באנו לעשות שמח

מרואיין: Dani Loble, מתופף להקת Helloween

מאז הקמתה ב 1983 הפכה להקת Helloween לאגדה, ז'אנר הפאוור מטאל – לפחות בגרסא האירופאית שלו, לא היה נשמע כמו שהוא נשמע אם לא ההרכב הזה. עם אלבומים כמו Keeper Of The Seven Keys, שמכרו כמעט מיליון עותקים, הלהקה הצליחה לשלב מטאל כבד ומהיר מצד אחד, ומלודי ו "שמח" מצד שני. לאחר ששתי דמויות מפתח עזבו – הגיטריסט Kai Hansen, שהקים לאחר מכן את Gamma Ray, עוד הרכב גרמני משמעותי, והסולן Michael Kiske, שעד השנים האחרונות התרחק ממטאל כמו מאש, הלהקה המשיכה עם חברים חלופיים להנפיק אלבומי מטאל איכותיים שהשאירו את קהל המעריצים שלה מרוצה, זאת עד האלבום האחרון. בשנה שעברה הוציאה Helloween אלבום חדש בשם Seven Sinners, והתגובות היו קוטביות במקרה הטוב. האלבום הוא ככל הנראה הכבד ביותר של הלהקה, אבל הוא גם נטש כמעט לחלוטין את המסורת של הלהקה לעשות פאוור מטאל "שמח". נשאלת השאלה – מה מהעמדות נכונה יותר? ישבנו לדון בנושא עם מתופף הלהקהDani Loble :
אהלן דני, מה אתה עושה עם עצמך בימים אלו?

האמת? בעיקר מנסה להירגע מכל הטירוף של התקופה האחרונה.. היינו ברצף כזה של הקלטות, ואז הופעות, ואז ראיונות, איזה חצי שנה אני מנסה לא לעשות כלום ולא מצליח.. ועכשיו אנחנו ייוצאים לעוד סיבובי הופעות – חודש הבא קורעים את דרום אמריקה, ששם זה תמיד מטורף ותמיד עמוס, אז בינתיים אני פשוט מנסה לישון כמה שהגוף שלי יאפשר לי..

בוא נתייחס לאלבום החדש – 7 Sinners, מה הרעיון מסביב לשם האלבום והעטיפה שלו?

זה רעיון ממש מגניב ש Andi, הסולן שלנו, חשב עליו. בעקרון מדובר על איזה כוכב מיסטי, הסמל הזה שחוזר בעטיפה, שרק באמצעותו אפשר להלחם ב 7 מכשפים שפועלים בעולם בכל רגע נתון. יש כל מיני מוטיבים ורעיונות שקשורים בבסיס הזה שאפשר למצוא בעטיפה, באתר שלנו ומקומות אחרים.

יש מי שעלול לחשוב שמדובר באלבום נוצרי, כל מושג החוטאים וכו'.

חס וחלילה, אנחנו רחוקים מלהיות להקה נוצרית, אין זה קשר לדת – אנחנו לא עובדי שטן ולא נוצרים מאמינים, זה פשוט רעיון שנראה לנו טוב והחלטנו ללכת עליו, ואני ממש מרוצה מהקונספט הזה.

יש מי שיאמר שזה האלבום הכי כבד שהוצאתם אי פעם, אין יותר מידי פזמונים שמחים כאן, או הומור, אלבום מהיר וכבד מאד יחסית לרוב מה שעשיתם.

נכון, מראש החלטנו ללכת בכיוון כבד, מהיר ומחוספס, הרבה פחות "שמח" מחומרים ישנים יותר שלנו, וככזה אני חושב שהצלחנו. עשינו אלבום פאוור הרבה פחות אופייני ממרבית החומרים האחרים בחוץ, ואני יכול רק להגיד שהתגובות בינתיים מהמעריצים שלנו הן מטורפות. היינו בטוחים שנתקל בתגובות בסגנון "זה לא דומה ל Keeper Of The Seven Keys!" ודברים בסגנון, אבל בסופו של דבר מסתבר שהאנרגיה והכבדות של האלבום קונה אותם.

מה מבחינתכם כמוזיקאים? האנרגיה והמהירות של האלבום החדש עושות את ההופעות בעיתיות יותר?

"צוחק" אין לך מושג!! זה כמו לרוץ מרתון עם רגל קשורה מאחרי הגב! ההופעות קורעות אותנו, כולם מסיימים את ההופעה חצי מתים ורק רוצים לשכב איפה שהוא, חלק מאיתנו כבר לא צעיר כמו שהוא היה פעם.. אני מרביץ כאן שעתיים וחצי של דאבל בס בלתי פוסק, והמהירות של הסנייר בשירים החדשים היא משהו שלא מוכר בלהקה, אבל האמת היא שאנחנו כל כך נהנים בהופעות האלו שזה שווה את זה, והקהל בכלל מרגיש שהוא קיבל משהו אמיתי מהלהקה.

קצת רקע עליך, אתה הצטרפת ללהקה ב 2005, איך הגעת אליה?

נכון, הצטרפתי ב 2005 בשעה שההרכב התחיל להקליט את Keeper Of The Seven Keys III, זה היה המפיק charlie Bauerfeind שהמליץ עלי, למרות שגם אשתו של Andi מכירה אותי. בעקרון נסעתי אליהם לטנריף, שם הם הקליטו את האלבום, תופפתי שלושה שירים והם ישר ביקשו ממני להצטרף. זה היה קצת סיפור באלבום הזה, כי בהתחלה היה מתופף זמני שניגן איתם – והם רצו שאקליט מחדש את כל קטעי התיפוף בזמן ממש קצר, האלבום היה מוכן חוץ מהתיפוף. במשך שבועיים קרעתי את התחת והקלטתי את הכול מחדש, אבל אני מניח שהחוויה הזו גם עזרה לשכנע אותם שכדאי להשאיר אותי כמתופף קבוע..

אתה היית מעריץ של ההרכב לפני שהצטרפת?

בטח! איזה מטאליסט גרמני וותיק הוא לא מעריץ שלהם? הייתי שומע אותם מאז שהייתי ילד, ופתאום לשבת שם איתם ולנגן זה דבר שבהתחלה היה לי ממש קשה להסתדר איתו, ההתרגשות הרגה אותי. בסופו של דבר אתה מבין שמדובר בבני אדם, ואפילו נחמדים, ואז דברים נראים קצת יותר נורמלים.

היו לא מעט דיבורים במהלך השנים שהלהקה היא די שלטון רודנות של Michael Weikath, הגיטריסט הוותיק והכותב העיקרי, גם שאר החברים תורמים למוזיקה של ההרכב?

קודם כל אני אומר שאנשים מקשקשים סתם, Helloween זה דמוקרטיה לכל דבר, וכל אחד יכול לתרום ולהשתתף בכתיבת השירים. כל אחד מהחברים כותב, ואז דרך האינטרנט שולחים אחד לשני את הסקיצות וככה בונים את השירים. נכון ש Weikath ונגן הבס שלנו Markus Groskopf הם הכותבים העיקריים, אבל זה כי הם גם שני החברים המקוריים היחידים של ההרכב. גם Andi כותב המון, וגם אני ו Sacha, הצעיר הנוסף בלהקה – תורמים לא מעט.

אמרת שהמעריצים הגיבו טוב מאד לאלבום, לא היו כאלו וותיקים יותר שכעסו על הכיוון היותר עכשווי ופחות "שמח" של החומר?

ברור שהיו תגובות גם כאלו, היו מי שכעסו ואמרו שזה לא Helloween אמיתי, ושזה נורא, אבל אין מה לעשות – אי אפשר לעשות את כולם מאושרים. אני מניח שרוב התגובות הראשוניות באו משוק, מזה שהאלבום הלך בכיוון אפל וכבד כל כך, אבל רוב האנשים שדיברו איתנו בשלב מאוחר יותר הסכימו שמדובר באחד האלבומים הכי טובים שעשינו מעולם.

לגבי Andi, יש אנשים שאומרים שהם מעולם לא יוכלו להתרגל ל Helloween ללא Michael Kiske כסולן.

באופן כללי לכל חבר חדש בהרכב קשה להחליף מישהו שקדם לו. בגדול היו בלהקה 3 תקופות שונות, הראשונה עם Kai Hansen, אחריו Michael Kiske ועכשיו Andi, כבר לא מעט זמן, כל תקופה מתאפיינת במוזיקה די שונה, בסגנון שירה שונה. נכון ש Kiske הוא אחד מסולני המטאל הגדולים בכל הזמנים, לבן אדם יש קול שהוא עילוי, אבל Andi הכניס סגנון משלו, וגם לו לא חסר מבחינת הצבע והיכולות הווקאליות. מבחינתי גם התקופה המאוחרת יותר, זו של Andi היא לא פחות טובה מזו של שנות השמונים.

בוא נדבר תיפוף, ללהקה היו 2 מתופפים אגדיים – הראשון, Ingo Schwichtenberg, שתופף באלבומים בשנות השמונים, והשני הוא Uli Kusch, מתופף וותיק ועסוק מאד בסצנת המטאל הגרמנית, אך הרגשת עם קטעי התיפוף שלהם כשנאלצת לשבת ולבצע אותם?

זה כבוד גדול לתופף את הקטעים של שניהם. שניהם מתופפים בקנה מידה ענק, Ingo היה יותר מתופף נשמה ומאד מאד מהיר ואגרסיבי, ו Uli הוא אחד הטכניקאים הגדולים, המעניין הוא שאני נחשב לסוג של שילוב של השניים, אני טכני יותר ממה ש Ingo היה, אבל מהיר יותר ואגרסיבי ממה ש Uli, ולכן למרות שזה לא קל עם חלק מהשירים המהירים או המורכבים יותר שלהם, אני מסתדר.

לפני שנה גם הוצאתם את Unarmed, אלבום שכולו ביצועים חדשים, רובם לא ממש מטאלים, לשירים קלאסים מהעבר, איך הייתה התגובה לאלבום הזה?

"צוחק" מאד מאד קיצונית! היו שממש נהנו ואמרו שזה החומר הכי טוב שלנו מזה שנים, והיו אנשים שממש איימו להרוג אותנו אם נעשה עוד פעם בסגנון הזה! גם בגלל כל הסגנון השונה שם, נאלצנו די ללמוד מחדש את הדרך שאנחנו מנגנים, אני נאלצתי "להוריד הילוך" כדי לדעת לתופף רוק ולא מטאל, ובאיזה שהוא מקום אפשר לומר שזה מה שהוביל ל 7 Sinners, גם היו בנו אגרסיות לא מנוצלות שהיינו צריכים לפרוק, וגם למדנו לנגן כל כך שונה שהבאנו את הצבע הזה לאלבום החדש.

בוא נסיים עם האינטרנט, אתה מהתומכים במסחר חופשי וחינמי במוזיקה? או שאתה חושב שזה מזיק לאמנים?

באופן כללי אני חושב שהאינטרנט נהדר, הוא הביא חופש של מידע ודרך מעולה להתעדכן במה שקורה עם האומנים האהובים עליך, מצד שני, אין ספק, ומי שאומר אחרת פשוט מקשקש, שזה גורם לחור בכיס לאמנים ובסופו של דבר מוריד את איכות ההקלטות שהם מוציאים. זה די פשוט, ככל שחברות התקליטים נפגעות קשה יותר מההורדות, יש להן פחות כסף – או שהן פחות ממהרות להשקיע תקציבים שהן יודעות שהן לא יחזירו. ולכן גם הסאונד, האולפנים, אנשי המקצוע, מאירי העטיפות – הכול, חייב לעשות בתקציב צנוע – ולכן – פחות טוב. אם להקה צריכה לשלם על הכול בעצמה, ברור שהיא תוכל רק להקליט בבית באיכות לא יותר מסבירה, לשכור חבר שיעשה את העטיפה והתוצאה בהתאם. אלבומי ענק מושקעים אני בספק אם נראה מחוץ למיינסטרים, כי שם – גם אם החברות נפגעות, יש להן עדיין מספיק קונים כדי לשפוך כסף, במטאל זה גם ככה שוק קטן.
עדיין אנחנו מצליחים לשרוד מהופעות, מטאליסטים תמיד באים להופעות, ואנחנו גם מרוויחים מהמרצ'נדייז, מטאליסטים תמיד תומכים בלהקות שהם אוהבים בזה שהם ילכו עם חולצה של הלהקה, או כובע, או ארנק, ומזה יש רווחים. מה שכן – אין לי מושג מה יקרה אחרי שכל ההורדות הבלתי חוקיות ירצחו את חברות התקליטים סופית, וגם את הרווחים של הלהקות ממכירת דיסקים, נאלץ לראות אם מרצ'נדייז וכרטיסי הופעות זה מספיק כדי להשקיע באלבומים כמו שצריך..

מקווה שלא דיכאתי לך את הצורה.. "צוחק".