ביקורה של השבדית האפלה

מרואיין: Mikael Stanne, סולן להקת Dark Tranquillity

לפני קצת יותר מעשור לא יכול היה מאזין המטאל הממוצע לצאת מהבית מבלי לפגוש בלהקת דת' מטאל מלודית. הז'אנר הפך כה גדול, כה מצליח – שמאות להקות ברחבי העולם ניסו לרכוב על עגלת ההצלחה והציפו את סצנת המטאל. עשור מאוחר יותר שאבו להקות המטאלקור השפעה מענקיות הז'אנר ויצרו סימביוזה שהכילה ריפים של דת' מטאל עם סולני קור ו Breakdowns, וחלק מלהקות הדת' המלודי עצמן עברו בהדרגה קרוב יותר אל משפחת הקור המורחבת. מעל לכל הערימה תמיד ניצבו 3: At The Gates, In Flames ו Dark Tranquillity, הרכבים שבדים ששינו לנצח את המטאל כפי שאנו מכירים אותו היום. משלושה נשארה אחת שממשיכה עד היום בסגנון, At The Gates התפרקה וממשיכה היום כלהקת הופעות ארעית, In Flames פנו לכיוון מטאלקורי ושונה מאד מזה שבו התחילו, ורק Dark Tranquillity, לאחר שלב של התנסות במוטיבים אלקטרונים וקודרים, חזרו לז'אנר עם האלבום המבריק Fiction וזה שלאחריו – We Are The Void המצויין. לקראת הופעתה בסוף השבוע הקרוב, ישבנו לדבר עם הסולן Mikael Stanne, מגדולי סולני הדת' מטאל אי פעם, ג'ינג'י חביב, ומעריץ דת' מטאל שלא מתנצל או מצטער על כלום:

היי Mikael, אני מבין שאתה עדיין בבית בשבדיה ולא בשום סיבוב הופעות

אתה מבין נכון אלון, אנחנו יוצאים ממש מחר להופעה באנקרה שבטורקיה, ומשם אליכם – ואז בחזרה לשבדיה, זה סוג של מיני סיבוב הופעות, לא סיבוב מלא. בעצם עד הקיץ אין לנו יותר מידי הופעות.

בטורקיה כבר הייתם?

כן, כמה פעמים, זו יופי של מדינה להופעות מטאל, ואנחנו נספיק גם להגיע לאיסטנבול. בישראל לעומת זאת מעולם לא היינו ואני מאד מחכה להגיע אליכם.

השאלה הראשונה שעולה בקרב רוב המעריצים שלכם היא מה עם אלבום חדש? עברו כבר שנתיים מאז צאת We Are The Void.

יש כבר חצי אלבום הייתי אומר, סיימנו 3,4 שירים כמעט לגמרי, ויש שלדים של רוב השירים האחרים. הסיבה העיקרית שאנחנו לא נכנסים לסיבוב הופעות מלא רציני היא כדי שנוכל לסיים את האלבום כמו שצריך. אני מעריך שלקראת סוף השנה נסיים ונקליט אותו, ובתחילת 2013 נוציא אותו.

אני מבין ששוב חתמתם ב Century Media להוצאת עוד 3 אלבומים. להקות רבות מחליפות חברות במשך השנים מסיבות כאלה ואחרות, ואילו אתם ממשיכים כבר לא מעט שנים באותה חברה, מה הסיבה להתמדה איתם?

פשוט כי אין לנו שום סיבה לעבור ללייבל אחר. אנחנו איתם מ 1999, אנחנו כבר חברים ולא רק עוד להקה שחתומה אצלם. מעבר להכול הצוות שם באמת אוהב מטאל ולא רק נמצא בזה בשביל הכסף, כי האמת העצובה היא שהרבה כסף אין בזה. במיוחד בתקופה האחרונה. אבל הם אנשים חרוצים, והם פשוט עושים את העבודה הנכונה ביותר,

אני מתאר לעצמי שגם אתם נפגעתם מכל נושא ההורדות הפיראטיות, מה מצב מכירת האלבומים שלכם?

"צוחק", מסריח, כמו כולם. חברת התקליטים נפגעה, התקציב שלנו להקלטה נפגע, ואנחנו עוד להקה גדולה יחסית כך שלא נדפקנו כמה הרבה להקות קטנות יותר. אנחנו בעיקר מנסים להישאר עם הראש מעל המים, ולקוות שהעתיד לא כל כך שחור ללהקות כמו שהוא נראה עכשיו. בסופו של דבר בלי תקציב, בלי חברת תקליטים, האלבומים שלנו ישמעו רע כמו כמה אלבומים של להקות שיצאו לאחרונה, ואנחנו מעדיפים לפרוש ולא להוציא מוצר פחות ממושלם.

מה לגבי האלבום החדש? הוא צפוי להישמע דומה ל We Are The Void? או כיוון אחר?

הייתי אומר שהוא יהיה יותר דת' מטאל אם כבר. אני רוצה ללכת איתו לכיוון כבד יותר, כזה שהיה בשני האלבומים האחרונים, אבל אפילו רחוק יותר. יש לא מעט השפעה מאלבומים מוקדמים כמו The Gallery,

אתה חוטא בשירה נקייה באלבומים שלכם בשנים האחרונות, יהיה יותר מזה? אתה מעדיף מעבר לשירה נקייה במקום הגראול כמו לא מעט להקות דת' מטאל מוקדמות?

להיפך, אני שר לא רקע בנקי, אבל הסיבה שנכנסתי למטאל ולמוזיקה בכלל היא האגרסיה, הכבדות. בגראול יש את זה יותר מכל דבר אחר, ושירה נקייה זה נחמד, לפעמים זה מוסיף עוד איזה נדבך לשיר שעושה אותו מעניין ומלא יותר, אבל בסופו של דבר אני חיי על הגראולים, אם זה הנמוכים יותר ואם זה הגבוהים יותר, באופן כללי זה סגנון השירה המועדף עלי ואם כבר תשמע באלבום הבא הרבה יותר ממנו, ולא פחות.

האמת היא שהפתעתם לא מעט מעריצים עם Fiction, אם לפני כן היה נראה שאתם הולכים בכיוון של Paradise Lost למשל, עם שילוב של מוטיבים אלקטרונים ומודרנים יותר – הרי שב Fiction ביצעתם סוג של פניית פרסה ועשיתם את האלבום הכבד ביותר שלכם מזה שנים, כנ"ל לגבי We Are The Void, עוד אלבום כבד. זה היה צעד מתוכנן? הייתה סיבה מסוימת לחזור לכבדות?

זה לא מתוכנן אצלנו, שום דבר לא מתוכנן מעבר לשירים עצמם. אני מניח שיש לא מעט להקות שיאמרו את זה אבל אנחנו כותבים ומקליטים רק מה שאנחנו אוהבים, ולא נעשה שיר או אלבום כדי לרצות מישהו. הכיוון שיצא ב Fiction הוא הכיוון שפשוט יצא עם כתיבת השירים שלי ושל Martin, הלחנים היו כבדים יותר, הגראולים ניצבו במקום הנכון, וככה יצא. שוב, האלבום החדש גם יהיה כבד במיוחד, בגלל שזה מה שיוצא לנו כשאנחנו כותבים.

מבחינת הטקסטים תמיד הזכרת לי את הכתיבה של Tomas Lindberg מ At The Gates, כלומר לירים ופואטים ולא נגיד ברוטלים או ברורים לחלוטין מבחינת המשמעות המיידית, נראה שאתה גם היום מעדיף שורות וטקסטים שמכילים דימויים מאשר דברים ישירים יותר. עד כמה חשובות לך המילים ועד כמה אתה משקיע בהן מחשבה?

הרבה, וטוב לדעת שיש מי ששם לב אליהן ושטקסטים במטאל חשובים לו ולא רק הלחנים והאגרסיה. אני בדרך כלל כותב אחרי ששאר ההרכב סיים שיר, אני שומע אותו כמה אלפי פעמים, מריץ אותו בראש קדימה ואחורה, ואז יושב וכותב מילים שיתאימו לאווירה ול Feel הכללי של השיר. אני באמת לא כותב על שום דבר שהוא ברור ולעוס, אני מעדיף שהמאזין יאלץ לחשוב, להשקיע קצת במה שאנחנו אומרים, הפואטיקה היא חלק מזה. אני לא יכול לומר שהושפעתי ישירות מ Lindberg כי אני כתבתי טקסטים כבר כש At The Gates רק התחילו לפעול ולהתפרסם, אבל אני בהחלט מעריך ואוהב את מה שהוא עשה ומבין למה אתה רואה דמיון בינינו.

מבחינה ווקאלית הוא היה השפעה? או שגם כאן מדובר על השפעות קודמות יותר?

"צוחק", שוב מצטער לאכזב. אמנם יש דמיון בצרחות הגבוהות שלנו, אבל אני הושפעתי בעיקר משני זמרים. Mille מ Kreator היה הראשון, אני זוכר את הרגע ששמעתי את Endless Pain וזה פשוט זעזע לי את כל הגוף. לא תיארתי לעצמי שקול של אדם יכול להעביר כל כך הרבה רגש ואגרסיה, והוא השפיע עלי עם השירה הגבוהה יותר. השני הוא David Vincent מ Morbid Angel, בפעם הראשונה ששמעתי את Chapel Of Ghouls נדהמתי מהכוח של צורת הביטוי שלו, לא רק הגראול הנמוך אלא הצורה שהוא ביטא כל מילה ומילה, הוא אמנם ביצע גראול מאד אגרסיבי, אבל כל מה שהוא אמר היה ברור, וזה משהו שתמיד ניסיתי לשמור גם בשירה שלי. אני מנסה לשיר באופן תוקפני, לתת כמה גוונים – אבל להשאר ברור מספיק כדי שיבינו מה לעזאזל אני צועק "צוחק"..

נתייחס לאחת התעלומות הגדולות של אנשים מחוץ לאזור סקנדינביה, למה יש כל כך הרבה מטאל בשבדיה??

אין לזה הסבר חד פעמי וברור, אבל באופן כללי תבין שאנחנו מדינה מאד מוזיקלית, אנחנו לומדים מוזיקה בבית הספר, המדינה מממנת חדרי חזרות והשכרת כלי נגינה לכל מי שמעוניין, ואתה רואה את זה במהלך עשרות שנים אחורה עם לא מעט הרכבים, אם זה Abba בשנות השבעים, אם זה Europe בשנות השמונים. המוזיקה בשבדיה תמיד נעשתה עם המון תמיכה, וזו גם חלק מהסיבה לכך שהמטאל מכאן צמח והביא לכמה להקות טובות. אם תסתכל על אזור גוטנברג בשנות השמונים המאוחרות, היו כמה עשרות להקות דת' מטאל שפעלו זו לצד זו, תמכו אחת בשניה, הלכו להופעות כל אחת של השנייה, וגם היו בסוג של יריבות שקטה. קל להבין מאיפה אנחנו ו In Flames למשל הגענו כשאתה מסתכל על הסצנה הזו. לא יכולת להיות בלהקה ולעשות חרא מוזיקה, או לנגן על הפנים – פשוט היית מתבייש בעצמך מול הלהקות האחרות..

אם כבר דיברנו על In Flames, בשעה שאתם חזרתם יותר לכיוון המוקדם שלכם עם 2 האלבומים האחרונים, הם פנו לכיוון שקרוב יותר למטאלקור ו Groove באלבומים האחרונים, זה משהו שאתה אוהב או מתחבר אליו?

לא במיוחד, אבל הם ילדים גדולים ועושים מה שנכון להם. אני יכול לומר שאנחנו מעולם לא עשינו משהו שלא רצינו, לא שינינו סגנון בגלל לחץ של חברת תקליטים או בגלל פופלריות של ז'אנר אחד או אחר, ו In Flames עושים מה שהם מבינים ומה שנכון להם. הם להקה מעולה, נגנים טובים, ואני מעריך אותם מאד בלי קשר למה הם מנגנים.

בוא נחזור שנייה למה שרבים מחשיבים כאלבום האולטימטיבי שלכם – The Gallery, אלבום שרבים רואים בו כאחד הגדולים של ז'אנר הדת' מטאל באופן כללי, וללא ספק בין מהחשובים שיצאו בז'אנר הדת' המלודי. מה היה שם? מה היה הקסם שהוביל לאלבום שנשאר חשוב גם היום?

אני מניח שזה היה שילוב של השינויים בהרכב, והגיל הצעיר שלנו. בדיוק עברתי אז לעמדת הסולן, ו Martin עבר לעמדת הגיטריסט – והוא התגלה כגיטריסט מבריק במיוחד. הייתה איזו תחושה כזו, שחלקה הגיעה מהגיל הצעיר, שאנחנו יכולים לכבוש את העולם עם האלבום הזה, שאנחנו אמורים לכתוב אלבום מטאל גדול, כזה שיישאר. והשקענו כל מה שהיה בנו כדי לכתוב את הריפים הטובים ביותר שיכולנו, לא לוותר על כלום מבחינת המורכבות או המלודיה, ושומעים את זה באלבום. אני יכול לומר שיש דברים שהייתי עושה שונה היום, לא ממש ידענו איך להרכיב שיר, אלא בעיקר חשבנו איך להכניס כל דבר טוב שעלה לנו בראש לתוכם, אבל כנראה שזה חלק ממה שעבד שם.

עכשיו, כל כך הרבה זמן אחרי, עד כמה אתה מצליח לחיות חיים נורמלים לצד החיים בלהקה?

באופן מפתיע, אני מצליח לא רע. הצלחתי להתחתן ולהקים משפחה, אז כנראה שלא הכול עקום אצלי "צוחק", ובגלל שאני כל כך הרבה זמן עושה את זה, מגיל 18 בערך, אז כל מי שמסביבי מכיר את צורת החיים שלי והעובדה שאני נעלם כל כמה זמן לחודשים לסיבובי הופעות. החברים שלי יודעים שאני פעם כאן ופעם לא והם התרגלו לזה.

בוא נגיע להופעה בארץ, פעם ראשונה שלכם כאן – זה אומר שתעשו שינויים בסט-ליסט? תלכו על מגוון גדול יותר של שירים בגלל שזו הופעה ראשונה כאן?

בהחלט, בכלל עשינו כמה שינויים בשירים שלנו בסיבוב ההופעות האחרון, אבל גם לא מזמן כשהופענו לראשונה בסין הלכנו על סט-ליסט מגוון יותר שכולל יותר שירים ישנים, גם אצלכם זה משהו שאני מעריך שיקרה. בכל מקרה זה יהיה סט-ליסט ארוך מהרגיל, אבל הוא גם צפוי להכיל הרבה קלאסיקות, ברור לנו שמי שלא ראה אותנו לעולם רוצה לשמוע שירים מכל התקופות ולא רק מהאלבומים האחרונים. יהיה הרבה גיוון, ולא מעט שירים ישנים. אני מעריך שיהיה שווה לכם להגיע!