מראיון: Michael Amott, גיטריסט להקת Arch Enemy

נראה שבשנים האחרונות שרר סוג של שקט יחסי לגבי להקה שבמשך תקופה לא קצרה נרשמה כאחת מלהקות המטאל הקיצוני המובילות בעולם – Arch Enemy. מאז שחרור האלבום "Rise of The Tyrant" לפני מספר שנים, עסקה הלהקה בסיבובי הופעות עולמיים וכתיבת אלבום חדש. התהליך הארוך הוליד את "Khaos Legions", אלבום שמותח את הגבולות שקבעו האלבומים שקדמו לו ומתעלה על קודמיו. זהו התזמון מושלם כדי להתעדכן בלהקה שפרצה לתודעה בתור אחת הראשונות ששילבה סולנית גראוליסטית, Angela Gossow, הבלונדינית כחולת העינים ששאגה את דרכה דרך מוסכמות וסטיגמות. מקים הלהקה, הכותב העיקרי בה, אין מתאים לשיחה יותר מאשר הגיטריסט והמלחין הראשי בלהקה, Michael Amott, לא רק אחד האנשים האחראים ליצירת הדת' מטאל המלודי בתחילת דרכו עם הלהקות Carnage ו Carcass, אלא גם אחד הגיטריסטים הטובים ביותר המוכרים לעולם המטאל הקיצוני:
היי מייקל, מה שלומך היום? דבר ראשון, מזל טוב לרגל שחרור אלבומכם החדש. איך היית מתאר את יצירת האלבום? מה היו החלקים האהובים עליך בתהליך?

שלומי טוב, עסוק… עסוק. כרגע הלהקה עוסקת בהרבה צילומים, ראיונות, ובנוסף אנחנו מתכוננים לצאת לדרך פעם נוספת. הטור עצמו לא מתחיל עד החודש הבא, אבל אנחנו מבלים זמן רב בחזרות, בעיקר לקראת הפסטיבלים בקיץ. הפסטיבלים האירופים מתחילים בחודש מאי, כך שהמועד מתקרב.

באשר לתהליך היצירתי שלנו, אני כותב את רוב הריפים, ואנו מרכיבים אותם יחד בתור להקה. גם שאר חברי הלהקה עוסקים בכתיבת המוזיקה, אחי כריס, לדוגמה, משתתף בכתיבת חלקי הגיטרה. כל אחד זורק חלק אחר לתערובת, ואת הפאזל הגדול אנחנו מרכיבים יחד. למען האמת, אנחנו כותבים ועורכים חזרות בחדר, קצת אולד-סקול. אנחנו שם יחד, יושבים ואוספים רעיונות יחד דרך ג'אם. זו, פחות או יותר, הדרך שלנו לעשות דברים.

החלק האהוב עליי בכתיבת כל אלבום, למען האמת, הוא הכתיבה. זה חלק מאוד יצירתי; זה משהו שלוקח לנו לא מעט זמן. הכתיבה מתחילה הרבה לפני שכולנו נכנסים לסטודיו ומקליטים אלבום. אנחנו לוקחים את הזמן כשזה מגיע להלחנת מוזיקה, והפעם עבר זמן מה לפני שחזרנו לכתוב. כן, החלק האהוב עליי הוא בהחלט הכתיבה. כולנו חזרנו לחדר החזרות והשקענו את עצמנו בכך.

לאורך השנים, Arch Enemy צברה מוניטין גבוה כלהקה, וזכתה לשבחים. אף על פי כן, בסצנת המטאל נדמה שעם כל אלבום מתחדש הצורך להוכיח את שווי הלהקה מחדש. בעבודה על האלבום, האם הרגשתם שיהיה קשה ליצור בהתאם למוניטין שלכם בתור להקה?

תמיד יש כמות מסוימת של לחץ שמעורבת, אבל זה לא בדיוק לחץ, אלא לחץ חיובי. הוא מגיע בעיקר מתוך הלהקה. אנחנו מאוד רוצים לעשות משהו מגניב ומיוחד כל פעם שאנו מנסים, אנחנו רוצים להעלות את הרף, לעשות דברים ברמה יותר גבוהה, ואלו רגשות שמגיעים מאיתנו. אנחנו תמיד רוצים להקליט אלבום טוב. אין לחץ מחברות תקליטים, או מעריצים, או כיוצא בזאת, אנחנו פשוט עושים את הדברים שאנחנו רוצים.

נאמר על האלבום החדש, יותר מפעם אחת, שהוא אחד האלבומים המגוונים והמורכבים שלכם. איך זה? מה הרעיונות מאחורי הקונספט, העיצוב המיוחד, הקליפ החדש?

קשה לי לקבל פרספקטיבה בנוגע לאלבום בינתיים. עבדנו עליו קשה מאוד. אני חושב שהשקענו בו יותר מאשר שהשקענו בעבר. הוא נכתב לאורך תקופה ארוכה יותר מאשר האלבומים האחרים שלנו. כתבנו אותו, עם הפסקות, כארבע שנים, בהן אספנו רעיונות, לחנים, מלודיות, וליריקס. בילינו זמן רב יותר בהרכבתו מאשר בעבר, ואני חושב שזה עזר לנו בסופו של דבר. כאשר באמת התיישבנו בקיץ שעבר, והתחלנו לעבוד קשה יותר וברצינות גדולה יותר, ולאסוף את החתיכות האלו על מנת ליצור אלבום, היו לנו רעיונות רבים לבחור מהם, כמו תיבה גדולה מלאה בריפים וחומרים מוזיקליים.

אני מאוד מרוצה מהאלבום, מהבחינה המוזיקלית. אני חושב שהוא מאוד מלודי, אך עם זאת ברוטאלי ואפל לעתים, ובעקרון, מכיל את כל הדברים שעושים את Arch Enemy מה שהיא, רק בצורה מוגברת יותר הפעם. אני חושב שהגענו לאיזון טוב. לאחרונה זכינו להרבה תגובות טובות. מלבד החלק המוזיקלי, אנו מאוד מעורבים בכל תחום שקשור לאלבום. חלק גדול מכך הוא הגרפיקה והעיצוב, החולצות, המרצ'נדייס, האמנות. זה חלק שמשלב את משמעות המוזיקה והמילים. הייתי אומר, בסופו של דבר, שכך נוצרת הצהרה אמנותית מאוחדת. בשבילנו, הדברים האלו הולכים יד ביד. הפעם חיפשנו רעיונות שונים, בחנו את המשמעות של המילים ואת התחושה שמביעה המוזיקה, וחיפשנו עיצוב וקונספט שיעשיר את היצירה בכללותה.

גם אתה וגם אחיך, כריסטופר, גיטריסטים. איך זה? איך אתם גורמים למצב הזה לעבוד לטובתכם?

יש לנו קשר מאוד טוב, גם מוזיקלית. מאוד קל לארגן את קטעי הגיטרה. יש לנו שפה מוזיקלית משותפת, אם תרצי, מכיוון שגדלנו יחד, וניגנו הרבה ביחד במשך שנים רבות לאורך שנות ההתבגרות שלנו. עכשיו הכול כבר מאוד פשוט וחיובי. אני לא יכול לומר שום דבר שלילי בנושא.

בהתחשב בניסיון הרב של כל חברי Arch Enemy כמוזיקאים, במסגרת הלהקה ובפרויקטים נוספים, האם אתם מוצאים שקל יותר ליצור מוזיקה היום, או שקשה יותר לחשוב על רעיונות חדשים?

זה גורם לנו להעלות את הרף גבוה יותר. אנחנו זורקים יותר רעיונות מאשר כאלו שאנו משתמשים בהם. להיות מנוסים גורם לנו לשים לחץ גדול יותר על עצמו, כדי להיות טובים יותר ויותר. בהתחלה, כשהרכבנו את הלהקה, הרף לא הוצב גבוה, מפני שלא היה לנו בסיס להשוואת העבודה שעשינו. אף על פי כן, התהליך לא הופך לקשה יותר. כלומר, כיף ליצור מוזיקה. זו חוויה חיובית, סתם להיפגש לסשן של ג'אם, וליצור מוזיקה חדשה. כל יום הוא ההזדמנות. את יודעת, לא כל יום יוצרים משהו מבריק… צריכים להיות סבלניים [צוחק].

בנושא אחר, מאז ששילבתם כוחות עם Angela Gossow בשנת 2000, סגנון הלהקה, אף על פי שנשאר אמין לעצמו, השתנה. באופן כללי, איך היית מתאר את השינויים בלהקה לאחר הצטרפותה של אנג'לה להרכב?

בהתחלה, הקלטנו אלבום אם אנג'לה בשם "Wages of Sin". זה היה אלבום מאוד טוב. היו בו הרבה שירים מעולים, היה לו סאונד מעולה, ואנג'לה מוזיקאית מאוד מוכשרת. היא באמת העשירה את הלהקה בזמנו. כשהיא הצטרפה, נעשינו רציניים יותר לגבי הלהקה, במובן מסוים מכיוון שהיא עזבה את העבודה ותחושת הביטחון שהייתה לה בגרמניה, ועברה לשוודיה כדי, בעיקרו של דבר, להצטרף ללהקה. היא הראתה את מסירותה, וזה גם לנו להקדיש את עצמנו ל-Arch Enemy יותר מאשר בעבר. בגדול, הצטרפותה גרמה לנו לקחת את הלהקה ברצינות גדולה יותר. התחלנו להופיע הרבה יותר, ברחבי העולם, מאז שחרור האלבום. התחלנו לעבוד קשה יותר על ההופעות החיות שלנו. הדבר העיקרי בשבילנו היה להתמקד בלהקה הרבה יותר.

בזמנו, כאשר Angela Gossow הצטרפה ללהקה, נשים גראולריות היו דבר שלא נשמע כמותו, והסטיגמה הייתה שגראולרית לבטח מאוד גברית. האם אתם חשים בהבדל מסוים כש-Angela נחשבת לאחת מהנשים הכי "לוהטות" במטאל?

למען האמת, אני לא יודע. לא חשבנו הרבה על עניין המגדר בזמנו. רק לאחר שחרור האלבום הראשון איתה, הנושא עלה, והבנו: "שיט, זה נהיה ממש גדול!" [צוחק]. בפשטות, חשבנו מושלמת לתפקיד, יש לה קול ותדמית נפלאים. ידענו שזה שונה, אבל לא ידענו שזה עד כדי כך שונה. זה היה פורץ דרך בזמנו, משהו שהבנו רק במבט לאחור.

איך הדינמיקה בין חברי הלהקה נראית?

מאוד חיובית, הייתי אומר. אנחנו עדיין אוהבים לנגן זה עם זה. אנג'לה מנהלת את הלהקה, פחות או יותר, ואנחנו בעלי הזכויות על המוזיקה שלנו. לכן אנחנו מאוד נהנים מהשליטה שיש לנו על כל ענייני הלהקה: קידום, עיצוב, וכדומה. אנחנו מאוד נלהבים לגבי הלהקה ולגבי נגינה. יש אווירה מאוד חיובית בין חברי הלהקה.

איך אתה חושב ש-Arch Enemy נשארה רלוונטית לאורך השנים?

אנחנו לא חושבים על זה, לרוב. אני חושב שאנו פשוט ברי מזל, מכיוון שיש לנו בסיס מעריצים גדול מאוד, שגדל יום ביומו, סביב העולם. יש משיכה מסוימת כלפי Arch Enemy, והרבה עניין בה. אני מניח שפשוט יש לנו הרבה מזל! [צוחק] אנחנו מנגנים הרבה מוזיקה חיה, ויוצאים לסיבובי הופעות רבים. אנחנו נותנים את כל מה שיש לנו ללהקה, ואנשים מגיבים לכך. אנחנו לא מקיימים פגישת להקה ודנים בדרכים להישאר רלוונטיים, אלא פשוט עושים את שלנו. יש לנו מזל שאנשים אוהבים אותנו. בתור מוזיקאים, השתפרנו, וגילינו דברים חדשים. זה עדיין מסע.

מלבד ארצ' אנמי, אתה חבר בלהקה פעילה נוספת, Spiritual Beggars, שמנגנת סגנון מטאל שונה לגמרי. מה תוכל לספר לנו על הפעילות הנוכחית של הלהקה?

Spiritual Beggars היא להקה בה אני מצא שנים רבות. היא מעין פרויקט צדדי, משהו שאני עושה כאשר יש לי זמן. זה צד שונה של המוזיקה שאני יוצר, מוזיקה פשוטה יותר, שמבוססת על ההרכב. הסגנון דומה יותר לרוק מאשר למטאל. זה משהו שונה, שאני עושה כשיוצא לי.

איך אתה מצליח לפעול כגיטריסט אקטיבי ביותר מלהקה אחת?

Arch Enemy זוכה לרוב תשומת הלב שלי. היא הלהקה העיקרית שלי. אני עובד סביב Arch Enemy יום ביומו, ותמיד מוצא משהו לעשות. זה עיסוק במשרה מלאה… עבודה טובה [צוחק].

בנוסף לכך, Carcass התאחדה. נדמה שאתה אדם עסוק מאוד. מה צפוי ל-Carcass בעתיד?

בשנת 2008 התאחדנו. זה היה מאוד מגניב, ונהניתי מאוד. לא ניגנו יחד זמן רב, והיה נפלא ליצור קשר מחודש עם החברים, ברמה המוזיקלית כמו גם ברמה האישית. האיחוד היה רעיון של החברים הקודמים בלהקה. דיברנו על כך במשך שנים, אך קשה מאוד לתאם את לוחות הזמנים של כולם. כל אחד עושה דבר שונה, וחי חיים אחרים, בבסיסו של עניין. בסופו של דבר, לוח הזמנים של כולם התנקה, והיינו זמינים להתאחד. דיברנו הרבה, נפגשנו פעמים רבות, ואני מאוד שמח שהצלחנו בכך. האיחוד היה כיף גדול. בשלב הזה, אני הולך להתמקד ב-Arch Enemy בשנים הקרובות. הלהקה הולכת להעסיק אותי רבות. בנוסף, יש את סיבוב ההופעות העולמי… בינתיים, זה מספיק [צוחק]. אני יכול להיות רק במקום אחד בכל זמן נתון. אני מצפה להתמקד רק ב-Arch Enemy. בעתיד, אני מאוד פתוח לרעיונות.

בתור גיטריסט, אתה נחשב וירטואוז בתחומך, גם ברמה הטכנית, וגם אחד מהחלוצים של המטאל המלודי, כבר בימיך ב-Carnage. איך היה המסע הזה בשבילך?

מעולם לא חשבתי על זה, למען האמת. פשוט עשיתי מה שעשיתי. אני מרגיש רע, מדי פעם, כאשר מתייעצים איתי. אנשים רוצים לדעת, לדוגמה, איך הייתי מייעץ ללהקה צעירה, או גיטריסטים צעירים. פשוט הלכתי בעקבות לבי, רציתי לעשות מוזיקה ולנגן בגיטרה. אני עושה זאת זמן רב. הייתי מאוד ממוקד, בנוסף לכך. אני חושב שלילדים היום יש יותר מדי בידור. בזמנו, לא היו לי יותר מדי דברים, רק את הגיטרה. ביליתי זמן רב בנגינה, והתחלתי לנגן בלהקות עם חברים בסביבות גיל 14, גיל מאוד מוקדם. אלו היו חיי מאז, זה היה מסע ארוך. בעקרון, הלכתי בעקבות לבי, נתתי לו להנחות אותי במסלול. בנוסף, היה לי הרבה מזל. קיבלתי פריצות דרך טובות, ניגנתי עם אנשים טובים ולהקות טובות. הייתי במקום הנכון בזמן הנכון- אותה קלישאה עתיקה. קשה להסביר את המסע הזה בלי להישמע משעמם [צוחק]. אני בסך הכול מוזיקאי. אני אוהב לנגן, אני אוהב לכתוב מוזיקה, אני אוהב להופיע ולהקליט. אני מתעורר כל יום ורוצה לעשות משהו, רוצה לעבוד עם מוזיקה, לנגן בגיטרה, או משהו אחר בקשר ללהקה. כך זה היה כל חיי.

האם אתה מרגיש שגיטריסטים אחרים השפיעו עליך במהלך הקריירה המוזיקלית שפיתחת? שם שעולה לראש הוא ג'יימס מרפי (Obituary, Cancer).

אני מעריץ גדול של מוזיקה. אני מתכוון, שיר טוב הוא שיר טוב. אני לא קשור לשום ז'אנר, למרות שניתן לומר שמטאל והבי מטאל הם ההעדפה המרכזית שלי, זו רוב המוזיקה לה אני מאזין. אני זוכר את אוסף התקליטים של הוריי, ההשפעה המוזיקלית הראשונה שלי. הם האזינו להרבה ג'אז ומוזיקה קלאסית. לאחר מכן נכנסתי לעולם הרוקנרול, האזמנתי ללהקות כמו Kiss ודומותיה. בסביבות גיל 11 או 12 צללתי לעולם הפאנק וההארדקור, ולאחר מכן התחלתי להאזין לת'ראש וספיד מטאל, כמו Metallica ו-Slayer. מעולם לא שמעתי על השוואה ביני לבין ג'יימס מרפי. הרעיון לערבב סאונד של להקות מלודיות עם סאונד של להקות קיצוניות, דבר ששנינו עשינו, נדמה מעניין בזמנו. התחלתי בכך עם Hybrid, וזה גם הרעיון מאחורי Arch Enemy. יש לנו ריפים מאוד מלודיים, ונגינה מאוד רגשית, שמעורבבת עם תיפוף כבד ושירת סקרימים. אז… כן, זה מה שאני עושה [צוחק].

לסיום, היה תענוג לשוחח איתך. תרצה למסור משהו למאזינים?

למאזינים הישראלים, הייתי רוצה למסור שהלקה מאוד מצפה להופיע בישראל בשנה הבאה, ככל הנראה בתחילתה. אנחנו מאוד מתרגשים לקראתכם. לא הייתי בישראל שנים רבות, מאז הופעתי עם Carcass, אבל אני זוכר שהיה כאן בסיס מעריצים רצחני. שאר הלהקה מאוד סקרנית לגבי ישראל, ואנחנו בהחלט מצפים לכך מאוד.

אני מפציר בכם לבדוק את האלבום החדש, ומקווה שתיהנו ממנו. נתראה בקרוב!