אני לא רוצה להשמע זקן, אבל ככל שהזמן עובר, כך יותר קשה ללהקות מקומיות לעשות עליך רושם. בהתחלה כל מטאליסט ממוצע מגיע אל גיל הבגרות המתאים כשהוא הולך להופעה ראשונה, לפעמים של להקה של חברים שלו, לפעמים להקה גדולה יותר ואם מתמזל מזלו הוא גם מבקר אירוע של להקת מטאל גדולה מחו"ל בתור אירוע חניכה הולם.

מאותו אירוע ראשוני ההלם הולך ונעלם, התרבות שמקיפה את הרעיון הולכת ונהיית מוכרת יותר, ובסופו של דבר, הפן החברתי הולך ונהיה לעתים רלבנטי יותר (ואף יתר על המידה, כשהוא הופך לכל מה שבחור או בחורה מחפשים בהופעת מטאל) ולעתים רק הפן המוזיקלי נשאר, אצל אנשים שמודים בפה מלא כל פעם מחדש "אחי, אני לא מכיר פה אף אחד!"

למרות גילי המבוגר עאלק, אני ממשיך ליהנות מכל הופעה משובחת, לא משנה אם היא של חברים שלי או של להקה מקומית גדולה או אירוח ישראלי הולם לאורח מחו"ל בסגנון המטאל. לכן They:Swarm הם למעשה סוג של 3 ציפורים במכה אחת, ואת הדברים האלה אני כמובן כותב במחי עט ביקורתית אך מוקסמת מהעוצמה שהלהקה הזאת הספיקה להשיג בתקופה כל כך קצרה + כמה הערות שוליים על שאר האירוע.

Matricide

זו הפעם השלישית שאני רואה את Matricide בפורמט הנוכחי שלה (וכמובן שאני אמור להכיר את הפורמט הקודם שלה היטב, אבל הוא כבר נחלת עבר) והסולם היציב אם כי הדרגתי שהלהקה הזאת ממשיכה לטפס בו נראה מבטיח מאד. Matricide מיישמים את כל הלקחים האמריקאים אודות המטאלקור שהתווספו ב-8 שנים האחרונות בערך בתוך נוסחה כובשת של הארדקור ומטאל גרובי וכבד במיוחד.

הסולן רן אליהו מבקיע שאגות מדויקות ומלאות-ריאה בצורה מרהיבה, מדויקת, קרירה ומחושבת במקביל להיותו צלם פראי ואחוז תזזית על הבמה שזה באמת חוויה לראות אותו מופיע, וכמו כן את שאר הלהקה המנצחת על המוזיקה שלה בתשלובת מקסימה לחובבי הז'אנר. שירים כמו "We Are Alive" או "Hope" הכבד עוד יותר הם תוצר חובה של מטאלקור שללא ספק אנחנו הולכים לשמוע עוד פעמים רבות אם לא על במות הארץ, אז בוודאי באייפוד הקרוב לאוזנינו, ממש עוד כמה שבועות כאשר התוצר הרשמי של ההרכב יצא.

Phantom Pain

להקה שמבחינתי מהווה הבטחה אפילו יותר גדולה היא Phantom Pain. החבורה שברובה מיבנה הוכיחה שניתן גם בשנת 2008 לבצע דת' מטאל כבד בניחוח של אמריקה הישנה, ועם זאת לשמור אותו עדכני, מודרני וגרובי לעתים מבלי לחטוא למסורת. שירים כמו "Natural Disease" הולכים להסתמן בתור ההיי-לייטס של שנת 2008 מבחינת סינגלים מטאליים בתחום האקסטרים מטאל, ובעוד הקצב של החבורה קצת איטי ומעט אנכרוניסטי הם עדיין גורמים לדת' מטאל שיסודותיו זרים כל כך למוזיקה מקומית להשמע הכי רלוונטי והכי מקומי שאפשר, והכול כמחמאה.

השאגות של דור מידלש הן בין השאגות הטובות ביותר שידע עולם הדת' מטאל מזה הרבה זמן, והוא יכול בגאווה לעמוד ליד סולני ענק בארץ ובחו"ל בתחום. הלהקה הכי קרובה שעולה לי בתור דוגמה היא Jungle Rot האמריקאית, שבהחלט יכולה להראות דמיון מוזיקלי רב בין שני ההרכבים, אבל בעיקרו של דבר, המוזיקה של Phantom Pain מורכבת יותר, אלימה יותר ומהירה יותר – כך שאין שום סיבה ריאלית למה ה-EP הבא עלינו לטובה ממש אוטוטו, הלא הוא The Hypocrite, לא יתברג בקלות בתור אחד מהריליסים הטובים ביותר לשנת 2008, ואולי אפילו יותר מ-Matricide, אם נצטרך לבדוק את העוצמה שבדבר. שימו עין והטו אוזן לחבורה הזאת.

They:Swarm

ההרכב הפעלתני הזה, They:Swarm הוכיח שבחצי שנה אפשר להפוך עולם ומלואו ועדיין להישאר כראש החץ וההרכב המוביל בז'אנר האקסטרים מטאל הישראלי. זה כבר יותר משנה ש-They:Swarm צירפו שחקן חיזוק זר, את Sven De Caluwe סולן להקת Aborted והראש מאחורי ההרכב המפלצתי הנ"ל, והפכו למפלצת מוזיקלית משומנת היטב. קשה שלא להתייחס בהערכה, גם אם משאירים את המוזיקה בצד לרגע, לתעשייה שהשישייה הזאת מצליחה להפעיל.

מערכת השיווק שלה היא בין הדברים הכי אקטיבים שיש להרכב ישראלי -כלשהו- לא משנה מאיזה ז'אנר, אם לא בין המוחות השיווקיים המובילים גם בעולם כולו בתחום האקסטרים מטאל. מרצ'נדייס איכותיים ומדהימים ביופיים, רעיונות וסיסמאות שקשה להוציא מהראש, וכמובן תרגיל ה"גרמנו לכולם לחשוב שאנחנו מתפרקים כדי ליצור באזזז סביב השם" שהאכיל קש והעמיד את כל הסצינה על הרגליים האחוריות, כולל חבריהם הטובים ביותר של ההרכב.

המטח המוזיקלי שהוצג לנו ביום שישי לכבוד שחרור ה-EP החדש של ההרכב, והראשון תחת השם They:Swarm, היה פשוט מפגן דת' מטאל מהול בהארדקור זדוני וגרם אפילו לסולדי הז'אנר להניע את ראשם בתנועות שלא ניתן לפרשם לשתי פנים מלבד הנאה. מהפתיח "Iron Lotus" דרך שיר הנושא "The Mundane Corruption" ההרכב התפרץ בכוחניות על הבמה, כל נגן לעצמו וכולם משתוללים ביחד, שכל המילים כמו 'להחריב', 'להשמיד', 'לרסק' או 'להרוס' על גרסתם החיובית יכולים להתברג היטב לשם.

למרות שבסופו של דבר מדובר בסצינה מוזיקלית קטנה, ובחור זקן שכמותי כבר מיודע ומיודד עם חלק מההרכב, מילים אלה נכתבות מהשתאות והתפעלות, ולמעשה לא מעט מקנאה על היכולת הבימתית הצרופה לכל אחד מהנגנים שם. זו אינה חנופה, משום שאין לי דבר להתחנף עבורו (אני את הדיסק שלי כבר קיבלתי!) אלא טפיחה על השכם הכי כנה והכי גאה שיכולה להיות.

לשמוע גם שירים שלא זכרתי ששמעתי בהופעה של They:Swarm בעבר (עוד בתקופת Whorecore כמובן) כמו "CtrlAltDlt" או בכלל פינוקים כמו "T(h)orn" החדש והאיכותי ו-"Severed Wings" המפלצתי, הייתה הופעה שהיא חווית ברוטאל-דת' מטאל אחת גדולה וצרופה. להבדיל מרוב להקות הברוטאל דת', They:Swarm היא באמת להקה שמומלצת גם לסולדים מהז'אנר. אין ספק שהמוזיקה לא תדבר אל כולם, אבל כל אחד ששומע מטאל, או לפחות מטאל מודרני, חייב את ההתנסות של לראות את מפלצות הבמה האלה, לפני שהם נהיים גדולים יותר ממה שאנחנו רגילים מהם וייעלמו מגבולות הארץ. ויפה שעה אחת קודם.