בלי צנזורה – ראיון עם Peter Dolving

מרואיין: Peter Dolving, הסולן לשעבר של The Haunted

לרוב מי שמכיר את להקת The Haunted יש דעה די מוצקה על Peter Dolving – או שהוא הציל את הלהקה, או שהוא הרס אותה. הבנאדם זכה למוניטין די מפוקפק כדמות אינטרנט מאיימת, פסיכופט, אגו מניאק עם פה גדול מדי, חסר שליטה ובכלל דמות הזויה. אבל לחלק מהאנשים, ביניהם אני, Dolving יצג קול אחר – מוביל דעות מוזיקלי וסולן בחסד עליון עם קול מרגש ולא שגרתי בנוף המטאלי הרגיל. אחרי שלאחרונה ביצע עזיבה מתוקשרת מאוד של להקת האם שלו ורגע לפני שיוצא אלבום הסולו שאותו הקליט יחד עם פרויקטים נוספים – תפסתי את האיש והפה לשיחה ארוכה, שבמהלכה צחקנו, התלכלכנו, רבנו ובעיקר זכיתי לשמוע קצת מחשבות ודעות מאדם שממש לא הולך בתלם – לטוב ולרע.

(קול של אדם מתעורר) הלו?

היי Peter בדיוק התעוררת?

האמת שכן. מה העניינים בנאדם?

אחלה, מוכן לראיון?

בטח.

מעולה. קודם כל מה שלומך?

שלומי טוב. עובד קשה, חוזר לעצמי לאט לאט אחרי העזיבה שלי מ The Haunted, סה"כ די טוב.

מה אתה יכול לספר לנו על אלבום הסולו החדש שלך?

האלבום החדש ? הממ..הוא לא ממש אלבום מטאל ודי חשוב שמטאליסטים יבינו את זה לפני שהם ניגשים לאלבום ויבואו בראש פתוח. זה סוג של Progressive Rock מודרני אם להיצמד להגדרות ז'אנר. נע בין Pink Floyd ל My Bloody Valentine(צוחק). התגובות של האנשים עד כה היו די חיוביות וכולם מופתעים ממנו לטובה. אני חשוב שבאלבום הזה לא ניסיתי להגביל את עצמי מוזיקלית בשום צורה, לא הגבלתי את עצמי לז'אנר ספציפי. סה"כ מדובר במוזיקה, אני מוזיקאי ואומן ואני חושב שאני די ברור עם זה. ישנם הרבה מאוד אנשים שנצמדים לז'אנר מסוים של מוזיקה כחלק מסגנון החיים שלהם, וחבל לי להגביל את עצמי מתוך נושאים שכאלו.

מה עיקר התגובות לחומר בין מי ששמע?

הרבה אמרו לי שזה מרגיש כמו הדבר הראשון מאז המוזיקה של שנות ה-90' שמגיע עם תוכן של ממש. אל תשאל אותי מה זה אומר כי אני בעצמי לא בטוח(צוחק) זה אלבום שאפשר להקשיב לו הרבה פעמים וכל פעם למצוא בו דברים חדשים ומעניינים. זה קצת מוזיקה של משוגעים במובן מסוים, אלבום רגשי מאוד עם המון חומר למחשבה. אפשר להגיד שהוא די כבד מהבחינה הזאת, יש מצב שלחלק מהאנשים זה יהיה קצת יותר מדי.

מה אתה חושב שיגידו עליו מעריצים שרגילים למה שעשית ב The Haunted?

אני מאמין שהתגובות יתחלקו די בקיצוניות בערך 50/50 למי שיאהב ומי שישנא. יש אלמנטים מהחומר של The Haunted שנמצאים שם ומי שאהב אותם יהנה מהאלבום. ומי שלא יאהבו, כנראה לא יאהב את זה פשוט כי זה לא מטאל.

אחרי שהאזנתי לאלבום שמתי לב שרוב השירים מתעסקים באהבה אבודה ושברון לב, האם הושפעת מדברים שקרו לך לאחרונה?

נסיון רומנטי? האמת שהשתחררתי מכמה מערכות יחסים רעות. התגרשתי מנישואין שלא היה לי טוב בהם והלהקה עצמה גם הייתה מין מערכת יחסים שנגמרה ודי שברה לי את הלב. עם הלהקה לקח לי זמן להבין מה קורה סביבי ולהבין את העובדה שאני חייב לעזוב. היו לי כמה שנים טובות אך קשות.

בגדול אני לא אדם שלילי, אבל אני מדבר על מה שאני עובר, מרגיש וחווה. אני צריך לתקשר דרך המוזיקה על מנת לראות ברור. בגדול אני אדם די אופטימי שמאמין שתמיד יש פתרון לכל מצב. לא כל הפתרונות חיוביים, זוהרים או קלים. אבל תמיד יש דרך, מוזיקה בשבילי היא חלק מהפתרון, עוד דרך בשבילי ליצור ולתקשר עם אנשים. זה משהו שחשוב לי לעשות, זו הישרדות עבורי.

בשני האלבומים האחרונים של The Haunted הייתה הרגשה שהמוזיקה הייתה בעיקר מעשה ידיך, ופחות תוצר של להקה שלמה. האם אתה מסכים עם האמירה הזו?

לא, אני לא מסכים עם זה. The Haunted פעלו עד לרגע האחרון במסגרת של להקה לכל דבר. למרות שעבדתי קשה על החומר מאז שחזרתי ללהקה (באלבום Revolver ב 2004 – ד.א) זה תמיד היה מאמץ של להקה. נכון שפחדתי לא לתקשר איתם וחלק מהדברים נכתבו יותר על ידי, לעתים עקב החוסר תקשורת ששרר בלהקה. אבל בסופו של דבר התהליך היצירתי התהווה ע"י מאמץ משותף של כל חברי הלהקה.

לקח לך זמן מה, לצאת בהצהרה שפירסמת ב Facebook שלך שפירטה את הסיבות שגרמו לך לעזוב את הלהקה. מה קרה במהלך הזמן הזה?

עזבתי, ובמשך כמה חודשים ניסיתי להבין איך הדברים נגמרו איך שהם נגמרו. בסופו של דבר מה שדחף אותי לצאת מהלהקה היה ההבנה של מה קורה עם At The Gates. בדרך כלל להקה מתכוננת ל Tour ונמצאת בו במשך 6-10 חודשים. עם ATG זה לקח שנה ויותר. לקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל הבנתי ש The Haunted כבר לא בראש סדר העדיפויות של האחים Björler ודי התאכזבתי, ביחד איתי התאכזבו עוד שני אנשים שכחלק מלהקה תלו בהם את תקוותיהם, והונהגו על ידם. בדיעבד הם עשו מה שהם עשו, כנראה בשביל הכסף. מאז ומעולם חסרה לחברה האלה מודעות לסובבים אותם ולרגשותיהם, אבל יש אנשים שהם פשוט ככה(צוחק) אז כנראה שזה בסדר.

בכל מקרה, נראה שאתה לוקח את הפרידה מהלהקה טוב מאוד. מאיפה אתה מוצא את כל האנרגיות היצירתיות שלך? כרגע אתה עובד על שלושה פרויקטים שונים לפחות…

אני אומן, זה מה שאני עושה ומה שתמיד עשיתי. ידעתי את זה עוד בבית הספר בגיל 5. יש אנשים שלא ברור להם מה הם רוצים לעשות בחיים, אבל אני ידעתי את זה מאז ומעולם. במובן מסוים לא ממש הייתה לי ברירה כי לזה נועדתי. לפעמים אני עצוב שאין דברים אחרים שיכולתי לעשות, בגלל שכלכלית זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה עד בלתי אפשרי, בגלל זה אני גם מבקש מהמעריצים שלי תמיכה ככל האפשר. אני משתדל לעשות כמה שיותר דברים שונים ומגוונים.

עסקי המוזיקה השתנו דראסטית. יש היום מעט מאוד עניין באומנות, התעשיה מתפקסת היום סביב כסף והדברים הופכים בהתאם משעממים ואפורים. אני באמת מאמין שהחברה שלנו צריכה אומנות כצורך חיוני לחיים – לשעות הפנאי שלנו, על מנת להרגע מהחיים ואפילו לאמונה, המוזיקה מחליפה את הדת עבור אנשים מסוימים.

אני מסכים לחלוטין

אם המוזיקה נהיית משעממת וחסרת נשמה, זה לא בסדר בכל כך הרבה רמות. מוזיקה היא המפלט של אנשים והשפיות שלהם.

האם אתה יכול לפרט קצת על הפרויקטים השונים שכרגע אתה עובד עליהם?

Thieves and Liars שהוא אלבום הסולו המדובר שלי הולך לצאת בנובמבר. יש לי כמה שותפים שיפיצו אותו במדינות ספציפיות באופן פיזי, כשאני מפיץ אותו דיגיטלית עצמאית. הוא ההוצאה הראשונה המתוכננת. לאחר מכן יצא < O > פרויקט שכולל את Scott Reeder שהיה ב Kyuss בעבר, ו Peter Asp שתופף איתי בהרכב Mary Beats Jane, פרויקט שאפשר להגיד שהוא קרוב יותר למטאל, ל Stoner Metal ולדברים כבדים יותר. בהמשך השנה אשחרר את גם את הפרויקט Science, שכולל מוזיקה כבדה. עם הרבה נשמה, בהשפעת הרוק של שנות ה – 70' וקצת Grunge.

בנוסף ישנו אלבום נוסף ל Rosvo, ששם אני עושה מין Punk Rock, יותר Hardcore עם קצת ג'אז אם לדייק. בהמשך אני מתכנן להקליט עם Ina De Heney שהיא נגנית קונטרה בס מדהימה, שטחנה את עצמה בחזרות עד לרמה שהיא לא יכולה להיות יותר טובה. היא יצרה איתי קשר לפני 5 חודשים ואנחנו עובדים בחזרות מאז עם מתופף מדהים על כל מיני חומרים, זה קצת מזכיר Tom Waits, ועוד דברים אחרים.

לאחר האזנה לשיר שיצא מהאלבום ולאלבום עצמו, ניתן לשמוע בוודאות שעזבת את המטאל לטובת מקומות מוזיקלים פחות מוגדרים, האם נמאס לך ממטאל? או שמדובר במשהו ספציפי עבור האלבום הזה?

הכלי היחידי שאני לא מנגן בו באלבום זה תופים, זה הכלי היחידי שאני לא טוב בו מספיק לטעמי. ההגדרה של מטאל קצת הגבילה אותי, ולא רציתי להצמד להגבלות הללו. ב < O > למשל, יש מוזיקה שהיא כבדה יותר ובהחלט נכנסת תחת ההגדרה של מטאל. בנוסף יש אלבום מטאל שאני הולך להקליט לו קולות עבור איזו להקה מקנדה.

אם להסתכל אחורה על ריבי האינטרנט והסכסוכים שהיו לך באתר Blabbermouth.net, אתה חושב שהיית עושה בדיעבד משהו אחרת?

לא. לדבר ולהיות כן והוגן זה חיוני בעיני. בלעדי זה אנחנו מקבלים סביבה שהיא לא הוגנת ולא אמיתית. עם קפיטליזם או שאתה מסכים או שלא. אי אפשר להסכים עם שקרים וכשאתה לא מסכים עם משהו צריך ללכת עם האמת שלך. אי אפשר להסתמך על שקרים. יש כאלו שטוענים שאין אמת אבסולוטית, אני טוען אחרת. כשאנשים מדברים ברור, אמיתי ומהלב, ללא אג'נדות כלשהן זו אמת. האמת חיונית לכל מערכת יחסים באשר היא. כשהצלחה כלכלית או חומרית משנה יותר ממה שקורה בין בני אדם זה רע מאוד. אני חושב ומאמין שאנשים מסוגלים וצריכים לשאול שאלות ולבחון את האמת. צריך לתקשר וצריך להאמין. אם תשים לב, האנשים הקיצוניים לא טובים בדברים הללו. אנחנו כחברה וכבני אדם צריכים לתמוך באמת ולתת אומץ אחד לשני לעמוד מאחורי האמיתות שלנו.

מכל מה שעשית עם The Haunted – מה השיר והאלבום האהובים עליך?

או וואו(צוחק) שאלה קשה. למרות שזה שיר שאני לא הייתי חלק בו, כי הוא היה בתקופה שבה לא הייתי בלהקה, השיר האהוב עלי של The Haunted הוא ללא ספק Bury your Dead. הוא בעיני מדגם מיצג של היחודיות של הסאונד של הלהקה – שילוב מעולה בין Metal לבין Hardcore בו זמנית. השיר הזה לפנים לחלוטין, ברוטאלי מאוד ולא מתפשר בשום צורה. הוא מדבר על האמת המכאיבה שבמוות – אי אפשר להחזיר את המתים, כשמישהו מת צריך לשחרר, לחיות את ההווה ולא את העבר ולהמשיך הלאה.

אוקיי, אבל מה עם חומרים שאתה היית כלול בהם?

יש כמה שירים מהאלבום האחרון שמאוד אהבתי – Catch 22, The City. אני חושב שבאלבום האחרון שלנו עשינו משהו טיפה שונה. מטאל שאינו מסורתי. מטאל מושפע מרוק אלטרנטיבי שהפך למטאל בעל כורחו.

מה עם Motionless? בעיני זה אחד הטקסטים הכי מדויקים שכתבת.

תודה רבה! לא מהאהובים עלי בכל מקרה(צוחק)

שאלה שתמיד עניינה אותי היא מהם היחסים שלך עם Thomas Lindberg. שניכם עברתם בין סצנות המטאל וההארדקור השוודיות, כל אחד במסלול הפוך – אתה התחלת מההארדקור ועברת אל המטאל והוא להפך. שניכם די קרובים מבחינת הגיל ושניכם עבדתם עם האחים Björler

ובכן אני בחור כבד יותר. מבחינה רגשית אני חושב שאני מעז יותר ממנו. ובנוסף אני טיפה מגודל יותר.

פיזית?

כן. הוא בחור די קטן. אבל הוא אדם הרבה יותר שמח ממני ואני מקנא בו על זה(שנינו צוחקים)
אבל ברצינות, הוא בחור ממש נחמד. אף פעם לא היינו חברים של ממש, אבל תמיד היה לי הערכה רבה כלפיו.

האם אתם מכירים מראשית שנות ה-90' ותחילת סצנת המטאל של Gothenburg?

האמת שכן, הכרנו כבר מאז. הוא היה בין היחידים שיצאו מ "סצנת" Gothenburg. קצת מצחיק אותי בדיעבד שהם הפכו לסמל המטאל של העיר, כל החבורה הזאת, שכללה בערך 20 איש באו מאותו פרבר של העיר, אזור די עמיד. לפי מה שאני מכיר, בדרך כלל גיבורי המוזיקה מגיעים ממעמד הפועלים, בניגוד למה שהיה שם. מבין החבורה הסגורה הזאת שהייתה די סגורה בתוך עצמה הוא היחידי שהלך והתעניין גם בסצנות מוזיקליות אחרות, ותמיד שמר על ראש פתוח. בעיני הוא הסיבה העיקרית שהתעניינתי ב ATG מלכתחילה. אדם ממש נחמד.

הלהקה הייתה אמורה לבוא לישראל במסגרת פסטיבל Anthem ב 2008, מה זכור לך מהמקרה הזה?

היה בלאגן! המפיק של האירוע ירד מזה ברגע האחרון. טען שזה בעייתי שאני אבוא עם הפה שלי, היה בזמנו הרבה אנשים ימניים קיצוניים שלא התלהבו ממה שאמרתי וזה פגע בסיכוים של ההופעה.

נראה לי שאתה מדבר על משהו אחר, אני מדבר על פסטיבל מטאל שהיה אמור להתקיים ובוטל ברגע האחרון כשהמשקיע בורח עם הכסף של הקהל. בעקרון רציתי שתתייחס לזה, אבל אם אתה לא זוכר וחשוב לך לדבר עלינו בוא נדבר על ישראל בכללי.

לא ידעתי מזה. אין לי שום בעיה עם ישראל, יש לי בעיה עקרונית עם אנשים קיצוניים. פוליטיקאים צבאיים, שמריצים פוליטיקה דורסנית ומתעללים בחיים של אנשים בדוקטורינות צבאיות

תשמע, זה טיפה יותר מסובך, וצריך רקע יותר רחב על מנת להבין את הדברים כאן…

ואני מכיר את הנושא ומתעניין בו. מגיל צעיר תמיד היה לי עניין בגיבורים, ומקימי מדינת ישראל בעיני היו גיבורים מדהימים ואנשים שעשו מעשים גדולים. כמו כן נדלקתי על ישראל אחרי שראיתי את הסרט ההוא..שכחתי את השם שלו נדמה לי ששיחקה שם אינגריד ברגמן. לאחר מכן דברים הלכו והסתבכו ואתם כמדינה הגעתם לעשות דברים קצת יותר נוראיים. יש אצלכם הרבה קיצוניים ואתם לא נאבקים בנושא מספיק. מה שאני הכי לא מבין זה נושא עזה. לא הגיוני שעם כמו שלכם, עם היסטוריה עקובה מדם שזוכר את עברו טוב מאוד יכול לבנות חומה ולבודד עיר, זה מעוות ופרדוקסלי, אני לא מצליח להבין את זה, זה מזכיר לי חומות אחרות שנבנו לפני 60 שנה. ברור לי שיש קיצונים בחמאס…

(בשלב הזה איבדתי את קור רוחי ושאלתי את האדון Dolving אם הוא מכיר את אמנת תנועת החמאס)

אכן כן, משהו שקשור להרג של כל הישראלים?

לא לא לא…יותר בכיוון של "תום המאבק יהיה אחרי שכל היהודים הכופרים בפלשתין יושמדו מעל האדמה ומתחת לכל סלע". ועזוב את החמאס, נניח שבשוודיה קבוצה מכריזה עצמאות ואוטונומיה על שטח במדינה, ומתחילה לירות מתוך השטח הזה רקטות, איך הייתם מתמודדים עם זה?

תשמע גם בשוודיה יש טרור, במדינה שלנו כל מי שמפגין רגשות הוא פסיכי, ומפר את קור הרוח השוודי. אנחנו הרגנו את עצמנו מספיק שנים במלחמות, עד המאה ה-17' היינו במלחמות ביננו לבין עצמנו. ואני אישית כבר סובל מאיומים כ 12 שנה, האם אני אלך לצוד ולהרוג את כל מי שמאיים עלי?

האם מישהו מנסה להרוג אותך?

ניסו בעבר(ממשיך בדיבורי פוליטיקה, מדבר על קיצונים משני צדי המתרס, על הצורך בדיון אינטלקטואלי אמיתי ועל כך שעל אנשים לאזור אומץ לדבר על הדברים שלא בסדר ולא להיות אדישים אליהם)

זה ברור לי כל מה שאתה אומר, ואני לא אומר שאנחנו צדיקים ושיש פה רעים וטובים. יש לי חבר טוב שהיה צלף בעזה ויצא אחרי שנתיים על נפשי, יש מקרים קשים של התעללויות בצבא, לא חסר דברים רעים גם אצלנו…

ועל זה אני מדבר! זה לא בסדר בכל כך הרבה רמות לקחת ילד בן 18 ולעשות ממנו חייל, לא בסדר כלפיכם! זה מכעיס אותי וכואב לי.

אבל ברור לך שאנחנו במלחמה כן? תשמע כל הדיון הזה קצת מיותר, בגדול שנינו מסכימים, וברור לי שאני לא בצד הנכון או הלא נכון וגם אנחנו עשינו טעויות לאורך הדרך. רק חשוב לי שתבין שאין אצלנו שחור ולבן ושאי אפשר לבחון את המצב פה בצורה שכזאת. ובניגוד למה שאמרת – יש פה דיון אינטלקטואלי בנושא ואף היו פה נסיונות להפיכות חברתיות.

אני יודע את זה וזה ברור לי, אני מתעניין מאוד במה שקורה אצלכם. ושלא תבין אותי לא נכון – כל הגיבורים התרבותיים שלי הם יהודים חילונים שעשו מהפכות כל אחד בתחומם. מעבר לזה, אתם עם שהתרבות והאינטלקטואל נטועה ושזורה בו – לכן חשוב לי להעלות את זה וחשוב לי שתלחמו בדברים הללו.

אוקיי, מספיק פוליטיקה להיום, ז*ן על זה. הראיון הוא על Peter Dolving ולא על ישראל. לאחר שהובהר למי שהיה לו ספק שאתה אדם שהפוליטיקה היא נושא שקרוב ללבו, איך זה שהפוליטיקה לא מוצאת את מקומה במוזיקה שלך? מה דעתך על הנושא?

מוזיקה היא משהו שמאחד אותנו, כבר נתתי את דוגמת הדת ואני באמת מאמין בזה. מוזיקה לא שופטת אף אחד בשום צורה. אבל בהקשר לשאלה – אני לא מאמין במוזיקה ככלי פוליטי.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כ 10 שנים?

אין לי מושג האמת. שואלים אותי את זה כל הזמן , אני עושה מה שאני עושה וזורם למקומות טובים אני מקווה(צוחק)

מילים אחרונות?

מה הן יהיו? תודה לך על הראיון, מקווה לדבר איתך גם בעתיד מאוד נהנתי.

תודה לך!