בלי חרטות – להקת Desert בראיון לקראת השקת אלבומם השני

מרואיינים: חברי להקת Desert
צילום : אלכס ימפולסקי, Vergius Photography, גיא פירסט
אתם יודעים? עוד לא יצא לי לפרסם ראיון אחד בו ראיינתי להקה או אומן פרונטלית, כל פעם משהו התפקשש, או שראיינתי מישהו מחו"ל או סתם פרימדונות שרצו להתראיין במייל. את Desert ראיינתי בצ'אט קבוצתי בפייסבוק, זה האלבום השני שלהם אם לא סופרים את ה EP שקדם לאלבומים האלה. היה קצת מבאס לא לשבת איתם על רצפת חדר החזרות שלהם, אבל בגלל הזמן הקצר והמרחק הגאוגרפי בינינו הלכנו על זה.

ספרו לי קצת על עצמכם.

סרגיי: בגדול, פועלים ובועטים מאז 2002, הלהקה הוקמה בבאר שבע שהיוותה את ההשראה לשם שלנו.

לא, ספרו אישית על עצמכם.

סרגיי (גיטרה): אישית? לא, אני לא בא לפה הרבה, סתם. רובינו אנשים מבוגרים בגיל טרום פנסיוני, אני היחיד בלהקה שממש מתפרנס ממוזיקה, אני עובד בחברה שמייצרת גיטרות. כל השאר תפרני מטאל.

אולג (קלידים): אני מנגן על עוד כלים, אבל קלידים זה הקטע שלי. אני פריק של טכנולוגיה, אפילו עשיתי תואר בהנדסה בשביל להבין בריוורב וקימפרוס. יש לי איזה ג'וב צדדי בחברת הנדסה משעממת.

אלכסיי (סולן): אני גם לפעמים מתפרנס ממוזיקה – מוכר דיסקים בדוכן של ישי שוורץ במטאל מרקטים, וכשזה לא קורה אני עובד סוציאלי בחברת סיעוד, עוזר למבוגרים למצוא מטפלת ישראלית או זרה .

אסף (תופים) : אני סטודנט לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בירושלים בשנה רביעית. אני מתכנן להתפרנס ממוזיקה בעתיד באיזשהי צורה (בתור מורה בחינוך מיוחד ו/או עם דזרט ברחבי העולם) פה ושם מלמד.

ממתי Desert פעילה?

סרגיי: ההרכב פעיל מאז 2002 ופועל בצורה רצינית יותר מ 2004-2005 עם ההצטרפות של אלכסיי ואולג להרכב, אני הצטרפתי ב2009 ושנה לאחר מכאן הבאתי איתי את סרגיי הבסיסט מהרכב אחר שניגנו בו יחד (The Afterlife), אסף המתופף הצטרף אלינו ב2010.

אסף: אכן. הצטרפתי ב2010, לאחר שנחשפתי למודעה שהלהקה פירסמה באתר מטאליסט וכבר לפני כן הייתי חולה על המוסיקה שלהם.

אולג: ההרכב יציב כמו סלע מאז האלבום הקודם,זה הרכב יציב ולדעתי ההרכב ההכי חזק שהיה עד היום, עם הגיטרה של סרגיי והתופים של אסף.

טוב, שאלת השאלות, אתם כולם יוצאי חבר העמים חוץ מאסף, אני מניח, איך קרה העניין הזה?

סרגיי: המוצא הוא לא ממש קריטריון להצטרפות להרכב אבל קרה מה שקרה. זו סוג של קארמה. גם המתופף הקודם היה צבר, מה שהיה חשוב תמיד זו המקצועיות, רמה וגישה רצינית. אנחנו לא משחקים כאן.

אלכסיי: היה לנו מתופף ישראלי גם לפני אסף – זוהר טל אור, שהקליט איתנו את האלבום הראשון, אבל אחרי כמה הופעות בחו"ל איתנו הוא הבין שאנחנו חבורה של פריקים והחליט לעזוב ולהקדיש את חייו למשפחתו. נראה כמה זמן אסף יחזיק מעמד.

ספרו לי קצת על תהליך היצירה שלכם, מי כותב מה? מה החלק של כל אחד בתהליך הכתיבה?

אולג: רוב הזמן השיר מגיע מאחד החברים כשהוא מוכן בהיקף של 80% (באלבום החדש הרעיונות הגיעו בעיקר ממקס, הגיטריסט השני, מסרגיי הגיטריסט או ממני) אני מביא שיר שלם מוקלט במחשב, כולל תופים ושירה והכל ואז החבריה מנגנים משהו אחר לחלוטין. ☺

סרגיי: בדרך כלל מה שאולג מביא נשמע כמו סאונדטראק של משחק מחשב. סתם, השיר מגיע ממישהו ואנחנו מעבדים אותו יחד, סרגיי הבסיסט בעיקר מחלק ביקורות.

אלכסיי: ואז אני כותב את ליין השירה והליריקס. כולם אומרים שהליין שלי הוא זיוף מושלם ומתקנים ביחד. וכשאני כותב את הטקסט אולג עובר אחרי ובודק אותו עם מילון רוסי – אנגלי.

מאיפה אתם שואבים את ההשראה לטקסטים ולמוזיקה עצמה?

אלכסיי: אני מושפע מאוד מספרים, סרטים ומשחקי מחשב. אני מאוד אוהב היסטוריה, כל זה מזמן את ההשראה לכתיבת המילים. לפעמים כשאני מטייל בעולם אני שומע סיפורים מעניינים וגם מזה יוצאים לפעמים טקסטים.

אולג: לפעמים אני זה שמביא את הטקסט, כמו למשל את Never regret באלבום הזה. ויש פעמים שאלכסיי אחראי לטקסטים. בסוף שנינו עובדים על זה ביחד. הטקסטים הם משהו מקודש עבורנו ואנחנו מקדישים להם המון זמן, אני חושב שהטקסטים שלנו הם סוג של שיעור בהיסטוריה, במיוחד בנושא הגבורה היהודית. אבל לפעמים זה פשוט טקסט שעוסק בפנטסיה, כמו השירים שלנו שעוסקים בשודדי ים, למשל.

אוקיי, ואיך נולד ריף מגניב, סולו מיוחד או סתם קצב?

סרגיי: אני בונה שיר בדרך כלל סביב ריף מסוים שמצאתי אותו כמגניב באחד הג'ימג'ומים שאני עושה עם הגיטרה. לפעמים יש מנגינה או לחן שמסתובב לי בראש כל היום עד שאני מגיע הביתה ולוקח גיטרה – אני שוכח ואז מנסה להיזכר ויוצא לי חצי…. סיפור עצוב.

אולג: קודם כל לחן, זה קודש. אם יש לי לחן טוב כל השאר יוצא ממני לבד. אתמול בלילה כתבתי שיר ברבע שעה אחרי שנסגרתי על הלחן, וזה ב 2 בלילה. ומשם הגיע הריף, הבית, הסולו, הכל.

אלכסיי: אולג מקשיב לאלבום החדש של Nightwish או Stratovarius אחר כך הוא לא ישן כמה לילות – והנה, יוצא חומר חדש לאלבום.

אוקיי, הבנתי שאולג שומע Nightwish (אוי ואבוי) מה ההרכבים שהכי השפיעו עליכם?

אולג: אני שומע המון פאוור מטאל והמון רוק קלאסי, וגם פופ מוצא לו מקום בפלייליסט שלי, לא מתבייש בזה, אני לא לוקח רעיונות ממוזיקת פופ, אבל זה מנקה את הראש ואת האוזן בצורה טובה:
Nightwish, Stratovarius, Children of Bodom, In Flames, Deep Purple, Rainbow, Black Sabbath, Bon jovi.

אלכסיי: כמובן ש Sabaton .אני מעריץ שרוף של החברים השבדים שלנו, אבל חוץ מזה אני מושפע מאוד מלהקות כמו Grave Digger, Manowar, Hammerfall, Moonspell ועוד המון אחרות.

סרגיי: אני אוהב הרבה הבי מטאל, ספיד מטאל ומלודיק דת': Judas Priest, Primal Fear, Iced Earth, Rage וכו'. למען האמת, אני אישית מוצא הרבה קווי דימיון בין פאוור למלודיק דת'. בעיקר במלודיות של שני הסגנונות.

אסף: אני מושפע ממלחינים כמו ברטוק ובאך באותה המידה שאני מושפע מ Iron Maiden , Judas Priest, Tool, Dream Theater, וכמובן שלהקות כמו Nightwish ו Sabaton ובטוח שיש עוד.

ספרו לי קצת על האלבום החדש.

סרגיי: האלבום החדש נכתב בצורה שונה, היו הרבה יותר כותבים ואפשר לומר שהאלבום הזה מופק ומעובד טוב יותר וגם מגובש יותר מבחינת הכתיבה. סרגיי ואני סייענו להכבדה בסגנון, הוספנו יותר בשר ויותר גרוב.עשינו את כל העיבוי הזה מבלי לאבד את סימני ההיכר של דזרט. הקלידים עדיין כאן, השירה של אלכסיי עדיין כאן. גם הסימפוניות עדיין כאן. הכל פשוט כבד יותר .

אולג: האלבום החדש מבחינתי גם די כבד – הריפים מדהימים. אבל הסאונד נוטה מאוד לכיוון הסינמאטי. תכלס, יש לנו סוג של סינרגיה כזאת, כל אחד נותן את הצד שלו. סרגיי למשל מרביץ ריפ רצח, והוא מתיישב בול על התזמורת, על האפקטים ואפילו על הפסנתר.

מה הקונספט שעומד מאחורי האלבום?

סרגיי: האמת היא שאין קונספט מוגדר של ממש. מה שיש פה בעיקר זה כיוון של טקסטים: מאורעות היסטוריים, סיפורים דמיוניים.

אולג: האלבום מבחינה מוזיקלית הוא די "אפי". יש בו לא מעט קטעים שנשמעים כמעט כמו פסקול לסרט אקשן, רוב השירים הם שירי גבורה כאלה, כל שיר מספר סיפור אחר: בר כוכבא, נפוליאון, מהפכות ומרד זה הקונספט של האלבום החדש.

אסף: כל הדוברים בשירים לא מתחרטים לרגע על הדברים שעשו. מכאן גם מגיע שם האלבום.

לא צריך להיות גאון כדי למצוא את הרפרנס לAssassin’s Creed , מה הקשר?

אלכסיי: ברור שיש קשר – אני מעריץ שרוף של המשחק. השיר הוא מחווה לכל הסאגה כולה, השיר הוא חלק ישיר מהקונספט של האלבום,תראה, הקונספט הוא המשך של מה שהתחלנו באלבום הקודם: סיפורי גבורה, מאבק על חירות, שאיפה לחירות.

סרגיי: אלכסיי גיימר כבד וזה משחק שהוא שרוף עליו, גם The Wolf's Attack הוא מחווה למשחק מחשב לדמות העיקרית שבו ולמה שעומד מאחוריה.

אלכסיי: נכון – The Witcher, זו גם סדרה של ספרים מאוד מעניינים שיצא לי לקרוא עוד לפני ששיחקתי במשחק.

הז'אנר שאתם שייכים אליו הוא אולי התיאטרלי ביותר מכולם, איך אתם מצליחים לשמור על רצינות בהופעות, בחזרות ובכלל, זה לא קשה כל הפאתוס הזה?

אלכסיי: לגבי התיאטרליות, תשמע, אנחנו שרים על דברים די רציניים ולפעמים עצובים מאוד, אפשר לומר על טרגדיות. קשה לי מאוד להיכנס לדמות של Joan Of Ark ולחייך תוך כדי, או חיילים סובטיים שנהרגים בקרב מאש הנאצים וגם מירי חיילי ה NKVD (המשטרה החשאית הקומוניסטית) שיורה להם בגב. אני לוקח את זה ללב וברצינות, כך שזה קל לי מאוד לשמור על התיאטרליות על הבמה, בשבילי הופעה על במה היא סוג של משחק בתיאטרון, לא רק שירה.

אני חושב שאתם ההרכב הישראלי שמחובר בצורה הטובה ביותר לגורמים בחו"ל, איך זה קרה?

אלכסיי: הכל התחיל מההופעה ההיסטורית עם Sabaton ב-2008. מאז גם הפכנו לחברים של ממש, וגם התחלנו באופן קבוע להופיע עם להקות מחו"ל. ככה התחילו להתפתח המון קשרי חברות וגם קשריי ביזנס שעוזרים לנו מאוד. וכמובן החומר שלנו עובד יפה מאוד בחו"ל. הלהקה בשבילי לפחות היא העסק העיקרי. אני מקדיש לה את כל הזמן הפנוי שלי (לפעמים על חשבון החיים המשפחתיים). העבודה העיקרית שלי נועדה לפרנסה בלבד, את כל האנרגיה שלי אני מקדיש לקידום והתפתחות הלהקה.

סרגיי: זה קרה מכל מיני סיבות. חלק מזה קרה כי עבדנו קשה והופענו לא מעט, גם עם להקות מחו"ל. גם יצרנו קשרים עם להקות וחלק מקשרי החברות האלה הניבו גם תוצאות יפות לשני הצדדים. אנחנו גם נמצאים המון ברשת ומנהלים קשרי ידידות ו"עסקים" עם כל מיני אנשים. בעידן המודרני של האינטרנט והרשתות החברתיות, כשהכל נורא נגיש – אם אתה לא נמצא שם ולא פעיל – אתה לא קיים. אנחנו עובדים גם לא מעט על בניית קהל בחו"ל ומנהלים קשרים עם מעריצים מכל רחבי העולם. מרוב גיוון שיש היום בתעשיית המוזיקה – אתה חייב לטפח את העניין ה"אישי" הזה של מוזיקאי ומעריץ. זה מאוד עוזר.

מה צפוי לנו בהופעה הקרובה?

סרגיי: להקת Terrapain תפתח את הערב, ואז אנחנו עולים עם סט מלא וארוך, קרוב לשעתיים נראה לי. מופע מלא מכל בחינה אפשרית. יהיו המון אורחים, רובם חברים קרובים ומוזיקאים מהטובים שיש: שני סולנים מגרמניה, משתי להקות שמאוד השפיעו עלינו: ראלף שיפרס מ PRIMAL FEAR ו Chris Boltendahl מ GRAVE DIGGER. ראלף גם הקליט איתנו שיר באלבום ויצא פשוט פגז.

חוץ מזה תופיע איתנו אינפי סנואו, שגם היא התארחה באלבום לדואט מרגש עם אלכסיי, יותם דפיילר מ PREY FOR NOTHING , אלכס זבולון, אח יקר שאנחנו חייבים לו המון ובעיקר את האלבום הזה שיצא אל הפועל בזכותו. אלכס הוא גם הגיטריסט של THE FADING ומנהל את אולפן הבית שלנו .AG STUDIO יופיע גם יוחאי דוידוף – האיש והקול וחבר יקר, ליאור שטיין, חברנו היקר מ SWITCHBLADE וגם מרי אן גנין, כנרית מוכשרת שהתארחה באלבום גם היא. ואחרון חביב יופיע גם יוסי סאסי המיתולוגי.

ולסיום, מסר לאומה?

אסף: אל תעצרו לעולם. החיים הם רק משחק. (מתוך המילים של שיר הנושא של האלבום).
תבואו להופעה!!