Summer Breeze 2009 – סיקור פסטיבל

חשבתם שזה הסוף? עדיין לא. אוגוסט הוא חודש גדוש בפסטיבלים, כך שגם בסוף השבוע השלישי שלו מתקיימים מספר אירועים במדינות אירופה השונות. באנגליה תוכלו למצוא את פסטיבל Bloodstock Open Air, אחד הנחשבים בתחום אך גם היקרים, ובהונגריה נערך פסטיבל Sziget המפורסם שלא רק כולל להקות מטאל, אלא הרכבים מכל הסוגים, ואורכו מגיע לשבוע שלם. מלבד אלו מתקיימים עוד שני פסטיבלים שלא שמעתי עליהם לפני כן, Paranoid Open Air הסלובני ו-Next Generation Open Air האוסטרי, להם היו כמה הברקות טובות מבחינת הליינאפ. אני לעומת זאת חזרתי לגרמניה, וביקרתי בפעם השניה באחד הפסטיבלים הנחמדים בסביבה…

אם קיים פסטיבל גרמני גדול שכן כדאי לבקר בו במהלך הקיץ, זה הוא Summer Breeze, שחגג השנה 12 שנים להיווסדותו. מה שמייחד את הפסטיבל הזה לעומת אחיו היותר בוגרים, זה מחיר הכרטיס הזול (יחסית) והמגוון העצום של הלהקות המגיעות אליו. גם השנה הפסטיבל התקיים ליד העיר Dinkelsbühl, השוכנת כשעה וחצי של נסיעה במכונית מהעיר שטוטגרט (בדרום גרמניה), או נסיעה לא ארוכה ברכבת לעיר קרובה ממנה ישנם הסעות קבועות. מבין כל הפסטיבלים של חודשי יולי-אוגוסט, Summer Breeze תמיד מושך כמה להקות שלא הופיעו במקומות אחרים, ומשתדל לא רק לכלול את השמות המקובלים ביותר, אלא גם להקות "ביניים" שלפעמים מאד נדיר לראות. אפילו במצב Sold Out, מי שהגיע לאזור בין ה-13 ל-15 בחודש אוגוסט (או אפילו ב-12), יכל להנות מאווירה קלילה והופעות טובות שעבור רבים, היו האחרונות לעונת הפסטיבלים הקייצית.

קמפינג – אם בשנה שעברה נאלצנו לחכות בפקקים ארוכים עקב בדיקות בטחוניות (שחיפשו אחר זכוכיות ושאר מזיקים), הפעם הכל עבר יחסית חלק ויכלנו להיכנס בקלות לאזור הקמפינג. כמו בפסטיבל Wacken, גם כאן הייתה חלוקה למספר מתחמים ע"פ אותיות, וכמו כן היו לנו מקלחות ואפילו סופר-מארקט מקומי שדאג לצייד אנשים שהיו חסרים להם דברים… האווירה עצמה הייתה יותר נינוחה מהשנה הקודמת, וזאת למרות שעדיין מרבית אוכלוסית הפסטיבל הייתה מורכבת מבני נוער וטיפוסים יותר צעירים ממה שבד"כ אפשר למצוא בפסטיבלים גדולים כמו Wacken או Hellfest למשל. מחיר הכניסה עשה את שלו, אך גם אחרי שכל הכרטיסים לאירוע נמכרו, לא היה צפוף או עמוס מדי להסתובב בין מקום למקום. התלונה היחידה שלי היא על הקמפינג המיוחד לעיתונאים שמוקם בצורה לא טובה, אבל את זה אני אשמור לעצמי.

אוכל, שתיה ומרצ'נדייז – כמו במרבית הפסטיבלים, גם כאן אזור המזון היה חלק ממתחם הפסטיבל, והוא כלל את כל אותם דוכנים בסיסיים של מזון בלי מציאות או מחירים מיוחדים. כמובן שהיו גם הרבה דוכני משקאות מפוזרים בסביבה, שכללו מלבד הבירה הרגילה, גם משקה מרתק שנקרא "Ficken", עליו כולם חגגו בפסטיבל (מתוק וטעים, עם שם מיוחד… למי שמבין) ושתו בהמונים. מי שהעדיף Jägermeister יכל לקבל את מבוקשו מהדוכן הרשמי של המשקה, או ממספר מוכרים שהסתובבו באזור הבמות וחילקו לעצלנים, אך הדרך הכי מעניינת בה יכלת להנות ממנו הייתה בשמיים, אכן כן! בדומה למה שהיה ב-Wacken (שם לא היה לי כוח לבדוק אפילו), גם לפה הביאו את הבר-המעופף, אליו יכלת לעלות אם זכית במשהו (או שהיית עיתונאי עם קומבינה)… וזה אפילו היה בטוח. מי שלא חיפש משקאות, ורצה לקנות כמה דברים, היה יכול לבקר בשוק המטאל של הפסטיבל, שכלל מספר דוכנים מגוונים. אמנם הוא לא היה גדול במיוחד, אבל עדיין היה אפשר למצוא בו סחורה במחירים נוחים יחסית.

מתחם הפסטיבל \ במות – גם השנה הפסטיבל כלל 3 במות מרכזיות, 2 מהן היו Open Air, ואחת בתוך אוהל. העניין המוזר זה שבניגוד לפסטיבלים שמעדיפים את הקונספט של 2 במות מרכזיות צמודות, כאן הרחיקו בין כל הבמות ואפילו היו הבדלי גודל בין כל אחת מהן (זה היה יותר משמעותי למי שקיבל גישה לצלם שם). בכל אופן, ההופעות המרכזיות התקיימו על 2 הבמות בחוץ, ה-Main Stage וה-Pain Stage (איזה שם), ואילו באוהל הלהקות הופיעו בהפרשים של 20-30 דקות, לא משנה אם לצד הופעות על ה-Main Stage או ה-Pain Stage. כמו כן, בין 2 הבמות המרכזיות היה מסך וידאו ענק שסיפק את מי שלא עמד קרוב, ובנוסף נפרסו עוד מחסומי ברזל מספר מטרים לפני אלו שבקדמת הבמה, כדי להקל על הלחץ של הקהל. מלבד הבמות, כמו שציינתי, מתחם הפסטיבל כלל גם את כל אזורי האוכל, השתיה והמרצ'נדייז, כך שברגע שנכנסתם לשם, לא הייתה סיבה מיוחדת לצאת, אלא אם רציתם לחזור לאוהלים או לבלות באזור הקמפינג.

למעלה מ-80 להקות מבקרות ב-Summer Breeze בכל שנה, ולעומת הרבה פסטיבלים אחרים, כאן יש סיכוי מאד טוב לראות לפחות חצי מהמספר הזה אם ממש רוצים… לא קורה שמתעייפים כאן יותר מדי מהליכה ממקום למקום, וגם לרוב אין המוני אנשי שיפריעו לכם להנות מהופעות, אלא אם כן מדובר בהופעות שמתקיימות באוהל, שם זה קצת יותר בעייתי, אך בהתחשב בזה שלפעמים הכניסו לשם להקות שהיו צריכות להיות על הבמה המרכזית, זה יותר באשמת המארגנים. עם זאת, זה לא היה מורט עצבים כמו ב-Wacken למשל. גם הסאונד שמר על איכותו במרבית המקרים, אם זה על הבמות המרכזיות ואפילו בתוך האוהל, שבמפתיע לא סיפק יותר מדי רגעים בעייתיים (אולי רק רועשים מהרגיל, כי זה היה מקום סגור). מבחינת הלהקות, היו דווקא לא מעט שראיתי בפעם הראשונה או בפעם היחידה בכל הקיץ, וזה היה נחמד לשם שינוי. הפעם אתחיל דווקא עם הסיקור היומי, כשלאחר מכן אפרט קצת יותר על מספר הופעות נבחרות.

12/8 יום רביעי – אמנם ברוב המקורות הרשמיים מצויין שהפסטיבל אורך 3 ימים, אך רבים יודעים שיש כבר מה לעשות במקום יום לפני כן, עם כמה הופעות מעניינות המתקיימות בתוך האוהל, הידוע גם כ-Party Stage. חמשת הלהקות הראשונות שפתחו את היום היו להקות חדשות, או צעירות, שהתחרו ביניהן על האפשרות להופיע על הבמה המרכזית ביום למחרת (ולמעשה להיות הלהקה שפותחת רשמית את הפסטיבל). לא אלאה אתכם בפרטי הגעתי לפסטיבל, אבל עד שהתמקמתי עם האוהל שלי, הלהקה השלישית מבין הצעירות, ששמה Dreamshade, כבר סיימה הופעתה, וזו דווקא הייתה היחידה שהכרתי. החבורה השוויצרית הזו מנגנת סוג של דת' מלודי, אך זה לא היה מספיק לשופטים, שהעדיפו לבחור בלהקה אוסטרית שנקראת Second Relation ועושה פרוגרסיב מטאל מוזר, ולא לטעמי. לאחר הלהקות הללו הופיעו כמה הרכבים רציניים, כמו Vomitory האדירים שהגיעו גם לפה לרצוח ולשבור. בשלב זה כבר הייתי מוכן להופעות, רק שבניגוד לשנה שעברה, בה לא היו יותר מדי אנשים ביום המקדים, הפעם האוהל כבר היה מפוצץ וזה הורגש ברגע שנכנסתי, כשמצאתי את עצמי נמעך על הברזלים בדרך לקחת כמה תמונות… נהדר. אבל לא ציפיתי לאחרת בהופעה של חבורת הדת' מטאל השבדית הזו. לאחריה לקחתי מנוחה במחשבה שאזכה לראות את God Dethroned מאוחר יותר, אך מסתבר שהלהקה הייתה הבאה בתור ואף אחד לא טרח להודיע לנו על השינוי. כשחזרתי לאוהל, על הבמה כבר הייתה Powerwolf, להקת פאוור מטאל גרמנית, שמשום מה חבריה נראים ומתנהגים כמו ערפדים רומנים, זאת בזמן שהם עושים מיסות נוצריות על הקהל (או משהו בסגנון) ומנגנים שירים עם שמות כמו "Saturday Satan" (מה לעזאזל?) ומשהו עם המילה "Erection"… לא רציתי להישאר לגלות! בזמן שחשבתי שאזכה לראות את God Dethroned, לפתע מצאתי את עצמי בוהה בעוד להקה שוויצרית בשם Cataract שעושה סוג של מטאלקור… בהחלט לא משהו שרציתי לשמוע, וכך הסתיים לו היום הראשון.

13/8 יום חמישי – עכשיו אפשר לפתוח את הפסטיבל באופן רשמי. לאחר אותה להקה שזכתה בתחרות ועוד הרכב מטאל סימפוני מפינלנד בשם Katra שעשה לכולם כאב ראש (למרות שהסולנית נראתה ממש לא רע), הגיעו החברים מ-Deadlock לעשות בלגן עם האלקטרו-דת'-מלודי שלהם. הסולנית החמודה Sabine הלהיבה את הקהל בזמן שהשותף הגברי Johannes חיזק גם גראוולים, והחבורה נתנה ביצועים טובים למספר שירים מאלבומיהם האחרונים. Vader הייתה הבאה בתור, כבר בפעם השלישית הקיץ שאני רואה אותה, והיא עדיין עושה מה שהיא עושה על הצד הטוב ביותר – דת' מטאל כסחני במיוחד. הלהקה בהנהגתו של Peter הסולן הדמוני נתנה לנו שירים מכל תקופותיה ביניהם "Dark Age", "Carnal" ואפילו אחד בשם "Rise Of The Undead" מתוך האלבום החדש Necropolis שיצא כשבוע לאחר מכן. עם ירידתם של הפולנים מהבמה, תפסו את מקומם עוד מספר הרכבים שלא טרחתי לבדוק לעומק, מלבד חבורה גרמנית בשם Unheilig שנשמעת כמו חיקוי עלוב ל-Rammstein עם שירה של Deathstras… רק בשעה צהריים מאוחרת חזרתי לאזור הבמה המרכזית בדיוק בזמן להופעה של Equilibrium, להקה שלא זרה לקהל הישראלי, שכן הסולן שלה – Helge – הצטרף לא מזמן ל-Arafel שלנו. זו לא הפעם הראשונה שזכיתי לראות את להקת הפולק מטאל הגרמנית הזו, אך אם חשבתי שאחרי אלבום מעולה שהוציאה בלייבל הנחשב Nuclear Blast (שנקרא Sagas אגב), היא תוכל לתת הופעה טובה, כנראה שטעיתי, כי מלבד הסולן, אף אחד מחברי ההרכב לא עשה שום דבר חוץ מלנגן, וגם זה לא על הצד הטוב ביותר. השתעממתי דיי מהר, אפילו אם הכרתי את מרבית החומר, שלטעמי, אגב, הוא נשמע כמו ניסיון להעתיק להקות וותיקות כמו Finntroll ו-Ensiferum רק לא בצורה מוצלחת.

כעבור עוד כמה להקות, Walls Of Jericho האמריקאית הגיעה גם לפה לפוצץ ולהרביץ, כשבראשה כמובן הסולנית המקועקעת Candace Kucsulain, שלא מפסיקה לצעוק, לקלל ולהרים את כולם על הרגליים… ניסיתי פעם נוספת, אבל לא התחברתי למוזיקה עצמה, רק לאנרגיות הפסיכיות שהלהקה מוציאה על כולם. בלי יותר מדי זמן לנוח, רצתי אצתי לתפוס עוד הופעה של להקת הת'ראש הכבירה Kreator, שלמרות הסט ליסט המנצח שביצעה במהלך הקיץ (עליו אדבר בפסטיבל הבא), היא משום מה לא הצליחה לשבור את המקום, וגם הסאונד לא היה בשיאו. ההופעה הבאה שתפסתי הייתה של Anaal Nathrakh, אותה ראיתי בצ'כיה כשבוע לפני כן. מבין 2 ההופעות, זו לא הייתה הטובה מביניהן, לא יודע אם בגלל שהיא התקיימה באוהל, או בגלל שהייתי עייף – לפחות היו הרבה אנשים בקהל. כשחזרתי אל מול הבמה המרכזית, הבחנתי כבר בכמות אנשים מסיבית שהצטופפה עליה, מה שאומר שההופעה של Corvus Corax עמדה להתחיל. כמעט בכל שנה יוצא לי לראות את ההרכב המיוחד הזה בפסטיבל מטאל כזה או אחר, אף על פי שמה שעשרת חבריו עושים לא נחשב מטאל "פרופר" – מדובר בביצועים קלאסיים של נעימות מימי הביניים, כשבמקרה שלנו נלקחו מהאלבום Cantus Buranus, המבוסס על טקסט עתיק בשם Carmina Burana. בקצרה מדובר במופע אופרה, שכלל תזמורת מלאה, מקהלה, תלבושות מיוחדות, כלים מוזרים וכל מה שאפשר לצפות מדבר כזה… באמת משהו מדהים. אם חשבתי שזה הכל להיום, ל-Katatonia הייתה מילה בנושא, כשלאחריה גם Suffocatoin רצתה להשאיר רושם באוהל, עם כמה חבטות חזקות לפנים. על 3 הלהקות האחרונות להיום כבר העדפתי לדלג, ובמקום זה חגגתי באזור העיתונאים שאירגן לנו רקדניות ושלל פעילויות (לרוב אני לא מציין את זה, אבל הפסטיבל ממש השקיע בנו השנה… כיף).

14/8 יום שישי – אין לי מושג איך עשיתי זאת (עקב החגיגות של ליל אמש), אבל הצלחתי לקום בזמן להופעה הראשונה של היום ב-11 בבוקר, והיא אפילו לא הייתה כזה מעניינת, שכן היה מדובר ב-Unsun, להקתו החדשה של Mauser, איש Vader לשעבר, ואישתו Aya. אם חשבתי שאלבום הבכורה של ההרכב היה גרוע, ההופעה הייתה אפילו יותר מעפנה, כשהסולנית התנהגה כמו ילדה מטומטמת וכל הזמן הכריזה על "השיר הבא" עוד לפני שמישהו היה מוכן לזה, מה גם שהיא לא סחבה את השירים בכלל. לעומת הפולנים, The Cumshots הנורבגים נשמעו מצוין, עשו סוג של דת'-אן-רול מקפיץ שהעיר את כולנו. לאחריהם סוף סוף זכיתי לראות את הרכב הדת' מטאל הסימפוני Battlelore, אותו אהבתי באלבום הבכורה ושנאתי כמעט בכל מה שהוציא אחריו. אפשר לומר שהשואו של החבורה הפינית הזו היה מאד מגניב – אמנם לא היו להם תלבושות "פנטזיה" מלאות כמו בימיהם הראשונים, אך גם האיפור והשריונות עשו את העבודה בזמן שניגנו שירים כמו "Third Immortal" ו-"The Great Gathering" ובסה"כ נתנו ביצועים טובים, עם דגש על צמד הסולנים Kaisa ו-Tomi. מפה והלאה הבמות המרכזיות ננטשו לטובת האוהל – שם הופיעו כמה להקות שרציתי לבדוק. הראשונה מביניהן הייתה Sacred Steel הגרמנית, שהייתה אמורה לעשות שירי פאוור טובים, אבל במקום, היא נתנה תחושה של עוד להקת הבי מטאל באנאלית ומזדקנת. כש-Skyforger עלו אל מול עשרות האנשים שמילאו את האוהל, העניינים החלו להתחמם (פשוטו כמשמעו, היה מאד חם באוהל). הפגאנים מלטביה נתנו שואו טוב, קצר אך ממצה, שעבר בין השאר על השירים "Pulkvedis Briedis" מאלבומם השני ו-"Perkonkalve" שעסק בכבשן הרעם!

מהופעה פגאנית אחת, עברנו לשניה, כשהפעם היו אלה Black Messiah הגרמנים שפינקו אותנו בנגינת כינור ובשירים מקפיצים בשפת אמם. החבורה החליטה לשים דגש בעיקר על 2 האלבומים האחרונים שלה, כשהיא נתנה ביצועים אדירים לכמה מהשירים האהובים עלי, ביניהם "Söldnerschwein" הגאוני, וכן הקאבר ל-"Moskau" של להקת הדיסקו Dschinghis Khan. הסולן Zagan שהיה גם אחראי על הכינור, ביצע את תפקידיו על הצד הטוב ביותר, וביחד עם חבריו, הם הפכו את האוהל העמוס למסיבת שתיה גדולה ומהנה. עוד לפני שההופעה באוהל הסתיימה, השבדים מ-Entombed כבר עלו על אחת מהבמות המרכזיות, אך הצלחתי להגיע בזמן לראות לפחות חצי מההופעה שכללה שירים כמו "Eyemaster " ו-"Demon" לצד עוד כמה קלאסיקות דת' רצחניות. בשלב זה הלכתי לבדוק את הבר המעופף של Jägermeister, ממנו יכלתי לראות את כל מתחם הפסטיבל ואפילו לצפות בהופעה של להקת הפולק-רוק הגרמנית Schandmaul מגובה של איזה 15-20 מטר… כיף! כעבור 20 דקות בערך הורידו אותנו למטה, והמשכתי לראות את סוף ההופעה, שהייתה מהנה כרגיל. משם רצתי לבמה השניה לתפוס את החבורה המטורפת מ-Sabaton שעלתה לתת הופעה מלחמתית ומקפיצה לא פחות. עם החשיכה הגיעה אחת הלהקות האהובות עלי, Amorphis, עליה מיד אספר, כשלאחריה הויקינגים מ-Amon Amarth באו לתת בראש לכולם, למרות שהסאונד שלהם לא היה להיט. עם שעת חצות הלכתי לראות את Firewind באוהל, וכעבור עוד 2 הופעות "מטאל מודרני" מהלהקות Protest The Hero ו-Raunchy, עלה ההרכב האחרון ליום זה, Elvenking, שהוא גם אחד האהובים עלי. ההופעה לעומת זאת הייתה – במילה אחת – חרא… לא שירים מאלבום הראשון (והמועדף עלי), לא שואו מעניין, ביצועים דפוקים לכל שירי הרוק-פולק הכי מעפנים של הלהקה, ובקיצור, עוד פעם חבורה של איטלקים ארורים. אם גם אתם בעניין שלהם, עשו לעצמכם טובה ואל תראו אותם בהופעה, כי זה פשוט יהרוס לכם את החוויה. למזלי המסיבות שהתקיימו לאחר מכן היו מוצלחות.

15/8 יום שבת – בניגוד ליום הקודם, הפעם היה לי מאד קשה להתעורר עקב סיבות ומסיבות אחרות, ורק לקראת הצהריים מצאתי את עצמי מאזין מרחוק להופעה של Grave שהעירו אותי עם הדת' מטאל שלהם. מיד אחריהם הגיעו Krypteria הגרמנים עם הסולנית האסייתית Ji-In Cho, שהייתה היחידה מבין להקות הבוקר הנקבתיות (כמו Katra ו-Unsun) שלא נשמעה נורא. כמובן שאי אפשר להשוות בינה לבין Simone מלהקת Epica, שלא הרבה לאחר מכן, הגיעה עם חבריה לתת עוד הופעה מעולה. תמיד אפשר לסמוך על ההולנדים שיעשו מצב רוח טוב, ישארו פוטוגנים, ויתנו ביצועים טובים לשירים כמו "Menace Of Vanity" ו-"Consign To Oblivion". לא היה אחד בקהל שלא שר או השתתף, וזאת למרות מזג האוויר החם שפקד אותנו לאורך כל היום. בהמשך הגיעו עוד להקות שקצת פחות עניינו אותי, כך שרק לקראת שעות הערב חזרתי לאוהל לבדוק את Hate, הרכב דת' מטאל וותיק מפולין. למרות שמאחוריהם עומדים מספר אלבומים, חברי הלהקה בחרו דווקא לחקות את Behemoth, אם זה מבחינת המוזיקה או מבחינה השואו, כשגם הם השתמשו באיפור ותלבושות, אך בניגוד ללהקה השניה, זה נראה מאד מגוחך, ונשמע ממש עלוב… גם ככה לא התכוונתי לראות את הכל, שכן Legion Of The Damned עמדו לעלות אל הבמה המרכזית, ומהם אני יודע בדיוק מה אני הולך לקבל – כאב צוואר. בקושי הספקתי לנשום וכבר הייתי צריך לעבור לבמה המרכזית השניה, עליה עלתה Volbeat הדנית, שמתמחה ברוקנ'רול, מטאל, אלביס וג'וני קאש – אולי אני לא מכיר היטב את החומר שלה, אבל השירים שלה גרמו לי ולכל הקהל לקפוץ ולהנות, אם זה בפוגו או ב-Circle Pits מסיביים. את המשך הערב העברתי בנינוחות, כשצפיתי קצת ב-Voivod ששוב לא הרשימו אותי, ו-Opeth ששוב כמעט הרדימו אותי. למזלי עוד ביקור בבר-המעופף של Jägermeister עשה את העבודה, וכש-Deathstars עלו כבר הייתי בעננים… משם אני לא בטוח איך הפסטיבל נגמר, אבל אני יודע שזה היה מהנה!

ימין: Deadlock – הזאבים מגרמניה בפעולה | שמאל: Battlelore – אלפים ואורקים בשירות המטאל
Summer Breeze 2009 – הופעות ששווה להזכיר

Katatonia – בחצות הליל של יום הפסטיבל הראשון, התאספו רבבות של אנשים אל מול הבמה המרכזית, לצפות בענקית הדום השבדית, שחזרה לפסטיבל האהוב עליה, לאחר שצילמה DVD והקליטה אלבום לייב בביקורה הקודם ב-2006. האווירה הייתה מאד קרירה, אך זה בדיוק התאים להופעה, שנפתחה עם השיר "Consternation" מתוך אלבום הלהקה האחרון The Great Cold Distance. הייתי בספק אם נזכה לשמוע את הלהקה עם סאונד טוב, במיוחד אחת רגועה כמו Katatonia, אך מהר מאד הוכחתי אחרת כשקולו של Jonas Renkse החל להקסים את כולנו. החבורה המשיכה עם שיר נוסף מאותו אלבום בשם "Soil's Song" ואנחנו נכנסו עמוק בפנים. מבין אלבומי הלהקה, האחרון הוא דווקא אחד האהובים עלי, אך רבים בקהל חיכו לשמוע שירים ישנים יותר, ובעיקר אחד כמו "Teargas" שהתקבל לקול מחיאות כף. כבר בפתיחה העוצמתית שלו כולם נופפו בשיערם ביחד עם חברי הלהקה, וזה רק המשיך משם כשהגיע הביצוע ל-"I Am Nothing" מתוך האלבום הרביעי. משם הגענו לאלבום Discouraged Ones ולשיר המנצח "Deadhouse" שנוגן להפליא ע"י חברי הלהקה. המעברים בין הבלגן והדיסטורשן לנגינה האטמוספרית היו חלקים, והקהל המשיך לשתף פעולה עם השבדים. "Ghost Of The Sun" היה הבא בתור, לשמחתי, שכן הוא השיר הכי אהוב עלי, והביצוע שלו היה לא פחות מגאוני, כולל גראוולים באדיבות הגיטריסט Anders Nyström וזעקות "A Fucking Lie" מהקהל. כעת הגיעו עוד מספר קטעים מ-3 האלבומים האחרונים של הלהקה, ביניהם "My Twin" המרגש, "Sleeper" ,"Tonight's Music" ו-"July". השואו אמנם לא היה כזה מרתק, אך על מה שהיה חסר, הלהקה החזירה בהמונים עם ביצועים מעולים. לסיום הגיעו עוד 2 שירים אהובים, "Evidence" מתוך Viva Emptiness והשיר הכי ישן בסט של הלהקה, "Murder", מהאלבום Brave Murder Day, שלא השאירו אף אחד אדיש, וגרמו לכולנו להתנועע בין אם מרצון או לא. הופעה מרגשת וחזקה במיוחד.

Amorphis – אחת הלהקות האהובות עלי מפינלנד הייתה ההדליינרית של היום השני בפסטיבל, ועלתה לקראת השעה עשר בערב. אני לא יודע איך זה עם אחרים, אבל כשאני מקשיב ל-Amorphis, אני צריך להיות שם גם במצב רוח, וזה לא תמיד עובד… הפעם אמנם לא הרגשתי את "זה", אולי כי ההופעה התקיימה בחוץ ולא במקום אינטימי יותר, אבל בכל זאת מדובר כנראה בהופעה הכי טובה של הלהקה שראיתי עד כה. אם ב-2007 הלהקה ניגנה בעיקר שירים יותר חדשים או רגועים מהרפרטואר שלה, כנראה שהיא מתחילה לחזור למקורות, כי רוב השירים שבחרה לבצע כאן היו מהאגרסיביים שהיא יכולה להציע, כשגם קטעים פחות עצבניים קיבלו חיזוק, כמו למשל השיר הראשון בסט, "Leaves Scar", שבמקום הפתיחה הרגועה שלו, הוא התחיל עם הגראוולים העוצמתיים של Tomi Joutsen הסולן, שהשתפר פלאים מאז הפעם האחרונה ששמעתי אותו (אולי זה היה הסאונד המעולה?). הבחור החזיק בחלק עליון של מיקרופון קלאסי, סובב את הצמות הארוכות שלו, ופשוט השתגע – נראה לי פעם ראשונה שראיתי אותו במצב רוח כזה טוב. עם השיר הבא, "Towards And Against", הקהל החל למחוא כפיים ונראה שהאווירה עמדה להתחמם. למרות שקול הקלין של Tomi נהדר, אני לא הפסקתי להתרשם מהגראוולים שלו, שבאמת נשמעו טוב מאיי פעם. חבריו ללהקה גם סיפקו את הסחורה – בעיקר המתופף והקלידן שנתנו את הטון הכללי. השירים המשיכו לזרום, כשהבא בתור היה "From The Heaven Of My Heart" מתוך מהאלבום האחרון, Skyforger, ממנו קיבלנו גם את השירים "Sampo" והסינגל המוצלח "Silver Bride". לצד השירים החדשים היו גם כמה יציאות וותיקות שכבר הספקתי לשכוח, כמו "Against Widows" מהאלבום Elegy וכן "The Castaway" ו-"Magic And Mayhem" מתוך האלבום הקלאסי Tales From The Thousand Lakes. אולי השירים האלו לא באו לי בטוב, אבל כשהגיע "The Smoke" החביב עלי ולאחריו "My Kantele", מצאתי את הדרך פנימה – רק חבל שזה היה כבר לקראת הסוף. בניגוד אלי, כל מי שעמד מול הבמה נראה מרוצה מכל רגע, אז אין סיבה להרוס לכולם את הפאן – הייתה הופעה כבירה בהחלט.

Firewind – מספר הופעות לאחר זו של Amorphis, חזרתי לאוהל בהחלטה לצפות בלהקת הפאוור מטאל היוונית, במקום בהרכב המטאל הסימפוני Haggard, אותו אני מחבב לא פחות. למה בחרתי בפאוור? כי הייתי זקוק לשירים קלילים ולמשהו שישפר את מצב רוחי המוזר באותו לילה, ואין כמו Firewind שתענה על הדרישה. אמנם היא החלה את הופעתה באיחור, אך כבר מהשיר הראשון שהלהקה ביצעה, שהוא גם אחד החביבים עלי מהאלבום האחרון The Premonition, החיוך חזר אלי בזמן שדפקתי ראש ושרתי את כל המילים. "Head Up High" היה בדיוק מה שהייתי צריך, ואם חשבתי שלא אהנה בהמשך, הנה הלהקה ביצעה עוד שיר מוכר שנקרא "Kill To Live" ומגיע מהתקופת הלקה עם הסולן השני, אותו הספיק להחליף בהצלחה בחור בשם Apollo Papathanasio – איש כריזמטי בעל קול קלין איכותי. האוהל היה מעט יותר ריק ממה שהתרגלתי אליו (טוב, 12 ומשהו בלילה בכל זאת), אבל זה לא הפריע לי לחגוג עם שירים נוספים כמו "Destination Forever" מהאלבום הראשון, "I Am The Anger" מהשני, ועוד כמה קטעים טובים מהאלבום האחרון, ביניהם "Angels Forgive Me" ושיר נוסף שאני אוהב לזמר שנקרא "Mercenary Man"… יש להקות שפשוט מכניסות בך רוח לא משנה מה, ואני כל-כך שמחתי ש-Firewind היו שם בזמן הנכון. כמובן שמלבד הסולן המוכשר, גם חבריו ללהקה היו תותחים לא פחות, כשבראשם Gus G. גיטריסט העל שהרביץ סולו אחר סולו, ולא רחוק אחריו היה Bob Katsionis (או iBob), בחור מיוחד שניגן על הקלידים והגיטרה, וגם רקד מדי פעם. הסאונד שהחל לא מי יודע מה השתפר לאורך כל ההופעה, כך עד שהם ניגנו את הקאבר לשיר "Maniac" (כן, זה מהסרט ההוא), כולם כבר היו עמוק בחגיגות, ורק השתגעו יותר בפזמון – כן, אנחנו אוהבים ביצועי מטאל לשירי פופ קיצ'יים. לסיום הגיע השיר "Falling To Pieces" מתוך האלבום הרביעי Allegiance, והוכיח לי פעם נוספת למה Firewind היא אחת מלהקות הפאוור האהובות עלי בשנים האחרונות, בלי אגו, בלי כאבי ראש, ובלי זיבולי שכל – פשוט מוזיקה שעושה שמח וכיף לשמוע אותה בהופעה או בבית. תודה רבה.

Legion Of The Damned – רצח!!! אין מילה אחרת שיכולה לתאר את ההופעה של להקת הת'ראש \ דת' ההולנדית הזו, שבכל שנה רק צוברת יותר ויותר קהל. הפעם בעמדת הדליינרים ל"לגיון" היה קצת יותר זמן להרוג את כולם, אם זה במעגלי פוגו, Circle-Pits וגלי Crowdsurf המוניים. חמושים בכליהם, חברי הלהקה עלו לבמה כשברקע התנגן אינטרו מצמרר, ולא עבר יותר מדי זמן עד שהבלגן התחיל עם השיר "Death Head’s March" מתוך האלבום הראשון ששוחרר רק לפני כ-3 שנים. למי שלא מכיר את ההיסטוריה של שלהם, מדובר בהרכב וותיק שהתחיל תחת השם Occult, אך הבין שכדי לשסף גרונות, צריך שם עם יותר ביצים ושירים קצת יותר קטלניים כמו "Sons Of The Jackal", מהאלבום השני בעל אותו השם. הראש שלי ניכנס להילוך גבוהה, למרות החום של היום השלישי, והמשיך לעבוד במרץ גם עם השיר הבא "Slaughtering The Pigs" מתוך האלבום Feel The Blade, שהוא מעין חידוש להוצאה קודמת של Occult. שמו של האיש שעומד מאחורי הגראוולים האכזריים ששמענו הוא Maurice Swinkels – והבחור יודע לעשות את עבודתו היטב בלי לנוח לרגע. הסכינים המשיכו לעוף מהבמה כשהתנגן שיר הנושא מהאלבום האחרון, Cult Of The Dead, בו כבר התחלתי להפריע לכל מי שמסביבי עם הנפות שיער וחיתוכים עם גרזן בדיוני (אל תשאלו). לאחר שיר נוסף מאותו אלבום הגענו לקטע-שירה-בציבור-שכזה שנקרא "Diabolist" ודרש מהקהל להגיב בזעקות מפעם לפעם. לא נראה לי שמישהו היה מרוכז בזה, כי רק אני צרחתי וגם זה היה כי הייתי צריך לנוח בין דפיקת ראש אחת לשניה. כשהגיע השיר "Pray And Suffer", הייתי כבר מוכן ומזומן לשבור את שארית החוליות בצווארי, אך ראשית הייתי צריך לדקלם את האינטרו כמו פסוקים מהתנ"ך… אם הם היו מתחילים לנגן את השיר ישר כשהאינטרו נגמר, זה היה מעולה, אבל במקום זה הם המתינו מספר שניות והרסו את רצף ההריגה המתוכנן (או שמא היה זה לטובה?). אין יותר מדי מה לצפות מלהקה שעוסקת בהרג, מלחמות, אבדון, הרג, שנאה לדת, הרג, רצח, וגופות של זאבים, מלבד עוד מספר חבטות לפני שחבריה החליטו לסגור עם שיר הנושא את שמם, ונופפו לנו לשלום ולא להתראות, כי זה היה ברור שלא נצא משם בחיים… כל-כך כואב, כל-כך טוב – ככה עושים מטאל!

מבין כל הפסטיבלים שביקרתי בהם הקיץ, נראה לי שזה היה אחד המטורפים שעברו עלי, לא רק בגלל ההופעות האדירות, אלא גם בגלל האנשים שפגשתי כאן ובעיקר בגלל המסיבות שנערכו בכל מקום, אם זה באוהל שהפך לרחבת תקלוט אחרי הלהקה האחרונה, או אזור העיתונאים שלשם שינוי היה שווה איזכור (באמת שאני לא אוהב לדבר על זה, אבל משום מה הם ממש התיחסו אלינו יפה, אולי כדי שנרשום דברים טובים? מי יודע… זה נראה לי עבד). בכל אופן, עם 80 להקות, אווירה מאד נינוחה וקהל שהגיע להנות מכל מה שהוצע לו, Summer Breeze בהחלט מצטייר להיות אחד הפסטיבלים המובילים בגרמניה, במיוחד לאחר המחדל שנקרא Wacken. מבחינה אירגונית אולי יש מקום לשיפור, אך בהשוואה לשנה שעברה, כשהשומרים למשל לא ידעו מה לימינם או לשמאלם, הפעם כמעט הכל היה ברור ועל הצד הטוב ביותר. הפסטיבל אמנם הגיע לסטאטוס Sold Out, אך מלבד במת ה-Party Stage באוהל, כמעט ולא הורגש העומס, אפילו בזמן הופעתן של הלהקות המרכזיות – מי שרצה להשיג מקום טוב לא היה צריך להתאמץ עד כדי כך. מה שכן, למרות שהיה מגוון עצום של להקות, לא כל ההופעות (גם של הלהקות המעניינות) היו שוות צפיה… לפעמים משהו היה חסר, למרות שקשה היה לי להצביע על מה. אבל עזבו שטויות, בשביל פסטיבל שפחות או יותר סוגר את עונת הקיץ, אין לי תלונות מיוחדות, ואני רק מקווה שהמארגנים ימשיכו לשפר אותו בעתיד. בינתיים, יש לי עוד אירוע אחד לתפוס לפני שאני חוזר הביתה…

ימין: Katatonia – מרגשים מההתחלה ועד הסוף | שמאל: Epica – תמיד כיף לראות ולצלם
[ לגלריית תמונות נבחרות מהפסטיבל ]
תמונותיהן של Amorphis ,Katatonia ו-Legion Of The Damned באדיבות Cornelia Wickel