המורשת של Opeth

מרואיין: Mikael Akerfeldt, סולן וגיטריסט להקת Opeth

סביב אלבומה העשירי של הענקית השוודית, Opeth, נסובה מחלוקת שמלווה את הלהקה מתחילת דרכה. המוזיקה הפרוגרסיבית והקיצונית, לה אחראי בעיקר סולן, גיטריסט ומפיק הלהקה, Mikael Akerfeld, עוררה הדים סביב החדשנות שבה ונכונות חברי הלהקה "לקחת סיכונים" ולשלב באלבומיהם השפעות אקספרמנטליות בולטות. באלבומם החדש, ""Heritage, שילבו חברי הלהקה מוזיקת פולק שוודית מסורתית עם קשת ההשפעות הרחבה ממנה ניזונים הלחנים של Opeth בין כה וכה. לכל שאלה, ל-Mikael Akerfeld תשובה מפורטת ומעניינת, ששופכת אור על דרכו האמנותית של אחד המוזיקאים המובילים בעולם המטאל של זמננו.
שלום לך.

היי, זה מיקאל מ-Opeth.

איך היו הקלטות האלבום החדש, ""Heritage?

האלבום נכתב בביתי. כתיבתו ארכה 6-7 חודשים, במהלכם הקלטנו גרסאות מלאות של כל השירים. הקלטנו 12 רצועות לאלבום, בו קיימות, בסופו של דבר, 10 רצועות. האלבום הוקלט, לבסוף, בסטודיו בדרום שטוקהולם. שמו סטודיו Atlantis, שנקרא בעבר Metronome וקשור לחברת התקליטים תחת אותו השם. בילינו 21 ימים בסטודיו. הפקתי את האלבום, וחמשתנו מנגנים בו. Per Wiberg עדיין מנגן באלבום (הערה: קלידן לשעבר).

מה תוכל לספר על הקשר המתמשך בינך ובין סטיבן ווילסון מ-Porcupine Tree? איך תהליך העבודה ביניכם נראה?

סטיבן ווילסון היה לי מנטור בשנים האחרונות. אני מעריץ של Porcupine Tree מאז אלבומם השלישי, "Sky Moves Sideways". מאז שיצא, הקשבתי לכל דבר שהלהקה הוציאה לאור. יום אחד, קיבלתי מסטיבן ווילסון מייל בנוגע לאלבום החדש שלנו בזמנו, "Still Life". שאלתי אותו, באופן מיידי, אם ירצה להפיק את אלבומנו הבא, "Blackwater Park". הוא שלח לי מייל חזרה, ואמר שיפיק את האלבום. הוא שלח מעט מוזיקה, שנשמעה מדהימה. באלבום ההוא הוא הפיק את השירה והגיטרות המובילות, והשתתף במיקס הסופי. נוסף על זאת, הוא הפיק שני אלבומים נוספים של Opeth: "Delivarence" ו-"Damnation", בו הוא עבד על הגיטרות והשירה, וב-"Damnation" גם ערך את המיקס. לאורך השנים, ביקשנו ממנו להמשיך להפיק אלבומים של הלהקה. רצינו לעבוד יחד גם על "Ghost Reveries", אך לצערנו ווילסון היה עסוק בזמנו. אף על פי כן, לא הפסקנו לבקש, ובסופו של דבר יצא לנו לעבוד על "Heritage" יחד. הוא מסוג הבחורים שאני תמיד מסתדר איתם. לפניו, מעולם לא שקלנו להכניס אנשים נוספים ללהקה לתפקידי הפקה וכדומה. אנחנו מקשיבים למוזיקה דומה, ומעריכים להקות דומות. יש לנו דעה משותפת לגבי החלטות שטובות ללהקה והחלטות שאינן טובות ללהקה. בנוסף ל-Opeth, אני והוא עובדים על פרויקט משותף, שייצא לאור בקרוב.

האם לכותרת האלבום (בעברית: מורשת) יש משמעות מיוחדת מבחינת ההשראה ליצירת האלבום?

שם האלבום מתחבר למוזיקה. זוהי המורשת המוזיקלית שלנו. לפולק השוודי יש השפעה גדולה על כל השוודים. אפילו אם מישהו אינו מעריץ מוזיקה, המוזיקה השוודית הייתה חשובה לכולם. אני חושב שכולם אוהבים את הצליל שלה. אי אפשר להשוות אותה לשום דבר אחר, זה מצוי רק שם. המוזיקה נראית לאורך כל הדיסקוגרפיה של הלהקה, אך ניתן לומר שהיא בולטת יותר באלבום הנוכחי. בעיקרון, כל ההשראה לאלבום נשאבה מהפולק השוודי, בשילוב עם העידן הפסיכדלי של שנות ה-60, הפרוגרסיב של שנות ה-70, וההארד רוק שהתחיל בשנות ה-70 והמשיך לשנות ה-80.

עיצוב תמונת האלבום מאוד בולט- איך חשבת על הקונספט ומי יצר את העיצוב?

הגיתי את הקונספט. מנהל הלהקה אמר שלא יהיה קל למצוא קונספט, אבל ברגע שהקשבתי למוזיקה הרעיון חדש לראשי וחשבתי על קונספט שנראה, על הנייר, שערורייתי. ג' סמית' עבד איתנו מאז 1996, אך אפילו אני הופתעתי כאשר גם הפעם הוא הבין מה חיפשתי. זה מדהים. זה בדיוק מה שראיתי בעיני רוחי. אני חושב שהוא מעולם לא יצר עטיפה כזו, ולנו מעולם לא הייתה עטיפה כזו. העטיפה עוררה סערה לא קטנה בעולם האנרגראונד של המטאל. הרבה אנשים אהבו אותו, הרבה שנאו אותו, והרבה חשבו שזו בדיחה. אף על פי שהעטיפה הומוריסטית במקום מסוים, יש בה רצינות.

מדוע החלטת לדבוק בשירת קלין לאורך האלבום פעם נוספת? (לא נעשה מאז Damnation ב-2003)

אין סקרימים באלבום. אין סקרימים של דת' מטאל. זה לא התאים למוזיקה, ולא הייתה סיבה לעשות זאת רק כי מישהו מצפה מאיתנו. אנחנו הולכים עם הזרם של המוזיקה, שמקבלת צורה משל עצמה לפני שמחליטים לגביה החלטות. אני לא יודע מה נעשה בפעם הבאה. יכול להיות שנשחרר אלבום דת' מטאל, ויכול להיות שלא. זה היופי ב-Opeth. אני לא רוצה שאנשים ידעו מה הם הולכים לקבל. אנחנו פשוט לא אחת מהלהקות האלו. אני מניח שזו גישה של "קח את זה או תעזוב את זה". אף על פי כן, זה לא אלבום בלדות רק מפני שאין בו סקרימים. הוא עדיין מאוד עוצמתי. אני חושב שיש בו עוצמה שלא הייתה באלבום קודמים. אנשים מסוימים לא יאהבו את העובדה שאין סקרימים, אבל אם זה הדבר היחיד שהם אוהבים ב-Opeth, אז זו לא הלהקה בשבילם. כדי להבין מה אנחנו עושים, יש צורך בראש יותר פתוח. באלבום הזה הייתה לי הזדמנות לפתח את הקול שלי. עם הסקרימים, אני תמיד יודע לאן לקחת את זה, אבל שירה נקייה היא דבר שתמיד מתפתח, ואני מרגיש שאני משתפר בתור סולן.

באיזה משירי האלבום אתה גאה ביותר?

אני אוהב את כל השירים באלבום, או שהם לא היו בו, אבל יש כמה שירים בהם הכל פשוט התחבר יחד- הביצועים, הכתיבה, הסאונד, המיקס. לשיר האהוב עליי קוראים " Häxprocess", זו מילה בשוודית. הכל בו פשוט התחבר אליי. זה שיר מאוד רגשי. בנוסף, אני אוהב את "The Devils Orchard", שהוך להיות הסינגל הראשון מהאלבום. זה שיר קצבי ועוצמתי יותר.

איך היה פסטיבל Sonisphere בשבילך? האם הצלחת לראות הרבה מהלהקות האחרות שהופיעו בפסטיבל?

הפסטיבל היה נחמד מאוד בשביל הלהקה. הופענו מול קהל גדול, וניגנו די טוב. אני לא בטוח איך הסאונד היה, בגלל הדרך המהירה שלהם לעשות דברים, אבל היה נחמד. ניגנו במשך 50 דקות, ונהניתי. נדמה שגם הקהל נהנה. לא ראיתי להקות אחרות מקוצר זמן. היינו מוכרחים לעסוק ביח"צ, ומזג האוויר היה גשום. ראיתי חלק מהלהקות האחרות, אבל לא הצלחתי לשמוע מה הם ניגנו, אז למען האמת אין לי הרבה מה לומר.

מה מתכננת הלהקה להמשך השנה? האם תחזרו לבריטניה?

בהמשך השנה, וכעת, אנחנו עוסקים בעיקר ביח"צ לרגל יציאת האלבום ב-19 בספטמבר. כשהאלבום יצא, נצא ל-6 שבועות בארה"ב. לאחר מכן ננוח במשך כמה ימים, ונצא מיד לסיבוב הופעות באירופה. כמובן, לאחר מכן נצא לסיבוב הופעות בבריטניה. התאריכים זמינים באתר הלהקה. בריטניה היא, למען האמת, המקום הראשון בו הופיעה הלהקה מחוץ שוודיה. ננסה להגיע לכמה שיותר מקומות בסיבוב ההופעות.