Wacken Open Air 2009 – סיקור פסטיבל
4 פסטיבלים כבר מאחורי, חלקם טובים יותר וחלקם פחות, אך זה כיסה רק חודש אחד, ואני בהחלט לא סיימתי עם הופעות. השאלה היא מה יש לעשות בין הפסטיבל הגדול האחרון (בין אם זה Metalcamp בסלובניה או Masters Of Rock בצ'כיה) עד האירוע הבא? זאת באמת בעיה, כי איכשהו יוצא שאין כמעט שום דבר ממש טוב במשך השבועיים-שלוש האחרונים של חודש יולי. לא שאין פסטיבלים, אבל מבין אלה שהכרתי, Kaltenbach האוסטרי לא נראה כמו מציאה ו-Hell's Pleasure הגרמני היה טוב אם הייתי בקטע של להקות בלאק או הרכבי אנדרגראונד בעיקר. בקיצור, אין משהו כזה מעניין. אז מה עושים? מטיילים, אני בחרתי בסקנדינביה כדי להעביר את הזמן, ולמרות שזה היה יקר, זה גם היה שווה מאד, עד כדי כך שבשנה הבאה סביר להניח שאעשה שם סיבוב פסטיבלים. בינתיים אבל, הגענו סוף סוף לגרמניה, לפסטיבל שכולם מכירים כבר את שמו…
אז אחרי שהיינו בארצות ניכר, אנחנו חוזרים לארץ המטאל גרמניה, ולאדמה הקדושה של עיירת Wacken, שם נחגג השנה בפעם ה-20 פסטיבל Wacken Open Air. למען האמת כל מה שאני יכול לומר על הפסטיבל הזה כבר נאמר בעבר, שהוא הכי גדול, הכי נחשב, הכי והכי והכי… זה מה שכולם, כולל אותי, סיפרו במשך שנים, וזה גם למה הפסטיבל כבר הגיע לסטאטוס Sold Out עוד בחודש נובמבר של השנה שעברה. מטורף? נכון! 75,000 כרטיסים נמכרו, למרות שבשטח נראה כי היו הרבה יותר (וגם הרבה אנשים בכירים מודים בסודי סודות שזה כנראה עבר את ה-100,000 איש) – כך או כך, למעלה מ-75 אלף איש הגיעו לעיירה הצפונית הזו, למשך 3 ימים של הופעות שהתרחשו בין ה-30 ליולי, ל-1 באוגוסט (למרות שגם ב-29 היה מה לעשות). השאלה היא האם Wacken הוא עדיין הכי הכי?
קמפינג – אם יש סיבה להגיע לפסטיבל הזה, שלפעמים אפילו מתעלה על ההופעות, זה הקמפינג. אין מה לומר, השטח העצום שמאכלס את כל באי הפסטיבל כולל כל מה שבנאדם צריך כדי להרגיש בנוח (שזה הדברים הבסיסיים – תאי שירותים בחינם או בתשלום ומקלחות), אך הדבר המרכזי שיש במתחם הזה, שמחולק לעשרות אזורים, הוא האווירה. לא משנה איפה תסתובבו ובאיזו שעה, תמיד תמצאו מה לעשות, אם זה מסיבות או סתם מפגש חברתי עם הרבה אלכוהול, וכמובן אנשים נחמדים שישמחו לחלוק אותו איתכם (לא תמיד, אבל בגרמניה אחוז האחווה הוא הגבוה ביותר). אך זו גם הבעיה העיקרית, המתחם כל-כך גדול, שאם לא תגיעו בזמן (יש אנשים שמגיעים אפילו מספר ימים לפני) יש מצב שתצטרכו ללכת במשך חצי שעה ומעלה כדי לראות הופעות, שלא לדבר על פקקים בדרך לבאים במכונית (למרות שמדי שנה המארגנים מצליחים לזרז את העניינים בהרבה), ובקיצור, זה מתיש, מאד, אפילו לבקר חברים במתחמים השונים.
מרצ'נדייז – עוד סיבה שבגללה אנשים מגיעים לפסטיבל הזה בהמונים היא נוכחותו של ה-Metal Market המפורסם, שכולל פשוט עשרות של דוכנים מפוצצים בכל סחורה שתרצו ולא תרצו, או בכלל לא תחשבו שקיימת. אין פה בגדי מעצבים, או אביזרים לגינה, אבל יש פה הרבה מטאל – מחולצות פשוטות ועד לבגדים גותים, שריונות ויקינגים, פסלים של מכשפים, עגילים, שרשראות, כלי משחת והרג, בקיצור – הכל. עם זאת, מי שאוסף דיסקים \ תקליטים, יצטרך לשלם עוד איזה סכום סימלי כדי להיכנס ל-Market הפנימי, שזה אוהל גדול במיוחד, בו נמצאים בעיקר דוכני המוזיקה, בהם גם אפשר למצוא כמעט הכל, מהוצאות מיוחדות ונדירות של תקליטים יד שניה, ועד לדיסקים הכי חדשים. כמובן שגם סחורה רשמית נמצאת כאן, בכמה דוכנים המפוזרים ברחבי אזור הפסטיבל, אך הבעיה היא שתמיד יש תור ארוך ולא רק זאת, עוד לפני שהפסטיבל התחיל כולם כבר הספיקו לקנות אל כל החולצות הרשמיות! זה מה שקורה ש-Wacken הפך כבר למותג שכולל לא רק אביזרי לבוש, אלא טוסטרים, מצתים ואפילו דילדו למי שמשעמם. הכל במחירים יחסית סבירים, אבל מגוחכים בהתחשב בכמות שקונים מדי שנה… זה תמיד מטורף לראות מה הולך ליד הדוכנים האלה.
אוכל ושתיה – זה לא פשוט להאכיל כמות כזו של אנשים, אבל אחרי 20 שנה בעסק, המארגנים של Wacken בהחלט יודעים מה הם עושים. ברחבי אזור הפסטיבל והקמפינג מפוזרים עשרות דוכני שתיה ואוכל בסיסיים. כאשר במתחם הפסטיבל עצמו ישנם עוד הרבה דוכנים אחרים שמוכרים סוגי אוכל שונים ומשונים, החל בפיצות ועד להמבורגר ויקינגי, פלאפל, שווארמה, שטויות לצמחוניים ומה לא. כמובן שגם פה רצוי לעשות את כל הקניות מראש באחד מהסופר-מארקטים הנמצאים בעיירה (אליהם לוקח קצת זמן להגיע), כי זה יצא יותר זול, במיוחד בעניין המשקאות. רק שוב, הכל תלוי איפה בדיוק חניתם עם האוהל והאם יהיה מסובך לחזור אליו כשתרצו לנוח או לאכול ולשתות משהו. אם כבר מדברים על השתיה, המחירים לא היו כאלה זולים (סביבות ה-3-4 יורו לבירה), אך הם משתלמים במידה ואתם אוספים את כוסות השתיה של Wacken (עליהן אפשר לקבל פיקדון במקרה שבחרתם להחזיר אותן). מבחינת אוכל, זה היה סביר, אך שוב, עדיף לקנות מראש בסופר.
מתחם הפסטיבל \ במות – במידה ולא באתם רק בשביל הקמפינג או הקניות, סביר להניח שתרצו לראות גם הופעות, או לפחות לנסות. השנה ב-Wacken היו לא פחות מ-6 במות שונות – 2 מרכזיות (ה-True Metal Stage וה-Black Stage) שהיו צמודות אחת לשניה (וכללו גם מסכי וידאו בצדדים), ועוד במה מרכזית אך קטנה יותר בשם ה-Party Stage, שהייתה ממוקמת בצד המזרחי של המתחם, כשעל שלושתן הופיעו כמובן כל הלהקות הגדולות. מלבדן, הייתה גם במת ה-W.E.T. Stage הממוקמת בתוך אוהל, ועליה התקיימו הופעות של להקות מוכרות יותר או פחות (כמו The Fading הישראלית שהגיעה כאורחת כבוד לאחר הזכיה בשנה שעברה), וכן ערכו שם את תחרות קרב הלהקות, שם ייצגה אותנו Ferium הישראלית. השנה הקימו בנוסף גם אזור "ימי-ביניים" מיוחד ליד מתחמי הקמפינג, עם דוכנים המתאימים לתקופה (תלבושות ומה לא) וכן במה, שעליה הופיעו בעיקר להקות פולק שונות. לבסוף גם הייתה במה באזור ה-Beer Garden (כשמו כן הוא), שאירחה כמה הרכבים והופעות הזויות. מלבד ה-W.E.T. Stage, ליד כל הבמות היה מספיק מקום לקהל שהגיע, אך כמובן שלא תמיד היה אפשר לראות משהו עקב כמויות האנשים שנכחו כמעט בכל הופעה, שלא לדבר על המרחק שהיה צריך ללכת מבמה לבמה כדי לתפוס הופעות – Wacken הוא אחד מהפסטיבלים המעייפים.
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו סוקרים כאן את פסטיבל Wacken, ומדי שנה השתדלנו לפחות לכלול פה כמה שיותר הופעות (בעזרת כתבים אחרים שנכחו שם) מכיוון שלרוב הן היו הופעות מעולות, כיאה לפסטיבל הזה. השנה המצב היה קצת שונה, לא רק שבקושי יכלתי לראות הופעות עקב כמות האנשים, אלא גם מתי שכן התאמצתי להיות נוכח, הן התבררו להיות מאכזבות, בעיקר מהצד הטכני, שכלל הרבה בעיות סאונד (עד היום Wacken היה בטופ) וחוסר השקעה. אני לא יודע מה הסיבה לכך, אבל לי לפחות היה קשה מאד למצוא להקות שארצה לדבר עליהן בהרחבה (וזה למה לא ביקשתי מאחרים לתרום). לא רק זאת, אם מסתכלים על רשימת הלהקות המופיעות, השנה זה באמת היה מתחת לכל ביקורת – לרוב אין לי בעיה להתמודד עם מוזיקה שאני לא מחבב, אבל לפסטיבל שחוגג 20 שנה, ציפיתי להרבה יותר מסתם הופעה אחרונה של Running Wild וחזרתם של הרכבים שראינו קצת יותר מדי בשנים האחרונות, שלא לדבר על חרא בחירות כמו Coheed And Cambria. בקיצור, כנראה שהכסף עלה לגרמנים בראש, כי הם החליטו לזרוק ז*ן על כל באי הפסטיבל הוותיקים (לא שאני כזה וותיק, אבל עדיין) – מה שהלך מבחינת להקות והופעות השנה היה זוועתי בלשון המעטה, ובאמת שהתאמצתי למצוא מילים טובות.
Gamma Ray – זאת הפעם השניה בה אני רואה את להקת הפאוור מטאל הוותיקה מגרמניה, פעם שניה על אדמת Wacken, וכן פעם נוספת בשעת צהריים חמימה למדי. הפעם רק לא התאמצתי לתפוס מקום מראש בשורה הראשונה, מה שהתברר כלא נורא כי יכלתי להיכנס עמוק בפנים ולהיות דיי קרוב מקדימה. הבמה עצמה הייתה מקושטת בדימויים מהאלבום האחרון של הלהקה, Land Of The Free II, ממנו קיבלנו רק את הסינגל "Into The Storm". מלבדו, הסט ליסט של הלהקה היה אחד המוזרים שנתקלתי בהם, היו בו שירים מוכרים כמו "Heavy Metal Universe" שפתח את ההופעה והשתלב בצורה נחמדה עם השיר "Ride The Sky" של Helloween, וכן "Send Me A Sign" שהגיע בסוף, אך בין לבין קיבלנו יציאות כמו "Rebellion In Dreamland", "Man On A Mission" ו-"Heaven Can Wait", כמו גם שיר שעוד לא שוחרר בשם "To The Metal" שנשמע כמו ניסיון להמציא המנון מטאלי חדש. ל-Gamma Ray יש היסטוריה עשירה של שירים טובים, ואני לא מבין למה הם ממשיכים לנגן קטעים של Helloween כמו "Future World" ו-"I Want Out" (לא שהם שירים רעים, אבל עדיין) אם אפשר לכלול שירים אחרים (אולי "Deathrone Tyranny" למשל?), גם אם הסולן Kai Hansen התחיל ב-Helloween את הקריירה שלו… הסאונד לא היה במיטבו, אבל היה שמח, לפחות כשנוגנו שירים שאנשים הכירו – נקווה שפעם הבאה זה יהיה מעט שונה.
Nevermore – כיומיים לאחר שפקדו את במות ארצנו בהופעה שעל פי מה ששמעתי לא הייתה כזו להיט, להקת המטאל מסיאטל הגיעה גם לגרמניה להזכיר לכולם שהיא עדיין קיימת. אני ציפיתי לכמות קהל עצומה כמו שהייתה בהופעה של הלהקה בפסטיבל ב-2006, אבל משום מה לא היו הרבה נוכחים, יחסית כמובן, מה שמראה שהלהקה אולי איבדה מהמומנטום שלה, או פשוט לא אוהבים אותה? מוזר… בכל אופן, Warrel Dane וחבריו תפסו מקומם בשעת הצהריים המאוחרת, והחלו בסט ליסט קצר אך ממצא, שכלל הרבה להיטים טובים, ביניהם "The River Dragon Has Come" הנהדר, "I, Voyager" ושיר הנושא מתוך האלבום Enemies Of Reality, וכן את השיר המרגש "The Heart Collector" שישב מצוין גם בשעה מוקדמת שכזו. הסאונד היה טוב לשם שינוי, והקהל ברובו הגיב בהתאם, עם הרבה משלוחי Crowdsurf וכל מה שרק אפשר להביא. מבחינת שואו גם אין תלונות, Warrel כישף אותנו בנוכחותו, בתנועות המיוחדות ובקולו, שאולי לא תמיד היה בשיא, אך היה עדיין מרגש, בדיוק כמו הסולואים של Jeff Loomis, אחד הגיטריסטים האיכותיים שיש. לסיום כשהגיע "Born" הכבד לא היה כל-כך הרבה בלגן כמו בפעם שעברה שראיתי את הלהקה, אבל דווקא העדפתי לצפות בהופעה בלי לקבל מכה בראש כל 2 שניות, למרות שגם מזה היה מספיק. בסה"כ היה לא רעה בכלל, עכשיו איפה האלבום החדש?
Amon Amarth – אם יש להקה שמופיעה כל שנה, כמעט בכל מקום אפשרי, זו היא ענקית הויקינג מטאל משבדיה, שלא נחה אפילו לרגע. במהלך הקיץ הזה ראיתי את הלהקה לפחות 3 פעמים, ולמרות שהיו גם הופעות יותר טובות מזו, בחרתי לציין דווקא את הביקור ב-Wacken, בעיקר בגלל שהלהקה הייתה מצויידת בחצי ספינה ויקינגית, וכן בכמה לוחמים שהגיעו מדי פעם וערכו קרבות על הבמה. חמושים באלבום חדש יחסית שנקרא Twilight Of The Thunder God, אנשי הדת' החלו את ההופעה עם שיר הנושא מאותו אלבום והמשיכו משם עם עוד מספר קטעים חזקים ממנו, כמו "Free Will Sacrifice" הקצבי, "Guardians Of Asgaard" שהוא אולי השיר הכי אדיר שהם כתבו מזה הרבה זמן, וכן "Varyags Of Miklagaard" ו-"Live For The Kill" שממש תענוג לשמוע בלייב. הסאונד בהופעה החל בכי מר, אך השתפר עם הזמן, והקהל? היו המון אנשים, אבל במזל לא היה צפוץ מדי. מהלומות הקרב המשיכו, כאשר מלבד האלבום האחרון, הלהקה התמקדה גם בזה שלפניו, עם קטעים כמו "Asator" ,"Runes To My Memory" ו-"Cry Of The Black Birds", אך היא כמובן לא שכחה גם כמה שירים קלאסיים, ביניהם "Victorious March" שגרר זעקות קרב רמות, "The Pursuit of Vikings", בו היינו צריכים ללמוד לשיר גם אם לא ידענו את המילים (הסולן ביקש ואף ציין שזה דת' מטאל וגם ככה אף אחד לא מבין) ולסיום "Death in Fire" שנתן עוד מערך מכובד של פירוטכניקה. Johan Hegg היה מרשים מאיי פעם, בידר בקולו הנמוך והמפחיד, ולמרות שהוא וחבריו הלוחמים דיי חזרו על עצמם מהופעה להופעה, הם הובילו אותנו לניצחון… יאללה אודין!!!
Einherjer – לא כל יום יוצא שאחת מלהקות הויקינג \ פאגן מטאל הראשונות, מתאחדת למספר הופעות מצומצם (ואולי היא תמשיך גם לאלבום מלא? מי יודע). זו הייתה שעה מוקדמת בבוקר היום השלישי של הפסטיבל, אך לפחות החבורה הנורבגית קיבלה מקום של כבוד על הבמה המרכזית, שם היא ביצעה כמה משיריה הבולטים והאהובים, החל ב-"Hammar Haus" ו-"Dragons Of The North" שלדעתי הוא השיר הכי טוב של הלהקה, דרך "Crimson Rain" ו-"Far Far North" האגרסיבי, ועד "De Sorte Sjøers Land" מהדמו הראשון של הלהקה, ולבסוף "Ironbound" האדיר. הסאונד היה לא רע, וגם לא היו יותר מדי אנשים (מצער מצד אחד, אבל מצד שני לא היה צפוף), רק חבל שהשואו של החבר'ה מנורבגיה לא היה כזה מעניין או מיוחד, ואף גרם לי להתעייף מעט בקטעי הנגינה הארוכים. בסופו של דבר, מי שבאמת אהב את Einherjer נשאר עד הסוף, כמו ויקינגים אמיתיים… גם אם זה באור יום, וללא קסדות.
Adorned Brood – הלהקה הבאה אולי לא תהיה מוכרת לרבים, או למי שאינו גרמני, אבל אני מקשיב לה זה מספר שנים טובות ולא יכלתי להחמיץ את ההזמנות לצפות בה מופיעה, גם אם זה היה על הבמה הכי קטנה בפסטיבל במתחם "ימי-הביניים" המיוחד. כמה עשרות אנשים התאספו מול חבורת הפולק מטאל הגרמנית הזו, שלהפתעתי לא כללה את הסולנית \ חלילנית Ingeborg Anna, אלא רק את הצד הגברי בלהקה. עקב כך השירים שנוגנו היו בעיקר אלו המבוצעים ללא הבחורה, כשאת תפקידי שירת הרקע וצלילי החליל תפס הקלידן (שרוב ההופעה הייתי בטוח בכלל שמדובר בנקבה). לא היה שיר אחד שלא הכרתי ולמרות שרובם היו בגרמנית, זיהיתי הרבה קטעים מהאלבום האחרון, Noor, ביניהם שיר הנושא והשיר שנקרא על שם הלהקה, כמו גם את "Under Yggdrasil" ההמנוני וכן הביצוע הפולקי המגניב לשיר הידוע "Drunken Sailor". הקהל השתתף בשירה ובקריאות לצד הלהקה, ששמעה כמעט כל מילה שצעקו, כי הבמה הייתה ממש קרובה לכולם. חברי הלהקה לא יכלו לזוז יותר מדי אבל הסולן Frost (שנתן אחלה גראוולים) דווקא הנחה את כולם יפה, דרך שירי קרב (כמו "Wigand") ועד לשירי שתייה (כמו "7 Tage Lang"), שכמובן גררו הכי הרבה תגובות. אמנם לא הבנתי את השיחות בגרמנית, אבל נהניתי לא פחות מהחבר'ה האלה, ואני מאד מקווה שבפעם הבאה זה יהיה על במה קצת יותר מאובזרת ביחד עם החלילנית… עד המשקה הבא.
ימין: Nevermore – מסעירים את המוח | שמאל: Adorned Brood – פולק מטאל כסחני
Wacken Open Air 2009 – על סדר היום
29/7 יום רביעי – למרות שהפסטיבל נפתח רשמית בשעות הצהריים המאוחרות של יום חמישי (משהו שהמארגנים ממשיכים לדבוק בו למרות שהם יכולים להוסיף עוד כמה שעות לאותו יום), ישנם מספר אירועים המתקיימים עוד ביום שלפני, למי שבא מראש. אני נכחתי דווקא באירוע שכזה, או ליתר דיוק בהופעה של להקה בשם Fejd שהתקיימה על בימת "ימי-הביניים" בשעת ערב מאוחרת. להקת הפולק מטאל משבדיה הוציאה עד כה רק אלבום אחד מלא שנקרא Storm, לכן היא גם ניגנה רק שירים מתוכו, ואפילו נראה לי שאת כולם – סה"כ נחמד. לקראת הערב רציתי לנסות ללכת לאוהל ה-W.E.T. Stage לערב של תקלוט וקריוקי (כמו שעשיתי בשנים עברו), אבל כמובן שאי אפשר להיכנס לשם יותר עקב עומס אנשים, אז נאלצתי לסחוב את עצמי לאזור "הקולנוע" של הפסטיבל, שם הוקרן הסרט התיעודי החדש על Iron Maiden, מבית היוצר של "Headbanger's Journey"… ושתבינו, אני לא ממעריצי הלהקה. כבר יש לי חששות להמשך הפסטיבל.
30/7 יום חמישי – אחרי שהעברנו חצי יום של "וואקנינג" (מילה שהמצאתי לתאר שתיה, מסיבות, או דברים אחרים שאפשר לעשות בפסטיבל) החלו ההופעות, כשעבורי הייתה זאת להקת הפולק Schandmaul שנתנה את הספתח הרשמי לפסטיבל. ההופעה הייתה מהנה כרגיל, אך בשפה הגרמנית, וכן עם לא מעט אנשים בסביבה… אז אולי לא היה מושלם. Anthrax היו אמורים להופיע לאחר מכן על ה-Party Stage, אך הם ביטלו עקב זה שהסולן החדש שלהם הועף מההרכב כשבוע לפני כן – לפחות ראיתי אותם ב-Hellfest. הבאה בתור הייתה ההדליינרית הראשונה של היום, Running Wild, שהחליטה לסגור את הבסטה ולתת את הופעתה האחרונה בהחלט בפסטיבל הגרמני. Rock'n'Rolf וחבריו ניגנו במשך שעתיים ממיטב שירי ההבי מטאל שלהם, איתם אין לי היכרות גדולה, אך איכשהו שרדתי את מרבית ההופעה, ואפילו קיבלתי 2 שירים שזיהיתי כהדרן – "Conquistadores" ו-"Under Jolly Roger" שלא גרמו לי להתחרט על הגעתי… לפחות ל-5 דקות הבאות, עד שגיליתי ש-Lacuna Coil שהיו אמורים להופיע כ-45 דקות לאחר הגרמנים, הקדימו ביותר משעה (בגלל הביטול של Anthrax), ועל כן זכיתי לראות רק חצי הופעה של הלהקה האיטלקית האהובה עלי. לא שהצלחתי לראות משהו גם ככה, כי משום מה החליטו לכוון את התאורה על הקהל, וזה לא תרם לשום דבר. לפחות הסאונד היה טוב והשירים (ביניהם הרבה מהאלבום החדש ומ-Karmacode) בוצעו יחסית בסדר, בניגוד להופעת הלהקה בפסטיבל ב-2007. זה פחות או יותר היה היום הראשון, שכלל גם הופעה של Heaven & Hell האגדיים, מהם כבר ראיתי מספיק הקיץ.
31/7 יום שישי – ב-Wacken תמיד יוצא שצריך לבחור בין להקות, ולפעמים זה מאד קריטי. במקרה הפעם התלבטתי בין Suidakra לבין Vreid, ולבסוף החלטתי ללכת על הראשונה, סתם כי זה היה יותר קליל לשעת הבוקר המוקדמת. כשהגעתי ל-Party Stage לפתע ראיתי שעל הבמה לא נכחה להקת הפולק הגרמנית, אלא Napalm Death שאף אחד לא טרח לומר לנו שהיא החליפה יום… מה נסגר עם Wacken השנה? כמו כל הופעה של הפסיכים מאנגליה שראיתי הקיץ, גם זו הייתה קטלנית, מלווה בהרבה שירי גריינד \ דת' ומצב רוח טוב. מספר שעות לאחר מכן Gamma Ray תפסו מקומם, כשאחריהם הלכתי לראות מה קורה עם להקת Tristania אותה לא ראיתי מאז 2005. כשחברי ההרכב עלו לבמה שמתי לב שאני לא מזהה אף אחד מהם, כשאפילו את סולנית האופרה שהייתה חלק ניכר מהמוזיקה של הלהקה החליפו בבחורה צנומה שעושה שירי "סבבה מצב רוח" ולא דברים מרגשים מהחומר המוקדם של הלהקה. נשארתי לעוד מספר שירים לראות אם יהיה זכר למשהו שאני מכיר, אבל כמובן שזה לא קרה. באותו הזמן Walls Of Jericho הופיעו על הבמה המרכזית ונתנו הופעה אנרגטית, כמו תמיד. אחריהם Nevermore כיבדו אותנו בנוכחותם המרגשת שהוחלפה במהרה בשטויות של המפגרים מ-Dragonforce, שניגנו ללא דופי, אבל עדיין נשארו מעצבנים.
את HammerFall משום מה היה לי כוח לראות, והם נתנו הופעה לא רעה יחסית למה שהם עושים בדרך כלל (על זה ארחיב בפסטיבל אחר), אך משם בחרתי לנוח מעט מלהקות, ואפילו דילגתי על חצי הופעה של Motörhead, אותם אני רואה פעם בשנתיים לפחות, אבל מעדיף לעשות זאת כשאין מיליון וחצי אנשים כמו שקרה ב-Wacken השנה. אפילו לא יכלתי ללכת לבמה אחרת או לצאת ממתחם הפסטיבל… מלא אנשים בכל מקום, דוחפים, מתלהבים ומה לא. ואם חשבתי שזה היה השיא, הוכחתי אחרת בהופעה של In Flames, שהייתה הקש ששבר את גב הגמל שלי, כי לא רק שהיה מפוצץ, אלא גם הסאונד היה נוראי – חלש, חסר כל עוצמה, ופשוט מחורבן. לא נראה לי שמישהו נהנה חוץ מאנשי השורות הראשונות, וזה לא שהייתי רחוק, פשוט הרמקולים לצידי הבמה לא פעלו בכלל. תחשבו מה שאתם רוצים על הלהקה, אבל ההופעות שלה זה בין הדברים המגניבים ביותר, ולא להנות בהן זה פשע. מרוב עצבים החלטתי להטביע יגוני בשיכר, ואפילו ברח לי מהראש ש-Epica הופיעו באותו זמן על הבמה השלישית. תודה באמת. כשחזרתי ל-Amon Amarth, גם על אותה במה ארורה, ההופעה החלה עם אותן בעיות סאונד שהיו ל-In Flames אך למזלם של מארגני הפסטיבל זה השתפר, כי יש מצב שהייתי שורף להם את המקום. לפחות סיימנו בטוב.
01/8 יום שבת – את היום האחרון של הפסטביל פתחנו גם מוקדם עם ההופעה של Einherjer על הבמה המרכזית, כשלאחר מכן החבר'ה מ-Rage הגיעו לתת עוד הופעה מלאת אורחים. כעבור מספר שעות ענקית הת'ראש האמריקאית Testament עלתה לבמה לעוד הופעה חזקה במיוחד, ובאמת שהייתה אחת הטובות בכל הפסטיבל הזה (אך עדיין לא טובה כמו ב-Metalcamp). לצערי נאלצתי לצפות רק במספר שירים של Borknagar (ביניהם "Oceans Rise" ו-"The Genuine Pulse"), לפני שהייתי צריך להיות במקום אחר מסיבות אישיות. כשחזרתי לעסוק בהופעות, הלכתי עד בימת "ימי-הביניים" כדי לצפות ב-Adorned Brood, זאת בזמן שהחברים מישראל נתנו כבוד ל-The Fading, ששברה את את בימת ה-W.E.T. Stage, בלי לקחת שבויים. הספקתי להגיע בזמן להופעתה של In Extremo, שתמיד מושכת כמות אנשים גדולה במיוחד, אך שוב, הלהקה סבלה מתסמונת הבמה השמאלית וקיבלה סאונד נוראי.
בשלב זה של היום שוב מאסתי בהופעות, אז את Machine Head בקושי ראיתי, כמו גם את Enslaved שהופיעו באותו זמן. כמו שאמרתי, Wacken זה הפסטיבל היחידי שמתעייפים בו מהופעות בצורה כזו, לא רק בגלל הגודל והאינטנסיביות, אלא גם בגלל כמויות האנשים האינסופיות, שמקשות על הכל, כך שאם חשבתי אפילו לנסות לתפוס מקום ב-W.E.T. Stage להופעה של Turisas, הייתי צריך להגיע יום לפני כן… וזאת שנה שניה ברציפות שהמארגנים שמו את להקת ה-Battle Metal הפינית על הבמה הזו, כשברור שלא יהיה אפשר להיכנס לאוהל. לסיום החלטתי לנסות לראות מה זה Gwar (שכן את Korpiklaani שהופיעו באותו זמן ראיתי מספיק)… וזו גם הייתה טעות – אולי השואו היה מצחיק, אבל השירים יבשים בטירוף, ונראה לי שעדיף כבר לצפות בלהקת Lordi (שהיו לא רעים בשנה שעברה). בכל אופן, זו פחות או יותר הייתה ההופעה האחרונה שלי בפסטיבל הזה, אם לא מחשיבים את Subway To Sally שמאד מעצבן לראות בלייב (למרות שיש להם כמה שירים טובים)… לא סיום בומבסטי כמו שקיוותי לו.
מבין כל הפסטיבלים שהייתי בהם, אני בטוח שב-Wacken ביקרו הכי הרבה ישראלים, כך שסביר להניח שאחטוף על הראש מאנשים שנהנו, או שראו הופעות בצורה אחרת… אבל אני כבר מספיק מנוסה בפסטיבלים כדי להחליט אם זה פסטיבל בשבילי או לא, והשנה זה באמת היה מתחת לכל רמה, אם זה בגלל ההופעות, שלא היו מרשימות, או בגלל הארגון הכללי, שאולי שמר על סדר גרמני מופתי, אך עבור הפקה כזו עצומה זה באמת שלא שיפר את המצב. אני גם יודע שבשורה התחתונה לא משנה מה ארשום, הפסטיבל עדיין יהיה Sold Out במוקדם או במאוחר, והרבה ישראלים ימשיכו להגיע, לפחות מאלו שעוד לא ביקרו בפסטיבלי מטאל אחרים, אבל אם יש מישהו שלוקח את המילה שלי, תאמינו לי, חפשו מקום אחר, כי Wacken זה לא אותו פסטיבל מטאל אולטימטיבי שאפשר להנות בו מהופעות, אווירה וארגון מצוין, Wacken – לדעתי לפחות – זו מכונת כסף, שכבר לא איכפת לה מרצון הקהל, או מאיכות. למרות הכל, אני לא אומר שלא נהניתי בכלל, נהפוך הוא, חגגתי הרבה ופגשתי חברים שלא ראיתי במשך שנה שלמה כי זה המקום היחידי שכולם מגיעים אליו, אך עבור הקהל שמשלם בעיקר כדי לראות הופעות ולהנות מהן (ולא לשבת באוהל ולשתות בירה), אני ממש לא יודע מה יש לחפש פה. אישית אני בספק אם אחזור לפה שוב, למרות שיהיה קשה לא לקיים את המסורת השנתית, אבל באמת שכבר מאסתי, ובאמת שיש הרבה פסטיבלים יותר טובים. אז בין אם תקשיבו לי או לא, רק תדעו שלא הכל ירוק בממלכת Wacken הנצחית – יש פה גם הרבה בוץ.
ימין: Tristania – מישהו מזהה את הבחורות? | שמאל: The Fading – משמידים פעם נוספת
תמונות מהשטח ומהלהקות Gamma Ray, Tristania, Nevermore, Korpiklaani ו-The Fading
באדיבות קטיה בריודין