הארס שמאחורי Vipress – ההרכב הישראלי

מרואין: Pixel, סולן להקת Vipress

Vipress היא סוג של סופר-גרופ ישראלי, עם חברים מהלהקות Lehavoth, Betrayer ו-Enuma Elish. מבחינה מוזיקאלית, Vipress מהווה את אחת הלהקות הראשונות בארץ שמובילות את הכיוון המטאלי הקיצוני למקום מודרני יותר, עם השפעות וניחוחות של מטאלקור ומטאל אמריקאי עכשווי. הלהקה תעשה את מופע הבכורה שלה לצד Prey For Nothing ו-Dissonant שיפתחו את הופעתה של להקת Whorecore, ולכבוד האירוע שוחחנו עם גל כהן, הידוע כ-Pixel, סולן ההרכב.

אהלן אחי, לפני הכול, למה פיקסל?

*צוחק* … שאלה טובה. זה הכל התחיל מפאנקיסט שקראו לו בשם חיבה צבי. היום הוא אומן טראנס שמסתובב בעולם ומתקלט. בתקופה שהוא התחיל לכתוב טראנס הוא היה יושב כל יום דבוק למחשב כמעט בלי שעות שינה וכותב טראקים. אז היינו מסתלבטים עליו בחברה ואומרים שהוא פיקסל. איכשהו השם נדד ממנו אלי בזכות החברים שלי שכנראה חושבים שזה דיי מייצג את האישיות ההזויה שלי. צחוק הגורל הוא, שהמתופף של Vipress הוא לא אחר מהאח של אותו צבי, והם כל-כך דומים שהרבה אנשים אפילו לא יודעים את שמו (יואב) ופשוט קוראים לו "אח של צבי".

ואם כבר בעניין שמות, אז למה Vipress?

Vipress זה גרסת הנקבה של Viper, שזה שם של משפחת נחשי הצפע. יש הרבה סיבות. אני רציתי שם שהוא משהו מהעולם האמיתי, כמו חיית טוטם של האינדיאנים. הנחש מסמל ארסיות, סקס, רעל, היפנוט. למה דווקה גרסת נקבה? כי זה אפילו יותר קיצוני מבחינת אותם סמלים – הארסיות, סקס, רוע, היפנוט וכו', רק שבנוסף זה גם מסמל איזושהי השלמה, הנחש והאישה באובייקט אחד, כמו בסיפור גן עדן. נחש צפע זה גם משהו ישראלי בעיני, יש מלא כאלה איפה שאני גר (ביקנעם, המושבה), וכל הילדות שלי הם היו סוג של בוגי-מן שהילדים היו צריכים להיזהר ממנו כשהם מסתובבים במושבה או משחקים בחצר.

קצת על איך הכול התחיל, מאיפה הרעיון ללהקה?

בשנה שעברה, שתי הלהקות שהייתי חלק מהן (Vultures, Lehavoth) דיי הפסיקו פעילות. בהתחלה חשבתי שזהו, אני עייף ממוסיקה ואני אעשה משהו אחר, אבל זה באמת חזק ממני, ואחרי מעט מאוד זמן הבנתי שאני צריך לחזור לנגן. בהתחלה חשבתי להקים הרכב אינדסטריאל, סטייל Ministry, אבל לא ממש הצלחתי למצוא נגנים לסיפור הזה. במקביל הייתי בקשר עם טל בכר שהוא חבר טוב הרבה שנים, ואני יודע שהיו לו בעיות למצוא נגנים להרכב שלו. אני זוכר שחשבתי, "בואנה, אם הייתי להקת מטאל והייתי יודע שגיטריסט כמו טל פנוי, הייתי נאחז בו בשתי ידיים לפני שלהקה אחרת תיקח אותו." ופתאום קלטתי ש-"רגע, אולי אני אעשה הרכב עם טל…"

אז בדיוק טל מצא גיטריסט טוב בשם גיל, וביחד התחלנו להרים להקה כשאני על עמדת הסולן, גם בגלל שכבר היו שני גיטריסטים, וגם בגלל שזה משהו שרציתי לנסות. ההרכב הזה לא החזיק הרבה מעמד למרות שכבר היו איזה 5 שירים כתובים, ואז אני וטל התחלנו לחפש שוב נגנים. במקביל אני הקלטתי כמה שירים עם עובד מ-Buzzer, להרכב שלו שנקרא The Underdog. בגדול זה הרכב שלו שהוא כתב והקליט הכל, אבל הוא חיפש נגנים להופעות ובדק אותי בתור סולן. בכל מקרה, חזרה אלינו, מצאנו באינטרנט את יואב ואלירן שניגנו לפני זה ב-Enuma Elish, שאישית זה להקה שאהבתי, אז שמחתי שהם הצטרפו.

את עמית הבסיסט שלנו, הכרתי דרך Salem. הוא בדיוק התחיל להפיק להם את האלבום שייצא בקרוב, והוא ממש אחלה איש וגם מנגן בס אז בכלל זה הסתדר מצויין. לגביי הסגנון שלנו, הפעם לא ניסיתי לשאוף למשהו מראש, כל אחד הביא את החבילה שלו, ורצינו לראות מה ייצא. בנתיים אנחנו שמחים מהתוצאה.

מוזיקלית מה שלהקה עושה שונה ממה שעשיתם בלהקות שלכם בעבר. איך הגעתם לז'אנר הזה?

כמו שאמרתי, דיי נתתי לזה לבוא לבד בלי יותר מידיי התערבות. כמובן שיש ביקורת עצמית גבוהה, אני משתדל שנעשה רק את מה שאנחנו טובים בו. מבחינת להקות קודמות, מבחינתי יש הבדל גדול. Vultures הייתה להקת אינדאסטריל נוייז שמטאל הוא רק אחד מהז'נארים שנתנו השראה. Lehavoth זאת להקת מטאל לכל דבר, רק שלהבות' עשתה את הכל קיצוני, עם הרבה גריינדים ושבירות קצב. ב-Vipress אין הרבה מזה, הסגנון נגינה של חברי הלהקה הוא שונה משל להבות'. אני כן לקחתי הרבה דברים מהלקות הקודמות, בעיקר בטקסטים. אני חושב שרני זגר (Vultures) ומולך (Lehavoth) הם בין הכותבים הטובים ביותר בז'אנר הזה, בטח שבארץ לפחות.

איך בעצם היית מגדיר את הז'אנר שלכם?

אנחנו מטאליסטים! נקודה! אנחנו עושים מטאל! תת הגדרות כל אחד יכול לתת, וזה לא כל כך רלוונטי. יש השפעות של מלא דברים – ספולטורה, משין הד, פיר פקטורי, קארקס, מנמיק, מגדת', פנתרה, ועוד. יש כאלה ששומעים גם הארדקור במוסיקה שלנו, וזה סבבה, הארדקור זה טוב.

קצת פרטים על התכנים שמאחרי ההרכב, לפחות על פי השיר "Designer". במה מתרכזים הטקסטים שלכם בדרך כלל?

את האמת, אין פה נושאים קבועים. אני מסרב להציב לעצמי מגבלות מבחינת הטקסטים. לא אכפת לי אם זה מקובל בז'אנר או לא. מה שכן, אני עושה מוסיקה אגרסיבית כאיזשהו ניתוב של יצר ההרס שלי ליצירה, וזה מתבטא בטקסטים. הרוב הוא על דברים שנובאים מהרס, או הרס עצמי. "Designer" מדבר על ההרס הזה. הסגידה ההמונית לאיזשהו יופי שלא קיים באמת, הוא מעוצב, והוא ניתן להשגה בכל מקום, מהרחוב המלוכלך, ועד העשירון העליון, תמורת "סכום סמלי" כמובן, שנקבע על פי כמה אתה באמת פנאט להשיג את מה שאתה רוצה, ולא באמת לפי כמה זה שווה. המרדף אחרי הדבר המושלם, שגורמת המון הרס ותסכול בדרך. לנסות לעצב את העולם סביבך למשהו שלו קיים, זה מתסכל וזה הורס, גם את האדם וגם את מי שסביבו.

אנחנו עכשיו באמצע של הקלטות ל-EP שהרבה מהטקסטים שלו כתבתי שהייתי בצו 8 במלחמה האחרונה. הוא לא בהכרח מדבר על מלחמה, אבל מושפע מאוד ממה שהרגשתי שם. הרבה על איך שאנשים הם חסרי אונים מול כוחות הרבה יותר גדולים מהם. למשל יש שיר שנקרא "Walk On Blood" שהושפע משני אירועים שונים: אחד, ההרג בשוגג של משפחה פלסטינאית בחוף בעזה על ידי צה"ל, וגם על ידי תאונת דרכים שהייתי עד לה שבה נהרגה בחורה בת 31. השיר לא מדבר ספציפית על האירועים אלא יותר מתאר מקום שהוא סוג של גהנום, מקום שדברים רעים קוראים בו בלי שום סיבה ובלי שום יכולת לשנות אותו. כמו גורל או קללה.

שמתי לב שבהרבה שירים ישראלים של פעם, אפשר לדעת שהם שירים של תקופת מלחמה גם אם הם לא מדברים ספציפית על המלחמה, אלא על דברים יום יומיים. הצל של המלחמה עדיין מרחף מעל השירים האלו. וזה חלק ממה שאני מנסה לעשות. נראה לי אבסורד לחיות במקום כמו ישראל ולא לשיר על מה שקורה פה, כאילו זה לא קיים. סוג של הדחקה. מצד שני, אני לא רוצה להיות בלהקה פוליטית. אני חושב שאם אני נאמן בשירים שלי לתחושות של עצמי, אז הדברים האלה ייצאו בלי קשר, מעצם היותי מישהו שגר פה וסופג את מה שקורה פה, גם אם אני כותב על דברים יום יומיים.

לפי הטקסט נראה שהוא מתרכז בעולם הזוהר והביבים, סמים, ומוצרים המוניים. זאת הביקורת שלך על החברה המודרנית?

אפשר לראות את זה ככה, השירים שלי הם לא לגמרי ישירים, הם כמו עננים (*צוחק*… איזה היפי אני), שכל אחד יכול לפענח אותם אחרת. אני כן נותן פירוש משלי, שבדרך כלל מרומז בשם השיר, אבל הוא לא מחייב. בעיני לעולם הזוהר ועולם הרחוב יש את אותה המחלה, האנשים מעבירים את המחלה הזאת, היא לא תוצר של העולם. השיר מדבר על זה.

בדרך כלל טקסטים בסגנון הזה נפוצים אצל להקות אמריקאיות והתרבות שלהם, האם יש קשר?

אני מנסה לכתוב על העולם שלי, מטבע הדברים, חלק יהיה יותר קשור למקום שלי, וחלק יהיה יותר אוניברסלי. בעידן הגלובליזציה והמלחמה העולמית בטרור, ההבדל הזה מצטמצם. אני כן חושב שמבחינת גלובליזציה, אנחנו איפשהו בקצה, ומבחינת המלחמה העולמית בטרור, אנחנו על קו המגע. אגב, השם של ה-EP שנשחרר יהיה "Born On The Frontlines".

מה אתה מרגיש לגבי ההשפעות האמריקאיות ההולכות וגדלות אצלנו בתרבות, כמו תוכניות ריאלטי וכד'?

זה חלק מהגלובליזציה. יש בזה דברים טובים, כמו למשל היכולת שלי לפגוש מלא אנשים ממקומות שונים בעולם ולדבר איתם. למשל הרבה ישראלים ולבנונים דיברו בניהם באינטרנט בזמן המלחמה האחרונה. זה לא היה קיים פעם. יש בזה גם הרבה חרא. אני למשל בן אדם שאוהב מאוד סרטים, ומעציב אותי לראות שבשנים האחרונות, הוליווד מוציאה סרטים שמתייחסים לצופה כייצור מטומטם, ומאכילים אותו בכפית, כאילו שהצופה הוא תינוק שצריך להוריד את רמת הדיבור שלך איתו כדיי לתקשר איתו באותה רמה. כמו שאמרתי. הגלובליזציה היא לא המחלה, המחלה היא אצל אנשים ומה שהם בוחרים לעשות עם הגלובליזציה, ואיך הם משתמשים בה.

אם אנחנו כבר בנושא של תרבות משחיתה, מה הדיעה שלך בכל מה שקשור לפוליטיקה בארץ והשחיתות שהיא מייצרת?

שחיתות זה ניוון, זה סרטן, חד וחלק! פרוטקציות תמיד היו וכנראה גם תמיד יהיו, אבל אם בוחרים מכל המתאימים את המקורבים יותר זה פחות נוראי מאשר אם לוקחים מקורב על חשבון מישהו מתאים. אני לא אכנס עכשיו לדיון פוליטי, אבל אני אגיד שמקצוענות היא ערך שאני מאוד מקדש ואני דורש מכל אחד שעוסק בתחום מסויים, שיהיה הכי מקצועי בתחום שהוא יכול, ואני לא חושב שזה קורה בפוליטיקה הישראלית.

בחזרה אליך, מה קורה עכשיו עם Lehavoth, בשעה שאתה ב-Vipress?

להבות' בפועל לא עושה כלום כרגע. היו לנו תוכניות לגביי הופעות ועוד כל מיני דברים אבל כרגע זה לא מסתדר. חלק עסוקים ב-Whorecore ואני ב-Vipress, וזה לא הזמן המתאים. אני כרגע עסוק 100% ב-Vipress, אבל יש כל מיני רעיונות שהייתי רוצה להתעסק בהם ברגע שיתפנה קצת זמן.

Lehavoth היא להקת דת', Vipress קרובה יותר לצד הקור (מטאלקור וכו'), מה הגישה שלך כלפי מי שטוען שמטאלקור והסגנונות הדומים לו הם לא באמת מטאל?

עוד פעם, אני לא מתעסק בהגדרות. אני מחשיב את עצמי מטאליסט, ואני חושב שאף אחד לא יכול לטעון אחרת. אני דיי בטוח שהקהל יבוא להופעות של Vipress יהיה מורכב ברובו ממטאליסטים, אז בעיני זה הופך אותנו ללהקת מטאל. הלוואי ויבואו גם הארדקוריסטים ופאנקיסטים, שהם בעיני קהל לא פחות ראוי ממטאליסטים. אחד הדברים שאני גאה בהם מ-Lehavoth זה שבהופעות שלנו היית רואה פאנקיסטים ובלאקרים והארדקוריסטים ועוד מלא אנשים יפים מסוגים שונים.

רוב הלהקות בזמן האחרון, וגם Lehavoth עם האלבום המלא, הלכו לכיוון חו"ל, איפה זה עומד מבחינתכם?

להקות פנו לחו"ל בגלל שאי אפשר היה לספק את אותה סחורה בארץ. היום זה שונה. את ה-EP שלנו אנחנו מקליטים פה. היתרון העצום של להקליט בחו"ל הוא שאפשר להתנתק מחיי היום יום ולהקליט בראש שקט במקום מבודד מהעולם הטבעי שלך, ובנוסף אפשר לשלב גם הופעות במקומות במדינות אחרות. לגביי Vipress, נחייה ונראה.

ועכשיו להופעה הקרובה, ברור שהיחסים עם Whorecore קרובים, איך הגעתם לחמם אותם?

שהקמתי את Vipress אמרתי ל-Whorecore שמתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים, אנחנו נשמח להופיע איתם. ויום אחד קיבלתי טלפון שהזמין אותנו להופעה הזאת. בהחלט הצעה שאי אפשר לסרב לה… *צוחק*

איפה דברים עומדים מבחינת החומר המקורי של ההרכב?

יש חומר לאלבום מלא. אני עדיין לא שלם עם הרמה של כולו, אז אנחנו עדיין בשלבי כתיבה. כשנהיה יותר מרוצים מהחומר, נקליט אלבום. אני שואף להקליט בסביבות אביב-קיץ 2007.

מה אתם עומדים בדיוק לתת בהופעה?

בגדול שירים שיהיו ב-EP שלנו שיהיה מוכן בקרוב.

אוקיי, ולסיום, מסר אחרון לאומה?

חסר למי שלא בא להופעה. Whorecore הם הלהקת הופעות הכי טובה במזרח התיכון, שלא לדבר על זה שמגיע להם מלא ריספקט. הם עובדים קשה. בקיצור, יהיה ערב שובר, גם אנחנו ניתן בראש וגם Dissonant, ו-Prey For Nothing. יהיה כיף!