המפיק מהגיהינום

מרואיין: Andy Sneap, גיטריסט להקת Hell ומפיק על בז'אנר המטאל

Andy Sneap הוא אגדה, גם אם לא הכרתם את השם שלו עד עכשיו. רוצים דוגמאות? הבן אדם הפיק את ל Nevermore את האלבום Dead Heart in A Dead World ו 2 אלבומים נוספים, הוא הפיק את United Abominations ו Endgame של Megadeth, הוא הפיק את From The Ashes of Empires של Machine Head, את Tempo Of The Damned ושניים נוספים ל Exodus, את Anthems Of Rebellion של Arch Enemy, וגם אלבומים ל Cathedral, Masterplan, Cradle Of Filth – ובעצם, למי לא? Sneap אולי התחיל דרכו עם ההרכב Sabbat בשנות השמונים, אבל זו דווקא הקרירה שלו כמפיק שהציבה אותו במקום המתאים להחזיר לבימה את Hell, הרכב ההבי מטאל הבריטי האגדי שהוציא רק סינגל אחד בתחילת שנות השמונים ובכל זאת הפך להרכב קאלט שהשפיע על לא מעט להקות חשובות. לכבוד צאת אלבום הבכורה של Hell, בו הוא משמש גם כגיטריסט וגם כמובן כמפיק, ישבנו לדבר איתו על הלהקה, על הפקה, ובגדול גם לא מעט על מטאל
אהלן Andy, בוא נתחיל עם ההווה, מה קורה איתך בימים אלו?

ממש כרגע חזרתי מארה"ב, שם עבדתי עם המתופף John Tempesta על קצת עבודה בשביל Pro-tools. אתה בטח מכיר אותו מלהקות כמו Testament ואחרות שהוא תופף איתן.

מה זאת אומרת? חומרים של Tempesta שאתה הקלטת?

לא ממש, אני לא יודע עד כמה אתה מכיר את התוכנה Pro-Tools, אבל יש כל מיני עדכונים שהם מוציאים, והם ביקשו שאני ו John נעשה קצת הדגמות של התוכנה על התופים שלו. זה דבר די מגניב, טסתי ללוס אנג'לס, עשינו את הסשנים האלה, וטסתי בחזרה, אחלה כסף, טיול נחמד – מגניב.

אני מבין שאתה לא מופיע עם Hell כרגע.

עדיין לא, אבל החל מחודש הבא כן. זו גם הסיבה שלא יכולתי להפיק את החדש של Megadeth למרות שממש רציתי. יש להם דד-ליין, הם חייבים להוציא אלבום חדש עד יולי – שבינינו, אין סיכוי שזה יקרה בחיים.. אבל זה התנגש עם ההופעות של Hell שממש רציתי לעשות, אבל נאלצנו לוותר על זה הפעם.

אם כבר התחלנו עם נושא ההפקה, אני רוצה לדבר איתך על משהו שמטריד אותי כמעט 20 שנה. אני מכיר אותך במקור כגיטריסט של להקת הט'ראש הבריטית Sabbat, ואני חייב לומר ששלושת האלבומים של הלהקה, במיוחד השני שלה – Dreamweaver, הם אלבומים שנשמעים נורא מבחינת הסאונד. איך אתה, איש סאונד בהמשך דרכך, נתת לסאונד כזה לקרות??

"צוחק" זה לא אני אשם! מי שהפיק את האלבומים האלה זה מפיק בשם Roy Rowland, שעבד עם לא מעט להקות ט'ראש, ואני מודה שבמיוחד ב Dreamweaver כששמעתי לראשונה את האלבום הזדעזעתי. הוא באמת אלבום שנשמע נורא. באותה תקופה היו להקות כמו Xentrix שהשתמשו במפיק אמריקאי, ויצאו להם אלבומים שנשמעו טוב, אבל אם אני זוכר נכון זה היה Martin Walkyer, הסולן שלנו – שהתעקש על Rowland, וזה פשוט לא עבד. הוא הפיק אלבומים ללהקות אחרות, כמו Laaz Rockit, אבל משום מה אצלנו הסאונד היה זוועה..אפשר לומר שדווקא החוויה הזו שלי עם סאונד היא חלק ממה שגרם לי להיות מפיק, הייתי יושב אז ומציץ למפיקים מעבר לכתף וחושב לעצמי – גם אני יכול לעשות את זה! אז למדתי איך.

איך בדיוק עשית את המעבר מגיטריסט למפיק?

אפשר לומר שזה בזכות העבודה עם Colin Richardson. עבדתי איתו על אלבום של Machine Head, ומשם פנו אלי בבקשה להפיק בעצמי כמה אלבומים, ביניהם Skinlab, הראשון שהפקתי בעצמי, ואחרי זה אלבומים ל Stuck Mojo האמריקאים. ההצלחה שלהם אפשרה לי להשיג יופי של חיבור עם חברות גדולות כמו Century Media ו Roadrunner, ומשם העבודות התחילו לזרום אלי.

Colin הוא באמת גאון בתחום שלו, אני זוכר כשהשם שלו התחיל לצוץ, ופתאום להקות אקסטרים מטאל התחילו להישמע מופקות היטב. זה בלט במיוחד עם Carcass, שני האלבומים הראשונים שלהם נשמעו כמו תחת, אבל השלישי – Necrotism, פתאום נשמע מופק היטב, ברור.

לדעתי הוא אחד המפיקים שהכי השפיע על נושא הסאונד במטאל, הוא למד איך להוציא סאונד ממש ברור גם בז'אנר שבו היית רגיל להתאמץ כדי לשמוע מה מנגנים. אני דווקא זוכר לו את Heartwork של Carcass, אלבום שנשמע נהדר. היו עוד מפיקים כאלה, שניקו את הסאונד של המטאל, אם זה Terry Date, שהפיק את Pantera

ואת Prong

נכון! גם להם היו שני אלבומים שנשמעו מעולה עם Terry Date, ויש גם את Mark Dodson, שהיום כמעט ולא שומעים עליו אבל הוא הפיק כמה אלבומים ממש טובים. כל אלה השפיעו על הגישה שלי כמפיק.

אפשר לומר שהוצאת כמה אלבומים טובים מאד מלהקות שעבדת איתן, Arch Enemy הפכו להיות להקה גדולה באמת רק אחרי שהקליטו איתך, כנ"ל לגבי Megadeth, שהרבה אמרו ששני האלבומים איתך הם הכי טובים שלהם מזה שנים, ואפילו Accept – שהאלבום החדש שלהם שהפקת נחשב ע"י רבים כאחד מאלבומי המטאל הטובים של השנים האחרונות, איך אתה עושה את זה?

אני חושב שמה שבבסיס של כל זה, זה העובדה שאני קודם כל מעריץ של אותן להקות. אני באמת אוהב את הלהקות האלו ומכיר את החומרים שלהן. בגלל זה אני יודע מה אני רוצה לשמוע מהאלבום, זה לא רק הסאונד, זה השירים, האורך שלהם, הגישה, ואת זה אני לא מתבייש לומר לחברי הלהקות. הם אמנם מקבלים ממני לא מעט ביקורת, לפעמים נוקשה, אבל אם הם מקשיבים הם מבינים שזה יכול להועיל. מה שמנחה אותי זה – שהלהקות ישמעו כמו שהן נשמעו כשהחברים שלהם היו בני 17, 18. שאנשים רוצים לשמוע חומרים כמו הקלאסים שלהם, לא משהו חדש. זה מה שעבד עם Megadeth, וגם עם Accept.

בוא נגיע ל Hell, אני יודע שמדובר בסוג של הרכב מיתולוגי, שהיה קיים והוציא רק סינגל אחד בתחילת שנות השמונים, אז מה קרה פתאום שההרכב קם לתחייה ואתה חלק ממנו?

הם באמת הוציאו רק סינגל אחד ב 1983, עם ההרכב המקורי.הלהקה אמנם קיבלה חוזה בחברת התקליטים Mausoleum, אבל החברה פשטה את הרגל, החוזה התעכב, ובזמן הזה ההרכב פשוט התפרק. למרות זאת – הם היו השפעה עצומה על הרבה להקות, ובין השאר עלי. אני גדלתי כבן 12 עם המוזיקה שלהם, והייתי רואה אותם בהופעות, Kev,הגיטריסט – השפיע עלי המון, הוא גיטריסט ענק שלא מספיק אנשים מכירים. גם על Sabbat הם היו השפעה גדולה, כולנו שם גדלנו על המוזיקה שלהם. כשהייתה לי האפשרות לעשות סוג של איחוד של ההרכב, מינוס Dave Halliday, הסולן/גיטריסט המקורי שנהרג ב 1987, קפצתי על זה.

למה בעצם לא אלבום חדש עם Sabbat? הרי התאחדתם, יצאתם להופעות, למה לא אלבום?

בגלל ששם אני סחבתי את הכל, החל מהבוקינג, דרך ניהול ענייני הכספים, אם אני לא הייתי דוחף את ההרכב, שום דבר לא היה קורה. ככה זה תמיד היה בלהקה, וזה גם מה שהוביל לפירוק שלנו בעבר.

שמתי לב ש Martin Walkyer, שהוא אחד הסולנים האהובים עלי, וכותב הטקסטים האהוב עלי ביותר, תמיד מסיים ברע עם להקות שהוא חבר בהן, זה נגמר ככה עם Sabbat בזמנו, אחרי זה הוא עזב בלכלוך עם Skyclad, אחרי זה היה גם סיפור מסריח עם The Clan Destined, הלהקה האחרונה שלו. עכשיו אתה גם אומר לי שזה לא ממש נגמר בטוב שוב עם Sabbat, מה הסיפור שם?

אני לא יכול יותר מידי להיכנס לזה, בסופו של דבר הוא חבר. אבל אני מניח שזה קשור באישיות של Martin, אצלו בדרך כלל דברים מבוססים על הרצונות שלו, על מה שחשוב לו, ולפעמים הוא לא רואה עין בעין עם אחרים בלהקה. מצד שני, בזמנו הוא לא סמך עלי בנושא הניהול של הלהקה, אבל לא רצה לעשות את זה בעצמו, זה נוטה להוביל לבעיות. האמת היא שלא דיברתי איתו מאז סוף שנה שעברה, כשסיימנו להופיע, זה לא ממש אשמתי – אני משאיר לו הודעות והוא לא חוזר אלי, אבל זה Martin, לטוב ולרע.

ועם Hell? שם יש לך יותר שיתוף פעולה?

בהחלט! הח'ברה בלהקה יותר נלהבים ממני! מדהים לחשוב שחבורה של בני 50 פלוס כל כך מתרגשת ונלהבת לחזור להיות להקה, אבל זה נכון.

אני חייב להודות שזה מוזר, אתה נראה כמו הילד של הלהקה, ואתה בן…

42! "צוחק", אני יודע, זה עלול להראות מוזר, אני וחבורת זקנים כזו, אבל אני מאד נהנה להיות הילד שבחבורה, זה לא קורה לי הרבה!

מה לגבי החיים הפרטיים של חברי הלהקה? זה אפשרי להופיע ולהקליט כשאני מניח שלחלק מחברי הלהקה יש אפילו נכדים?

נכון, אבל מצד שני דווקא בזכות הגיל – 3 מהחברים הם עצמאיים לגמרי ויכולים להחליט מתי הם יוצאים להופיע. הסולן שלנו, Dave, הוא שחקן מצליח באנגליה, עושה גם הצגות שיקספייר וגם קצת אופרות סבון בטלוויזיה, אז לוח הזמנים שלו די גמיש, גם שלי, גם של Tony, והשאר פשוט מצליחים ליצור גמישות כזו כדי שיוכלו להופיע.

אתם מתרגשים לקראת הופעות הפסטיבלים שמתוכננות לכם? לרובכם זו הפעם הראשונה.

נכון, ואנחנו לחוצים פחד. החזרות שלנו מלאות באיזו אנרגיה מוזרה כזו, כי כולנו יודעים שעוד מעט נעלה על בימה מול אלפי אנשים. מצד שני, יש משהו קל ומנחם דווקא בפסטיבלים, יש לך 30,35 דקות ואתה יכול לתת את כולך שם, הקהל כבר בדרך כלל נלהב, הוא בראש של הופעה, זה לא שאתה צריך לעורר איזה 100 איש במועדון מכלום.

מה לגבי האלבום שלכם? איך אתה גורם ללהקה בת 30 שנה להישמע אקטואלית?

אני חושב שמה שעשיתי הוא לא לנסות לנו להישמע כמו להקת רטרו. יש עכשיו איזה גל נוראי כזה של להקות שמנסות הכול כדי להישמע אולד-סקול, כולל סאונד סרוח כמו התקליטים הפחות טובים של שנות השמונים. את זה לא רציתי, רציתי סאונד נקי, מודרני, אבל כזה שבנוי על הכוח של הלהקה, יש ללהקה מספיק ריפים ומספיק יכולת נגינה להישמע כמו מטאל קלאסי גם עם סאונד מודרני.

השירים באלבום הם שירים חדשים? או שירים ישנים של ההרכב.

רק ישנים. באופן די מדהים להרכב היה אלבום שלם כתוב, והשארנו את רוב השירים די דומים לאיך שהם נשמעו לפני 30 שנה, קצת שיחקנו עם ריפים, או שינינו מקצבים, אבל בגדול זה אלבום מטאל של שנות השמונים מנוגן ומוקלט כיום. יש לנו גם 50% מהאלבום הבא כתוב כבר עם שירים ישנים של הלהקה, זו הכמות שהם הספיקו לכתוב, מעבר לזה לאלבום הבא נוסיף גם 50% תכנים חדשים שנכתוב ביחד.

באופן מוזר, 5 דקות לפני שהתקשרת לראיון סיימתי ראיון עם Niklas, הסולן של להקת ההבי מטאל השבדית Wolf, ודיברנו על זה שכבר לא עושים אלבומי מטאל גדולים, שכל הטובים היו בשנות השמונים.

נכון! זה משהו שאני מדבר עליו כל הזמן ומסכים איתך במאה אחוז, כמעט ולא עושים יותר אלבומים שהייתי מגדיר כקלאסים.

אבל באופן יותר מוזר, באותה שיחה דיברנו על האלבום החדש של Accept כדוגמא לאלבום שנעשה היום, אבל כן מחזיר אותנו לשנות השמונים. הוא סיפר שכשהוא וחברים שלו שמעו את האלבום הם הרגישו שוב כמו בני 18 שמתרגשים מהבי מטאל. מה עבד לדעתך כל כך טוב באלבום הזה כשהפקת אותו?

אני חושב שהיום אנשים מנסים בעיקר לנגן מהיר יותר, או טכני יותר, אבל Accept עובדים כמו להקת אולד-סקול מקצועית אמיתית. הם בונים כל שיר מכלום, ומתחילים שלב אחר שלב להוסיף, הכול מתוכנן ובנוי בהדרגה. אף פעם לא ראיתי כזה דבר, ועבדתי עם הרבה להקות. כשעבדתי עם Sabbat פשוט ניגנו ביחד מהר וזרקנו הרבה ריפים, וככה זה בהרבה מקרים, כאן מה שהם עשו זה לכתוב כל כלי בנפרד, ואז לנסות לשלב אותם לשיר בצורה הכי מוצלחת שאפשר.

יש הרבה תלונות על הסאונד שלך שהוא נקי מידי, שהכול נקי ומצוחצח מידי, לא אורגני, מה דעתך על זה?

זה מאד שונה מלהקה ללהקה אבל אני יכול בשקט לומר שזה לא תלוי בי. אני יכול לגרום ללהקה להישמע ברורה ונקייה, אבל אני לא משפיע על המוזיקה. הנגינה של Arch Enemy היא טכנית מאד, ממש ברמה של מכונה, ולכן הכול נשמע נקי, כמעט מכני, Accept מנגנים יותר חם, יותר פתוח, ולכן האלבום שלהם נשמע הרבה יותר אורגני. ב Hell לא חשבתי יותר מידי על זה, רציתי אלבום שנשמע נקי, כמו Don't Break The Oath של Mercyful Fate, אלבום שבזמנו נשמע מאד חדשני מבחינת הסאונד, אבל בת'כלס זה פשוט סאונד נקי וברור מאד, לא אולד-סקול ולא ניו סקול.

מה עם הבס? אחד הדברים שאהבתי ב Accept הוא ששמעו בס, כמו ששמעו באלבומים של Maiden, כשלבס היה תפקיד משמעותי בהבי מטאל.

אני מסכים, וזה גם משהו שעובד ב Hell, שוב – מאד תלוי מי הבסיסט, במקרה שלנו Tony הוא בסיסט טוב שכותב קטעים לבס שלא רק עוקבים אחרי הגיטרות, כמו במוזיקה של Arch Enemy או ברוב להקות הט'ראש. מבחינת הסאונד הבעיה עם להקות מטאל קיצוניות יותר היא שיש יותר מידי דאבל-בס, וזה מעמיס על הטונים הנמוכים, כשיש גם בס שעושה יותר מידי זה פשוט יוצר מועקה על האוזן. בהבי מטאל מסורתי יותר אפשר לשלב בין השניים באופן שלשניהם יש מקום.

אני אחשוף אותך לפנטזיה שלי (אל תיבהל!), חשבתי לעצמי מה יקרה עם Iron Maiden ינטשו את Kevin Shirley, שלדעתי גורם להם להישמע נורא, ויעשו אלבום חדש איתך. הרי ידוע שמאז שהם לא עובדים עם Martin Birch הסאונד שלהם הלך לעזאזל.

מממ.. חשבתי על זה לא מעט במהלך השנים. בקצרה? הייתי מקצר להם את כל השירים ל 5 דקות גג, שיהיו קצרים ועם פאנץ' ברור כמו שהיה להם בשנות השמונים, הייתי מוריד להם את כל האינטרואים האלה עם הקלידים והגיטרות הנקיות, הייתי גורם ל Adrian Smith לכתוב את רוב החומר ונפטר מגיטריסט אחד שלא אנקוב בשמו…הייתי מכריח את Bruce לעלות טון ולשיר גבוה, והייתי מכריח אותם לחזור לנגן מדויק. אגב, אני לא חושב שזו אשמת Kevin, אתה חייב להבין שלהקה כזו – שמכרה 50 מיליון אלבומים, עושה מה שהיא רוצה. הם רוצים לעשות פרוג-רוק, אז הם עושים את זה, למפיק באמת ואין יכולת לשלוט בלהקה כזו, אם Steve Harris רוצה לעשות משהו – הוא יעשה את זה ולא ישאל אף מפיק. אני מסכים איתך שמה שהמעריצים רוצים לשמוע זה עוד The Number of The Beast או Killers, אבל כנראה שזה לא מה שהלהקה רוצה כבר הרבה מאד זמן.

ובכל זאת – בלהקה כמו Megadeth גרמת לאדם שידוע ללא קל כן לשנות קצת כיוון.

Dave אדם הרבה יותר נוח ממה שחושבים. ברגע שנהיינו לחברים ומצאנו שפה משותפת הוא שמח להקשיב לכל הצעה ועשה לא מעט ממה שאמרתי שכדאי לעשות, אבל Maiden זה משהו אחר.

בוא נחזור ללהקה – אתה מרגיש תמיכה בסצנה הבריטית? ידוע שעיתונאות המוזיקה והקהל בבריטניה הלך לכיוון של מטאל אמריקאי מודרני בשנים האחרונות, יש שם הבנה ל Hell?

באופן מפתיע, אנחנו זוכים לפרגון מדהים כאן. התחושה שלי היא שהשוק פה השתנה בשנה האחרונה, כנראה שלאנשים נמאס מהמוזיקה האמריקאית, והתחילו להתגעגע להבי מטאל וההארד רוק הבריטים המסורתיים והמלודים, כנראה שאנחנו עונים על מה שאנשים רוצים – כי העיתונות פה לא מפסיקה להחמיא לנו. יש לנו הופעת השקה קטנה עוד שבוע, ובינתיים מכרנו למעלה מ 300 כרטיסים, שזה מדהים.

מה בהמשך? הרבה הופעות?

כמה שנוכל! יש לנו פסטיבלים לא מעטים בזמן הקרוב, ואנחנו מתכוונים להמשיך איתם עד שלא נוכל לסחוב יותר!