החטא השמיני של Nocturnal Rites

מרואין: Nils Eriksson, בסיסט להקת Nocturnal Rites

להקת הפאוור מטאל השבדית Nocturnal Rites הוציאה כבר שמונה אלבומים ב-17 שנות קיומה. בעבודה קשה והתמדה היא הפכה להיות אחת מלהקות המטאל המלודי המצליחות באירופה ולמרות שהיא לא יוצרת אלבומים גרנדיוזים עם הפגנות נגינה סופר ווירטואוזיות, היא עדיין הצליחה לרכוש לעצמה עוד ועוד אוהדים ככל שעברו השנים. אלבומה החדש, The 8th Sin, הוא עוד צעד ברור בתולדות הלהקה ולמרות שהיא לא מחדשת בו יותר מידי, היא שומרת על האיכות והרמה שאפיינה את אלו שקדמו לו. לכבוד יציאת האלבום שוחחנו עם Nils Eriksson, בסיסט הלהקה.

הי נילס, אני מניח ששם האלבום הוא כתוצאה מכך שזה האלבום השמיני שלכם.

נכון, אין יותר מידי חוכמה מאחרי השם, אלבום שמיני – חטא שמיני.

הוא נשמע די דומה לאלבום שלפניו, Grand Illusion, אולי קצת פחות ת'ראשי ממנו.

יש בזה משהו, אנחנו לא משנים יותר מידי את הנוסחא בעיקר כי אנחנו לא חושבים שיש סיבה טובה לעשות זאת, אנחנו מרוצים מהמוזיקה שלנו. האלבום כן מהווה התקדמות טבעית ולא מאולצת בזה שיש בו קצת יותר אלמנטים עכשווים, קצת יותר קלידים ואפקטים אלקטרונים, אני מניח שהוא נשמע יותר קרוב למטאל עכשווי מאשר למטאל המסורתי כמו שעשינו בכמה מאלבומי העבר. הוא עדיין כבד מאד, אני אישית לא חושב שהוא פחות אגרסיבי מ-Grand Illusion.

הסינגל הראשון מהאלבום הוא לשיר "Never Again", יש לכך סיבה מיוחדת?

הוא לא יותר טוב משירים אחרים, אבל הוא קליט, מלודי, קל להאזנה. לקחנו כמה אופציות, אבל השיר הזה פשוט התאים באופן מיידי לסינגל ראשון. זה שיר שבעצם מדבר על כך שלעולם אל תגיד "לעולם לא", על כך שנסיבות משתנות ואיתן גם פני הדברים.

באלבום הזה הכנסתם גם בלדה, "Me", שיר שלא ממש מאפיין אתכם, מאיפה היא צצה?

זה בעצם שיר שנכתב לאלבום הקודם שלנו והוא נכתב בהתאמה לליווי של תזמורת שלמה, בסופו של דבר נגמר לנו זמן האולפן באלבום הקודם ולא יכלנו להשקיע את מה שהיה צריך להשקיע כדי לעשות את זה, הפעם החלטנו לעבד את זה לשיר שקט בליווי פסנתר בלבד, ההפך המוחלט מהכוונה המקורית, אבל אני חושב שזה לא יכול היה לצאת יותר טוב. שיר שקט, מינורי, אני לא חושב שהוא קיטש, לדעתי הוא עובד כמו שהוא. לדעתי גם מדובר באחד מקטעי השירה הכי טובים של ג'וני, הסולן שלנו.

בוא באמת נדבר קצת על ג'וני, הוא הצטרף אליכם באלבום Afterlife, לאחר שהסולן הקודם שלכם עזב. מה הוא שינה בלהקה?

הדבר הראשון הוא שיש לו גוון קולי שונה מאד, הוא הרבה יותר מחוספס ועם צרידות מסוימת לעומת הקול המלודי והחלק של אנדראס זאקירסון, הסולן הקודם שלנו. מאז שהוא הצטרף המוזיקה נעה בעצמה לכיוון הרבה יותר כבד ודינמי, אם לפני כן עשינו פאוור מטאל די המנוני ורך יחסית, האלבומים שאחרי הם חומר כבד בהרבה. אני חושב שזה מתבטא בכל אלבום מחדש.

לדעתך זה דבר חיובי ללהקה?

העובדות מדברות בעד עצמן. אנחנו מצליחים להישאר ברמה של הצלחה ולא נופלים ממנה, המוזיקה שלנו מחדשת ומשתנה ברמות מסוימות וזה משאיר אותנו רעננים ולדעתי עדיין מעניינים. אנחנו עשינו עיבודים תזמרותיים בשלב די מוקדם שלנו, לפני שלהקות כמו Rhapsody פרצו, שילבנו גורמים אלקטרונים מסוימים באלבומים שלנו כשזה לא היה פופולרי. כל זה, בשילוב עם השינוי שג'וני הביא ללהקה לדעתי רק תורמים לנו.

אתם עברתם שינוי די קיצוני כשהתחלתם, עשיתם במקור דת' מטאל בכלל.

נכון, בדמו הראשון שלנו, ב-1991, עשינו דת' מטאל שהלך לכיוון של דת' מלודי, מה ש-In Flames פרצו איתו כמה שנים לאחר מכן, שוב משהו שלדעתי עשינו קודם לכן. בשלב מסוים הרגשנו שצריך משהו מעבר לזה, שילבנו שירה מלודית ופשוט לקחנו את המוזיקה שלנו לצעד ההגיוני הבא מבחינתנו, מוזיקלית לא שינינו יותר מידי לקראת האלבום הראשון, הדת' שלנו היה מלודי מספיק גם כך.

אתה פעלת בינתיים בלהקת ת'ראש בשם Guillotine, מה קרה לה?

Guillotine פעלה בעצם כש-Nocturnal Rites כבר הייתה קיימת, זה היה פרויקט שלי ושל פרדריק, הגיטריסט שלנו, עשינו שם ת'ראש פרמיטיבי, בסגנון האלבומים המוקדמים של Kreator… האמת היא שזה מעניין ששאלת על זה, כי בקרוב מאד צפוי לצאת אלבום חדש להרכב!

איך בדיוק הספקת להוציא אותו עם האלבום החדש של Nocturnal?

זה די עבד במקביל, כמובן שרוב המאמץ שלי נתון ל-Nocturnal, אבל עדיין היה לנו מספיק זמן להיכנס ולעשות שם את המוזיקה, היא לא מסובכת במיוחד, היא יותר סביב אגרסיה מאשר תחכום או כתיבה מורכבת. מה שכן, אני לא מאמין שייצא לנו להופיע איתם, יש ל-Nocturnal הרבה מאד הופעות בקיץ הקרוב ואני לא מאמין שזה יאפשר למשהו אחר לעבוד במקביל.

הבנתי שאת האלבום הזה הפקתם בעצמכם, לעומת כל הקודמים לו, שבהם השתמשתם במפיק.

נכון, אחרי האלבום הקודם ישבנו וחשבנו, החלטנו שאנחנו צריכים טכנאי אמנם, אבל לא מפיק. בעבר זה היה חביב כי הם תרמו קצת לנושא הסאונד של הגיטרות ואולי למבנה השירים, אבל עם כל הנסיון שרכשנו זה התגלה כדי מיותר, החלטנו שנוכל לעשות את זה לא פחות טוב בעצמנו. וכך עשינו, לקחנו הפעם הרבה יותר זמן לעצמנו, כי לא היו לחצים פיננסים או מועדים שקשורים למפיק, וכך יכלנו לעבוד בצורה ממש יסודות על כל שיר וכל רגע באלבום, ולדעתי זה משהו ששומעים באלבום עצמו, הוא הרבה יותר בעל בשר מרוב הדברים שעשינו בעבר, לדעתי זה משהו שנחזור עליו בשנים הבאות, אני באמת חושב שאין לנו כבר צורך במפיק.

זה נכון שהקלטתם את כל האלבומים, חוץ מאחד, במהלך החורף?

*צוחק* נכון, זה סוג של הייפ שבנינו לעצמנו, הוא נכון, כמובן, אבל תתחשב בעובדה שבשבדיה אין יותר מידי קיץ וזה כבר מסביר את רוב התעלומה… הקיץ אצלנו קצר מאד, מאוקטובר ועד מאי יש לנו פה שלג בלתי פוסק ומכיוון שבקיץ אנחנו כבר צריכים לצאת לכל ההופעות והפסטיבלים, התוצאה היא שאת רוב האלבומים שלנו אנחנו מקליטים בחורף. יש לזה השפעה עלינו? אני לא בטוח, רוב הזמן אנחנו סגורים באולפן, גם ישנים בו, כך שאנחנו לא ממש מודעים לכמות השלג שיורדת מסביב.

הבנתי שבשנים שעברו ניסיתם לפרוץ לשוק האמריקאי, איך זה הולך לכם?

זה שוק ששווה מאד לפרוץ אליו, וזה ברור שזה מבחינה פיננסית מאד משתלם, אבל לרוב הלהקות האירופאיות, במיוחד אלו שעושות מטאל מלודי מהסוג שלנו – זה פשוט לא עובד. הקהל המסורתי שלנו הוא באירופה כמובן, בגרמניה, בשבדיה, פינלנד, הקהל האמריקאי בדרך כלל הולך על סוג מוזיקה אחרת. בכל זאת אני כן מרגיש שבשנים האחרונות הצלחנו להשיג שם איזו שהיא דריסת רגל, יש תגובות מצוינות משם ואני מקווה מאד שהפעם כן נוכל לקבל איזה סיבוב הופעות בארה"ב.

משהו שעשיתם לא מזמן הוא להוציא מחדש את שני האלבומים הראשונים שלכם בדיסק כפול, למה?

זה בעיקר בגלל שאי אפשר היה להשיג את שני האלבומים האלו, מאז הוחתמנו ב-Century Media ולכבוד 10 שנים להוצאת האלבום הראשון הוצאנו אותם בגרסא כפולה, זה בעיקר משהו למעריצים שמכירים אותנו בזכות החומר היותר מאוחר, אבל לא הצליחו להשיג את החומר הישן.

מה הלאה? אתם יוצאים כבר להופיע?

כן, בדרך כלל אנחנו לא אוהבים לשבת יותר מידי על התחת, אנחנו נקפיא קצת את שארית החורף כאן, אבל ברגע שהקיץ מגיע והכול מתחיל להפשיר, אנחנו באים לעשות רעש – היי, אם תצעקו מספיק אולי יהיה מי שישמע ונבוא לנגן גם אצלכם!