מרואיין: איתן גפני, במאי סרט הזומבים הישראלי "בשר תותחים"

בשבוע הבא נופל דבר בעולם הקולנוע הישראלי, אל בתי הקולנוע יוצא סרט זומבים ישראלי, מדממם ואלים – "בשר תותחים", שביים והפיק כתב אתר מטאליסט לשעבר איתן גפני.

בסרט, שעוסק ביחידת צה"ל מובחרת שיוצאת למבצע סודי בלבנון ונתקלת במשהו שהוא יותר גרוע מהחיזבאללה, וכאן נפתחת הדלת לערימה של אלימות, הומור, מסרים חתרניים, ושאר רעיונות ואימג'ים שישאירו את הצופה הישראלי המום.

עם פסקול מטאלי, שנוצר במיוחד לסרט ע"י ארז יוחנן מ Amaseffer ובו מנגנים ושרים כמה מגדולי אמני המטאל הישראלים לצד כמה אמני מטאל בין לאומיים מובילים, נראה שהחיבור מכאן למגזין מטאליסט הוא מושלם.

יותם דפיילר ישב לדבר עם איתן גפני, והנה התוצאה המדממת:

בוקר טוב איתן, לך תזדיין אתה והסרט זומבים שלך שהוא צובר כל כך הרבה פרסים ומחמאות, טוב ? יש פה אנשים שמשקיעים עשור וחצי מהחיים שלהם כדי ליצור אלבומים ואתה בא עם סרט זומבים מלא קריצות עין וגורף קופה שלמה של שבחים. אז קודם כל, לך תזדיין. מה שלומך?

אהלן חבר. אז ראשית – לך תמצוץ. ועכשיו שהורדנו את זה מהסדר היום, אפשר להתקדם הלאה. בימים אלו, שלומי די מרוט עיניים. הפקת סרט באורך מלא היא לא הדבר הקל ביותר בעולם, על אחת כמה וכמה כשאתה עושה זאת בצורה עצמאית.

כשסטודנטים לקולנוע מסיימים ללמוד, הם בטוחים שלימדו אותם את האמת המוחלטת – הפקת סרט מתחלקת לפרה פרודקשן, פרודקשן ופוסט פורדקשן, בדומה להפקת אלבום. אבל כל מי שהפיק סרט או אלבום עצמאי יודע שזה ממש לא נגמר כאן. שיווק זו אמנות ועבודה בפני עצמה, הפצה זה עולם ומלואו שכדאי להכיר או לפחות לנסות להבין, וזה עוד הרבה לפני שבכלל הגענו לפורמטים השונים, חוקים, טריילרים, טיזרים, השלמות תקציב ומה לא.

כשכל זה קורה ואתה גם לא מתפרנס מזה, אז המצב נהיה קשה פי כמה. אז לרגע לא תחשוב שאני מתלונן, אבל תסתכל על זה ככה – לפני שנה וחצי הוקלטו חלק מהשירים לפס הקול, ופס הקול עדיין לא מוכן רשמית ליציאה, וזה בגלל מגוון סיבות שכמובן לא מעניינות אף אחד, כי בסוף מה שחשוב זו התוצאה הסופית, וזה הרי מה שלשמו התכנסנו כאן – הסרט ופס הקול. הם צריכים לעמוד בסטנדרט מסוים, וכל האלמנטים מסביב צריכים לתמוך במוצר שלנו בצורה הטובה ביותר. אז כשאתה מפיק עצמאי (במקרה של בשר תותחים, אנחנו שלושה שותפים), העבודה מתחלקת בין כולם, אין חברת הפקה גדולה שעומדת מאחוריך או מערכת משומנת, ולכל אחד יש תחומי אחריות משלו. מה לעשות שכיוון שאני הבמאי, התסריטאי וזה שמכיר את התוכן בצורה העמוקה ביותר, המון משקל נופל על כתפיי השמנמנות ופדחתי המתקרחת…

בכל מקרה, ב 13.3 הסרט יוצא בישראל, לבתי הקולנוע ברחבי הארץ. עוד מעט ישוחרר קליפ לשיר מתוך פס הקול, ויחסי הציבור בעיצומם. זה מתיש, אבל זה תענוג.

אני יודע שכשהיית כתב במגזין מטאליסט, אהבת לסקור אלבומים של להקות Progressive Metal, ולא מעט להקות עליהן גדלת כמו Megadeth. איך קרה שדווקא עם להקות Death Metal לא הרבת להתעסק ? הרי זה הז'אנר שנתפר סביב סרטי הזומבים באשר הם!

האמת הקשה היא שאף פעם לא התחברתי ללהקות דת' בעיקר בגלל הסולנים. קשה לי מאד עם גראולים, ובמקרה של לא מעט קלאסיקות מהסגנון, היה קשה לי גם עם הסאונד. כשהחלו לבצבץ כל מיני הכלאות מעניינות (פרוג ד'ת או דת' מלודי) מצאתי את עצמי מאזין ללא מעט הרכבים מהסגנון, אבל גם בתקופות.

בכלל, מוזיקה, שהיא אהבתי הראשונה (עוד לפני הקולנוע), באה אליי בתקופות – רק עכשיו הייתי ב"שבוע מיידן", בו טחנתי מחדש את כל הדיסקוגרפיה שלהם, וזכור לי היטב שבוע Prey for Nothing, לפני כמה חודשים. ואני לא סתם אומר, אשתי סבלה מאד מהשבוע הזה…

אם לחזור לנושא המרכזי בשאלה, אני פשוט מתחבר פחות לדת', על סוגיו השונים, אבל כמובן שיש יוצאי דופן. בסופו של יום, אני די שמרן, ותמיד אעדיף את הקרקע המוכרת עליה גדלתי, וזה GNR, מגאדת', פנתרה, Dream Theater (עד האלבום האחרון עם פורטנוי, שהוא אלבום די חלש) מיידן ועוד כל מיני דינוזאורים.

חוצמזה, בוא אנחית עליך סקופון – זומבים זה בכלל לא הז'אנר האהוב עלי ביותר. הוא בטופ 5, ובחרתי להתחיל ממנו כי זה היה הכי נכון לשעתו, אבל אני לא מנסה למתג את עצמי כ"במאי סרטי זומבים".

אני חייב לציין שהבחור שיופתע שבמאי של סרט זומבים הוא גם חובב מטאל גדול קצת מעופף, אז בוא נצא מנקודת הנחה שהראיון הזה מתקיים כי אתה מטאליסט, וגם על הדרך במאי סרט אימה פורץ דרך. למה לדעתך הסרט שלך פורץ דרך ? אילו דברים הזומבים של "בשר תותחים" עושים שהזומבים בכל שאר העולם מתמהמהים בעשייתם?

לא הייתי מפליג בשבחי וטוען "בשר תותחים" הוא סרט פורץ דרך, אם מסתכלים על הז'אנר מנקודת מבט עולמית. הוא בהחלט פורץ דרך בישראל, שכן מדובר בסרט הזומבים הישראלי הראשון באורך מלא, אבל בעולם, כידוע, יש לא מעט סרטים בז'אנר. עם זאת, החידוש העיקרי ש"בשר תותחים" מציע הוא, קודם כל, זומבים במזרח התיכון. מכאן, די מתבקש שהסרט יעסוק, אפילו ברמה בסיסית, בנושאים כמו דת, זהות וכיו"ב.

מעבר לכך, החידוש העיקרי הוא שמאד עניין אותי לספר סיפור בו הזומבים "טריים", כלומר, בני כמה ימים. ב"בשר תותחים" העלילה מתמקדת בימים הראשונים של המגפה, ולכן רוב הזומבים שלנו "טריים", וכהחלטה מודעת, אפשר עדיין לזהות בהם שרידי אנושיות שעוד לא הספיקו להרקב (הן פיזית והן… הממ… מנטאלית…?). מדובר בהחלטה שהגיעה אחרי לא מעט זמן של מחשבה, ולכן, גם היה לי חשוב שהזומבים שלנו יהיו זומבים מהירים, מודרניים יותר, אבל לא יותר מדי.

כבר ראיתי סרטי זומבים מגוחכים, בהם הזומבים עושים פארקור, והם גרסא רקובה של לוליינים – זה קצת דבילי. אבל מאד רציתי להכניס אלמנטים מתוך "28 יום אחרי" או "שחר המתים" (הרימייק), שהציגו זומבים פראיים יותר, אכזריים יותר. חוץ מזה, אנחנו מערבים כאן שני ז'אנרים – אקשן וזומבים, לכן היה חשוב שהזומבים שלנו ירוצו, כי מדובר בסרט אקשן, אחרי הכל.

יחסית למדינה סופר-אלימה וסופר-לחוצה, זה כמעט ומגוחך שאף אחד לא בא ועשה את הסרט הזה לפניך. אני לא ראיתי את הסרט עדיין (מחכה להקרנת בכורה ציבורית), אבל חיילי צה"ל ולוחמי חיזבאללה מוצאים את עצמם לא רק אחד נגד השני אלא גם נגד עדת זומבים רעבים… זה מתבקש כמו להמציא את הלחם הפרוס. אבל מצד שני, הקלישאה של "חיילי צבא א' וחיילי צבא ב' יצטרכו לשכוח את מה שהם למדו על מלחמה ושנאה אם הם רוצים לשרוד את משבר סוף-העולם המדובר!" מוצתה בקולנוע בנושאים אחרים. האם אתה מאמין ש"בשר תותחים" לוקח את קלישאות ה"זומבים בכל מקום", "אויבים שמוכרחים לשתף פעולה" ו"המתיחות הביטחונית כסרט אימה" למקומות חדשים ?

קודם כל, בוא נבהיר נקודה חשובה – אתה הוזמנת לכמה הקרנות מוקדמות, ואף פעם לא הגעת. אז שאף אחד לא יגיד שאתה ממתין להקרנה ציבורית כי ההפקה לא רצתה שתבוא…זה המקום לספר שהרעיון לסרט שוכב אצלי בראש מגיל 11. תמיד רציתי לעמת את חיילי צה"ל מול זומבים בסרט אקשן ישראלי. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי שותה קפה בבוקר, בדירה הצנועה בה חייתי עם חברתי דאז (כיום, אשתי), וסיפרתי לה על חלום שהיה לי בלילה – חלמתי על סצנות מהסרט. סיפרתי לה את בסיס הרעיון וביקשתי ממנה שתוריד אותי מהעניין, כדי שלא נמצא את עצמנו בהרפתקה שתיקח שנים לעשייה. לשמחתי, היא די התלהבה מהרעיון, והתחלתי לכתוב את הסרט.

בהחלטה מודעת וברורה, החלטתי להשתמש בלא מעט קלישאות של הז'אנרים (אקשן, מלחמה, זומבים ואימה) על מנת לבדוק מה מהן רלוונטי עדיין, ואיזה מהן ניתן לשבור. כך שלא מעט רגעים ב"בשר תותחים" מתחילים כקלישאה קולנועית מוכרת, שבהמשך נשבור אותה. לשבור קלישאה, אגב, אפשר גם בצורה הכי עדינה, ואחד הרגעים האהובים עלי בסרט הוא שבירת קלישאה של קולנוע פוליטי, באמצעות מוחטות, לא פחות.

כאמור, החידוש העיקרי של "בשר תותחים" הוא הכנסת זומבים למציאות המזרח תיכונית, גם אם בצורת פנטזיית אקשן ששואבת המון השראה מסרטי ז'אנר אמריקאיים. נקודת המוצא הזו מביאה איתה המון אפשרויות לסצנות שאולי מרגישות מוכרות אבל הן בעצם די מקוריות, כי הן בעברית, וכי הן מביאות עימן מטען של קולנוע ישראלי. דמות ה"צבר הלוחם" של הקולנוע ההירואי הישראלי משנות החמישים והשישים (שבעצמה שאבה השראה גדולה מקולנוע אמריקאי) היא דמות שעניין אותי להציב במרכז הסרט, אבל עם עדכון מודרני, ורבדים נוספים, שאולי ירגישו לחלק מהצופים כמו קלישאה אמריקאית, ואולי דווקא ירגישו כמו פארודיה. או סאטירה. או פוסט מודרניזם.

אני בכוונה מגזים וזורק המון מושגים לאוויר, כיוון שהמטרה הראשית של "בשר תותחים" היא קודם כל לבדר את הקהל שלו. זה מה שאני אוהב בתור צופה קולנוע אדוק – להיות מבודר, להתרגש, לאכול פופקורן. אחרי שהסרט נגמר, אני מתחיל לחפור בו ולדון בו. אז קודם כל – רצינו שהקהל יהנה ויקבל סרט פאן. מי שרוצה לחפור בו, ואף להתעצבן ממנו ברמה הפוליטית (היו לא מעט כאלו) – מוזמן בשמחה. באיזשהו מקום, רצינו לעצבן כמה שיותר אנשים עם הסרט הזה, כמעט כל ימני שראה את הסרט טען שמדובר בתעמולה שמאלנית וכל שמאלני שראה את הסרט טען שמדובר בתעמולה ימנית. אבל יש לט מעט אנשים שהלכו עוד צעד מעבר לעצבים ונזכרו שקודם כל מדובר בפאן פשוט וטוב.

הבנתי שהסרט בסדר, אבל הוא היה שום-דבר מאופס אם לא היה לו פסקול מטאלי. בתור מי שקצת מודע למה שקורה שם בפסקול ההוא, ספר לקוראי המגזין שלנו מה שהם מוכרחים לדעת, כדי שהאירוניה שאומני מטאל ישראלים מקליטים שירים לסרט זומבים ישראל, לא תחמוק מהם !

זה עוד חלום שהיה לי. היה לי ברור שמתישהו בחיי כבמאי, ארצה ליצור מוצר נלווה שגם יעמוד בפני עצמו. קומיקס, משחק מחשב, פס קול, כל אלו מוצרים נלווים מאד פופולאריים, ותמיד מעשירים את החוויה. במקרה של "בשר תותחים", זה באמת הרגיש מתבקש, שהרי היה ברור שפס הקול יהיה מורכב ממטאל. הרצתי את הפנטזיה אצל אלון מיאסניקוב (חתול המין והמטאל שמנהל את האתר הזה), וקיבלתי ממנו המלצות על כמה מפיקים ישראליים שיוכלו להתמודד עם הפנטזיה, וכך הגענו לארז יוחנן, מייסד Amaseffer, וגאון מוזיקלי. ארז לא נבהל מהאתגר – להרכיב אלבום מקורי שילווה את הסרט, אבל גם יוכל לעמוד בפני עצמו כאלבום מטאל לכל דבר. האתגר הנוסף היה הליינאפ – היה לי חשוב, כאג'נדה אישית, שהשירים יבוצעו ע"י מיטב המטאליסטים בארץ. זה לקח קצת זמן, אבל הרכבנו ליינאפ באמת חולני, שכולל נציגים מכמעט כל להקת מטאל חשובה בארץ (וסליחה מראש ללהקות שאני לא מכיר, או לא הכרתי בזמנו) – החל מאורפנד לנד והלהקה שלך, ועד שרדהד.

בסוף, פס הקול שלנו מורכב מכ 30 אמנים מבצעים, שמנגנים ושרים שירי שארז הלחין, עיבד והפיק באולפן המטורף שלו (Cast Iron), ואני כתבתי את הטקסטים. אגב, הטקסטים בשירים קשורים בצורה ישירה לסרט ולדמויות. לדוגמא, שלושה שירים נכתבו מנקודת המבט של שלוש דמויות בסרט, ומי שישמע את האלבום אחרי שראה את הסרט, יוכל גם להבין מדוע בעצם הוא שמע שיר מסוים בסצנה מסוימת.

סתם דוגמא – אחד השירים באלבום מבוצע ע"י יוסי סאסי, ארז יוחנן, אלכס זבולון, קובי פרחי וזאהר זוגאטי מ Myrath בהופעת אורח מרגשת. בשיר אחר יש כארבעה סולנים, כולל מירי מילמן ועדי כהן, וסולו גיטרה של רון "במבלפוט" ת'אל. וזה עוד לפני שדיברנו על שני הקאברים לקלאסיקות ישראליות שיש באלבום, אבל בוא נשמור קצת הפתעות לסרט ולפס הקול. אם לסכם – יש לנו חתיכת אלבום מטורף ביד.

אנחנו מקווים שהאלבום יהיה זמין לרכישה והורדה חוקית באיזור אפריל, ובעתיד אנחנו שואפים למכור מהדורה מיוחדת ומוגבלת מאד של הסרט + פס הקול במחיר די מצחיק. זה משהו שאני, בתור חובב מטאל וקולנוע, הייתי רוצה שהיה לי בבית.

וזה המקום לציין לטובה את כל המשתתפים באלבום, אמנים מופלאים אחד אחד, שהתגייסו למשימה בצורה מעוררת השראה, ועשו עבודה מדהימה .

אני אשאל אותך שאלה מטאלית קצת מתחכמת. יש כל כך הרבה מוות וזוועה ושפיכות דמים בשירי מטאל, אם זה בטקסט או בעטיפה או פשוט באווירה. יש משהו שאתה חושב שלקחת באופן ספציפי ונקודתי, מאיזה שיר מטאל שכולנו מכירים – או שרק אתה מכיר – ואמרת לעצמך "אני רוצה לראות את זה הופך לסצינה בסרט שלי !" ?

זו שאלה כל כך מתחכמת שאין לי באמת מושג כיצד לענות עליה.

אבל אם אתאמץ ממש, אני חושב שיש דמות בסרט שהניהליזם שלה, והגישה שלה בחיים מאד מזכירה את זו של דייב מסטיין בעת כתיבת Rust in Peace, שהוא בעיני אלבום המטאל הטוב ביותר של כל הזמנים, ובמידה מסוימת את הניהליזם של GNR בימיה המוקדמים.

חלק מהטון של הסרט אולי מושפע בצורה כזו או אחרת מ Disposable Heroes של מטאליקה, שהוא באמת פנינה נשכחת. משהו בנוכחות והאופי של ליין סטיילי המנוח בהחלט מצא את דרכו לסרט (וגם לאחד השירים, אגב). לכל מי שיראה את הסרט ויחליט, בהקשר של השאלה הזו, שהלאומנות הספק פארודית של Manowar או ה GORE החולני של Carcass וחברותיה היו השפעה, צר לי לאכזב אתכם… אחד הבמאים האהובים עלי הוא ג'ון קרפנטר, שהוא גם מוזיקאי וחובב רוק בפני עצמו. באחד הראף קאטים הראשונים של הסרט, שמנו מוזיקת רפרנס כדי לערוך בצורה יעילה יותר, והשתמשנו בכמה קטעים מתוך הסרטים שלו. זה התאים כמו כפפה ליד, מה שאומר שההשפעה שלו, הן כבמאי והן כמוזיקאי, היא חלק בלתי נפרד מ"בשר תותחים".

זו ממש, אבל ממש, לא הפעם הראשונה שאתה מתעסק לך עם זומבים בקולנוע. לשאול אותך "למה זומבים" זה יהיה מטופש. אני יכול לנחש את התשובה, הנה, תיתן לי לנסות : "כי זה מה שאני אוהב." איך אני איתך ? אחלה. אז אני אשאל אותך שאלה אחרת. אילו סרטים השפיעו עליך בז'אנר סרטי הזומבים, והאם אתה חושב שיש מחוות קטנות לסרטים הללו, אם זה דרך הצילום, האיפור והעיצוב של הסצינה והמשתתפים בה, סגנון הזומבים (איטיים וחסרי בינה לעומת טורפים חייתיים) וכיוצא בכך – בסרט "בשר תותחים" ?

אגב, אני גם אוהב לענות "למה לא?" על השאלה הזו. או "למה דרמה?" בשביל לצאת ילד מניאק. אבל בוא נהיה רציניים – יש ה-מ-ו-ן מחוות כאלו בסרט, אבל אין סיכוי שאתחיל לפרש אותן מראש. זה חלק מהכיף בסרטים, למצוא לבד את פרטי הטריוויה הקטנים הללו. אני כן יכול לתת שלוש דוגמאות בודדות:
אחת ההשפעות הברורות של הסרט (מכרנו אותו ככה, למען השם) היא "הטורף". ועם זאת, יש ביט קטן בסרט שבכלל לא זכרתי מ"הטורף", עד שלא כתבתי ביקורת לבלוג שלי (רוזבאד) ושמתי בו קישור לטריילר המקורי של הסרט, מ 1987. פתאום זה היכה בי – שאת הביט הקטנטן הזה "גנבתי" מהקלאסיקה הנ"ל.

דוגמא נוספת היא ההתעקשות הילדותית שלי להופיע בכל סרט שאני עושה, ולכן, אני מופיע גם ב"בשר תותחים" (אגב, אני גם מדובב חלק מהזומבים, ואפילו את אחד השחקנים לשניה!).דוגמא אחרונה, ואני מוכן לשלם מזומן למי שימצא את זה בסרט – יש סצנה בסצנה בה השתלנו תמונה של ג'ורג' רומרו…

יש לך איזו שהיא מטרה אחרת עכשיו, אחרי שמה הרגיש כמו הפרויקטים של החיים שלך, פחות או יותר קוטף את פירות עמלך וכולי וכולי ? אני מניח שיש לך עוד הרבה מסעי יח"צ לעבור על מנת לדחוף את "בשר תותחים" אל עבר מרכז המדיה, אבל ברגע שזה יסתיים, מה אתה מתכנן לעשות ?

אנחנו כבר עובדים על הסרט הבא, כמובן. הוא יהיה שונה לחלוטין מ"בשר תותחים", אבל עדיין יצירה שלי לכל דבר. אני לא יכול להרחיב יותר מדי בנושא כרגע, אבל זה יהיה סרט אימה די מעניין.

בנוסף, בחודשים האחרונים עבדנו עם יוסי סאסי על תיעוד הקלטות האלבום החדש שלו, לסרט קצר שילווה את המהדורה המיוחדת של האלבום. יכול להיות שיהיה איזה אירוע פומבי עם הסרט הזה, אבל שום דבר עוד לא סגור כרגע. בעתיד הקרוב, אנחנו מקווים להמשיך את העבודה עם יוסי לטובת פרויקט דוקומנטארי גדול יותר, אבל שוב, שום דבר עוד לא סגור כרגע.אבל בעיקר עובדים על הסרט הבא, ועל הסרט שאחריו, ועל הסרט שאחריו. "בשר תותחים", עם הלידה הארוכה והלא קלה שלו, הוא רק יריית הפתיחה של "חוף לבן הפקות" – וזה המקום לציין את שותפיי לעשייה: תום גולדווסר, צלם מבריק ומפיק גאון, ויפית שלו, שחקנית מופלאה ומפיקה בחסד, שהיא גם השחקנית הראשית ב"בשר תותחים", וגם רעייתי.

אם היית צריך לביים סרט אשר פס הקול שלו יהיה אחד מאלבומי המטאל שאתה ממש אוהב, איזה אלבום היית בוחר ועל מה יהיה הסרט ?

פאק, איזו שאלה מבריקה. וואו, זה מורכב.
הייתי רוצה לביים סרט עפ"י Scenes from a Memory של Dream Theater, אבל מצד שני, קנת' בראנה כבר עשה את זה עם "רצח מן העבר", שממנו בעצם DT די גנבו את הסיפור לאלבום שלהם… אני חושב שזה כנראה יהיה Rust in Peace, וזה יהיה סיפורו של חייל אמריקאי מובחר, איזה בטחוניסט רם דרג, שמגלה שהממשל שיקר לו ושטף את מוחו להאמין במטרות הלא נכונות. אני לא יודע אם הוא יגלה חייזרים בהאנגר מס' 18, אבל הוא בטוח יהפוך בסוף לאיזה אנרכיסט בשם "פולאריס" בסוף.

אולי, אם יום אחד ארצה לעשות איזו פנטזיה גותית נוצרית, ארצה לעבד את Seventh Son של מיידן, אבל השירים של מיידן כמעט אף פעם לא קופצים לי לראש כשאני חושב על פסי קול לסרטים. אני חושב שלא הייתי מתנגד לעבד את Orwarrior של אורפנד לנד לאפוס עתיר תקציב.

אתה יודע מה, בוא נתקוף את השאלה אחרת – כשאני כותב תסריט, אני מיד חושב על מוזיקה, ולרוב מרכיב איזה פלייליסט חלומי, שאני מדמיין שאוכל להרשות לעצמי מבחינת זכויות וכיו"ב, בתור פסקול. השירים המקוריים שליוו את כתיבת "בשר תותחים" היו:

Crazy Train (Ozzy)
Hells Bells (AC/DC)
The Grip of Disease (The Mission
Die Dead Enough + New World Order (Megadeth)
Fortunes of War (Maiden)
Among the Living (Anthrax)
Conflict + Ten Thousand Fists + Meaning of Life (Disturbed)
East on Fire (Foreign Affair)
ודמיון חופשי של קלפטר.

טוב, יאללה, עוד קצת שאלות זומבים. כי זה יש מעט דברים שהם מטאליים יותר ממתים-חיים שמהלכים באיטיות. כיום שהזומבים במרכז המיינסטרים, עם סדרה כמו "המתים המהלכים" בשידורי פריים-טיים בארץ ובעולם, סרטי קולנוע שכבר כמעט עשור יורים לאוויר שוברי קופות, וסרטי קאלט מהאייטיז הופכים להיות נכס צאן ברזל – אתה לא מרגיש שבסופו של דבר, "בשר תותחים" ממש מזדנב ככה מאחור מבחינת תאריך השחרור שלו ?

בהחלט כן. התכנון המקורי היה לשחרר את "בשר תותחים" עוד ב 2013, אבל המשא ומתן עם חברת ההפצה האמריקאית שלנו לקח קצת זמן, והיו עוד כל מיני עיכובים כאלו ואחרים. את המסע העולמי שלו, "בשר תותחים" התחיל עוד בפברואר 2013, ולמעשה הוא עדיין מסתובב לו בעולם (במאי הסרט יוצג בברזיל, לדוגמא, ויש דיבורים על ניו זילנד).

בארה"ב הסרט יוצא שבוע אחרי ישראל, ה 18.3, וזה תאריך די מחושב מבחינת הפופולאריות של הז'אנר, וכיו"ב. הייתי מאד שמח אם היינו מספיקים ל Halloween של 2013, אבל יש דברים שפשוט לא תלויים בנו.

בארץ אנחנו יוצאים ממש על פורים, וזה תאריך די טוב, ובאופן כללי – זומבים נמצאים כרגע בשיא שלהם. לפני חמש שנים הערפדים היו הדבר הגדול, וכעת מדובר בזומבים. אני מניח שלריצה הזו במיינסטרים יש עוד שנה שנתיים מקסימום, אז אנחנו עדיין בתקופה טובה. אין לי ספק שבעוד שנתיים גג, ז'אנר האימה יחזור למקומו הטבעי (אבל המעצבן) בשוליים. יש לתופעה הזו לא מעט הסברים חברתיים וכלכליים, אבל קצרה היריעה מלרחיב על זה כרגע. בוא רק נציין שבאופן שיטתי, ז'אנר האימה פופולארי מאד בתקופות בהן האמריקאים חיים בפחד כלשהו – שנות העשרה והעשרים (תחילת הז'אנר) מול פחד מגלי הגירה ומשבר כלכלי.

שנות החמישים והשישים מול פחד ממלחמה גרעינית, שנות השבעים מול וויטנאם ושחיתות מוסדית, שנות השמונים מול ממשל רייגן האולטרא שמרני, שנות האלפיים מול טרוריזם ובן לאדן. עכשיו אמנם בן לאדן מת, אבל יש לאמריקאים נשיא שחור, ובוא לא נשכח שחצי מהאמריקאים לא כל כך מרוצים מהנשיא שלהם…. אגב, בשנות התשעים, הימים השחונים ביותר לז'אנר, האמריקאים היו מבסוטים מהחיים – נשיא טוב, כלכלה טובה, אין דאגות… כשאין ממה לפחד, הז'אנר הזה פשוט לא משגשג.

הבעיה העיקרית בסרטים דלי תקציב זה לגרום לסצינה שכוללת אוכלוסיה רבה להראות אמינה, וכשמדובר בעדר של זומבים נוהמים, זה קרוב לבלתי אפשרי. איך גייסתם כל כך הרבה זומבים?

קודם כל, לא מעט מקוראי מטאליסט התגייסו למשימה, והגיעו לצילומים בשביל להמרח בדם ולנהום כמה שעות טובות. בגדול, גייסנו המון חברים שקצת שונאים אותנו היום, פנינו להמון קבוצות נוער, המון קבוצות ריקוד ותנועה, וכל מיני מלהקים למיניהם.

זה בהחלט אתגר, ליצור סצנות המוניות בתקציב כל כך נמוך (ושלנו היה בהחלט נמוך), אבל כמו כל אתגר הפקתי בסרט, השקענו המון זמן ומחשבה כיצד לפתור את הבעיות הללו באמצעות עיצוב סאונד, זוויות צילום, אפקטים ועריכה נכונה, וכמובן – בחירת הניצבים הנכונים. ברוב הזמן הצלחנו לעמוד באתגר. החלק הכי מבאס, אגב, היה לחתוך סצנות עם ניצבים שהשקיעו מזמנם ועשו עבודה מדהימה – בגלל אורך הסרט, קצב ושיקולים כאלו ואחרים. יש כמה כאלה, וזה מאד מבאס להזכר בסצנות הללו, שנותרו "על רצפת חדר העריכה". תודה על זה יותם.

אבל זה המקום להודות לכל ניצב שהגיע לצילומים, גם למקוריים וגם להשלמות (סצנת קרב עם 300 ניצבים בראש הנקרה…). אתם מלכים ואנחנו מורידים בפניכם את הכובע.

איך הקולגות שלך בתחום הקולנוע מתייחסים לסרט זומבים ישראלי, ממה שחווית באופן אישי ? האם קיבלת פידבקים מאנשי מקצוע מפורסמים מהצד ההוא של המתרס?

זו שאלה שמצריכה ממני להיות פוליטיקאי. שמע, זה מסע קשה ומפרך, וכולנו יודעים, בתור חובבי מטאל, שיש דברים שהמיינסטרים מתקשה לקבל. בנוסף, בני אדם תמיד חוששים ממה שהם לא מכירים, ומה לעשות שרוב המעורבים בתעשיית הקולנוע בארץ לא כל כך מבינים מה אנחנו עושים. יש יחידי סגולה שרואים את גודל ההישג – סרט עצמאי קטן שעשה סיבוב די מרשים בחו"ל (כולל כמה מהפסטיבלים החשובים ביותר בז'אנר) ונמכר להפצה עולמית, אבל מה לעשות שהרגלים ישנים מתים לאט, והקולנוע הישראלי אינו מורגל עדיין לסרטי ז'אנר.

"בשר תותחים" הוא גם סרט הגמר שלי ושל תום באוניברסיטת תל אביב, ודווקא הבוסים בחוג לקולנוע פרגנו לנו המון, אחרי שהם ראו את הסרט לראשונה. זה היה די מחמם לב. מצד שני, האקדמיה לקולנוע בישראל החליטה שהאיפור ב"בשר תותחים" כנראה לא ראוי מספיק בשביל להכלל אפילו ברשימת המועמדים בפרסי אופיר, שזה די מצחיק ועצוב בו זמנית – בחו"ל, כמה מהאתרים המובילים בעולם ציינו לטובה את האיפור בסרט, אבל בארץ לא נכנסנו אפילו לחמישייה הסופית (אגב, פרט ל"מי מפחד מהזאב הרע" לא היה סרט עם ספיישל אפקטס בקטגוריה הנ"ל). זה מאד מרגיז וקצת מפתה להיות מריר, אבל אנחנו תמיד מזכירים לעצמנו שאנחנו בעיצומו של תהליך, ויש שינוי באוויר. פשוט לוקח לדברים זמן להשתנות, וכפי שציינתי, אולד האביטס דיי הארד.

מצד שני, זה קוריוז. אתה חשבת שתראה אייטם על סרט זומבים ישראלי ב"גיא פינס"?
אני לא. והנה, עובדה…

למה לדעתך ז'אנרים שוליים כמו מדע בדיוני, פנטזיה ואימה כל כך… נעלמים מהעין בקולנוע הישראלי, בעוד שבמדינות דלות תקציב פריפריאליות אחרות הסוגה דווקא כן פורחת?

כאמור, אולד האביטס דיי הארד.

ובהרחבה – זה לא עניין של תקציבים כמו שזה עניין של חינוך.
ועוד קצת – תעשיית הקולנוע שלנו צעירה מאד, וכשניצני העשייה האמיתיים החלו לבצבץ, מקור ההשראה העיקרי היה סרטי ארט האוס אירופאיים. הדור הנוכחי של יוצרי הקולנוע בארץ כבר גדל על קולנוע אחר, הוליוודי יותר, מיינסטרימי יותר מחד וז'אנריסטי יותר מאידך. השינוי קורה, המהפכה בדלת.
או בקיצור – אולד האביטס דיי הארד.

זה לא פייר לשאול – אבל אף יוצר לא באמת מרוצה ב-100% מהיצירה שלו, אז במסגרת התקציב שעמד ברשותכם בזמן הפקת או עריכת הסרט, מה היית משנה בדיעבד ?

זה באמת לא פייר לשאול… אני בטוח שכל מי שיראה את הסרט יוכל להבין לבד מה היינו רוצים לשפר – כיוון שכל אחד רוצה לראות את הגרסא המושלמת ביותר של הסרט, ולא משנה איזה סרט הוא רואה. זה הכל, בסופו של דבר, עניין של זמן וכסף – כמה יש לך מכל אחד מהם. מה שחשוב בסוף זה להיות שלם עם עצמך, ולדעת שעשית את הכי טוב שאתה יכול, במסגרת מה שהיה לך, ולקלוע לכמה שיותר מטרות ראשוניות שהיו לך מהמוצר. אנחנו, לשמחתינו, פגענו בול בכמעט כל המטרות שלו, וגם אם היינו צריכים לסטות קצת מהכוונה המקורית במטרה מסוימת, עדיין עשינו את מירב המאמצים כדי שנגיע כמה שיותר קרוב לחזון המקורי.

בסוף, אני מזכיר שוב – הכי חשוב לנו זה שאנשים יהנו מהסרט, ויעבירו שעה וחצי של פאן. על כל אחד כזה, בין אם בארץ או בחו"ל, אנחנו מרוצים.

יש דבר מה שהיית רוצה להוסיף ולומר על הנושא לקוראי מגזין מטאליסט ? תעשה שזה יהיה קשור למוזיקת מטאל ותקבל סוכרייה !

הסוכרייה הזו נגמרת? סליחה, הייתי חייב, זו ממש היתה הרמה להנחתה. חברים יקרים, מטאליסטים אהובים – בואו לראות את "בשר תותחים" בקולנוע. אתם תהנו, אתם תצחקו, אתם תבכו, אתם תגעלו, ואתם תעשו חיים משוגעים. זה סרט שנעשה ע"י חובב אימה מטאל עבור חובבי אימה ומטאל, לפני הכל. ההנאה שלכם היא התענוג שלנו. ואתה שם, שאומר לעצמו "נו, אני אוריד את הסרט" – עזוב אותך. הורדות לא חוקיות זה לחלשים, האיכות נוראית, ומסך גדול עם סראונד זה הכי כיף. שמעת אותי חבריקו?!

שוב, תודה לכם על תשומת הלב, תודה לכם שבאתם להיות זומבים, ותודה לכם על האהבה לז'אנר ולמוזיקה.

ותודה לך יותם, על עוד כמה רגעים מופלאים שסיפקת לי – בפס הקול, בראיון, בחיים.