THE GHOST LAND – ערב התרמה לסרטן בביט בחיפה

לערב בביט הגעתי באיחור אופנתי קל, ישר לאמצע ההופעה של הלהקה הפותחת Venus In Fear. למרות הכניסה המאוחרת, ונוס הצליחו לתפוס את תשומת ליבי מהר מאוד. הם מנגנים פרוגסיב מטאל. לא מהסוג שמשנה מקצב כל שתי תיבות, אלא כזה שמשחק בחופשיות עם המבנה של השיר. הם מצליחים יפה לייצר מוסיקה מעניינת שמספרת סיפור ומכניסה את המאזין לאוירה של השיר. יש לונוס הרבה דימיון במוסיקה ששומר על עניין ונשמע טוב מאוד. השילוב של הגיטרות עם הקלידים שלהם מוצלח מאוד וגם הליינים הקצת מזרחיים שלהם באים במידה נכונה.תוסיפו על זה שונוס בורכה בסולנית מאוד מוכשרת שמרגישה מאוד בנוח על הבמה ויש לכם שילוב נהדר.

מבט יותר מפוקס על הבמה מבהיר לי שלא רק שהלהקה טובה, היא גם מאוד צעירה, מה שהופך את זה לעוד יותר מרשים. אז שווה לעקוב אחריהם.

כבר מההתחלה יש לא מעט קהל שזה הישג יפה להפקה. והוא מקבל את Venus In Fear באהבה.

אחרי הפסקה קצרה, Magen עולים להופיע. הסגנון של Magen פחות מחויב לצד המטאלי של המפה. הם יותר מפלרטטים איתו מאשר במערכת יחסים קבועה. ויותר מזכירים לי להקות כמו פראמור או היילסטורם.

ההופעה מתחילה בקאבר לשיר של דפש מוד Shake the Disease. ואני חייב לציין שעם העיבוד החדש לקח לי דקה לזהות את השיר. לא מאוד נהניתי מהקאבר הזה, משהו בו לא זרם לי והרגיש שהלהקה קצת מתפזרת בישיבה עליו. זה לא היה לגמריי טייט.

שיר השני כבר הרבה יותר טוב. יש להם גרוב לא רע בשיר שגם מעורר תגובות מהקהל. אתל, הסולנית, מתחילה להרגיש בבית לסחוב את ההופעה על עצמה. דבר שבא הכי לידי ביטוי בשיר הבא, גריי סקייל, מה ep של הלהקה. למעשה פה שומעים שהלהקה מרגישה בבית ואתל מתגלה כפרפורמרית מעולה. היא טורפת את הבמה ומרתקת את העיניים אליה, שזה חשוב כי שאר הלהקה קצת אנמית בהופעה. כשבשיר הבא יש קצת ירידה באנרגיות, זה בולט אפילו יותר. הייתי ממליץ ללכת על מודל מיוז, שהלהקה מספקת את הבסיס המוסיקלי היציב, והפרונטמן (במקרה זה וומן) דואגים לשואו. בשיר רביעי הטמפו חוזר לעלות ומעיר את הלהקה והקהל. זה גם השיר שמייגן מבצעים הכי מדויק והוא נשמע טוב.

הלהקה הבאה לעלות היא Sinnery. והם לא סתם עולים, הם טסים למעלה. מפוצצים באנרגיה, ומנגנים ת׳ראש קלאסי וזועם שמבוצע טוב מאוד. כל הלהקה מאוד דינאמית ונראה שהם נהנים על הבמה. לאלון, הסולן, נוכחות בימתית אנרגטית וטובה, אבל גם שאר הלהקה בהחלט מוסיפים לאטרף.

שיר שני היה קצת יותר מבולגן באוזניי, עד שהוא נשמע כמעט כמו שיר pאנק. אבל סינרי ממשיכים בכל הכוח ומושכים איתם את הקהל. השיר השלישי קצת מאט את הקצב אבל לא את האינטנסיביות.

בשיר הבא טירן עזרא, סולן פריום, עולה לחלוק במה עם אלון. הנוכחות שלו זורקת הרבה אנרגיה בקהל ויעיד מעגל המשתחווים שפרץ שם בספונטניות. זה היה בעיני השיר הכי טוב של סינרי באותו ערב. ונחמד לראות שיתוף פעולה שכזה. היה תענוג לראות שני סולנים כלכך דומיננטים על במה אחת.

הלהקה הבאה לעלות היתה Canine, להקת מטאל קור מתל אביב. הם מתחילים בפתיחה אינסטרומנטלית דרמטית שממנה מתחיל השיר ישר לאטרף. בתור מישהו שמטאלקור זה לא איזור המחייה הרגיל שלו, אני חייב לציין שקייניין סחפו אותי. כל הלהקה מאוד אנרגטית והם יושבים חזק על הגרוב.

גם השיר השני מלא עוצמה. מתן לוי על התופים עושה עבודה מעולה. סופר מהיר ומדויק ולא נח לרגע. אבל לא רק הוא, כל הלהקה מאוד מדויקת. חוץ מהרית׳ם סקשן המעולה שלהם יש להם נגיעות מלודיה בין הברייקים שבאות טוב.

השיר השלישי מגביר עוד יותר את הקצב והוא הכי כבד שלהם עד עכשיו, ומעגלי הפוגו כבר בתנופה, במיוחד בסוף השיר שהוא איטי וכבד. בשאר ההופעה קייניין לא מורידים רגל מהגז לרגע ומשאירים יופי של רושם ורחבה חרוכה.

אחרי הופעה כזו מוצלחת, קל לאבד את הקהל עם הופעה בינונית או לרכב על גלי האנרגיה עם הופעה טובה. כיוון שלא הכרתי לפני את פנטום פיין, לא ידעתי מה צפוי. כיוון שהלהקה ביקשה שלא נסקר אותם, רק אספר שהם רכבו מעולה על הגלים ונתנו סט מאוד אנרגטי כבד וארוך, אולי אפילו קצת ארוך מידי לערב עם כלכך הרבה להקות.

כשקטסטרוף עולים כבר יש פחות קהל. אולי הוא התעייף אחרי שתי הופעות נמרצות או שבאמת ההופעה הארוכה של פאנטום קיצרה לו את הסבלנות, אבל את קטסטרוף זה לא ממש עוצר ואחרי אינטרו קצר הם נכנסים מהר וחזק. אני תמיד נהנה לראות את המיקצועיות של להקה ותיקה כמו קטסטרוף. לא משנה כמה אנשים בקהל או איפה מופיעים ומתי. זה תמיד נראה כאילו הם מופיעים על במה ראשית באירופה.

זוהי הופעה ראשונה ללא רומן הגיטריסט שהיה איתם מאז ההקמה, ובתפקיד אורח החליף אותו אלכס בנדיטקיס, אח של איגור. כיוון שאני ואלכס חברים, הוא ריחם עליי ועשה עבודה מעולה. ככה הוא חסך לי אי נעימות. כי מה כותבים על חבר שנשמע נורא? לשמחתי, לא הייתי צריך לברר.

שיר שני מהיר מאוד הקהל שנותר מתקבץ ליד הבמה לקבל את הלהקה מקרוב. הלהקה יושבת חזק מאוד והקהל שנשאר נראה מאוד נהנה ומשתולל חופשי.

אחרי כמה שירים אלכס ואיגור מחליפים לגיטרות 7 מיתרים בשביל החומר החדש של הלהקה. אלא השירים הכבדים ביותר שאי פעם שמעתי מקטסטרוף ולדעתי גם עליית מדרגה בכתיבה.

האחרונים לעלות הם Shredhead. כשהם עולים נשארו בקהל באמת הנאמנים והחזקים ביותר. אבל שרדהד הם תופעת טבע וכשהם פותחים הופעה עם כל המבערים בוערים, הרחבה מגיבה מיד ומתפוצצת. השאגות של אהרון הסולן קורעות את הביט והלהקה למרות המהירות והפראות מדויקת מאוד. הלהקה כולה תזזיתית אנרגטית ופרועה ואי אפשר להשאר אדישים. משיר ראשון עוברים מיד לשיר השני שאפילו יותר עצבני. שרדהד היא להקת פוגו אולטימטיבית. יש להם רק מצב אחד, יותר חזק. גם הניסיון במות בולט ואהרון בהחלט יודע להפעיל ולשלהב את הקהל.

ותתארו לעצמכם שכל זה כשהם חסרים גיטריסט ועדיין נשמעים ונראים מעולה. הם היו סיום מעולה לערב מצוין שרק השאיר טעם לעוד.

זו היתה פעם ראשונה שאני רואה הופעת מטאל בביט, והוא מתגלה כמועדון מצוין לארח הפקות כאלו ואף גדולות יותר. הסאונד היה טוב מאוד לאורך כל הערב. אז ברכות למקום ולסאונדמן שעשו עבודה טובה מאוד. עם קצת יותר אפשרויות בבר, בכלל הייתי מבסוט.

גם הארגון הכללי של הערב נראה לא רע, בוודאי בשביל הפקה ראשונה. כל הלהקות קיבלו זמן מספיק להופעה ראויה והציוד ואנשי המקצוע היו טובים מאוד. אולי הביקורת היחידה שיש לי שבאמת היה טיפה ארוך. אז או להוריד הרכב או לסכם מראש עם כולם על אורך הופעה קבוע מראש.