Thrashbat אחר צהריים רגוע

לקבוע הופעות מטאל בשבת בצהריים נשמע ממש תמוה עד לא סביר, אבל זה לא מנע מ-3 להקות Thrash לעשות את זה בשבת האחרונה במועדון הקלאב הד בתל אביב, שזה הביקור השני שלי בו, מקום המסתמן כפתרון אלגנטי לערבי הופעות קטנים. למרות המועד התמוה היו במקום כמה עשרות אנשים ובסופו של דבר היה אחה"צ של הופעות מהנות, באוירה טובה, Thrash ישן וחדש, בירה, הפעלות מהנות, ריקודים והכי חשוב – הופעות מטאל לפרצוף וקהל שיודע מה הוא רוצה.
Black Sachbak

סוף סוף אחרי אי בהירויות רבות למדתי להגות את שמם של החבר'ה הללו, בלאק סחבק, שבשורת הפייסבוק הביאה אותם לתשומת ליבי לפני כמה חודשים. הלהקה עלתה ופתחה בגרסת כיסוי לא רעה ל-Metallica ולשירם הקלאסי Motorbreath. הם המשיכו בכמה שירים מקוריים וגרסת כיסוי הזויה ומצחיקה לשיר של אלון כהן שלוותה בדיאלוג משעשע בין הבסיסט לאלירן הסולן. את המוזיקה שמנגן ההרכב אפשר לתאר בין Hardcore ל-Crossover ורמת הנגינה של ההרכב לא רעה בכלל. הבעיה מתחילה ונגמרת באלירן הסולן. במסגרת מגבלות הז'אנר אתה לא באמת חייב לדעת לשיר טוב, אלא בעיקר לצעוק. הבעיה הגדולה היא שאלירן לא יושב עם שאר הלהקה. רוב ההופעה לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר וגם לא אף אחד שלצדי. כשהם שרו Metallica זה לא ממש בעיה כי השלמנו את המילים בראש, אבל בשאר החומר שלהם כמעט ולא הובן כלום מהשירה וזה בעייתי מעט. חשוב לי לציין שממה שכן נשמע הוא לא סולן רע, פשוט הלהקה צריכה עוד חזרות כדי ליצור מצב שהסולן ישב אחד על אחד עם שאר הלהקה. ואז הם ישמעו ממש טוב.

Betraytor

למי שעדיין לא מכיר, הלהקה הינה אחת מנציגות ה-Old School Thrash Revival במדינתנו הקטנה, והחזון המוזיקלי שלהם כולל הרבה שטויות, כיף ומוזיקה על נושאים מהותיים כגון זומבים, חומרים רדיואקטיבים ושואה אטומית. ההרכב היה בהקפאה עקב גיוסם של כל חברי ההרכב ולמרות זאת, בעידודו של המתופף רועי כהנא (שגם הרים על כתפיו הקטנות את ארגון האירוע), הלהקה התאחדה לה להופעה לאחר שהועלו ספקות רבות לגבי המשך קיומה. על הבמה עלה הסולן אליהוא, לבוש בחולצת באז-שנות אור שכבר קנתה אותי, בוקסרים משוכים כלפי מעלה וכובע של בית"ר שגרם לו להזכיר בצורה חשודה את הזמר ישי לוי. הלהקה לא איבדה את הקסם ונתנה בראש בThrash מאוד ערום ובסיסי אך חריף ונותן בפרצוף כאילו אנחנו באמצע שנות ה-80'. בין שיר לשיר עשתה הלהקה מגוון הפעלות שכללו זריקת סוכריות טופי, הזמנה לריקודי slow עם בן זוג הפוגו שלך ובדיחות קומדי סטור למי שזוכר ואף קינחה ב-Wall Of Death שנקטע פעמיים. סה"כ היה כיף מאוד ואני מקווה לראות אותם חוזרים לפעילות מלאה ומופיעים יותר.

Dark Serpent

פעם שלישית שאני רואה את הלהקה בחודשיים האחרונים, ולמרות שאני אישית כבר די מכיר בע"פ את ההופעה זה לא מנע ממני להנות בטירוף גם בהופעה הזאת. כערך מוסף, עקב הנסיבות, הגיטריסט המוביל ג'יראדילו נסע לחו"ל ומי שהחליף אותו בהופעה היה המוזיקאי ממבשרת ציון יובל קרמר שמוכר לרובנו בזכות הפרויקט השאפתני שלו Amaseffer ובאותה הופעה הוצג בפשטות ע"י אורי כאבא שלו. למרות שבשיר הראשון בקושי שמענו אותו, לאחר שהסאונד טופל יובל ניגן את הסולואים בצורה נהדרת ואפילו לקח את השירים של Dark Serpent למקום וירטואוזי יותר. כהרגלם הלהקה צחקה על הכל בערך, איימה בלבצע גרסת כיסוי לשירים מתוך האלבום החדש והאיום lulu של Metallica ו Lou Reed ולשם שינוי לא קיבלתי פיצוץ לפנים בפוגו שהיה רגוע יחסית – עד כדי כך שאורי הסולן נאלץ לבקש פוגו מהקהל (!). אחה"צ החל להפוך לערב, ואורי מצדו סיפר לנו שאבא צריך ללכת, אבל לפני שכולם נפרדו נשברנו לחתיכות מהגרסה של הלהקה להמנון Arise של Sepultura. ומהשאריות שנאספו גירדנו את עצמנו הביתה חבולים קשות.

לסיכום, אם יש משהו שהוכיחו לנו ההופעות האלו זה שממש לא צריך להביא שמות מפוצצים, לייחצן בכבדות ולשכור את התיאטרון בשביל לעשות כמה הופעות מטאל מהנות, מספיק רצון טוב, 3 להקות כיפיות, חברים וכמה עשרות אנשים שאוהבים את מתכת הזבל בשביל ליצור אחה"צ מהנה מאוד. יש שיחלקו איתי ויגידו שחבל שלהקות לא מופיעות בזמנים נורמלים, בודאי לאלו מאתנו שאין באפשרותם להצטייד ברכב, אני אענה להם שהופעה לא שגרתית לעתים יותר כיפית מעשרה רגילות ומי שבאמת רצה להגיע מצא לו איך.