Summer Darkness 2008 – סיקור פסטיבל
מזה מספר שנים שבחרתי לעשות את מסלול הפסטיבלים המטאלי הקבוע של Wacken Open Air הידוע ולאחריו PartySan הגרמני, המתמקד בז'אנרים הקיצוניים יותר של המטאל. השנה מלבד Bloodbath ו-Bolt Thrower פסטיבל PartySan פחות קרץ אלי מבעבר אז החלטתי לנסות משהו שונה לגמרי – פסטיבל "גותי". מי שבקיא קצת בתחום בוודאי מכיר את M'era Luna, פסטיבל המתקיים בגרמניה בדיוק באותו סופ"ש של PartySan, בו חובבי הגותי \ אלקטרוני וכל הנגזרות השונות מתאספים במשך 3 ימים ומנסים לשים כמויות איפור אדירות ותלבושות עור צמודות בתוך האוהל הצפוף שלהם. שמעתי כבר בעבר על היחס הקר שהקהל הגותי נותן בפסטיבלים בניגוד לקהל המטאל, אז אחרי מחשבה רבה וחיפושים קצרים, נתקלתי בפסטיבל שנשמע הרבה יותר מסקרן וגם לא דרש ממני לבלות באוהל במהלכו – Summer Darkness ההולנדי, שאמנם לא הרבה שמעו עליו, אך אני מאמין שזה הולך להשתנות…
זו השנה השישית בה פסטיבל Summer Darkness מתקיים בעיר Utrecht שבמזרח הולנד. בניגוד לרוב הפסטיבלים בקיץ, המתכונת של זה מעט שונה מכיוון שהוא לא מתרחש רק באזור אחד, אלא הוא עוטף את כל העיר – החל במועדונים השונים שפזורים ב-Utrecht ועד לכנסיות ולמבנים נוספים שהסכימו לארח אירוע כזה או אחר מטעם הפסטיבל. במשך חמישה ימים, בין ה-6 ל-10 באוגוסט, אחת הערים המרכזיות בהולנד הופכת למקום מפגש בין מספר קהלים – אנשי הגות', חולי האלקטרוני, חובבי הפולק, שומעי המטאל ושאר פריקים שונים ומשונים שהחליטו לצאת מבית הקברות העירוני שלהם. אפשר לומר שזו היא התשובה ההולנדית לפסטיבל הגרמני המפורסם Wave Gotik Treffen שמתקיים מדי חודש מאי ב-Leipzig, אבל לטענת הרבה מהאנשים שהגיעו לכאן, הפסטיבל הזה מעט יותר אינטימי וחברותי.
מלבד הופעות, שאליהן תכף נגיע, הפסטיבל כולל מגוון רחב של אירועים ופעילויות והכל על תקן של "סוף שבוע אנדרגראוונד", החל מהקרנת סרטים, פיקניקים, צעדות מיוחדות ברחבי העיר, הרצאות ועוד – ממש חגיגה שלמה לקהל האלטרנטיבי. בתור מתבונן מבחוץ, אי אפשר שלא לגחך כשרואים חבורה של גותים, עם כל האיפור והתלבושות המושקעות, מנסים להיכנס לסירת שייט קטנה שתיקח אותם בין התעלות של העיר – אני לא אומר את זה בתור משהו רע, אלא זה פשוט כל-כך סוריאליסטי שזה מצחיק. אבל רגע, יש לי דוגמא יותר טובה, גותים שדופקים פיתות עם שווארמה ליד כנסיה? וחשבנו שרק בארץ זה יכול לקרות (ליד בית כנסת)… בכל אופן, כמו שהבנתם, במשך חמישה ימים, כל אותם אנשים שבדרך כלל לא היו מסתובבים באור יום, בפומבי, כפי שהם לבושים, ועושים דברים "אנושיים", לפתע מרגישים שייכים, גם לנוכח כמויות התיירים הנכבדות שפקדו את העיר ונדהמו מהמראות.
אוהו מראות… שמלות מימי הביניים, חולצות משי, בגדי עור, תספורות שחתוכות מכל כיוון אפשרי, מעילי פרווה ורודים, כנפיים, כוכבים, פיות, מסכות אב"כ, דרקונים, שריונות, מקלות הליכה ובקיצור, מה לא… אם הייתי מגיע לשם עם חולצת מטאל וג'ינס בלבד הייתי צריך להתבייש בעצמי. אנשים בתחום הזה באמת משקיעים מכל הלב (האפל) שלהם בתלבושות (האפלות) היפות שלהם, חלקם נראו כאילו יצאו מספר, או מסיוט, או מסרט אימה על אחיות בית-חולים רצחניות – שאישית, הייתי שמח אם הן היו מטפלות בי… אהממ… כן. זו בהחלט הייתה חוויה הפוכה לגמרי מכל פסטיבלי המטאל שהייתי רגיל אליהם, ולמרות שלעיתים היה קצת קשה להתרגל לאווירה ולקהל המוזר, ממש שמחתי לקחת חלק בסגנון אחר לשם שינוי.
חוץ מהיותי מטאליסט בכל רמ"ח אברי, יש בי גם צד ששומע דברים אחרים, חלקם אף בתחום הגותי והאלקטרוני, לכן הפעם זו הייתה הזדמנות מצוינת (ואולי חד פעמית) לתפוס כמה מהלהקות האהובות עלי ביותר בתחום הזה וגם לחזות בכמה הופעות שבד"כ לא הייתי מעז לדרוך עם כף רגלי בסביבתן – תמיד יש פעם ראשונה. כמו שציינתי, ההופעות בפסטיבל התקיימו בין כל המועדונים המפוזרים בעיר, ביניהם 3 הראשיים: מועדון Tivoli המפורסם, Tivoli Helling (או De Helling) שנמצא בדרום העיר ו-Ekko בצפון, מה שיצר בעיה לפעמים – כשהופעות התנגשו או התקיימו סמוך אחת לשניה, במקומות שונים בעיר – אך עם זאת גם חילק בין כל סוגי הקהל שהגיעו לפסטיבל, או לפחות ניסה לחלק בצורה שלא תפגע באנשים שאוהבים יותר מסגנון אחד.
Within Temptation – [מועדון Tivoli \ תאריך 06.8] – הערב הראשון והקצר יחסית של Summer Darkness נפתח עם הלהקה המקומית האהובה (והשנואה) לנוכח אולם כמעט מלא על כל 2 קומותיו (איזה 700 איש כולה). מראש אציין שלמרות אהבתי הרבה למטאל הסימפוני ההולנדי וללהקות כמו Epica או After Forever, את Within Temptation אף פעם לא סבלתי – משהו בקול של הסולנית Sharon תמיד צרם לי באוזן וגרם לי לרצות לשלוח לעברה נעל או עוגת "מופין" בכל פעם שהקשבתי לה. הפעם, למרות החששות ועם המחשבה שגם ככה אין לי הופעה או אירוע אחר להיות בו ואפילו לא הייתי צריך לשירותים, החלטתי לצפות בהופעה שלמה של הלהקה ההולנדית המפורסמת, שרבים מהמקומיים אוהבים להשמיץ עקב "ההתמסחרות" שלה.
וכך, בשעה 9 בערב, חברי Within Temptation עלו לבמה – שהייתה קטנה בהתחשב בלהקה "הגדולה" שהופיעה, אך לפחות גם התאבזרה ברקע מתאים, פסלים ומסך וידאו פעיל – והחלו בסט שירים של כמעט שעתיים, ביניהם "The Howling", "Hand Of Sorrow" "The Promise" ועוד. קולה של Sharon Den Adel, שלבשה איזו שמלה אדומה ולא מחמיאה, לא עיצבן אותי כמו שחשבתי שיקרה ודווקא הצלחתי לזרום עם ההופעה – לפחות עד שהיא החלה עם תנועות היד שלה, אלוהים! אין לי בעיה כמעט עם כל סוג של שואו, אבל השטות הזו עם היד של Sharon – שהיא מזיזה כמו נחש ומנסה לשחק אותה כאילו היא מכשפה – זה פשוט נוראי ומביך. איך אף אחד לא אומר לה משהו על זה? חסוס קריסטוס.
אם נניח את זה בצד, לפחות שאר חברי הלהקה התנהגו כמו מקצוענים ונראה כי הם ריצו את רוב הקהל במקום, אף על פי שזה לא שינה את דעתי על הסולנית שלהם. מה שכן שימח אותי בהופעה, לא הייתה הלהקה עצמה, אלא השתתפותה של לא אחרת מאשר Anneke Van Giersbergen, הסולנית לשעבר של The Gathering (וכיום ב-Agua De Annique) שהגיעה במפתיע להתארח לדואט בשיר "Somewhere" ופשוט קרנה מיופי ומאיכות קול שגרמו ל-Sharon להחוויר יותר מהגותים שצפו בהופעה. רציתי שהיא תישאר לעוד איזה שיר או שניים, או תנגח ב-Sharon ותחליף אותה למשך ההופעה, אך הדואט נגמר מהר ולאחר עוד מספר שירים של Within Temptation, ביניהם גם "Mother Earth" החביב (כמעט) ו-"Ice Queen", הלהקה לבסוף ירדה מהבמה. תודה לשד, היו שלום ושלא תבואו לי בחלום (אלא אם זאת Anneke).
Christian Death – [מועדון De Helling \ תאריך 08.8] – אם הייתי יודע מראש שאני הולך לחזות באחת מהלהקות הוותיקות והמפורסמות ביותר בז'אנר הגות' והדת'רוק, הייתי מכין את עצמי יותר טוב, אבל איך שהוא פספסתי את השם שלה כשבדקתי מידע על הפסטיבל, וגיליתי על ההופעה הזו רק יום קודם לכן. עם זאת, עד כמה לא מוכן שהייתי, חברי הלהקה אפילו היו פחות מוכנים ממני, כשהגיעו בכ-20 דקות איחור עקב טיסה שרק נחתה כמה שעות לפני כן, ונאלצו לנגן כ-5 שירים, כי המארגנים לא הרשו להם לעכב את שאר ההופעות במועדון – והם פאקינג הגיעו מאמריקה במיוחד. מי שמכיר את ההיסטוריה של Christian Death בוודאי שמע על התהפוכות הרבות שעברה בכל 29 (!!!) שנות קיומה, כך שלמרות שלא מדובר בהרכב המקורי, זה היה מאד מרגש לראות את ההופעה הזו וקצת מצער בהתחשב במיקום, בשעה וביחס הרע שהלהקה האגדית הזו קיבלה.
חמושים בבמה שהייתה מקושטת בבדים ותפאורה שכנראה נלקחה מחתונת רפאים, חברי הלהקה בהנהגתם של Maitri הסולנית \ בסיסטית ואדון Valor הסולן הגברי, ניסו לתת ככל יכולתם למרות שבקושי היה להם זמן לנשום או להסתכל על הבמה. הביצועים לא היו מדויקים במיוחד, אבל הקהל שהיה במקום תמך בחבורה והשתדל להבליג על טעויות כאלו או אחרות, בין אם בשירים, או בשואו השלומיאלי מצד חברי הלהקה. מלבד זאת, ההופעה הייתה לא רעה בכלל, קצרה ככל שהייתה, ובהחלט נותנת בראש עם שירי Gothic Rock מעולים, שאני מאד מקווה להכיר יותר טוב ברגע שיתאפשר לי לחפור ולחקור עוד יותר את המוזיקה וההיסטוריה של הלהקה, ממנה אני מכיר מספר אלבומים מצומצם. עוד אני מקווה זה שחברי הלהקה לפחות השתכרו היטב אחרי ההופעה הזו ויזכרו אותה מעט בחיוב, גם אם זו כנראה הייתה אחת הגרועות שלהם… נו מילא.
Lacrimas Profundere – [מועדון De Helling \ תאריך 08.8] – את הלהקה הגרמנית הזו הכרתי רק ע"פ שמה, ואישית שמעתי אולי מספר שירים ממנה בעבר, אך לא יצא לי להתעמק בפועלה. אף על פי כן, החבורה שמאחורי להקת ה-Gothic Rock הזו הצליחה להשאיר אותי ערני לכל אורך ההופעה שלה, בזכות שירים קיצ'יים ואפלים בסגנון של Sentenced, וקול עמוק הלוקח השראה מלהקות כמו Type O Negative ו-The 69 Eyes. עם מעט אלקטרוניקה ושאר צלילים מיוחדים, Lacrimas Profundere ביצעו בעיקר שירים מאלבומם החדש Songs For The Last View, בו משתתף לראשונה גם הסולן הצעיר Rob Vitacca שלקח את המושכות על ההרכב לצד Oliver Nikolas הגיטריסט ומייסד הלהקה. הקהל ההולנדי לא זז יותר מדי במהלך ההופעה, אך מסתבר שרובו דווקא נהנה ממה שהלך שם, עד כמה שזה לא נראה כך מהצד. אני גם התרשמתי מהמקצועיות של ההרכב ובתקווה כשניפגש בפעם הבאה, אני כבר אכיר אותו הרבה יותר טוב.
ימין: Within Temptation עם אורחת מדהימה | שמאל: Christian Death – השקעה לטווח קצר
The 69 Eyes – [מועדון De Helling \ תאריך 08.8] – הלהקה הפינית שחבריה ידועים בתור "הערפדים מהלסינקי", היא לא סתם אחת האהובות עלי בז'אנר, היא למעשה הסיבה המרכזית שבגללה החלטתי לפקוד את הפסטיבל, אז כמובן שההתרגשות רק גברה ככל ששעת ההופעה התקרבה. אמנם מארגני האירוע ניסו לשמור על לוח הזמנים שיתקתק, אבל עבור החבורה הפינית, גם הם יצטרכו לחכות עד שהכל יסתדר על מקומו. לבסוף, באיחור של כחצי שעה שנבע מבדיקות חוזרות ונשנות של הסאונד, חברי הלהקה עלו לבמה והחלו לעשות מה שהם עושים הכי טוב – פאקינג רוק אן רול… גותי. The 69 Eyes פצחו ברצף שירים מעולה, שכלל את "Devils" מהאלבום בעל אותו שם מ-2004, "Perfect Skin" מהאלבום האחרון Angels ואפילו "Brandon Lee" הקלאסי, שמשום מה קיבל משבצת יחסית מוקדמת בסט של הלהקה. אין לי תלונות.
לא יכלתי לבקש בחירת שירים כל-כך טובה, עם דגש על השנים היותר מאוחרות של הלהקה הוותיקה ואלבומים כמו Paris Kills ו-Blessed Be המעולים. מבין חברי ההרכב, שכל אחד ניגן בצורה מהודקת ושוברת, הראשון שבלט הוא דווקא המתופף Jussi 69 – ספייקים לראשו וחיוך מרושע על פניו, הבחור לא סתם יושב מאחורי מערכת תופים נמוכה, הוא חלק לא פחות חשוב מהשואו האנרגטי של הלהקה, כשבין חבטה אחת לשניה הוא מקפיץ על עור התופים את המקלות שלו שמגיעים היישר אל הקהל – פאקינג אדיר. אחריו בסדר השיגועים נמצאים הגיטריסטים, Bazie ו-Timo-Timo, שמתחרעים על הגיטרות כאילו זו ההופעה האחרונה שלהם איי פעם, ולא מפסיקים לרגע לנסות להפעיל את הקהל ההולנדי, שלצערי שוב הציג חוסר תזוזה מוחלט.
הסאונד בהופעה, גם אחרי בדיקות עמוקות, לא היה במיטבו, ולצערי היה ניתן להרגיש כך באופן משמעותי, אולי בגלל האולם שהיה יחסית קטן (מכיל כ-500 איש), או בגלל האנשים בקהל שלא צעקו, שרו או היו אנרגטיים בכלל – נראה לי שהייתי בין היחידים שם שאשכרה התנהג כמו בהופעה וזה אפילו היה בלי יותר מדי הדבאנג מצידי. מוזר. לפחות חברי הלהקה לא התייאשו והמשיכו לתת בראש עם שירים כמו "Dance D'Amour" ו-"Gothic Girl" הרומנטיים, "Crashing High" ו-"Rocker" הקצביים ועוד. Jyrki 69 הסולן בעל הקול העמוק והמחוספס הגיע עם תלבושת ה"רוקר" שלו – מעיל עור ומשקפי שמש גדולות – ונתן שואו הולם, קצת מוגזם אבל בהחלט מרשים. יחסית לבחור שעוד מעט חוגג 40 שנה, בקושי אפשר לחשוב שהוא עבר את ה-30, כשהוא המיס את הלבבות (האפלים) של כל הבחורות במקום וגרם גם להולנדים הכבדים ביותר להראות סוג של יחס למתחרש על הבמה.
השירים המשיכו לזרום בקצב יחסית מהיר להופעה של שעה ורבע, ולא פסחו על להיטים כמו "Feel Berlin" (ששמו לא הוחלף לעיר הנוכחית, מסיבות לא ידועות), "The Chair" ו-"Ghost", גם הוא מהאלבום האחרון של הלהקה. כהרגלם, The 69 Eyes הקדישו את השיר "Christina Death" לחברי להקת Christian Death שצפו בהופעה בין הקהל, ובהחלט הגיע להם בהתחשב בעוול שנגרם קודם לכן. אני טיפה התרגזתי על הקהל שלא שיתף פעולה עם הפינים וקצת הרס את החוויה הכללית של ההופעה, גם כשנוגנו שירים כמו "Framed In Blood" האדיר ולבסוף "Never Say Die" שהגיע לפני ההדרן. בשלב הזה הייתי צריך לחתוך כי מיהרתי להגיע לתחנת הרכבת כדי שאוכל לחזור למקום משכני – אם לא היה עיכוב בתחילת ההופעה עוד הייתי יכול לצפות ב-2-3 השירים האחרונים, אבל לפחות יצאתי מרוצה מכל מה שכן הספקתי לראות. מאד מקווה שזו לא תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שאני רואה את החבורה הזו מופיעה – היא השאירה אותי צמא מאד, אם זה לשירים, או לדם… מה שיבוא קודם.
Hocico – [מועדון De Helling \ תאריך 09.8] – ההופעה המלאה האחרונה שזכיתי לראות במהלך הפסטיבל הייתה של ההרכב המקסיקני הידוע Hocico. מדובר בשני אנשים סה"כ, שעושים סוג של מוזיקת אלקטרו אגרסיבית ואפלה – אותה אני מאד נהנה לשמוע מזה מספר שנים. בניגוד לסוג הקהל שיצא לי להיתקל בו עד כה, הפעם האנשים שהגיעו להופעה היו הרבה יותר "קיצוניים" (בתחום), עם תלבושות הזויות, המון אביזרים זוהרים ומה לא… ככה זה הקהל של המוזיקה האלקטרונית, הם יודעים להראות את זה טוב (וגם בחושך מוחלט). מהצליל הראשון שהצמד שידר, המקום לא הפסיק לזוז, אנשים רוקדים כמו מכונות מלחמה, צועקים ומתלהבים – אם רק היה לי את זה בזמן ההופעה של The 69 Eyes הייתי נהנה אפילו יותר.
השואו של Hocico הסתמך בעיקר על הסולן Erk Aicrag שלא הפסיק להשתגע, לזוז ולהתחרפן על הבמה. מאחוריו עמד Racso Agroyam, שהיה אחראי על הצלילים השונים ממכונת התכנות שלו, ובשבילי זה היה מאד מעניין לראות איך מוזיקה כזו עוברת בהופעה חיה… ללא שום גיטרות, תופים או באס. מלבד שני אלה, השואו הורכב גם משימוש קיצוני באורות ופליקרים, וככל שההופעה התקדמה, כך הם השפיעו יותר על הקהל שהתחרפן מרגע לרגע. סט השירים הורכב בעיקר מהאלבום האחרון של ההרכב, Memorias Atrás, אך גם כלל הרבה להיטים קודמים, שחלקם אפילו זיהיתי אך לא הצלחתי בדיוק לפצח מאיזה אלבום הם לקוחים. אחרי שעה קלה, שעברה יחסית מהר, ההופעה נגמרה ואני יצאת מרוצה מהחוויה הזו, מהלהקה, מהקהל השונה ומאווירת הופעה קצת אחרת. עד הפעם הבאה.
ימין: The 69 Eyes – הערפדים מהלסינקי תוקפים | שמאל: Hocico – מקסיקו זה לא רק טאקו
Summer Darkness 2008 – אטרקציות ושיגועים
כמו שהזכרתי בפתיחה, אלו שלא היו עסוקים בניסיון לתפוס הופעה כזו או אחרת, היו יכולים להנות בפסטיבל מהרבה אטרקציות אחרות. הראשונה שבדקתי הייתה ממוקמת בכיכר מול אחת הכנסיות החשובות בעיר Utrecht והיא כללה בעיקר דוכנים של בגדים, דיסקים ועוד – כן, מדובר ב-"Gothic And Fantasy Market". כשמזג האוויר לא מעורר דאגה, לרוב אפשר למצוא במקום הרבה יותר דוכנים ממה שזכיתי לראות, אבל גם מהמעט שהיו שם, ניתן היה להבחין בהמון דברים מסקרנים ובמיוחד במחלקת התלבושות. חוץ מהבגדים, שהם האביזר הכי חשוב לכל גותי או איש אפלה באשר הוא, היו במקום גם דוכנים שהציגו עבודות יד של אמנים, החל בתכשיטים מיוחדים ועד לחפצים משונים… חובבי הסגנון היו מבלים פה שעות.
אטרקציה נוספת בפסטיבל הייתה קיום הופעות וערבי תקלוט במקומות לא שגרתיים, כמו אותה כיכר שציינתי, ואפילו בתוך הכנסיות השונות המפוזרות בעיר. היה מאד מבדר לראות איזה הרכב פולק חביב בשם Krebbel מופיע מול קהל הגותים, באמצע אור יום, כשהם יושבים על שולחנות פיקניק ודופקים צ'יפסים כאילו אין מחר. עוד הופעה מ.. עניינת שיצא לי לראות, הייתה של להקה בשם Persephone בתוך כנסיית ה-Domkerek סמוך לכיכר. זו הייתה גם סוג של להקת פולק, אך עם דגש על שירת ימי ביניים וסולנית מאד דכאונית עם קול נוראי. באותה כנסייה גם התקיים ערב תקלוט חביב באחד הערבים, וגרר אחריו הרבה אנשים, שהגיעו להנות מהתאורה היפה, התלבושות המגניבות ומאכלים "אסורים" כמו תותים ושוקולד… הגותים האלה אוהבים להתפנק.
שוב, אם הייתי בא מוכן מראש, הייתי מגיע ומשתדל להיות נוכח בכל ימי הפסטיבל ובהרבה יותר אירועים והופעות של הרכבי גות' \ אינדסטריאל \ דארקוויב ידועים כמו: Das Ich ,Apoptygma Berzerk ו-De/Vision, או הרכבים עממיים נהדרים כמו Orfeo ו-Irfan (שחברי אמרו לי שנתנו את אחת ההופעות המרגשות בפסטיבל) או להקות שלא שמעתי עליהן בכלל כמו Echo & The Bunnymen (שמכרו יותר כרטיסים מ-Within Temptation) ולהקת הסינת'פופ הבלגית Viva La Fete. להבא אני אשתדל להיות יותר קרוב לאירוע, במקום לטרוח ולסבול רכיבות אופניים ואוטובוסים על מנת להגיע לעיר בכל יום ועוד אחרי זה לחזור בזמן. בסופו של דבר לא התחרטתי, גם על מעט הניסיון שהעברתי כאן.
להקות \ לוח זמנים
הטוב: מארגני הפסטיבל לא עשו חשבון לאף להקה (כמעט) ושמרו על לוח זמנים שתקתק בכל המקומות בהם ההופעות התקיימו. עבור פסטיבל מסוג זה מגוון הלהקות היה רחב, החל בלהקות מאטל גותיות \ סימפוניות, ועד לפולק, EBM, דארקוויב, סינת'פופ, אלקטרו ושלל הסגנונות המקשטים את הסצנה האלטרנטיבית.
הרע: עקב הפריסה של ההופעות ברחבי העיר היה מאד מפרך להגיע ממקום למקום או לנסות ולראות כמה שיותר להקות. אפשר היה לסדר סוג של הסעה ממקום למקום, אבל כנראה ההולנדים לוקחים הכל באיזי.
במות \ סאונד
הטוב: בכל המועדונים, כמו גם במקומות האחרים בהם התקיימו ההופעות, הסאונד היה במיטבו, מלבד כמה להקות שלא קיבלו את המגיע להן, אך זה צפוי כשמדובר במספר הופעות רצופות.
הרע: בתור מי שלא מכיר את שלל המקומות והבמות של העיר Utrecht, אף פעם לא ידעתי למה לצפות מבחינת גודל במה או מיקום טוב לצפייה \ שמיעה. רוב המועדונים הציגו במה בינונית עד קטנה ועם לא יותר מדי תכולה.
מתחם הפסטיבל \ קמפינג
הטוב: עיר מודרנית שלמה שלמשך מספר ימים הופכת לקרנבל שחור ואפל, אי אפשר לבקש משהו יותר טוב. רצוי להזמין חדר בהוסטל או מלון לתקופה הזו, ואני מניח שיש גם פרוצדורה לאנשים שמעדיפים להיות באוהלים, אך עוד לא בדקתי. אפשר להתארגן על אופניים או אוטובוסים כדי להגיע ממקום למקום.
הרע: בניגוד לפסטיבל הממוקם באמצע שום מקום עם מתחם מסודר, כאן אפשר להשתגע רק בגבולות הטעם הטוב – לא לנפץ חלונות או להרוס רחובות ולהשתכר על הרצפה. בעיית התחבורה בין המועדונים קצת הפריעה, כמו גם מזג האוויר שלא איפשר לפעמים להשתתף בחלק מהפעילויות שהתקיימו בחוץ.
אוכל \ שתייה \ מרצ'נדייז
הטוב: בין אם זה פיקניקים מיוחדים לקהל הגותי, דוכני אוכל שונים, או המסעדות הרבות הממוקמות ברחבי העיר, לא היה חסר כלום. ה-Market של הפסטיבל היה מתאים ומלא בכל מה שחובבי הסגנון חיפשו ואם מזג האוויר היה מאפשר, הוא היה כולל אפילו יותר פריטים.
הרע: היה טיפה בעייתי למצוא שירותים מחוץ למועדונים השונים. נסו גם לשבת במקדונלקס עם שמלת רנסאנס ענקית ולאכול משהו בלי ללכלך את הבגדים 🙂
כללי
אז איך זה להיות בפסטיבל שהוא לא מטאל לשם שינוי? במילה אחת, מרענן… בכמה משפטים, מדובר בחוויה נחמדה שאני מאד ממליץ לכל מי שמסוגל להקשיב לסגנונות אחרים חוץ ממטאל טהור. אני מניח שבאותה תקופה קשה להחליט באיזה פסטיבל כדאי לבקר, ובמיוחד אם אתם חובבי הז'אנר סביר להניח שגרמניה תהיה הרבה יותר נוחה מהולנד, אבל אם אתם כבר בסביבה, אז זו בהחלט הזדמנות מצוינת. אפשר אפילו להנות מהפעילויות השונות גם בלי לשלם על כניסה וסתם לבלות עם אנשים מעניינים, מוזרים והזויים שמשקיעים יותר במראה שלהם מאשר בכמות האלכוהול שהם צורכים. העיר Utrecht היא מקום מאד מסקרן בפני עצמו, ולמשך 5 ימים גם אם אתם נראים כמו שדים מן השאול, האנשים החביבים שבעיר יבליגו ויהיו שמחים להראות לכם את הסביבה. ואם בכל זאת אתם דבקים בהיותכם מטאליסטים, תמיד אפשר לשבת בצד ולצחוק על "המוזר הזה עם המגבעת והנעליים האדומות" או "הבחורה שהגיעה משר הטבעות"… ואם אפילו זה לא יעבוד, תמיד יש את PartySan בעיירת החור הזו בגרמניה, רק נקווה שבשנה הבאה הוא יספק ליינאפ יותר מושך.