בחזרה לכנסייה – ראיון עם Ronny Munroe, סולן להקת Metal Church

מרואיין: Ronny Munroe, סולן להקת Metal Church

Metal Church היא אחת מלהקות המטאל הטובות בעולם, והיא כזאת כבר שנים, החל מאלבום הבכורה הקלאסי ב 1984, ששם אותם בשורה אחת עם הרכבים אגדיים כמו Metallica ו Megadeth, ודרך אלבום מופת כמו The Dark שנחשב עד היום לאחד מאלבומי המטאל החשובים ביותר שהוקלטו.

ההרכב, שתמיד הסתמך על כשרון הכתיבה של הגיטריסט Kurdt Vanderhoof, עבר לא מעט טלטלות בחייו הארוכים, החל מעזיבתו ולאחר מכן מותו של הסולן המקורי David Wayne, דרך עזיבת הסולן השני והמצוין Mike Howe – שנעדר מעולם המוזיקה מאז, ועד גיוסו של Ronny Munroe במהלך הקאמבק של הלהקה לפני עשור, שנגמר בפירוק ההרכב כתוצאה מפשיטת הרגל של חברת התקליטים SPV.

אחת מהפתעות השנה היא האלבום Generation Nothing, חמש שנים אחרי פירוק הלהקה חברי ההרכב עשו איחוד מפתיע, ודרך לייבל קטן ולא מוכר, ובאמצעות מימון עצמי בלבד – הצליחו להוציא את אחד האלבומים הטובים של השנה בז'אנר, שגם מחזיר אותם מוזיקלית לכמה מהשורשים הכבדים יותר של העבר הארוך שלהם.

לכבוד האלבום – ישבתי לשוחח עם Ronny, איש חביב במיוחד שיצא לי לדבר איתו פעם אחת לפני כן עוד כשהלהקה הייתה חתומה בלייבל שמאז הספיק לחזור לפעול:

מה המצב רוני?

הכול בסדר! אנחנו בעיקר מתעסקים עכשיו בלהוציא את Generation Nothing לכל מי שהזמין אותו, ויש הרבה כאלה, זה העיסוק העיקרי של רובנו כרגע.

קראתי איזה פוסט שהעלת בפייסבוק לפני איזה שבועיים – ביקרת שם את האתר Blabbermouth שפרסם ש Death Angel מכרו משהו בסגנון 2500 עותקים בשבוע הראשון ליציאת האלבום הראשון שלהם – ואילו אתם 600…

נכון, זה מראה כמה בולשיט יש כשאתה אתר שבבעלות חברת התקליטים Roadrunner..אנחנו מכרנו בשבוע כ 7,500 עותקים מהאלבום החדש שלנו. שזה הישג מטורף – אבל מכיוון שהם מתעקשים להציג רק נתונים ששוחררו ע"י חברות תקליטים ונסרקו על ידיהן – יצא שכאילו לא מכרנו כלום.

התגובות לאלבום החדש הן אדירות, אני לא זוכר שהתלהבו מאלבום חדש של Metal Church כל כך כבר 20 שנה בערך, מה אתה חושב שעשיתם בו נכון כל כך?

קודם כל תודה, אני שמח מכל התגובות שאנחנו מקבלים – אין ספק שזה תענוג לשמוע שמדובר באחד האלבומים הטובים שהלהקה הוציאה. לדעתי זה בעיקר נובע מהרעב שהיה לנו לעשות את זה שוב, ולעשות את זה טוב. מאז שהלהקה התפרקה היה בנו צורך להמשיך ופשוט לא ידענו איך ומתי, ואיך שהוא הכול התחבר לכדי ליצירת אלבום חדש שמלא בהתלהבות והתרגשות – וזה כמובן הוביל לשירים טובים יותר. הרוב מגיע כמובן מ Kurdt Vanderhoof, מי שתמיד כתב את כל השירים של הלהקה – הוא בעצם הלהקה מרגע הקמתה, פשוט היה לו הרבה מה להוציא – הרבה שירים שהוא רצה להקליט, והם פשוט היו טובים מאד.

יש מי שאומרים שהלכתם בכוונה לכיוון שהוא יותר Thrash ויותר מהיר וכבד ממה שעשיתם באלבומים האחרונים שלכם.

אני לא יכול להגיד שזה היה מכוון, אני מניח שהייתה בנו אגרסיה שחיפשה לפרוץ והאלבום הזה פשוט הגיע בזמן ובמקום הנכון.

בהתאם לרוח האלבום השירה שלך נשמעת אגרסיבית מתמיד – זהו סוג של שירה שלא שמענו ממך לפני זה.

אנשים לא מכירים לעומק את מה שאני יודע לעשות, אני גאה בזה שאני מגוון בשירה שלי – אני יכול לעשות שירה גבוהה שמזכירה את של David Wayne ז"ל, שירה מלודית יותר כמו של Mike Howe, ויש לי גם את הגוון שלי שמזכיר את שניהם אבל שונה, בהופעות אני תמיד מנסה להשמע כמו המקור – המטרה היא לעשות כבוד לכל הקטלוג המפואר של הלהקה הזו, ולא להרוס בזה שאתעקש לעשות משהו שונה כדי לדחוף את עצמי למשוואה. באלבום זה פשוט בא לידי ביטוי כמו שצריך – שרתי כמו שהייתי צריך לשיר.

מבחינת השירים הכיוון הוא יותר קצר וקולע, השירים ברובם לא ארוכים או מורכבים במיוחד.

בעקרון כן, רצינו לשמור את זה הדוק ולא מרוח – מעבר לשיר Noises In The Wall שהוא שיר אפי ארוך יריעה מהסוג ש Kurdt מאד אוהב לכתוב, כמעט בכל אלבום יש איזה אחד כזה, יצירה ארוכה ומלאת תוכן – צריך לדעת לכתוב כאלה ו Kurdt מעולה בזה.

מבחינת Kurdt, היה קשה לפרק את הלהקה ב 2008?

ברור, אבל לא ראינו אופציה אחרת, חברת התקליטים שלנו – SPV התפרקה לחלוטין, היא התרסקה כשהאלבום This Present Wasteland יצא, וזה הרג אותו. הרג אותו במכירות, הרג אותו בתקשורת, הוא פשוט לא הגיע לרוב המקומות שהוא היה אמור להגיע אליהם וזה גמר אותנו כלהקה. פתאום כל התקציבים שהיו חלק מהחוזה – אלה שהיו אמורים לכסות סיבובי הופעות ומרץ', פשוט לא היו שם – והיה ברור שזה לא הולך לשום מקום. אז עשינו מה שיכולנו – התפרקנו.

אני מבין שהמשכת בינתיים עם הרכב הסולו שלך.

נכון, היה לי את המזל לעבוד עם כמה מוזיקאים מצוינים וחברים בשנים האחרונות, והצלחתי להוציא כל מיני שירים שמתנגנים לי בראש מזה הרבה זמן. זו הייתה חוויה אדירה, ומשהו שאני מתכוון להמשיך לעשות. האלבום השלישי שלי צפוי לצאת בינואר השנה, ויש לי כמה אורחים שאני ממש מתרגש לקראתם.

למה החלטתם לא ללכת הפעם לייבל כמו Nuclear Blast או Century Media אלא לעשות את זה דרך לייבל קטן ובמסלול עצמאי יותר?

זה די פשוט – Kurdt שמע מלא מעט אנשים שכיום אפשר לעשות את זה כמו שצריך גם אם איך לך לייבל גדול מאחוריך, שאם אתה עובד נכון עם האינטרנט, עם פייסבוק ועם אתרים שמאפשרים לך למכור את הסחורה שלך לכל העולם – אז אתה יכול לעשות הכול לבד. אז התחברנו על הלייבל הקטן הזה – של חבר שלנו, בשם Rat Pak Records, שדרכו גם הוצאתי את אלבומי הסולו שלי, והם עושים הכול. הם ייצרו את הדיסק, דאגו להפיץ אותו באפיקים הדיגיטלים, אורזים ושולחים אותו לכל העולם, כולל עם החולצה הרשמית של האלבום, ועובדה – 7500 עותקים במנה הראשונה זה ממש לא רע.

ההרכב עבר לא מעט שינויים ב 30 שנות קיומו, בת'כלס ההרכב היום בעצם מכיל רק את Kurdt עצמו, יש קושי בלתת את אותו שם הרכב כשמדובר בלהקה כל כך שונה?

אני חושב שאין בעיה, הרי Kurdt הוא הלהקה, הוא תמיד כתב את כל החומרים שלה, כל אלבום ואלבום נשמע בדיוק כמו ש Kurdt רצה שישמע, ואם הוא החליף את הצוות מסביבו – זה לא ממש משנה כי הלהקה תמיד תשמע כמו Metal Church.
אבל בסופו של דבר הוא עצמו עזב לתקופה מסויימת.

אז זה נכון ולא נכון. הוא אכן לא ניגן באלבומים כמו Blessing In Disguise או The Human Factor אבל הוא כתב שם הכול – תסתכל בקרדיטים, הוא כתב את השירים. היה שם עניין שאני לא יכול להכנס אליו יותר מידי בלי אישורו – כי זה עניין אישי שלו, אבל הוא פשוט לא רצה להיות חלק מסיבובי ההופעות עם חברי הלהקה, זה לא היה טוב לו. הוא המשיך להנהיג את ההרכב ולכתוב, פשוט לא לנגן באלבומים או בהופעות.

מה קורה בהרכב כיום? זה עדיין One Man Show שלו?

לא ממש, הוא אמנם עדיין הכותב העיקרי, אבל הוא בהחלט מקבל תרומות מכל חברי ההרכב לטובת השירים, כל אחד מכניס משהו משלו, אם זה ריפים, אם זה טקסטים, אם זה סתם רעיון שעושה טוב לשיר – הוא לא פוסל את הכול כמו איזה דיקטאטור, הוא יודע להקשיב ואנחנו עשינו את האלבום הזה כלהקה.

זה קשה יותר היום? להחזיק להקה, להקליט – לצאת להופעות? אתם כבר ילדים ואני מניח שלחלקכם כבר יש כאלו..

כן, זה לא אותו דבר כמו שזה היה לפני 20 שנה, אנחנו מבוגרים יותר, קצת עייפים יותר, ובאמת לחלקנו יש משפחות – אבל אין מצב שאני מוותר על סיבוב הופעות. יש לנו לא מעט מתוכננות בארה"ב, ואנחנו מתכוונים להגיע גם לכמה פסטיבלים טובים באירופה בקיץ. מבחינתי התחושה הזו של להופיע בפני קהל ששר איתך כל מילה ומילה מהשירים שאתה שר, זה ההיי הכי גדול שיש בעולם, אין מצב שאני מוותר על זה.

למה מטאל? מכל הז'אנרים בעולם למה אתה ממשיך כל כך הרבה שנים לדבוק בז'אנר הזה?

אין כמו מטאל. זאת מוזיקה שאם היא זורמת לך בדם שום דבר אחר לא יכול להחליף את הריגוש שהיא נותנת לך, זה כוח, זה עצמאות, יש סיבה למה הגעתי לז'אנר הזה ויש סיבה למה לא אחליף אותו בשביל שום דבר שבעולם.

מילה אחרונה למעריצים בישראל?

כמובן תודה לכל מי שמכיר ואוהב אותנו, וכל מי שתמך בנו במהלך השנים. אני מקווה שתקנו את האלבום החדש ותאהבו אותו כמו שאנחנו אוהבים אותו, וכמובן שנשמח מתי שהוא להגיע אליכם – ללא ספק מדינה שתמיד שמעתי עליה דברים ורציתי לגלות בעצמי מה מציאות ומה קשקוש…