מרואיינים: חברי יובל קריימר ווידי דולב, חברי להקת Reign Of The Architect

לחובבי הפרוגרסיב מטאל הישראלים כבר לא חדש השם Reign Of The Architect – אחת הלהקות המובילות בתחום בארץ. עכשיו, לאחר הופעות מקומיות ובחו"ל לצד להקות כמו Leprous, Wolverine ו – Symphony X ואחרי שנים של עבודה קשה, הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון Rise שזכה להפצה בין לאומית באמצעות חברת התקליטים Pitch Black Records. תפסנו את חברי הלהקה לראיון במסווה של ישיבה על חומוס לדבר קצת על האלבום, על הלהקה ועל החיים.

נו, אז איך אתם מרגישים עכשיו כשהאלבום בחוץ?

וידי: "האמת שעכשיו קיבלנו את זה. עכשיו זה נמצא באוטו. עכשיו העבודה התחילה. זה מה שאני מרגיש, בכל אופן, לפחות ביומיים האחרונים"
קריימר: "5 שנים נחנו, עכשיו התחלנו לעבוד."
וידי: "ממש ככה, באיזשהו מקום. כי מאתמול אני ממש כל הזמן על כל המיילים. פתאום כל הדברים קורים. זה מוזר לחוות מהמקום הזה. הדיסק הזה גמור כבר שנה וחצי, ואנחנו כבר בקדימה של זה. יש לנו חומרים חדשים, אנחנו כבר מדברים על מה הלאה. זה סוג של לחזור אחורה, אבל עם אנשים חדשים, ואז החוויה… כרגע, ביומיים האחרונים – אני חווה את הדיסק אחרת לגמרי. זה מגניב."

למה בעצם לקח לאלבום שנה וחצי לצאת?

קריימר: "לקח לזה הרבה יותר משנה וחצי בתכלס… זה נמרח על 5 שנים של עבודה כי זה נכתב טלאי על טלאי על טלאי על טלאי. ביני לבין המקסיקני (המתופף Mauricio Bustamante) במשך שנתיים. הוא בא לפה והקלטנו גיטרות, ואז הקלטנו תופים, ואז הוא הלך מפה, ואז התחלנו לעבוד על Vocal Melodies, הקלטנו גאידים לשירה, הקלטנו גאידים לגיטרות ליד, כתבנו אורקסטרות, כתבנו ליריקס, שינינו ליריקס, שינינו תפקידי תופים, שינינו תפקידי גיטרות, הקלטנו את כל הזמרים ואז…"
וידי: "ואז לא יצא טוב."
קריימר: "מחקנו הכל והתחלנו הכל מחדש. אבל זו הסיבה שזה כל כך עשיר ועסיסי בשכבות. כל פעם עברנו על הדיסק 40 אלף פעם והוספנו עוד נגיעה, תיקנו עוד משהו, ובסוף זה מגיע ל350 ערוצים בכל שיר. זו, נראה לי, הסיבה המרכזית."
וידי: "ומהרגע שזה היה מוכן יש את העניין של היום למצוא לייבל, שזה אתגר. היינו במשא ומתן עם כמה לייבלים, קטנים, גדולים… ופתאום אנשים אומרים לך "אנחנו רוצים את זה!". ואז נשבר לך הלב כשאתה רואה חוזה מגוחך של אנשים שרוצים לגנוב לך את כל החלומות. אז מצאנו את מי שרצה הכי פחות מהחלומות שלנו. לקח זמן, אבל מצאנו, והם (Pitch Black Records) אנשים טובים. הם (מצביע על נינה) משוחחים יוונית אחד עם השני. והיא אומרת שהוא בחור טוב, אז אני סומך עליה. למרות שהם הרסו את בית המקדש הראשון. הראשון או השני?"
קריימר: "הם הרסו את שניהם."
וידי: "את שניהם?"
קריימר: "ואת השלישי. ואת החיים שלי."

ראיתי הרבה שמות מוכרים יותר ומוכרים פחות באלבום. איך הגעתם אליהם?

קריימר: "ההרכב התחיל מהמקסיקני על התופים, אני ואיזה בסיסט אמריקאי, ולאט לאט מצאנו חורים, היו לנו בעיות. הקלטנו גיטרות ותופים ובאיזשהו שלב הבסיסט החליט שהוא עוזב. וצריך למצוא מישהו שיקליט את התפקידים. בגלל שמאוריציו במקסיקו ואני פה בארץ, לא חיינו באיזו פנטזיה שיהיה לנו הרכב מתפקד. זה היה פרוייקט אולפני. אז אתה חי בלה-לה לנד ומחפש את הבסיסט שאתה רוצה לעבוד איתו. אז שלחתי מייל ל-Rex Brown (Pantera, Down ), שלא החזיר תשובה, את Jason Newsted (Metallica, Supernova) לא הצלתי לתפוס, ומייק לפונד, שהיה השלישי שפניתי אליו, ענה. הוא אחלה, ממש חמוד. ונגיד שהיה חסר איזה סולו גיטרה בשיר, ולא היה לי כוח לכתוב סולו גיטרה, אז חיפשתי סולו קלידים. איזה קלידן שיהיה משהו מעניין. עכשיו, את Jordan Rudess (Dream Theater) אני לא סובל, אי אפשר לעבוד איתו. את Finn Zierler מ-Beyond Twilight לא הצלחתי לאתר בשום צורה, ומאוריציו הביא את Joost (Van Der Brook). בסופו של דבר המטרה לא הייתה Name dropping, כמו שקורה לפעמים, אלא לפתור בעיות. רק עם Jeff Scott Soto זה היה העניין. וזו עוד בעיה שנתקלנו בה. הדיסק הוא סיפור קונספט הרי, שמתרחש בעולם מפוקפק כזה, ובאחד בשירים יש דמות שמופיעה רק באותו השיר, וזה מקום קלאסי להביא זמר אורח, שהדמות שלו לא תופיע במהלך האלבום וזה יהיה כאב ראש היסטרי להקליט אותו שר מילה פה ומילה שם, אז זה השיר היחיד שהוא שר בו ובאמת יש לו תפקיד נורא מרכזי. ספציפית התפקיד שלו היה נשיא ארצות הברית שכזה. אז חיפשנו מישהו מבוגר יותר, מישהו עם קול טיפה יותר סמכותי."
וידי: "רצית לעבוד איתו כבר הרבה זמן."
קריימר: "חיפשתי אותו עוד בתקופת Amaseffer. אני מכיר את העבודה שלו ואני מת לו על התחת כבר הרבה מאוד שנים. לפניו שלחתי מייל ל-Phil Anselmo (Pantera, Down), ממנו לא קיבלנו תשובה, אז חיפשנו מישהו מעניין, וג'ף היה תותח על."
וידי: "מהרגע הראשון הוא כתב לנו שהוא שמע את זה, התחבר, שזה מאוד דומה ל-Trans Siberian Orchestra והוא רוצה מאוד לעשות שוב משהו דומה. אז הוא בא ושיחק אותה. שלח לנו כמה טראקים נקיים, מושלמים, עם הגישה שרצינו. הבין אותנו לגמרי."
קריימר: "היה נורא נוח לעבוד איתו. למדתי מה זה לעבוד עם סולן מחו"ל ב-Amaseffer, עם Mats (Leven – Candlemass). זה עבד ככה שהקלטנו לו (לג'ף) לכל בית את ה-Vocal Guide שוידי הכין, את המילים ועל מה הוא אמור לחשוב כשהוא שר כל שורה. נגיד – משניה 35 עד 38 אתה אמור להרגיש כמו מישהו שעשו לו מעשה מגונה באיבר המין. אז הוא יודע בדיוק איך להגיש כל שורה, תוך כדי שהוא מתאים למלודיה ולטקסט."


ואיך זה לעבוד עם להקה בשר ודם בניגוד לפרוייקט אולפני?

נינה: "זה הרבה יותר נוח, אבל עדיין יש קשיים. למשל, וידי ובולבול גרים בחיפה, ואני ויובל (קריימר) גרים בירושלים… זה עדיין מאוד רחוק."
וידי: "זה כלום, יווניה עצלנית!"
קריימר: "יש לנו קצת פערים מנטאליים (מצביע על וידי)."
וידי: "אין לי בכלל מנטאליות."
נינה: "אבל זה הרבה יותר טוב, אפילו העובדה שאנחנו יכולים להתאסף כולנו בחדר אחד, לדבר אחד עם השני ולנגן ביחד, זה המון. בעיקר לאור העובדה שרוב האנשים שעבדו על האלבום הזה מעולם לא נפגשו אחד עם השני."
קריימר: "אני חושב שהאתגר הגדול שלנו הוא להתאים את האלבום לליין-אפ הנוכחי. לכל אחד יש את הדרך שלו לנגן את התפקידים בשירים, ואנחנו צריכים להרגיש כמו להקה ולא כמו להקת קאברים ל-Reign of the Architect. המטרה היא להביא את היצירתיות שלנו ואת החוש המוזיקלי שלנו לחדר אחד, וזה שונה מאוד ומרענן מאוד."
וידי: "יש הרבה יתרונות וחסרונות בדרך בה הפקנו את האלבום. העובדה שכמה מהאנשים מעולם לא נפגשו מונעת ממך שיחות תוך כדי ההקלטה, למשל, מה מייק הולך לנגן. אז הנגנים שבחרנו בעזרת אימיילים הם אנשים שידענו שנוכל לסמוך עליהם שיעשו עבודה טובה, אך בו בזמן, מעולם לא ניגנו את התפקידים יחד לפני סוף ההקלטות. אז שוב, זה כמו השאלה שנשאלה בהתחלה לגבי איך אנחנו מרגישים עכשיו כשהאלבום בחוץ. עכשיו כשהתחלנו לנגן ביחד, הכרנו את החומרים בצורה אחרת."
נינה: "אלו שתי להקות שונות. היה את פרוייקט האולפן, ועכשיו יש להקה אמיתית. ואנחנו חיים עכשיו את ההבדל הזה."
וידי: "ואנחנו משנים את השם של הלהקה ל"הקונדסונים".
קריימר: "זוכר שדיברנו על הבעיות המנטאליות?"

אז מתי התחלתם להופיע?

קריימר: "בשישי ליוני, שנה שעברה."
נינה: "עם Symphony X."
קריימר: "מאוריציו בא לישראל לנגן בהופעה. ערכנו חזרות, הופענו, ואחרי ההופעה מאוריציו עזב. אז מצאנו את בולבול שבועיים לפני סיבוב הופעות ברוסיה-אוקראינה. ומאז אנחנו חבורה של אנשים שמחים ועליזים."


ומה התוכניות להמשך?

נינה: "יש לנו כמה הופעות מיוחדות בקרוב. אנחנו מנסים להפוך את ההופעות שלנו לאקוסטיות, כאן בישראל. ואז מתוכנן סיבוב הופעות באוקטובר."
וידי: "זה עדיין לא סגור, אבל יש לנו משהו גדול בקרוב. אנחנו פשוט לא רוצים "לנחס" את העסק. סטטיסטית, יש לנו מעט מאוד מזל. טכנית, אני אמור להיות מסביב לעולם כרגע ולא הייתה אמורה בכלל להתקיים השיחה הזו. היינו אמורים להיות באינדונזיה אתמול."
נינה: "היו אמורים להיות לנו שלושה סיבובי הופעות שפשוט נדפקו לחלוטין."
וידי: "מה שהכי שבר לנו את הלב, זה ששישה ימים לפני סיבוב ההופעות של Dark Tranquility באירופה, עם להקות מגניבות כמו Keep of Kalessin ו-Warbringer. Warbringer ביטלו, ו-Dark Tranquility לא רצו לקחת את הסיכון שבלעשות סיבוב הופעות בלי להקה אמריקאית. זה ממש שבר לנו את הלב. אבל אנחנו ממשיכים להתקדם. ההופעות האקוסטיות ייערכו עם הרבה אורחים. וחוץ מהאלבום שלנו אנחנו ננגן עוד דברים, כמו קאברים, שיר או שניים מפרויקטים אחרים של חברי הלהקה…"
נינה: "אנחנו מכינים אקסטרווגנזה אקוסטית."
קריימר: "הרעיון שלי הוא דוקא לעשות משהו בפרופיל יותר נמוך. עד עכשיו ניגנו בהופעות גדולות, פסטיבלים וכו'. זה הזמן לעשות משהו כמו לשבת בכיסא מול הקהל ולנגן יחד. משהו יותר קטן כמו Evening With, יותר ארוך, כיפי וקליל."
וידי: "לא Evening With Pain Of Salvation."
קריימר: "לא אמרתי Evening With Pain Of Salvation."
וידי: "הלוואי והייתי חתיך כמו הבחור הזה מאיסלנד."
קריימר: "אתה לא הבחור מאיסלנד."
נינה: "הוא לא מאיסלנד, הוא משוודיה!"

נכון.

קריימר (לוידי): "אתה בכלל יהודי ערבי."

אז היו לכם שנה וחצי מאז שסיימתם את הקלטת האלבום ועד עכשיו. הספקתם לעבוד על חומרים חדשים?

קריימר: "כן, כתבנו כמה חומרים חדשים. התוכנית הייתה להקליט את האלבום הבא בקיץ הקרוב, לפני סיבוב ההופעות, ואז לחזור, לעשות מיקסינג ומאסטרינג ו… החוצה."
וידי: "אני יכול לומר לך שהוא אפל יותר."

אפל יותר איך?

קריימר ונינה יחד: "בכל דרך אפשרית."
קריימר: "האלבום השחור, רק יותר שחור."
וידי: "יותר כבד, יותר מלנכולי. הוא יוצא להמון כיוונים."
קריימר: "זה בעיקר בגלל שאנחנו מתוסכלים."
נינה: "אבל חייבים לומר שהאלבום הזה יהיה אלבום Reign of the Architect אמיתי. עדכני."
קריימר: "לא בטוח, חברים מסויימים (מצביע על וידי) עלולים להיזרק מהלהקה."
וידי: "אנחנו יכולים להגיד אחד לשני בפנים שהערוץ הזה שהוקלט עכשיו… פשוט גרוע."
כולם צוחקים.
וידי: "החלק הכיפי עכשיו הוא שלעומת האלבום הקודם, שהגיעו אליו כל כך הרבה אנשים מרקע של פרוג מטאל, ועל זה הוא נבנה, עכשיו כל אחד מגיע מכיוון שונה, אז אני מניח שהאלבום הולך להיות יותר אינטנסיבי."

האם האלבום יהיה אלבום קונספט נוסף?

קריימר: "בעיקרון, האלבום הראשון נכתב כחלק אחד מתוך שניים, על ידי יותם אבני מ-Prey For Nothing."

שגם שר בכמה מהשירים באלבום.

קריימר: "כן, בעיקר רצועות של קולות מקהלה גבוהים."

ואיך היה לעבוד איתו?

קריימר: "אני מכיר אותו כבר כמעט 10 שנים, וכבר מאוד נוח לנו לעבוד ביחד. הוא בנאדם מאוד מקצועי, פשוט הולך למיקרופון, צועק ומסיים את הטייק. כמובן, לא שמישהו מבין מה הוא צועק, אבל הוא מקצוען. כל התהליך היה מאוד קל. לקח לו חצי טייק לסיים שיר. הוא אפילו לא סיים משפט, פשוט הכפלתי את חצי השורה שהוא שר."

לסיכום, מה יש לכם לומר לקהל ולאנשים שקנו או יקנו את האלבום?

קריימר (צוחק): "מה שלא תעשה, אל תהיה מוזיקאי. זה הכל."
וידי: "זה הקונספט לאלבום הבא שלנו, דרך אגב."
נינה: "חייו האפלים של המוזיקאי."
וידי: "אם באלבום הראשון שמענו כל מיני קונפליקטים בין הדמויות, אז באלבום הזה אנחנו הולכים לתמלל את כל הויכוחים בתוך חדר החזרות, ואלה יהיו המילים. כולנו הולכים לשיר. מעין מחווה לשונברג. אבל לא, אנחנו חייבים לתת סיום "בריידי באנץ'"."
קריימר: "אין לנו הרבה אופטימיות בסופו של דבר."
וידי: "בואו להופעות, תקנו את הדיסק, תתמכו. אני יכול להגיד שהדבר הכי מגניב לי כרגע עם הקהל זה שאנחנו ממש מתקשרים אחד על אחד. כל עניין הפייסבוק מאוד עוזר."
קריימר: "אני לא חושב שיש לנו מעריצים, אלא אנחנו פשוט נהיים חברים."
נינה: "וכל המעריצים יכולים פשוט לבוא ולהכיר אותנו, לדבר איתנו."
קריימר: "לפני שיצא האלבום, האנשים המעטים ששלחו לנו הודעות בפייסבוק, לחצו לנו את היד ברחוב, הם אלו שנתנו לנו את הדלק להמשיך וללכת קדימה, עם כל החרא שאנחנו אוכלים. לחזור הביתה ולראות הודעה בפייסבוק מבנאדם שמעולם לא הכרתי שאומר לי שהוא אוהב לי את המוזיקה. אין הרבה מהם, אבל הם אלו שגורמים להכל להיות שווה את זה."
וידי: "מי שקונה את הדיסק מקבל סטיקר ולילה עם בולבול. רק משהו ששווה לציין."
קריימר: "ותודה רבה לכל מי שתמך עד עכשיו."
נינה: "Let it reign!"