אובדן השמים – ראיון עם Matthias Sollak, גיטריסט להקת Harakiri For The Sky
להקת ה Post Metal האוסטרית Harakiri For the Sky פרצה לתודעה רק בשנתיים האחרונות האחרונות למרות שהוקמה באוסטריה עוד ב 2011, אלבומם השלישי III Trauma פתח עבורם דלת בבעיטה לעולם המטאל ונכנס ישר למקום אותו Agalloch פינו, הלהקה האוסטרית תפסה בשנתיים האחרונות קהל מעריצים הדוק מאוהבי Opeth ו Katatonia ועד לקהל של Gojira שמצא בהם משהו אפל יותר להתחבר אליו, Harakiri For The Sky מגיעים אלינו להופעה בנובמבר והרמנו טלפון לאיש מאחורי הלהקה Matthias Sollak כדי לשמוע ממקור ראשון על המסע שלהם.
האלבום הראשון שלכם שנושא את שם הלהקה יצא ב 2012, התחלתם את הדרך כלהקה אוסטרית אנונימית, לא הרבה להקות מטאל מוכרות יצאו מאוסטריה למרות הקירבה לגרמניה
למרות שאנחנו ממוקמים במקום הכי אסטרטגי באירופה ולמרות שיש באוסטריה חברת תקליטים מהגדולות בעולם בתחום המטאל ("נפלם רקורדס") אכן אין הרבה להקות מטאל מוכרות שיצאו מאוסטריה, מכירים בדרך כלל את Summoning ואת Abigor והותיקים יותר זוכרים ודאי את Pungent Stench מתחילת שנות התשעים אבל משום מה אין הרבה להקות מטאל מאוסטריה שהצליחו לפרוץ החוצה לעולם, אני מקווה שאנחנו נשנה את המצב הזה.., ברצינות אין לי מושג למה זה כך, מוזר אם להיות כנה, זה גם מסביר את האווירה והתחושות שלנו בתקופה של טרום אלבום הבכורה ומעט אחריו, לא ידענו בצורה ברורה או בכלל לאן הדברים יתפתחו והאם הם יתפתחו, ההישג מבחינתנו היה להוציא את האלבום בצורה שנכונה לנו ולפי החלום שלנו ואם אנשים יתחברו אליו, יקשיבו לו ויקנו אותו – אז נהדר, אבל לא חשבנו כלל על פן מסחרי של העניין, זה היה אמנות נטו וכייף נטו או פורקן נטו או קצת מכל אחד מאלו, לא היתה שום מחשבה על מה יקרה הלאה, האלבום יצר תהודה מסויימת בעולם אבל לקח עוד כמה שנים ואז כששאר האלבומים שלנו זכו להצלחה אנשים הלכו אחורה ורכשו גם את האלבום הראשון, אני שמח שחברת התקליטים שלנו המשיכה להאמין בנו ולדחוף קדימה מתוך מחשבה אסטרטגית לטווח הארוך, הם כן חשבו עסקית וזה עזר לנו מאד כי זה השאיר אותנו אך ורק בכובע של המוזיקאים, מדובר בחברה אוסטרית ביתית, לא גדולה במיוחד שאיתנו מהיום הראשון, יש שם בחור בשם Sven שמאמין בנו מכל הלב והולך איתנו באש ובמים מהיום הראשון ועד היום.
ואיך הגעתם אליהם ? (Art Of Propaganda Records) אני בטוח שכעת יש לכם כבר הצעות הרבה יותר טובות מכל הלייבלים הגדולים
כמו שסיפרתי לך, הבחור שם הכיר אותנו מהימים הראשונים, הציע לנו לעשות תקליט כי אהב את מה שאנחנו עושים, האמין בנו ודחף אותנו קדימה מהיום הראשון כשאף אחד לא הכיר אותנו, הוא השקיע בנו כסף, לקח ריזיקה עלינו, הוציא ליין שלם של חולצות ומוצרים, תקליטים וכל מה שחברת תקליטים שבאמת אכפת לה מהאמן עושה או לפחות אמורה לעשות, אני חושב שיש כאן רווח הדדי, אנחנו בהחלט עזרנו ללייבל שלו לצמוח ולהרוויח והוא עזר לנו לגדול ולהצליח, מעבר לכך יש בינינו אמון מלא שזה דבר חשוב מאד שלצערי חסר בדרך כלל ביחסים של אמן עם חברת התקליטים שלו, נכון שיש והיו לנו בשנתיים האחרונות לא מעט הצעות מכל הלייבלים הגדולים בתחום המטאל באירופה אבל אנחנו לא רוצים לעזוב מקום שטוב לנו בו ולייבל שבו אנחנו הלהקה העיקרית והחשובה ביותר בשביל לייבל גדול יותר מבחינת נפח אבל מהר מאד נמצא את עצמנו שם מספר 19 מתוך 35 להקות, לא מתאים לנו, אנחנו מהיום הראשון עושים דברים בשביל שלנו ולפי החזון שלנו והבנאדם הזה נותן את הנשמה בשבילנו, ואנחנו נישאר איתו כי הנאמנות הזו היא כמובן דו כיוונית ואנחנו מאד מכבדים את זה.
שנתיים לאחר מכן ב 2014 יצא אלבומכם השני Aokigahara שהיה יותר מצליח מקודמו
האלבום Aokigahara היה בהחלט התפתחות עבורינו, גם בכתיבה נכנסו השפעות יותר מעולם ה Death/Doom וקצת פחות בלאק מטאל למרות שעדיין יש השפעה חזקה של זה, הרשנו לעצמנו לקחת עוד צעד גם מבחינת הכתיבה וגם מבחינת ההפקה, זו גם היתה הנקודה בה השירים הפכו לממש אבל ממש כואבים ואישיים, הטקסטים הושחזו עוד יותר ומכוונים עוד יותר ממוקד, אני קשור לאלבום הזה, הוא היה עוד צעד שלנו והוא מלא בנשמה בעיני, אני מאד נהנה ממנו גם היום, אלבום מרגש מאד בעיני, נקודה חשובה ביצירה שלנו ללא ספק.
אבל אתה מסכים איתי שהפריצה הגדולה הגיעה ב 2016 עם האלבום השלישי III Trauma
ב III Trauma "הכל קרה" אם אתה מבין למה אני מתכוון, זה האלבום בו הכל תפס גובה, אלבום שהעלה אותנו במכה אחת כמה שלבים קדימה מלהקת שוליים עם קהל קטן ונחמד ללהקה שמדברים עליה בתור "הדבר הבא" ועוד כל מיני מחמאות מהתקשורת בעולם שמאד מביכות אותנו, אני זוכר כן ש"לקחנו נשימה" לפני האלבום הזה ואמרנו שעכשיו ניתן את האלבום שיהיה נקודת מפנה בקריירה שלנו, לתת הכל, אבל ממש, מבחינת היצירה כמובן, את ההיבט המסחרי השארנו לחברת התקליטים, החומר נכנס בקפידה על כל פרט ופרט, כל מילימטר בעטיפה היה מלא מחשבה מאחוריו, המילים המשיכו את המסע האישי והנפשי שלנו, גם מבחינת סאונד היה לנו תקציב גדול יותר לעבוד איתו מה שהביא כמובן לסאונד טוב יותר אבל מה שקרה באלבום הזה זה הרבה מעבר לסאונד או לתקציב ההקלטה, הוא הכיל שירים כמו Calling The Rain ו Funeral Dreams או Dry The River ובעצם אני שוגה כאשר אני מזכיר שירים ספציפים ממנו כי אני תמיד רואה אותו כיחידה אחת ומקשיב לו במכה אחת ואני יודע מחלק גדול מאד מהמעריצים שלנו שגם הם מקשיבים לאלבום הזה כיחידה אחת שלמה, סוג של שלם שגדול מסכום חלקיו, כיצירה אחת, זה בלי ספק אלבום מיפנה בקריירה שלנו, השירים ממנו מבוצעים בכל ההופעות שלנו ויש מקומות בעולם שהוא האלבום הכי מצליח שלנו כמו אצלכם בישראל… כך הבנתי לפחות, אז כן, זה בלי ספק אלבום שלקח אותנו למקומות חדשים ולקהלים רחבים יותר.
נכנסתם לסוג של חור בז'אנר ה Post Metal כשלהקות כמו Agalloch חדלו מפעילות ולהקות גדולות כמו Opeth או Katatonia קצת איבדו קשר עם הקהל שחיפש את החומר היותר כבד שלהן
אפשר להסתכל על זה ככה, אלו להקות שאני אוהב ומכבד אבל לא היתה כאן מחשבה של "בואו נכנס לוואקום שיש כרגע בשוק" אלא זה תהליך ומצב שנוצרו למעשה מהקהל עצמו, אני לא רואה כאן השפעה עלינו במובן הזה, אבל אני מבין למה אתה מתכוון וזה גם הגיוני, אנחנו יוצרים מתוך מקום של מצוקה, במקום ללכת לטיפול, המוזיקה היא התראפיה שלנו, היא המשענת היא החבר הטוב היא הגורם המנחם והמטעין באנרגיות ובכוח לחיים, זו בעצם נקודת המוצא שלנו כיוצרים.
האלבום הרביעי Arson שיצא בשנה שעברה כבר הביא אתכם לפסטיבלים בכל אירופה, לסיבוב הופעות עם Draconian השבדים ולחשיפה קצת יותר רצינית
מבחינת מכירות אין ספק ש Arson הוא האלבום הכי מצליח שלנו עד כה, איתו גם הגענו כמו שאתה ציינת לפסטיבלים גדולים באירופה והתחלנו להופיע בצורה מסיבית, להפתעתי התחלנו ליצור עניין אצל סוג חדש של קהל עם האלבום הזה ומעריצים של להקות כמו Gojira התחילו להתחבר לחומר שלנו ולהגיע להופעות, לא עשינו שינוי סגנון מוזיקלי ויש לנו את הקו שלנו אז אני שמח שהם גילו אותנו, קוראים לזה בתקשורת "פוסט מטאל" כי נוח להסביר לקהל, אבל אני לא יודע מה זה פוסט מטאל, זו הגדרה שנוצרה לאחר שהלהקות המזוהות עם הסגנון הוציאו אלבומים, אני לא חושב ש Agalloch קראו לעצמם פוסט מטאל, הם הושפעו מכל מיני להקות ולקחו את מכלול ההשפעות ורקחו ממנו משהו שלהם שמזוהה איתם וכך גם אנחנו, זה מטאל עוצמתי, אווירתי, כואב, יש בו נגיעה פרוגרסיבית, נגיעות של Death/Doom/Black מטאל אבל אני לא מוכן לשים את האצבע או להכניס את עצמי לתוך רובריקות, אני עושה אמנות, אני מוזיקאי שמנגן על כמה כלי נגינה וזו האמנות שלי שמשקפת את הרגשות שלי, תקראו לזה פוסט מטאל, בלאק מטאל, דום מטאל, אוונגרד מטאל לי זה לא משנה כל עוד מדברים על היצירה עצמה ואני שמח שעם Arson הגענו למקומות האלו ונגענו בקשת רחבה של אנשים.
יש איזו תחושה אמיתית שמשהו מעיק מאד על הסולן שלכם Michael "JJ" V. Wahntraum, הטקסטים שהוא כותב נשמעים אותנטים, ודכאוניים להפליא. זה אמיתי או שזה חלק מהתדמית?
אמיתי לחלוטין, הכל אוטוביוגרפי על החיים האישיים שלו, אין שם מילה אחת שהיא זיוף או הגזמה, הוא בנאדם מאד מורכב שעובר תקופות לא פשוטות בחיים, אתה חייב להבין שאצלנו באוסטריה לא נהוג לדבר על רגשות כאלו בטח שלא בפומבי בצורה כזו אז מה שנראה לך כישראלי כחושפני מאד וגלוי עד הבשר נראה לי כאוסטרי הרבה יותר חשוף ולמעשה עירום מול כל העולם, כך זה מרגיש, כאילו כל העולם מחטט לך בפצעי הנפש ובמקומות הכי אינטימיים וכואבים בלב, אבל מצד שני זה המקום שממנו יוצאת אמנות, זה המקום שממנו יוצאת האמירה הכי מזוקקת והכי כנה מבחינה יצירתית, אין תחליף לזה כי הכל כך כך חשוף, בוער ואותנטי.
והמוזיקה עצמה?
אני כותב את כל המוזיקה שלנו בהסתמך על הטקסטים שלו, לפי המקומות שזה מריץ אותי אליהם, לפעמים המוזיקה באה קודם היות ואני כבר מכיר את הבנאדם לחלוטין ולפעמים הטקסט אבל זו מיקשה אחת שחייבת לעבוד יחד.
כל הקטע הויזואלי מאד חזק אצלכם, יש קו מאד ברור
כן, אנחנו מקפידים ליצור התאמה בין מה שתקרא בטקסטים, מה שתשמע ברמקולים או באוזניות ומה שתראה בעיניים כשתסתכל על עטיפות האלבומים או עיצובי החולצות, הכל יחד זה שלם שיוצר משהו גדול יותר מכל חלק בנפרד.
אתם מגיעים אלינו בפעם הראשונה בנובמבר, מה שמעת על ישראל?
הופענו לפני כמה חודשים עם Draconian והם סיפרו לי שהופיעו אצלכם 3 פעמים ושבכל הפעמים היה ממש מעולה אז ברור שזה יוצר ציפיה, אני יודע שבשנה האחרונה האלבומים שלנו מופצים בישראל וניתן להשיג אותם אצלכם שזה נהדר, מאד מצפים להופעה הזו זו בהחלט לא הופעה רגילה מבחינתנו.
כאדם שמנגן על לא מעט כלי נגינה ולמעשה אחראי על כל המוזיקה של הלהקה הייתי שמח לשמוע ממך על הדברים שהשפיעו עליך מוזיקלית, על המקומות מהם אתה מגיע
ההשפעה הראשונה עלי כנער וזו שגרמה לי לקחת כלי נגינה לידיים ולהתחיל ליצור מוזיקה ולנגן היא Iron Maiden, זו הלהקה הכי חשובה להתפתחות שלי כמוזיקאי, אחר כך הגיעו האלבומים הראשונים של In Flames שמאד אהבתי ואז נכנסתי לבלאק מטאל אלו בעצם שלושת הנקודות המשמעותיות ביותר כשאני מסתכל על כל השנים האלו לאחור.