This is Rome בהופעת בכורה

צילום: איציק גרינשטיין

לאחר שנענתי לפלייר המגניב ולהזמנה של הלהקה, הגעתי ביום שישי האחרון חולה קצת, אבל מלא במצב רוח טוב אל הופעת הבכורה של להקה חדשה מהקריות, הלא הם This is Rome שהשלימו לא מכבר את ההרכב בסולן חדש, ובהקלטות של EP ראשון. מלווים בשני שחקני חיזוק מעולמות שונים – Firetrucks Rally היותר הארדקוריסטים ולהקת הצללים Dukatalon נציגי המטאל היותר מאסיבי. עם קהל שהיה בעיקר מעריצים של הלהקה שלשמה התכנסנו, והופעה שתוכננה בקפידה, וממש לא הרגישה כמו הופעת בכורה. השתגענו יחדיו ביום שישי האחרון בערב שיותר נטה לטהרת ההארדקור מטאל מאשר למטאל הסטנדרטי שאנחנו אוכלים, אבל היה לא פחות ממצוין.
Firetrucks Rally

ראשונים הערב, עלו הרכב ה Post Hardcore הנפלא הזה שזו הפעם הראשונה שיצא לי לראות אותם. בן הסולן פתח את הערב בהלצת יש לי יש לי על שם הלהקה(אנחנו Firetrucks Man? לא! אנחנו Firetrucks Rally פהה) והסט החל. לא ממש ירדתי לשורש היצירה המוזיקלית של הלהקה, בגדול אפשר להגיד שזה Post Hardcore אוונגרדי, עם השפעות בולטות של להקות כמו At The Drive In, Mr Bungle ואפילו קצת Dillinger Escape Plan. כאשר הכיוון לוקח הרבה יותר לעבר ה Hardcore Punk אבל מוצלח מאוד. רוב ההופעה לצערי בן רקד לו לעצמו בחצי מועדון ריק כי הקהל שהיה חשש להתקרב או שפחד מפוגואים או שפשוט לא היה לו כוח בשלב זה של הערב. לי זה היה קצת עצוב מבין היחידים שעמדו קדימה יחסית. לבן זה ממש ממש לא הפריע ובתיאטרליות חולנית הוא רץ אל הקירות, רקד ברייקדאנס על הרצפה, רקד Moonwalk צעק אל הקהל ולא הפסיק להתפרע. אני חושב שזה מבורך גם אם מוגזם לעתים, וזה בהחלט החיה את השיממון שיצר הקהל העייף בהופעה. אני נהנתי ואני מחכה לשמוע עוד דברים של ההרכב המופרע הזה שרק השאיר עלי רושם חיובי. ולמי שדאג – לבן, לקהל, לרצפה ולכרס המלאכותית של הגיטריסט שלום.

Dukatalon

הצטיידתי בעוד גינס, שזה בעיני פק"ל עבור הופעה שכזאת. ופתאום קלטתי שעברה שנה שלמה מאז הפעם האחרונה שיצא לי לחזות בתופעה ששמה Dukatalon. ולשמחתי – כלום לא השתנה. צפריר – האיש והמוח מאחורי ההרכב ביקש דיליי על המיקרופון, ואני די בטוח שהתחלתי להריח חשיש באויר, או שאולי זה הדמיון שלי שהשלים את התמונה. יש סיבה שDukatalon בעיני הם תופעה מוזיקלית – לא חסרים הרכבי Stoner, Sludge או איך שתרצו לקרוא לזה בחו"ל וגם בארץ, אבל העוצמתיות שעוברת בהופעה שלהם זה אחד הדברים היותר מגניבים במטאל פה. צפריר "שר" בגראולים צפופים ועמומים במקביל למתחי גיטרה עמוסת דיסטורשן ושומן, בס שנותן לה חיפוי ויריב המתופף, שהוא אחד המתופפים העצבניים שראיתי בחיי, בכל מכה ומכה שלו נדמה שהוא עוד שניה עומד להתפוצץ, ואם יש תחושה שאפשר לשים אותה תחת Dukatalon זה פיצוץ מרוסן. אפשר להקביל את זה קצת ל Ministry, רק שפה אין שום מחשב – רק כוח טהור. גם פה הייתי היחיד מקדימה ורוב הקהל החליט להישאר מאחור, בקטע ממש לא ברור. אבל לי זה לא היה אכפת – אני את המנה שלי קיבלתי. אני, וכל מי שרק היה מוכן להתמסר למוזיקה המהפנטת של ההרכב הזה.

This is Rome

בשיחות שניהלתי עם גיטריסט ההרכב סרגיי מבעוד מועד, יצא לי להבין שהלהקה קיימת כבר כמעט שנה, ולאחר שהתחשלו בחזרות, השלימו את ההרכב בדמותו של הסולן החדש טיראן המוכר לחלקנו מ Ferium, אירגנו את ההופעה הנ"ל, הכינו כמו כל להקה מוכנה מראש דגל יפה של הלהקה ברקע ו Merch למזכרת ועשו כל שהם יכולים שהופעת ההשקה הזאת תהיה חוויתית ככל האפשר – כולל תאורה על הסט של המתופף. כשהוזמנתי להופעה הפחד הראשוני שלי היה שמדובר בעוד להקת Metalcore-מתבכיינת ומחורבנת מהסוג שאני ממש ממש לא אוהב. להפתעתי ושמחתי, התברר לי שנוכחתו של טיראן בלהקה מנעה את אפשרות ההתבכיינויות, ופרט אולי לשיר אחד הרוב המוצק של החומר מכיל גראולים עצבניים ללא שום שירת קלין.

המוזיקה של This is Rome קצת קשה להגדרה, אבל אפשר לסכם שמדובר פה ב Metalcore סטנדרטי על שלל הניואנסים – אקורדים פתוחים, ברייקים רבים ותזוזתיות אין קץ – אם אתם ממש רוצים השוואה קונקרטית אני יכול לזרוק את Bring me The Horizon, Bury Your Dead וקצת אולי Parkway Drive וPoison The Well כהשפעות נשמעות לאוזן למרות שהסאונד של הלהקה עצמה טיפה רזה יותר ועם הבדל מהותי – טיראן לא עוצר לעשות את שירת ההתבכיינות המטאלקורית שעלי באופן אישי שנואה מאוד וכמעט תמיד מרגישה כפויה לחלוטין על המוזיקה מסיבות לא סיבות., ונותן למוזיקה של הלהקה את הליד האגרסיבי שהרבה פעמים חסר לי בז'אנר.

ממש בתחילת ההופעה נצפה משבר של ממש כשלבסיסט של הלהקה נקרע מיתר והשיר הראשון לא הגיע לסיומו. בעזרתו של רועי מ Dukatalon שהלווה את הבס שלו ומהר מאוד תוך כדי שהקהל מעודד את הבסיסט דני בצעקות הלהקה חזרה לנגן, בהמשך הערב שמענו את שאר החומר של הלהקה שנשמע מבטיח, כולל הEP החדש שעומד לצאת ושירים נוספים, ובין הדאחקות שרצו לבין הלהקה לבין הקהל היה גם Wall of Death קטן שנעשה לבקשת הקהל והתבצע כהלכה. הלהקה עצמה ממש לא נשמעה כמו להקה בהופעת בכורה עם הופעה מלוטשת מאוד ואנרגטית, על הבמה התבלטו בעיקר טיראן, המתופף פרנק שגרם לי לתהות למה לעזאזל היו לו שני מצילות בגודל כף יד אבל עשה עבודה מצוינת רוב הזמן, וסרגיי "טושקה" הגיטריסט שהיה ממש מולי ולמרות שחלק שווה בשווה את הבמה עם הגיטריסט השני מיכאל הוא לא הפסיק לקפוץ באויר ולהעיף את הגיטרה שלו בסיבובים אויריים במשך כל ההופעה. ההופעה נחתמה לאחר ירידה מבוימת ומיותרת של הלהקה מהבמה, ועליה חזרה לביצוע של הסינגל היחיד שיצא ללהקה עד כה – Carlos de Luna שנכתב לזכר אדם שהואשם והוצא להורג ואחרי מותו התברר שהואשם בפשע שלא ביצע.

לסיכום היה ערב מעולה ומגוון, שבדיעבד אולי הייתי משנה את סדר ההופעות שבו כך שלהקות שיותר קרובות סגנונית כמו Firetrucks Rally היו מנגנות לפני ההדליינרית למען הסדר הטוב. וקצת היה לי עצוב שוב שיצא המקרה המעצבן של שלוש הופעות במקומות שונים בארץ באותו ערב – מה שגורם לנוכחות קהל דלילה יותר. למרות הכל היה מוצלח מאוד , מי שהגיע יכל להתחבר בקלות לאחת משלושת הלהקות שהתבלטו לטובה. מאחל רק הצלחה ל This is Rome שבדרך להיות אחת מנושאי הדגל של ז'אנר המטאלקור הישראלי.