מרואיינים: ליב קריסטן

לאחר שנפרדה ליב קריסטן, הזמרת בעלת קול המלאך, מלהקת המטאל הגותית Theatre Of Tragedy בנסיבות מצערות, היא רק רצתה לנסות עוד פעם אחת ליצור מוזיקה משלה. עם קצת עזרה מבן זוגה וכמה חברים, היא הצליחה. היום, 13 שנים ושישה אלבומים מוצלחים מאוד לאחר מכן, היא אחת הזמרות המצליחות והחשובות במטאל העולמי. בעוד יומיים היא תגיע יחד עם Leave's eyes לחגוג איתנו את יום ההולדת שלה בפסטיבל סימפוני, אפי, מקפיץ ורועש שכולו על טהרת השירה הנשית. ממש רגע לפני, תפסנו אותה לשיחה שכולה שירה יפה.
היי ליב! מה שלומך? קודם כל רציתי להגיד שאנחנו מתרגשים מאוד לראות אתכם ביום ראשון.

תודה רבה! שלומי מצויין, וגם אנחנו מתרגשים מאוד להגיע ולפגוש אתכם!

אז נתחיל מההתחלה. כולנו מכירים את הסיפור הפשוט על הקמתה של Leave's Eyes, אבל אני אשמח אם תוכלי לספר לי את הצד שלך. איך Leave's Eyes קמו?

בשנת 2003 הכרתי את אלכסנדר קרול, סולן להקת הדת' Atrocity. זאת הייתה תקופה ממש טובה עבורי להכיר אותו ואת כל חברי הלהקה שלו, בעיקר כי בדיוק עזבתי את Theatre Of Tragedy שהיו הלהקה הראשונה שלי. בשלב הזה ציפיתי מאוד להתחיל דברים חדשים ולפתוח דלתות חדשות במוזיקה. הנגנים של Atrocity אמרו לי לא להסס לבקש מהם אם אני מחפשת נגנים כדי לבצע את המוזיקה שלי, וככה בעצם המוזיקה של Leave's Eyes נוצרה. זאת גם הייתה הדרך עבורי להתקדם ממה שקרה עם הלהקה הראשונה. להתחיל את זה הייתה הרגשה נהדרת, מאז אנחנו כבר 13 שנים יחד, וזה באמת נהדר.

עבורי, המוזיקה של Leave's Eyes, מתחלקת לשלוש תקופות. שני האלבומים הראשונים היו התחלה נחמדה, אבל רק באלבום השלישי, "Njord", הרגשתי שבאמת מצאת את הכיוון שלכם כלהקה, וזה היה מצוין. באלבום הקודם שלכם, "Symphony Of The Night", כבר היה שינוי מדרגה משמעותי. הפכתם לכבדים יותר, רועשים יותר והרבה יותר מטאל מאי פעם. מה לדעתך גרם לשינויים האלו?

בסופו של דבר, הכל מגיע מהניסיון של כל אחד מאתנו כמוזיקאי ושלנו כלהקה, זה כמובן מושפע גם מההרכב השונה של הנגנים. מדובר בהרכב, בקבוצה של אנשים יצירתיים ומוכשרים, וזה בעיני הדבר העיקרי שעומד מאחורי אלבום טוב. גם אני הרגשתי שב"Symphony Of The Night" ממש מצאנו את מה שמגדיר את המוזיקה שלנו, את מה שהופך אותנו להרכב שאנחנו. את אותו הכיוון שמצאנו לקחנו וחיזקנו בכתיבה של האלבום האחרון, "King Of Kings". ההוצאה של האלבום הזה הייתה מאוד מרגיעה מבחינתנו, שמחנו שהוא יצא וגם אהבנו מאוד את התוצאה. חוץ מזה, יש לנו סטודיו משלנו לחזרות והקלטות. נוח לנו מאוד לעבוד במקום כזה שהוא שלנו, בזכות זה גם כתיבת האלבום הייתה מאוד נעימה ונוחה. האלבום האחרון תמיד מרגיש לי כמו סאונדטרק של המקום בו נולדתי.

מה בעצם עומד מאחורי הכתיבה של האלבום, שהוא למעשה סיפור של ממש?

אני נולדתי בפיורדס, זהו חבל ארץ חשוב מאוד בנורווגיה. גדלתי ליד הים במקום שנקרא Hafrsfjord. המיתולוגיה הנורווגית וסיפורי הויקינגים מספרים שבמקום הזה היה קרב גדול מאוד שהמנצח בו הפך למלך הראשון של נורווגיה. זה סיפור מוכר מהרבה סאגות מימי הביניים ומסיפורי הויקינגים, ורצינו לכתוב סאונדטרק של ממש לסיפור כולו. הסיפור מספר על Harald Harfagre, שהתאהב בנסיכה יפה וביקש להתחתן איתה. היא אמרה שתתחתן איתו רק אם ינצח בקרב, יאחד את נורווגיה ויהיה המלך הראשון שלה. האראלד יצא לקרבות, ניצח אותה ובסוף גם נישא לנסיכה, זה גם הצד הרומנטי של הסיפור כולו. האלבום ממש מספר את כל הסיפור שלו.

כאלו הם הסיפורים שעומדים מאחורי השירים שלך. מעניין אותי לדעת גם מה גורם לך לכתוב שיר?

יש הרבה דברים שיגרמו נו לכתוב שיר, אבל בסוף מה שעובד הכי טוב זה כשיש טון, מלודיה או אפילו מנגינה קצרה. אנחנו נפגשים כל הלהקה, כל אחד נותן קצת מהדמיון והיצירתיות שלו, יושבים ביחד וכותבים עד שיש שיר.

את בעצם כותבת את כל המילים לשירים של הלהקה, נכון?

כן, כולם יחד כותבים את המוזיקה אבל אני כותבת את המילים. אני אוהבת לכתוב שירים שמספרים סיפור, לכן אני נהנית מאוד לכתוב שירים. לכל אחד מתוך ששת האלבומים שלנו, חיפשתי נושאים בספרים, חיפשתי סיפורים שאוהב, מקורות לכתוב עליהם וגם השתמשתי בעובדות ושילבתי אותם בתוך השירים. אני תמיד נהנית מזה. גם כיף לי מאוד לקחת סיפור או עובדות ולהפוך אותם לשיר, לבנות סיפורים שאני מכירה ככה שיתאימו למוזיקה שהלהקה כולה יוצרת.

Leave's Eyes הייתה אחת מהלהקות הראשונות במטאל שהשתמשו במה שנקרא גישת היפה והחיה, כלומר, שירה יפה ומלאכית לצד גראולים. איך חשתם על זה? למה בחרתם להשתמש בסגנון הזה?

Theater Of Tragedy הוקמה בתחילת שנות ה90, והם היו למעשה הלהקה הראשונה במטאל שעשתה את השילוב הזה. זו הייתה מהפכה עבור עולם המטאל. כשנאלצתי לעזוב אותם, חשבתי שזה יהיה ממש נהדר אם נמשיך לעשות את זה כי מאוד אהבתי את הסגנון הזה. לאט לאט זה הפך להיות קצת מה שמגדיר את המוזיקה שלנו. יש גם שירים שבהם אנחנו לא משתמשים בגראולים, לרוב בבלדות, אבל זה משהו שמאוד חשוב לי. כל הקונספט של ההרכבה, של האיזון בין האלמנטים הכל כך שונים במוזיקה שלנו, כולם יחד יוצרים את מה שבעיני היא המהות של Leave's Eyes.

אני יודעת שזה בלתי אפשרי לשאול מישהו מה השיר האהוב עליו של עצמו, לכן אשאל אותך שאלה אחרת. מה הוא השיר מהאלבום האחרון שאת הכי מתרגשת לנגן ביום ראשון?

זאת שאלה ממש טובה! האמת היא שהופענו הרבה עד חג המולד, ובכל לילה של הופעה הבנתי מחדש עד כמה השיר "Swords In Rock" הוא שיר שתייה ממש טוב. זה לא היה אמור להיות שיר דגל שאנחנו מנגנים בכל פעם, אבל לאט לאט הבנתי שהקהל מאוד אוהב לשמוע אותו. זה השיר שסוגר את האלבום והוא מספר בעצם על הניצחון של האראלד ומזמין את כולם לשתות. כשאנחנו שרים את השיר הזה הקהל מתלהב, שר איתנו ושותה וזה ממש כיף.

ועדיין, אני חייבת לשאול, מה השיר שלך שאת הכי אוהבת לשמוע?

זאת באמת שאלה ממש קשה. אמ… טוב. בדיסק השני של "King Of Kings", יש שיר בונוס שהוא למעשה גרסה של שיר הנושא "King Of Kings" על נבל בלבד. גיליתי שאני מאוד אוהבת לשמוע אותו. במקור, השיר הוא אחד השירים הכבדים שהוצאנו. זאת למשה יצירה יפה, נקייה ונעימה לשיר שלא אמור להיות נעים. למדתי מאוד לאהוב את היצירה הזאת ואפילו שהשיר לא כבד כמו המקורי, הוא בעיני טוב לפחות כמוהו.

ב13 השנים שהלהקה קיימת, הופעתם המון וטיילתם ברחבי העולם. מה הייתה החוויה הקשה ביותר עבורכם במהלך ההופעות?

החוויה הקשה ביותר שלנו הייתה במקסיקו סיטי. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה שבה נאלצנו לבטל הופעה. היינו אמורים להופיע בפסטיבל בו היינו הלהקה הראשית. כנראה שמסביב להפקת הפסטיבל הייתה המון שחיתות, וכשהגענו למקום שום דבר לא היה מוקם. לא הייתה במה, לא תאורה, אפילו לא חשמל. אנחנו רצינו להופיע, הגענו את הדרך עד לשם, הקהל חיכה ואנחנו לא יכולנו לנגן. נאלצנו לאכזב את כל המעריצים ולא היה לנו אפילו איך להסביר להם למה. אני תמיד סומכת על המעריצים שלנו, וגם סומכת עליהם שיסמכו עלינו. אנחנו לעולם לא נבטל הופעה אלא אם באמת לא תהיה לנו ברירה. זאת אומרת, גם אם אשבור את הרגל אני אתגלגל על כיסא גלגלים לבמה והעיקר שנופיע. חשוב לי שהמעריצים ידעו שהופעה שלנו תמיד תקרה, אלא אם כן לא תהיה שום ברירה אחרת. אני באמת מאמינה מאוד במעריצים שלי. אני יודעת שבסוף, אם את לא הופכת לדיווה ונשארת אדם טוב, הקהל שלך תמיד יהיה שלך. לי, למזלי, אין שום דיוות בלהקה. רוקסטארס לא מוזמנים.

כזמרת ענקית שהשיגה כל כך הרבה לאורך השנים, מהו החלום הענק הבא שלך?

אני ממש ארצה לעשות ביום מן הימים דואט עם אוזי אוסבורן. או עם קייט בוש. אני ממש אוהבת את שניהם, והחלום הכי גדול שלי הוא לשיר עם אחד מהם. זה ממש בגדר חלום, כלומר, ביקשתי מהיקום ומהכוכבים שזה יקרה אבל כרגע אין לי תוכניות ממשיות. אבל אני ממש רוצה שזה יקרה ביום מן הימים.

מה את, בלי לנקוב בשמות כמובן, לא אוהבת בסצנת המטאל העולמית או מרגישה שחייב להשתנות?

למען האמת, אני מרגישה שקהילת המטאל, הלהקות והמעריצים, היא קהילה חזקה וטובה מאוד. אני תמיד יכולה לסמוך על המעריצים שלי. לאחרונה ניסיתי לאסוף כסף עבור בחורה צעירה שחלתה סרטן. פניתי למעריצים שלי, וכולם נתרמו בשמחה, עזרו ותרמו מה שיכלו. הקהילה היא נהדרת, אבל יש דבר אחד בעולם המוזיקה שמפריע לי מאוד והוא משפיע גם על המטאל כמובן. בזמן האחרון יש תופעה של להקות שמורכבות בתחרויות או בתכניות ריאליטי, לרוב גם מדובר באנשים שאין להם שום קשר למטאל או למוזיקה שהם מנגנים. הרבה פעמים קורה שלהקה כזאת, שבסך הכל ניצחה בתחרות, מופיעה בפסטיבלים או במקומות גדולים ומצליחים מאוד. זה מרגיז אותי כי יש המון להקות שעובדות קשה, יש זמרות שנמצאות בעולם הזה של המוזיקה כבר מעל 20 שנה כמו טאריה או שרון. הן משקיעות כל כך הרבה, ובסוף להקה שהורכבה ללא השקעה או מחשבה לוקחת את אור הזרקורים.

דיברת על זמרות גדולות אחרות, אני באופן אישי חושבת שאת אחת הזמרות הטובות והמצליחות בעולם המטאל. מהי העצה הטובה ביותר שלך לזמרות צעירות בתחילת הקריירה, שחולמות להיות כמוך?

הדבר החשוב ביותר בעיני הוא לדאוג לעצמך ולבריאות שלך. בעיני הכי חשוב לטפל טוב בעצמך, ואם תישארי בריאה גם לשיר יהיה הרבה יותר קל עבורך. אני גם חייבת להגיד שאני לא אוהבת שיעורי שירה או מוזיקה. בעיני חשוב מאוד לכל אחת לטפח קול משל עצמה, להיות יצירתית בדרך שלה. בגלל זה גם חשוב להיזהר כשבוחרים את האנשים איתם עובדים. את תמיד צריכה לדאוג להישאר עצמך, לעשות את מה שאת אוהבת. לפעמים כשעובדים עם אנשים ובעיקר כשזה נוגע לכסף, אנשים עלולים לנסות לגרום לך לעשות דברים שאת לא מאמינה בהם. כאישה וכאדם בכלל, הכי חשוב להישאר נאמן לעצמך. אם לא תהיי נאמנה לעצמך, את תיפלי חזק מאוד וזו רק שאלה של זמן.

בעלך, אלכסנדר קרול, הוא הסולן הגברי של Leave's Eyes, ויש לכם גם בן צעיר. איך אתם מצליחים לשמור על חיי משפחה וגם על קריירה מוזיקלית מצליחה כל כך?

לפעמים זה קשה מאוד. זה הכי קשה כשאנחנו צריכים לצאת לסיבוב הופעות והוא צריך להישאר בבית וללכת לבית הספר, זה קשה בעיקר בשבילי. חשוב מאוד לתכנן נכון את הזמנים, של החזרות ושל ההופעות, כדי שנוכל גם להיות איתו כמה שיותר. אני תמיד מחפשת איך לאזן בצורה הטובה ביותר בין הקריירה המוזיקלית לחיי המשפחה. לדוגמא, כשאנחנו בבית ואין הרבה הופעות אני משתדלת לבלות איתו ועם המשפחה כמה שיותר. הבן שלי מדהים, הוא זה שהכי תומך ומעודד אותי להמשיך עם המוזיקה. רק אתמול הוא אמר לי "אמא, גם אם השיער שלך יהיה אפור, תזדקני ויהיו לך קמטים, לא משנה בת כמה תהיי, את תמיד צריכה להמשיך לעשות מוזיקה". הוא יודע שזה בא מהלב, ושאני חייבת לעשות את זה. גם הוא זמר לא רע בעצמו, יום יבוא והוא ידע שגם לו יש שמיעה אבסולוטית כמוני. אני בכוונה לא שולחת אותו לבית ספר למוזיקה או לשיעורים, גם אני אף פעם לא למדתי. זה ניתן לי מלידה, כמו ברכה, וגם הוא קיבל אותה. הוא יגדל ויבין שגם לו יש את זה, ואז נראה מה יקרה.

בואי נדבר קצת על ההופעה שלכם בתל אביב ביום ראשון. זאת הפעם הראשונה שלכם בישראל, וזה גם יום ההולדת שלך! מה גרם לכם לבחור בנו לחגוג את המאורע המשמח הזה?

הזמינו אותנו לבוא לישראל, ואז חשבתי לעצמי, והבנתי שזה יהיה ביום ההולדת שלי. חשבתי והתלבטתי עוד קצת, ואז הבנתי שזה יהיה ביום ההולדת ה40 (!) שלי. החלטתי שזה יהיה מעניין ונחמד מאוד, הזדמנות נהדרת לחגוג. תמיד רציתי לבקר בישראל ושמעתי דברים כל כך טובים על תל אביב, אני ממש מתרגשת. אני גם בטוחה שתהיה הופעה מצוינת ובסוף גם נעשה מסיבה נחמדה כדי לחגוג.

יצא לך לשמוע להקות מטאל ישראליות? יש משהו שאהבת?

לא יצא לי לשמוע הרבה, אבל יצא לנו לנגן פעם עם Orphaned Land. יש לנו גם הרבה חברים משותפים ואני חושבת שהסגנון שלהם מאוד מיוחד. קצת פחות מטאל אבל את מכירה את הזמרת עופרה חזה? אז יש לי את כל הדיסקים שלה!!! אני מאוד מאוד אוהבת אותה.

אז איזה הפתעות אתם מכינים לנו ליום ראשון?

אנחנו עומדים להביא איתנו סטליסט מיוחד מאוד. אנחנו נבצע מופע באורך מלא עם המון שירים מהאלבום האחרון, גם קצת שירים ישנים אבל בעיקר מהאלבום האחרון. בגלל זה, הולך להיות מאוד מרענן עבורנו, נביא המון אנרגיה ונעשה הכל כדי שתהנו!

איזה כיף! אני כבר לא יכולה לחכות. יש עוד משהו שתרצי להגיד למעריצים שלך בישראל לפני שתפגשי אותם ביום ראשון?

אני רק רוצה להגיד תודה שהזמנתם אותנו. אנחנו כבר לא יכולים לחכות לראות אתכם, לפגוש את כולם, לחגוג איתכם ולתת לכם את ההופעה הטובה ביותר שיוכל.

תודה רבה! כולנו ממש מצפים, ונתראה ביום ראשון!