הלב המת של וורל – ראיון עם Warral Dane

מרואיין: וורל דיין, סולן להקת Sanctuary וסולן Nevermore לשעבר
תמונות: Sean Larkin, Web

לפעמים אי אפשר לדעת לאן החיים יקחו אותך. אי שם בעבר לקנות זוג אוזניות בחנות צליל ז"ל בפתח תקוה, ולקחתי איתי במקרה ובלי היכרות מוקדמת את Dead Heart in a Dead World של Nevermore במחיר מציאה. שנים אחר כך מצאתי את עצמי בשיחה עם המוח שמאחורי הלהקה, הסולן Warrel Dane. מאז דברים אצלי השתנו, סיימתי תיכון, תואר ראשון ושנתיים שירות, בזמן שהבחור שחרר אלבום משלו, גיטריסט הלהקה שחרר שלושה, הלהקה ביטלה הופעה בישראל, קיימה אחת שנה אחר כך, הוציאה את האלבום שהתברר כאחרון ואז התפרקה בבום גדול. את Dane קשה מאוד לפענח, כאדם ששואב השראה ממגוון דמויות ורעיונות כל כך רחב, מהסופר George Orwell השראה (קראו למשל את 1984) ועד Timothy Leary (מגלה ה-LSD). ב-30 פלוס שנות הקריירה שלו מאז Serpent's Knight איתה שר כתיכוניסט אמריקאי ועד לאלבום הקאמבק של להקתו Sanctuary ששוחרר בסוף השנה שעברה, Dane חקר את החיים והמוות, את הדת, הממסד והעתיד הקודר, את החלומות ואת התמימות, את הכאב ואת הנפש וכנראה יותר מכל, את טבע האדם.

בימים האחרונים הצלחתי לתפוס לשיחה קצרה את האיש שראה הכל בתקווה ללמוד ממנו קצת מעבר על הקריירה המפוארת שלו, לקראת ההופעה הקרובה שלו בישראל ב-5 בפברואר. אז הוא עתיד לבצע בשלמותו את אותו אלבום מופת של להקת האם שלו, שהיה אבן דרך בתולדות המטאל – לא פחות. לא בכל השאלות שרציתי זכיתי לשיתוף פעולה אבל בהחלט למדתי על כמה מנקודות הציון בדרכו של מי שהוא בין גדולי אמני המטאל לדורותיהם.
אהלן, כבוד הוא לי לשוחח איתך. מה שלומך? איפה אני תופס אותך?

היי, כרגע אני בבית, מאזין שוב לשירים ומתכונן לטיסה אליכם.

בעוד פחות מחודש תגיע לישראל עם מופע סולו מיוחד, בו תבצע בשלמותו את האלבום Dead Heart in a Dead World לצד שירים נוספים מהקריירה הארוכה שלך. מהיכן הרעיון הזה? האם תקיים הופעות כאלו במקומות נוספים?

העליתי את המופע הזה גם בברזיל בחודשים האחרונים וקיבלתי הצעה לעשות את זה אצלכם ואמרתי – למה לא? המוזיקאים שינגנו איתי נהדרים, אני מתרגש לחזור אליכם ואני מקווה שאנשים יבואו לשמוע בפעם הראשונה אי פעם את האלבום הזה מנוגן מתחילתו ועד סופו.

השנה ימלאו 15 שנה לצאתו של האלבום. מדוע בחרת להתמקד דווקא בו לצורך ההופעה, מכל הדברים שעשית עד היום?

האלבום היה סמן ימני פורץ דרך בזמנו והשפיע על אנשים רבים כל כך. הריפים נהדרים, גם המנגינות. אנשים ביקשו ממני לתת ביצועים כאלה שוב ושוב ובהתחלה לא חשבתי שזה אפשרי. כשיש לצדי את האנשים הנכונים אין סיבה לא לעשות זאת. מבחינה אישית לאלבום יש משמעות רבה עבורי וכל התקופה שסביבו הייתה זמן מיוחד בחיי. קשה להצביע על משהו ספציפי אבל כשאני שומע את זה, אני זוכר את כל התהליך כאילו היה אתמול, מה עשיתי באותה תקופה ועם מי הסתובבתי.

האלבום יצא בשנת 2000. מה קרה באותה תקופה שהביא אותך לכתוב שירים שיצאו יותר מתמיד נגד הטכנולוגיה והממסד?

פשוט חקרתי באינטרנט את נושא הטכנולוגיה והתעמולה של החברות הגדולות ונהייתי אובססיבי לזה. אפשר היה לראות את זה עוד באלבומים המוקדמים, בשירים כמו "The Learning", וגם אחר כך בשירים כמו "Sentient 6" שהיה המשך ישיר שלו. ההשראה שלי באה מערוץ דיסקברי ומסרטים, אני מתחבר מאוד ליצירה של Neill Blomkamp. הוא עשה את District 9 ואת Elysium, אמור לצאת לו סרט חדש בשם Chappie על רובוט שמתוכנן ללמוד ולהרגיש וזה בדיוק הנושא שאני חוקר בשירים שלי.

מהו לדעתך השיר שהכי מייצג את הקונספט של האלבום?

ממש קשה לבחור, אבל הייתי אומר ש-"Inside Four Walls".

האם בהופעותיך בעולם יש לך בדרך כלל הרכב סולו קבוע?

יש לי הרכב משלי בעיר מגוריי Seattle ובארה"ב אנחנו מופיעים יחד. בברזיל קיבלתי הצעה להופיע עם הרכב מקומי ואחרי שבדקתי אותם החלטתי ששווה ללכת על זה, ועשינו יחד סקירה מצוינת של הקריירה שלי בצמד הופעות. אין ספק שמוזיקה מחברת בין אנשים.

ב-2008 שחררת את אלבום הסולו הראשון שלך, Praises to the War Machine. מה היו התגובות לאלבום?

אפשר לומר שהביקורות היו נהדרות. לא מעט אנשים חשבו שזה Nevermore-לייט, אבל זאת ממש לא הייתה הפואנטה. לא הייתה שום כוונה להעתיק או לחקות את הלהקה אלא לחקור איזורים אחרים מעבר לגבולות האלו, מוזיקה לא מסובכת שמונעת יותר על ידי רוק. המוזיקה של Nevermore היא בדרך כלל מאוד מסובכת.

את הקריירה שלך כמוזיקאי התחלת עוד באמצע שנות השמונים. מדוע הוצאת את אלבום הסולו דווקא באותה נקודת זמן?

אני מניח שהתפיסה שלי השתנתה עם הגיל, כשהתבגרתי. אין לי באמת מושג למה זה קרה דווקא אז, פשוט אהבתי להיות בלהקה ולא חקרתי את עצמי מספיק. היה לי כיף לעבוד עם Peter Wichers (מפיק האלבום וגיטריסט Soilwork עד 2012) ואני אעשה עוד אחד מתישהו.

אתה עדיין מזוהה מאוד עם Nevermore, הלהקה אותה הובלת ונמנית על מקימיה במשך כמעט עשרים שנה, ונדמה שאתה נותן לשירים האלו המון ביטוי בהופעותיך. האם היית רוצה שבעתיד יזהו אותך כאומן סולו?

נראה מה יהיה אחרי האלבום הבא! זה יהיה נחמד, אבל זה לא מה שאני מחפש.

מה הזיכרון הכי טוב שיש לך משנותיך כמוזיקאי? איזושהי הופעה, שיתוף פעולה או משהו אחר?

אני לא אשכח את סיבוב ההופעות עם Mercyful Fate, אבל אין ספק שהדבר הכי מיוחד שעשיתי היה סיבוב ההופעות עם Death. להסתובב עם Chuck הייתה חוויה מסוג אחר, הוא אחד החבר'ה הנחמדים ביותר שפגשתי. בראייה לאחור אני מבין איזה מזל נפל בחלקי.

ומדוע לא המשכתם בסופו של דבר לעבוד יחד במסגרת להקתו השנייה, Control Denied?

Chuck ביקש ממני להשתתף, אבל Nevermore הייתה אז בתנופת יצירה רצינית ונתתי על זה את הדגש. זה לא יצא לפועל והשאר כבר היסטוריה. אני כל כך מתחרט על זה עכשיו כשהוא איננו איתנו וחבל לי שאני לא יכול לחזור ולתקן את זה.

בסוף השנה שעברה שחררת אלבום שלישי עם להקתך Sanctuary, הראשון מזה 14 שנה, בשם The Year the Sun Died. לאילו תגובות האלבום זכה עד כה?

תגובות די טובות ומכירות לא רעות בכלל. יש את השליליים שאומרים שזה דומה מדי ל-Nevermore, אבל ידעתי שזה יקרה כי זה בכל זאת אני בפרונט ויכול להיות שעבר מספיק זמן כדי שהם טיפה ישכחו את הסאונד של Sanctuary.

במה אתה חושב שהאלבום הזה שונה מהשניים הראשונים? באיזה אופן השנים שחלפו השפיעו על הסגנון שלכם?

ב-Refuge Denied היינו פשוט ילדים ולא ידענו לכתוב שירים ברורים. ב-Into the Mirror Black היה לנו יותר כישרון וקצת יותר מצרחות. The Year the Sun Died הוא בכיוון הזה למרות כל הזמן שעבר. מעולם לא הוצאנו אלבום שנשמע כמו קודמו ואנחנו לא רוצים להיות משעממים. שום דבר לא היה מכוון אבל אלה פשוט אנחנו, עם עוד כמה שנים מאחורינו.

לאיזה מסר כיוונת עם שם כמו The Year the Sun Died?

שמע, בסופו של דבר השמש שלנו אכן גוועת ואני מקווה שכולנו נמות הרבה לפני כן! יש לי אובססיה לכל מה שקשור באפוקליפסה. באלבום הזה יש לך נביא שמנבא שזה יקרה ובסוף הוא צודק, כולם מתים ובשיר האחרון אפילו הכלב. אני חושב שהאלבום הזה בכל זאת מעורר בך תקווה ואני שמח שיכולתי לתרום לו את חלקי.

האם התכוונת גם למובן של ניצול הטבע בידי בני האדם, בסגנון שירים כמו "Matricide"?

מעניין שאתה אומר את זה, לא חשבתי על זה כך מעולם, אולי בתת מודע. אצטרך להאזין לשניהם שוב ולהשוות!

ונעבור בחזרה ל-Nevermore. בהסתכלות של שנים אחורה, לתחילת הדרך שלכם, מה לדעתך הפך את אלבומי הלהקה לקלאסיקה? מה ייחד אתכם מלהקות אחרות?

זה שאי אפשר היה לקטלג אותנו. ראיתי אינספור ויכוחים על הסגנון שלנו שנעו מפאוור מטאל, דת' מטאל טכני ומלודי, כל כך הרבה שמות. אף אחד לא הצליח להחליט וזה מה שעשה אותנו ייחודיים. הכבדות אולי הייתה לאחרים אבל לא עם כזו מלודיה, בעיקר בשירה. זו הסיבה שחלק אוהבים אותנו וחלק פשוט שונאים.

בהתחלה היה לכם הרבה ת'ראש ושאריות של פאוור מ-Sanctuary, אבל מה הייתה ההשפעה העיקרית על הסאונד הכבד שהתחלתם לאמץ עם הזמן?

אני ממש לא בטוח, אולי זה שלמדנו איך להתנהל עם הלהקה בתעשייה ומבחינה כלכלית, התקרבנו ונהיינו כאלו חברים טובים. נוצרה בינינו יותר כימיה וקליק נהדר. היינו מאזינים יחד לדברים ממש כבדים כמו Carcass, Mercyful Fate, Accept, Kreator, Death Angel וכמובן Cannibal Corpse.

האם אתה עדיין בקשר עם יתר חברי הלהקה?

לא ממש. ראיתי לא מזמן את Jeff Loomis (גיטריסט הלהקה) בהופעה של Yngwie Malmsteen ודיברנו בקושי חצי דקה. הוא עושה את הקטע שלו עכשיו. אנחנו לא ממש שונאים אחד את השני, אפשר לומר שאנחנו עדיין חברים. עם Van Williams (מתופף הלהקה) לא דיברתי בערך ארבע שנים אבל אויבים אנחנו לא.

עבור רבים, ההודעה על פירוק הלהקה נחתה בהפתעה גמורה, אבל אני מניח שלא כך הם הדברים. האם מדובר היה בכרוניקה ידועה מראש?

לא צפיתי את זה בכלל. לעולם אל תאמר לעולם לא, אי אפשר לדעת מה יקרה. כמו שאי אפשר היה לראות את זה מגיע, אי אפשר לדעת אם יהיה אלבום נוסף שלנו יום אחד. עם האנשים הנכונים זה יכול לקרות.

שאלה שתמיד הטרידה אותי – כששומעים את הבית האחרון של "The Obsidian Conspiracy"" (מצטט), אי אפשר שלא לתהות אם הוא נכתב מתוך מחשבה על הפירוק שיגיע. מה דעתך על העניין?

לא היה לזה שום קשר. מוזר איך שזה קרה, השיר האחרון באלבום האחרון… כאילו הנחה אותנו איזשהו כוח עליון!

קראתי ראיונות עבר שלך, בהם סיפרת שהסיבה העיקרית לפירוק הלהקה הייתה השימוש באלכוהול. יש משהו שתוכל להוסיף על הסיפור הזה?

כל מה שאני יכול לומר הוא שזה בדיוק מה שקרה. ניסיתי לגמול את החבר'ה וזה לא עזר, גם אני נפלתי שוב אבל היום אני כבר לא שותה. מניח שגם ג'ף לא. ממש חבל לי שככה זה נגמר.

בכל הפרויקטים שהתפרסמת בזכותם, תמיד הייתה לך אג'נדה חברתית-פוליטית ברורה. האם היית אומר שהמסרים שאתה מעביר הם ישירים או דורשים איזשהו פענוח?

אני רוצה שהמאזין יחשוב כשהוא מאזין לשירים שאני כותב. המילים שלי הן במטאפורות ואני אוהב את הרעיון שבקריאת הליריקה יש גם חלק של פענוח. אין לי שום כוונה להכתיב לאנשים למה אני מתכוון, זה יגזול מהם את כל המסתורין שבהאזנה. כשאני גיליתי להקות הייתי צולל ישר פנימה למילים ומחפש את אותה החוויה.

ביקרת בעבר בישראל ב-2009, עם Nevermore. איך התרשמת מהמדינה ובתור שף בהכשרתך – אפילו מהקולינריה?

לא היה לנו יותר מדי זמן אצלכם, אבל היה נהדר, במיוחד השחייה בים התיכון. אין על האוכל שלכם, עד היום אני מעריץ גדול של חומוס ופלאפל למרות שאני לא צמחוני. לאמריקאים אין שמץ של מושג איך מכינים אוכל כזה.

מה תרצה להוסיף לקראת ההופעה?

בואו, תביאו חברים, תנו בראש ותתכוננו לבעיטה רצינית! צפו לשמוע את Dead Heart כמובן, עוד שירים של Nevermore ושיר או שניים מהאלבום שלי.