Salem ו-Nergal כובשים את חיפה

שתיים נפלו, נותרה רק הבירה. סאלם הפילו את עמודי הסיטי-הול בחיפה בקול תרועה קולני של גיטרות עמוסות בעזרתו של נארגל, סולן להקת הדת'/בלאק מטאל הפולנית – Behemoth ובגיבוי העמדה שלהם באמצעות להקה אורחת, Armilos שמה.

חג שבועות, חג מתן תורה – חולל כפי שלא חולל בעבר, והפעם לא בשערי תל-אביב, כי אם בעמדת מפתח חדשה – חיפה רבתי, בירת הצפון. כעת ניתן רק לשוב לירושלים בירת ארצנו להוכיח שסאלם יכולים לגרור עמם אפילו לשם את עדת המעריצים ההומה אדם שלהם.

Armilos

לאחר תקלוט מסיבי, הקהל התפקע מציפייה והסיטי הול מעולם לא נראה עמוס יותר. במה אימתנית, גבוהה פי 2 בערך מגובה הבמה בבארבי, והיכל חשוך הניצב מולה, היו זירת הקרב של ארמילוס, להקת הדת' מטאל הצעירה מהצפון אשר נבחרה להיות הלהקה האורחת והפותחת בהופעה זו של סאלם. תחת ערפילית אדומה עלו חברי הלהקה לבמה, מוכנים אחרי כוננות גבוהה של שנה למחות זעמם על כל מי שיצעד אל פניהם, ובאבחת מצילה בודדת פתחו בשיר הראשון – Personal war.

לארמילוס יתרונות וחסרונות כאחד. הם להקה מאד מגובשת כנגנים, אך החומר שלהם אינו קליט. רק במטאל יכול חומר קשה לעיכול להיות יתרון רציני. משקלים שבורים, קצב משתנה, שנדמה כבלאגן מוזיקלי גדול תחת כיפת דיסטורשן נטולת רחמים למאזין הלא מזוין. המבחן האמיתי של ארמילוס יהיה כאשר החומר מהאי.פי. שלהם – Race of lies – יוטמע בקהל, ואם הקהל יוכל להגיב לו בהתאם בהופעות הצפויות ללהקה.

בינתיים הצליחה הלהקה באמצעות שני שירים בעיקר, שיר הנושא של המיני-אלבום שלהם שהופץ ברשת כבר לפני יותר משנה, וכמו כן גם קאבר עסיסי ל-When Satan Rules His World של Deicide, לדעתי השיר הטוב ביותר בארסנל של השטניסטים האמריקאים.

התוצאה הסופית הייתה דשנה וטובה מאד, אם כי בהחלט יש מקומות לשיפור מבחינת עמידת במה. כמה עצות, אם יורשה לי, עידן הגיטריסט המוביל, אני יודע שסלאש יכול להיות גיבור תרבות, אבל בבקשה שאיש לא ינסה לחקות את עמידת הבמה שלו במטאל הקיצוני. עם חומר כזה מוכרחים לזוז. ח"ח לתומר ולירן על טירופים הולמים מצידה הימני של הבמה. ונאמר לי שמתן חולל איזושהי מזרקה, חמק מעיניי, אבל כל שטיק הרי הוא מדליק.

יתרונות: חומר שובר, להקה שיושבת הדוק, אינטרקציה בריאה עם הקהל וקאבר סוף הדרך.
חסרונות: פחות הלם-תרבות מהבמה הענקית, להיות קצת פחות שוקיטסטים ויותר להשתולל. החומר אמנם מבולגן, אבל זה מעולם לא עצר את דייסייד.

ציון: 89

Salem

בלי התמהמהות מיותרת עלו סאלם לבמה. אם יש כאלה מבין הקהל החיפאי שאינם מכירים את סאלם, לפחות לא בפורמט שלהם בשלוש השנים האחרונות, אז ההכרה האידאלית הייתה עם השירים הראשונים. גוטריימן ומזרחי, זוג הגיטריסטים עלו ראשונים והחלו לנגן את להיטם החזק ביותר של סאלם כנראה, Flames, וכל הקהל מריע לתרועות השינויים בתאורה. כנראה אנשי מקצוע מלווים את סאלם עד לחיפה, אם זה סאונד או תאורה כאחד. הפעם הגיטרות נשמעו חזק וברור, יותר מאי פעם, למעשה אולי אפילו יותר מדי (אם כי המונח "יותר מדי" לא מוכר למטאליסט המצוי) וזאב נשמע ברור מתמיד. ייתכן שהיה לי נדמה בלבד, אבל אני חושב ששמעתי את זאב שר את השירה הנקייה הפעם, מעבר לצרחות אחוזות הכאב שלו. כרגיל הסט התקדם בצורה לא רעה בכלל משיר דינמי אחד למשנהו. השיר העוקב היה Symbiosis ונדמה לי שהוסף לו קטע ארוך יותר לפני הבית השלישי. נתן ארומה אגרסיבית במיוחד ששמעו את הגיטרות יותר.

אחרי שני שירים מאלבומם האחרון (ושני השירים החזקים יותר לדעתי – Decadence in solitude ו-Coming end of reason שזו הפעם השנייה שהוא נוגן בהופעה חיה, והוא אכן פיסה ראויה על הבמה) החלו התקלות לצוץ. ה-PA של המועדון לא סחב את ההופעה והתנתק, וזו הייתה הפעם הראשונה מתוך 5 פעמים במהלך הערב שהסאונד הכללי יכבה בפתאומיות וישאיר רק את המגברים של הלהקה עובדים, וגם זה בקושי רב. המקרה הזה ארע גם בהופעה הקודמת של סאלם, אך ל-10 שניות בערך, בשיר בו התארח עידן מהלהקה People. פה פקד המקרה את כל ההופעה, ופגם רבות מההנאה בה.

נארגל מ-Behemoth עלה באמצע השיר Creating our sins, השיר הכי כבד של סאלם בסט, וגם מהישנים יותר, וקולו הכבד התאים בצורה מדויקת לשיר, בדרך מפתיעה למעשה, אך לא הצלחנו להנות מהדבר די והנה התנתק ה-PA הארור פעם נוספת. או אז השכילה סאלם להמשיך קדימה, אל סט קצר שכלל בעיקר את גרונו של נארגל.

אחרי הסבר קצר והתנצלות מצד זאב, פנה נארגל אל הקהל, אולי משולהב יותר מהם, והציע בעברית קלוקלת "אתם רוצים קצת בלאק מטאל?" והוסיף את המשפט הלטיני המפורסם הפותח את Decade of therion. השיר עצמו בוצע בצורה די רהוטה, קצת שונה למעשה נדמה לי, הסאונד המלוכלך של סאלם עשה אותו הרבה יותר בלאק-מטאל מהמקור למעשה וקולו של נארגל עמד במבחן ההופעה החיה. מה שגם נוכחות הבמה שלו מפתיעה למדי, ללא פחד הוא פשוט שואג אל המיקרופון, מניף את ידו כאילו מחלק פקודות לקהל, וההמונים שרים איתו את הפזמון.

מיד אחרי כן חובר זאב בחזרה אל הלהקה ואז החל ביצוע איכותי לקלאסיקת הת'ראש מטאל – Welcome to hell של Venom. הפעם ללא תקלות וללא שגיאות, פשוט לפי הספר, ומיד אח"כ ביצוע מפתיע במיוחד ל-Wish, של Nine inch nails. ידעתי שגם נארגל וגם ניר גוטריימן מעריצים של NIN (עובדה, לגוטריימן יש אפילו קעקוע שלהם על ידו) – אבל לא ידעתי שבהמות' הכינו באי.פי. האחרון קאבר שלהם. בחירה מפתיעה ללא ספק, ושירתו הנקייה של נארגל הותירה אותי עם מבט תמוה על פני.

השיר שסגר את הסט עם נארגל היה Antichristian phenomenon, אולי השיר הכבד ביותר של בהמות' לדעתי, ללא ספק הקצב האיטי שלו (אולי אפילו הואט עוד יותר בהופעה) נותן לו נופח מפלצתי, אך נראה שאם הגברת הקצב חלו קצת בלבולים בשיר. אין הרגעים הבודדים של חוסר הודאות הזאת פגמו משיר זה להיות אחד משיאי ההופעה.

אחרי שנארגל ירד מהבמה חזר זאב לעמדת הסולן להשלים את הסט של החומר המקורי של סאלם, אך בשלב זה נדמה היה לי שהלהקה כבר עייפה. בעיות הסאונד לא פסקו וה-PA חזר להתנתק מדי פעם, מה שהעיק מאד וקטע את ההשתוללות ואת הלהט בהופעה, לקהל וללהקה כאחד. בסוף ההופעה הלהקה לא נשברה והמשיכה לנגן גם עם סאונד רעוע, לפחות להותיר בחיפה את הטעם של מטאל מהו. עם חזור הסאונד אל הרגליים סיימה סאלם את הסט שלה עם השיר Children don’t fight, וירדה מהבמה בלב לא שלם אך עם הרבה מאד מצב רוח טוב.

יתרונות: סאלם היא להקה כובשת, והמקום (הגדול מהבארבי) עשה לה טוב, כי היא יכולה להתמודד עם במות גדולות ללא הינד עפעף. השירים עם נארגל לדעתי היו טעימה מרעננת, ואם נארגל יגרור את חבריו ללהקה כפי שהבטיח – אכן מדובר בהופעה מבטיחה ללא ספק.
חסרונות: נפילות הסאונד היו חסרון צורב, והשירים עם נארגל נדמו קצת מבולבלים. אמנם לא מן ההופעות החזקות של סאלם, אך עדיין הופעה חזקה של להקה חזקה במיוחד.

ציון: כן… נראה לכם שאני אעז לתת ציון לסאלם ?

(יותם Defiler)