחת במהלך חייו, כך גם המטאליסט הישראלי, שעליו מוטלת חובה לא-כתובה שכזו לראות לפחות פעם בחייו את להקת Salem בהופעה. זה לא בדיוק משנה אם אתם אוהבים את הלהקה או לא, מכירים את השירים בעל-פה או שרק שמעתם שיר אחד או שניים, חובבים את הכיוון המוזיקלי החדש או מעדיפים את החומר הישן: אתם חייבים את זה לעצמכם.

ערב יום שישי האחרון במועדון ה-"סיטי הול" בחיפה הוכיח את זה בצורה בלתי ניתנת לערעור. הערב בו הופיעה Salem לצד Betzefer ו-Prey For Nothing, התחיל כצפוי, באיחור הישראלי הקבוע שגרם לקהל לחכות בחוסר מעש מחוץ למועדון למעלה משעה וחצי עד שנפתחו השערים, כאשר ההופעה הראשונה החלה רק בסביבות השעה עשר. ראשונה עלתה לבמה Prey For Nothing, הלהקה ה-"אורחת" בערב, שניגנה סט קצר של חמישה שירים.

Prey For Nothing

PFN, שחזרה לאחרונה מהקלטות אלבום הבכורה שלה בדנמרק, פתחה את הערב בפיצוץ רועש והרסני באחד משירי האלבום החדש, כאשר כמעט מיד ניתן היה להבחין בבעיות הסאונד שליוו אותה לכל אורך הסט – התופים והבאס השתלטו על המקום כאשר הגיטרות וקולו של הסולן (הבחור הצנום והאנונימי לחלוטין מנהריה) נבלעו וכמעט לא נשמעו. לאורך הסט, הסאונד השתפר ולאט לאט ניתן היה להבחין בריפים המלודיים של הלהקה ובצעקותיו של מה-שמו הסולן.

מבחינת השואו, אין על מה להתלונן שכן מדובר בלהקה החדשה הכי מנוסה בעסק. עם חברים בעלי שנים של ניסיון נגינה \ שירה בלהקות כמו DamnNation ו-Abed, הלהקה הציגה שואו אנרגטי, מתוזמן היטב ומתואם, כך שמלבד הסט הקצר ובעיות הסאונד (שהשתפרו כאמור במהלך ההופעה), אין לי שום טענות כלפיה.

Betzefer

לאחר סאונד-צ'ק קצר עלתה לבמה להקת Betzefer. אני לא החובב הגדול ביותר של המטאלקור והגרוב מטאל אותם משלבים Betzefer, אבל אפילו לי היה קשה להשאר אדיש למוזיקה המקפיצה ולשואו האנרגטי של הלהקה הזו. Betzefer, פשוט עשתה לסיטי הול שיעור אקדמאי ב-"איך להרים את הגג", מה שהתבטא במעגלי פוגו עצומים במרכז הרחבה שלא נרגעו אפילו במעברים בין השירים. ל-Betzefer היה ללא ספק את הסאונד הכי טוב בערב, כאשר כל ארבעת חברי הלהקה נשמעו בצורה ברורה מכל מקום על הרחבה.

גם באגף השואו, אין על מה לדבר – החבר'ה האלה אנרגטיים עד כדי טירוף ולא הפסיקו לזוז אפילו לשניה אחת לכל אורך ההופעה. לצערי, לקראת סוף הסט יצאתי לשאוף קצת אוויר ולמתוח את הגפיים לאחר שנחבטו פעמים רבות במהלך הפוגו ופספסתי את אחד מרגעי השיא של ההופעה, כשהלהקה ביצעה קאבר ל-AC/DC ביחד עם יותם מ-PFN.

Salem

עם סיום ההופעה האנרגטית של Betzefer זכינו להפסקה ממושכת למדי לפני שלהקת Salem עלתה לבמה להופעה בלתי נשכחת. חברי הלהקה אמנם לא אנרגטיים כמו שתי הלהקות הצעירות יחסית שהקדימו אותם ואמנם שליש מכמות הקהל הסתלקה מהמקום ברגע ש-Betzefer ירדה מהבמה, אבל, ההופעה שנתנה הלהקה הוותיקה הזאת לא נפלה מקודמותיה. האווירה הייתה הרבה יותר אינטימית ומתאימה למוזיקה הייחודית של Salem, שנתנה ביצועים לשירים מכל הסגנונות והאלבומים.

החל בשירים כמו "Blood", "Strife" ו-"Amona" מהאלבום החדש Necessary Evil, דרך "Broken Yet United" ו-"Act of War" מ-Collective Demise ועד "Symbiosis" ו-"Flames" מ-A Moment Of Silence, נראה כי כל אחד בקהל זכה לשמוע טעימה מהתקופה שהוא אוהב – בין אם זה תקופת הדום-דת' המוקדמת יותר, ההתפתחות הגרובית והקצבית או המטאל המודרני והמלוטש של האלבום החדש. השואו של Salem אמנם לא היה אנרגטי ומקפץ כמו קודמותיה, אבל בהחלט פיצה על כך באווירה המיוחדת והאינטימית של הלהקה.

זאב טננבוים נשמע טוב אפילו אחרי 20 ומשהו שנה על המיקרופון והוא בהחלט יודע להלהיב את הקהל עם כריזמה ותאטרליות שקשה למצוא כמותם בארץ. האינטראקציה עם הקהל הייתה מעולה, כאשר זאב עובר ונותן לו להשתתף בשירים ובעיקר, מלהיב ומשלהב. מלבדו, גם שאר חברי הלהקה עשו עבודה מעולה ונשמעו מצוין אפילו במועדון יחסית קטן ולא אידיאלי כמו הסיטי הול. הגיטריסטים ניר וליאור פוצצו את המקום בריפים כבדים במיוחד, מיכאל הבאסיסט מילא את החלל בבאס מרטיט וכבד וניר נקב הוכיח שוב, למה הוא אחד ממתופפי המטאל הטובים בארץ – כשהדאבל באסים שלו מרעידים את המקום לפחות כמו הקטיושה שנפלה בקירוב למועדון במלחמה האחרונה בקיץ.

בשורה התחתונה, כל שלושת הלהקות נתנו הופעות טובות ומהנות – כל אחת בתחום שלה והערב הסתכם כאחד מערבי המטאל הישראליים הטובים שנכחתי בהם. מי ייתן ונזכה לראות עוד כאלה בעתיד הקרוב והרחוק.