Xenolith – מופע להשקת אלבום בכורה

שניונת לפני חג פורים נתכנסו מספר מוחות מטאליסטיים בתל-אביב על מנת לחגוג את השקת האלבום המאוחרת כמעה של להקת הפרוגרסיב-דת' מטאל Xenolith. מדובר בלהקה וותיקה כבר, אשר ידעה חבטות מספר מבחינת עליות ומורדות בקריירה, אך הספיקה בין היתר ליצור אלבום מטאלי מוצלח מבלי לטוס לחו"ל, מבלי לשבור את הראש – ועם הרבה דם, יזע ודמעות. האלבום כבר יצא לו לפני כמה חודשים ונמכר בארץ, בייחוד בחנות המטאלשופ, אך מעבר לכך, ללהקה כמעט ולא ניתנה הזדמנות לנגן את שירי האלבום על הבמה, כשהקהל כבר הספיק להכירם. על כן עמלו Xenolith לרקוח אירוע עם שתי להקות פופולאריות, האחת Demented Sanity שהינה להקת מטאלקור עולה שמסתערת ברעב על במות הארץ במטרה לכבוש כמה שיותר יעדים ועושה זו במקצועיות משכנעת, והשנייה היא אחות וותיקה, Kna’an שגם היא עוף מוזר מעט בעולם המטאל הקיצוני של ישראל, שואבת הרבה מדת' מטאל מלודי ולא מעט מהבלאק מטאל גם כן, והספיקה להוציא אלבום כבר באוגוסט 2009, אך לא הספיקה לחזור לתל אביב ולהופיע מאז אותה השקה שלה. לצערנו, למרות תחושת הקיץ שרוותה עלינו במהלך השבועות האחרונים, החורף החליט להתפקד במלוא עוצמתו דווקא ביום זה, וכנראה הבריח איתו כל מיני נערים שהתעניינו לבוא לחזות בשלוש הלהקות האלה, אך ויתרו על התענוג של לחכות בתחנות האוטובוס בגשם שוטף. אז הקהל אמנם היה מצומצם, אך הלהקות לא נתנו לכך לפגוע בחוויה הכוללת שלהן. והרי הרשמים.

Demented Sanity

ההופעה של Demented Sanity בוצעה בצורה מדויקת וחדה. הלהקה הצעירה הזו מנגנת על במות ישראל רק מיולי האחרון (הופעת הבכורה שלה הייתה גם היא ביחד עם Xenolith) אך כחבורה מנוסה, Demented Sanity, הבינה שבעולם המטאל בהווה, שאלת ההופעה היא על תקן להיות או לחדול. בקצת יותר מחצי שנה הספיקה הלהקה להופיע 10 פעמים, ועוד 3-4 הופעות מתוכננות להמשך. ההופעה הייתה קצרה וממצה, ו-Demented Sanity נתנו לקהל שהתאסף את המנה שלהם למטאל מודרני ומוצלח. השירים בהחלט מותאמים היטב למה שהמטאליסט הישראלי אוהב לשמוע, וזה מבלי להתחנף בכוונה – אלא פשוט הבנה מראש של מוזיקת מטאל כצרכני מוזיקה לא פחות ממלחינים. עם שירים כמו "Suffocation" או "Legacy" שכוללים גם מלודיה מוצלחת מידיו של הגיטריסט גיא בן דוד, או מטחים של קטעי Breakdown לפי מסורת ז'אנר המטאלקור מכל הלהקה, החבורה התעצבה עם הזמן להרכב שמופיע נהדר, וגם אלה אשר לא מחובבי הז'אנר הגדולים במיוחד יכולים בהחלט להנות מההופעה המקצועית שלהם. השיר הסוגר, "Chains Of Gold", בהחלט עורר את שאר החברותא ששהתה בחוסר מעש במקום, לשיתוף פעולה נהדר. סה"כ, אין ספק ש-Demented Sanity מקבעים את עצמם במהירות עצומה בתור להקה מקצועית ומוצלחת לקראת שאר 2010. אני בהחלט צופה מהם להתקדם לפי הספר ולעבוד בצורה הכי נכונה בעתיד הקרוב והרחוק, ואני מניח שאלבום מלא מידיהם לא יאחר לבוא. שימו עין.

Kna’an

Kna’an היא להקה ותיקה הרבה יותר מ-Demented Sanity, אך עם הרכב שהתחלף כמעט לחלוטין בחצי שנה האחרונה מאז השקת אלבום הבכורה First Impressions – חברי הלהקה הנותרים, אדיר רון (שירה) ומעוז קין (גיטרה ושירת ליווי) חיברו הרכב מופתי מחדש. מעבר לשובו של אדיר קולונה, גיטריסט Kna’an המקורי והאיש מאחורי Altharya המנוחה (שכעת עבר לעמדת הבס), ארז סימון (לשעבר מ-Epidemic, שלל הרכבי ג'אז ורוק, ובין היתר גם פרוייקט מוזיקלי מפוקפק אחר למטיבי לכת) על עמדת התופים ושירז וייס (גם בכמה הרכבי גות'-מטאל מקומיים, ביניהם Altharya לתקופה קצרה) על הקלידים שכבר הספיקו לעבוד עם Kna’an בהופעתם הקודמת בפסטיבל Summer Fury Metal Fest II, ועוד רכש חדש, גיטריסט בשם עומר, שעשה את העבודה שלו בצורה נהדרת. היתרון של ההופעה הצנועה של Kna’an הוא כמובן שפשוף נוסף להרכב, שבהחלט הוכיח את עצמו כמשתלם, ומעבר לכך, גם הקניית המשך למורשת האלבום, שמאז שיצא זכינו לשמוע ממנו רק פעמיים על הבמה.

את ההופעה פתח השיר "Scarred Forever" וכבר מההתחלה היה אפשר לשים לב לשינויים הדרסטים על ההרכב. גם מעבר לרוח הפורימית שנפלה על החבורה הנהריינית לכבוד החג – ללהקה החל להתגבש סאונד חדש. בשיר "The End Of Purity" הדברים כבר כמעט הובהרו לחלוטין. Kna’an החלה להשתנות אל מול עיני ללהקה בוגרת יותר, שלקחה את היוזמה והחלה ליצור קטעי בלאק מטאל מלודי בסגנון Emperor או Dimmu Burgir אל תוך הדת' מטאל המלודי שלה. יש כאלה שלא יברכו על השינוי, שמתבטא בעיקר בנגינה כבדה יותר, תופים חיים יותר ומהירים יותר, וכמובן מלודיה של קלידים שעוטפת את הכול, אבל לעניות דעתי ל-Kna’an מאז ומעולם היה צד קדמון של בלאק מטאל במוזיקה שלהם – אם זה בגוון המיוסר של השירה של אדיר רון או רק בקונספט המיתי שהקנה להם פאתוס שלא אופייני ללהקות מסוגן. בנוגע לאותו הפאתוס, נדמה שעדיין קשה לי לעכל את הנאומים של מעוז קין שמציג את השירים בצורה תיאטרלית נוקשה. זה פשוט לא עובד מבחינתי, אבל לאחרים זה כנראה כן עובד, ועובדה שהקהל שיתף עם ההרכב פעולה באופן מלא.

שירים כמו "12th Star" היו עדיין שירים כבדים שאפילו עוררו מן Wall Of Death צנוע במקום, וכמו כן בלט לטובה השיר החדש "Purge" מתוך הסט ליסט שנשמע כבר כבד בהרבה מהחומר הישן, וגם מסודר בצורה מרשימה. הלהקה חתמה את ההופעה עם השיר הפותח מהאלבום, "Genesis" שכבר בעצמו היה מותאם לעבודת קלידים ועיבודים שונים. השיר נשמע בהרכב זה טוב בהרבה, ובסה"כ, יחסית ללהקה שבמשך זמן רב התמהמה במקום עד בעצם שחרור האלבום, נראה ש-Kna’an עברו את הנקודה המסוכנת בקריירה שלהם אודות "יחסינו לאן?" והחלו להתקדם קדימה.

Xenolith

למרות הביצועים הטכניים המצוינים, והפרזנטציה המעולה של השירים מהאלבום לבמה – לצערי באירוע שלכבודו נתכנסנו כאן, השקת האלבום (באיחור מסוים) של הרכב הפרוגרסיב דת'-מטאל Xenolith, הלהקה הראשית סיפקה את ההופעה הכי פחות אנרגטית והמעייפת יותר. זו אינה הפעם הראשונה שאני חוזה ב-Xenolith מול עיניי. אני מודע לחסרונות שלהם, שנובעים בעיקר מחוסר תזוזה בימתי והעדר כריזמה מסוימת להעביר את השירים הארוכים (במיוחד!) שלהם על הבמה. המוזיקה של Xenolith עדיין משחקת את התפקיד החשוב ביותר במופע, בהישען על להקות ענק כדוגמת Dissection ו-Opeth – שמהווה את ההשראה העיקרית, ואני מניח שאת היוזמה לשלב בין חלקים מטאליים כבדים (ששונים לחלוטין מ-Opeth עצמה, בצורה מסוימת) לבין אלמנטים של פיוז'ן ופרוג-רוק עדין. הבעיה היא כמובן שמה ש-Xenolith עשו באלבום שלהם יכול אולי לקרוץ לחובבי Orchid של Opeth (שגם לא ידועה בדיוק בתור הלהקה הכריזמטית ביותר על הבמה, ונותנת למוזיקה לעשות את שלה), אבל מעבר לכך, Xenolith משכילים לשלב גם אלמנטים רבים מעולם הדת' הטכני ומעט מהבלאק המלודי, אם זה באווירה או ברמת הנגינה הגבוהה.

מבחינת עבודת הנגנים היו פה ביצועים כמעט ללא רבב. האלבום עצמו עבר חלק מבחינה ביצועית, ומעבר לכך, גם השיר החדש נשמע שקורץ מאותו החומר. אך Xenolith עדיין נשארה להקה שאני אעדיף לשמוע בזמני הפנוי לפי חלוקת הזמן שלי מאשר לחזות במלוא הדרה המעט-נבוך על הבמה. אני יוצא מנקודת הנחה שההרכב מודע לחסרונות שלו, ולמרות שדוד בנימיני הבסיסט מרביץ עבודה נהדרת גם מבחינת נגינה וגם מבחינת עמידת במה, הרי שמנגד אליו אסף לוי על עמדת הגיטרה עומד קפוא כניצב מלח. במהלך ההופעה שעלתה מעל ל-50 דקות, הוא זז 12 שניות שהוא מניע את הראש מעלה ומטה בחלק הגרובי יותר של ההופעה. זה הרגיז אותי, כי אני יודע שלמרות שהמוזיקה מורכבת, אפשר הרבה יותר, ולא צריך לחפש הרבה דוגמאות, הרי דוד מנגן חומר מורכב באותה מידה ועדיין מרגיש מספיק משוחרר להשתולל על הבמה. יוני דורון, סולן \ גיטריסט ההרכב, עדיין צריך לגדל ביטחון עצמי משמעותי הרבה יותר על מנת לכבוש את ליבי בתור פרונטמן, למרות שמבחינה רבה הביצועים שלו מצוינים, גם על עבודת הגיטרה וגם מבחינת השירה.

אבל אין מה לעשות, החסרונות של Xenolith קפצו לצעוק לי אל מול הפרצוף כאשר הלהקה אירחה (בשכל) אורחים בחלק משיריה. האורח הראשון היה אורן בלבוס, סולן להקת Eternal Gray שפשוט הוכיח לי חד משמעית של-Xenolith חסר פרונטמן באופן חד משמעי. אם אינני טועה, אורן ביצע איתם את "Desolated Spirits", שירם היותר מפורסם, והשתולל ושאג כאילו אין מחר. השילוב בינו לבין יוני עבד כה טוב, שאני בכנות ממליץ להם לפנות אליו להתארחות נוספת בעתיד בתחום זה. הכריזמה והנוכחות הבימתית המרשימה של אורן, ביחד עם הגראולים האימתניים שלו, היו בדיוק מה שהיה חסר ל-Xenolith. הבעיה היא שהוא, על תקן אורח, גרם להופעה בלעדיו להראות כהרכב חסר ובלתי שלם. נקודת השיא הנוספת הייתה בהחלט הקאבר ל-"Kings Of The Carnival Creation" של Dimmu Burgir ביחד עם אביב וליאור מלהקת הבלאק מטאל המלודית Magor, וכמו כן, בעזרתה של טלי קצף בעלת הקול הזך, הם הרימו את הקאבר הזה למה שהפך השיא של ההופעה. שוב, גם כאן בלטה העובדה ש-Xenolith מרגישים מחסור בהעדר מישהו שמרגיש שהוא יכול לקחת פיקוד על ההרכב, ואביב אמנם לא מחזיק בניסיון העשיר של אורן, אך עדיין היה כובש ומהפנט בקולו המרושע, מה שגם עבודת הקלידים המלודרמטית של ליאור תרמה המון.

בסה"כ, ההופעה של Xenolith הייתה מוצלחת בעיקר בזכות הופעות האורח, ולולא הייתי מכיר את השירים מראש, הייתי אולי מוצא אותה מתישה. אין ספק ש-Xenolith – למרות שמבחינה מוזיקלית סיימה את הסטאז' שלה – צריכה עוד לעשות את המעבר מלהקה שמוציאה אלבום שכיף לשמוע בבית, ללהקה שמנגנת את האלבום הזה בצורה שכיף לחוות את ההופעה שלה באופן מלא.