הנה מגיע הכאב – ראיון עם להקת Unleash The Pain

מרואיינים: חברי להקת Unleash The Pain: אוהד פודיום סתוי(גיטרות ליווי), ישראל פפא(שירה), רון שיבר(גיטרות מובילות)

סצנת המטאלקור הישראלית בתקופת פריחה מחודשת, כשלהקות ותיקות משמיעות קולן שוב ולהקות חדשות ואיכותיות קמות ודוחפות את הסטנדרטים של הז'אנר בארץ לגבהים חדשים. אחת מין הלהקות הללו הם Unleash The Pain, להקה שאומנם השתפשפה כבר והספיקה להיות שגורה בפיהם של מי שמעורים בז'אנר בארץ, אך רק כעת מוציאה את הוצאת הבכורה שלה – EP מושקע שנשמע מבטיח ביותר. לכבוד הופעת ההשקה ביום חמישי הקרוב ולכבוד הוצאת הEP תפסנו את חברי הלהקה לראיון.
שלום חבר'ה ומה שלומכם?

אוהד: שלומנו מצוין! עובדים במרץ על סיום האיפי והופעת ההשקה שלנו שתערך בחמישי הקרוב בסאבליים, שחררנו בתחילת השבוע סינגל מהאיפי, סנונית ראשונה וטעימה קטנה מהדברים שעתידים לקרות בחמישי הקרוב 🙂 יש למה לצפות!

למי שלא מכיר אתכם – מי הם Unleash The Pain ומה הם עושים?

אוהד: למי שלא מכיר, אז נעים מאוד, אנחנו אנליש דה פיין, להקת הארדקור מטאלקור מאיזור המרכז בארצנו הקטנה ואנחנו באים לתת בראש, בלי חארטות, בלי שטויות ובלי יותר מדי דיבורים.

פפא: אנליש עושים הרבה מוזיקה בהמון מקומות ברחבי הארץ! והם (אנחנו) נשמח אם תצטרפו למשפחה ותבואו לשמוע את מה שיש לנו להציע 🙂

רון: להקת מטאלקור מהמרכז שמתמקדת בלקרוע לאנשים את האוזנים ולשבור הרבה עם שאיפות גדולות להגיע רחוק. קאפיש?

ממתי אתם בשטח?

אוהד: בגדול, רון ואני הכרנו בכיתה ח', ממש קצת אחרי שהתחלתי לנגן גיטרה בעצמי. מהר מאוד נעשינו החברים הכי טובים וגילינו את האהבה המשותפת שלנו למטאל, אז החלטנו שחייבים לעשות משהו בנידון.

בתחילת כיתה י', ספטמבר 2009, רון ואני מצאנו את גל המתופף דרך פורום באינטרנט וביחד עם עוד חבר מהכיתה התחלנו לנגן פרוגרסיב מטאל אינסטרומנטלי. אבל זה לא הרגיש כמו "זה." – ומהר מאוד התפרקה החבילה. רון גל ואני לא ויתרנו ועדיין רצינו להמשיך משהו. פפא למד איתי ועם רון ומהכרותי איתו ידעתי שהבחור חובב את הז'אנר, שאלתי אותו אם הוא מעוניין להיות הסולן שלנו והוא הסכים, אני חושב שללא הצטרפותו של פפא ללהקה לא היינו עושים את אותה מוזיקה שאני עושים היום ועל זה אני אישית מודה לו וחייב לו המון. הלהקה עברה מעט חילופי בסיסטים וביוני 2010 ויקטור עטיה הצטרף ללהקה ונעשינו ההרכב המגובש שאנחנו היום. ב17 באוגוסט הופענו לראשונה עם חומרים מקוריים (שרובם נמצאים באיפי היום) ו2 קאברים, וכל השאר הסטוריה.. 🙂

מתי ידעתם שהלהקה הזאת קמה בשביל להישאר ומדובר בפרויקט רציני עבורכם?

פפא: מבחינתי מהרגע שנכנסתי ללהקה הייתה לי הרגשה טובה… כולנו היינו בתקופת תיכון אומנם, אך בוגרים מאוד מבחינה מוזיקלית כיוון שכולנו מגיעים ממגמות מוזיקה (כעת בוגרי מגמות מוזיקה), הינו בראש של ליהנות, לעשות מוזיקה טובה וגם להצליח. אני חושב שהידיעה שמדובר במשהו רציני הגיעה לאחר ההופעה השנייה והשלישית, כאשר הבנו שהקהל בבית רוצה שנמשיך.

אוהד: מבחינתי, השנה הראשונה שלנו כלהקה הייתה שנה מאוד שאולה. בכמה שנים שאני הולך להופעות מקומיות ראיתי לא מעט להקות טובות קמות ונופלות ולא רציתי שזה יקרה גם לנו. הרגע שבו הגעתי להבנה שאנחנו כאן כדי להשאר הייתה בהופעת השנה שלנו, בפורים 2011. חגגנו שנה לקיומנו בסט ארוך במיוחד, אחת החוויות הכי חזקות שלי כחלק מהלהקה הזאת. הקהל, האווירה, הכל היה פשוט מושלם. בשנה הזו הופענו כ15 פעמים, בכל הארץ, בכל סוג של ערב שיכול להיות ועם מיטב הלהקות של הסצנה, הישג שאני אישית מתגאה ומתפאר בו, שם הבנתי שכל זה נועד להשאר, ויישאר כל עוד זה תלוי בי.

רון: מבחינתי הרגע שעשינו את הGuide Click להקלטות תופים, זו היתה הפעם הראשונה שהיה משהו שקרוב להקלטה של האיפי, גם אם ממש לא קרוב למה שיצא מזה בסוף, אבל זה היה פשוט הרגשה של משהו גדול שאתה יצרת מתחיל להתגבש באמת. אז באמת הבנתי שאנחנו הולכים למקום יותר רציני עם הלהקה.

האם היו להקות מקומיות שהשפיעו עליכם?

פפא: עלי אישית ולדעתי גם על הלהקה כולה השפיעו, Demented sanity, MIA, GODwrath, בקיצור… להקות שאני הייתי הולך להופעות שלהם עוד לפני שהתחלנו לנגן יחד.

רון: ברמה המקומית הייתי ישר מצביע על Demented Sanity. מהם מצאנו את השם של הלהקה. הם עזרו בהתפתחותנו כלהקה , לשמוע אותם ולראות אותם מופיעים לימד אותנו הרבה.כמובן בנוסף אני חייב גם להזכיר את Missing In Action ואת Through Bleeding Eyes שגם כן השפיעו עליינו רבות.

בגדול אפשר להגיד שאתם להקת Metalcore. איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם? ומה לדעתכם מבדיל אתכם מלהקות אחרות בסגנון הזה?

אוהד: אני אישית שונא לקטלג, בסופו של יום כולנו מטאליסטים, כולנו עושים הדבאנגים לצלילי השירים שאנחנו הכי אוהבים ואנחנו לא יכולים לחיות בלי דיסטורשן, אז מה זה באמת משנה?

פפא: תראה, נורא קשה לי להגדיר סיגנון ספציפי ללהקה, זה נכון שאנחנו מאוד קרובים למטאלקור, אנחנו לא כותבים על פי מה מטאלקור ומה לא, אנחנו כותבים דברים מאוד מלודיים ולכן זה נוטה לסגנון המטאלקור אך אנחנו משלבים אלמנטים רבים שלמדנו במגמה, אלמנטים במוזיקה מסגנונות שונים כמו הרמוניות וטנשנים מקלאסי ואפילו קצת מג'אז, אבל בגלל שאנחנו עושים מטאל, הסגנונות האלו משתלבים בתור מטאל יותר מלודי. בנוסף, אפשר לומר שרוב ההשפעות של הלהקה מגיעות מסגנון ההארדקור, מטאלקור ולכן אנחנו מתחברים לסגנון הספציפי הזה. בסופו של דבר, אנחנו עושים מוזיקה.

רון: אנשים מאד אוהבים להגדיר להקות לפי הדמיון ללהקות אחרות. כמובן שאנשים ישייכו אותנו ללהקות מטאלקור אבל אף פעם לא הצליחו לשים את האצבע על משהו ספציפי. אנחנו לא בדיוק המטאלקור הטיפוסי שאנשים מכירים. אבל בסופו של דבר אנחנו מנגנים זה מטאלקור, מאד הרמוני, אבל מטאלקור. אנחנו תמיד מחפשים את הדרך ליצור סאונד משל עצמנו. לעשות משהו שלא עשו קודם ולהיות הכי טובים שאפשר. זה מתבטא בכך שאנחנו באים מעולמות מוזיקאליים מאד שונים והכל נכנס אל תוך המוזיקה שלנו. זה מה שנותן למוזיקה שלנו יחוד.

אילו חוויות אתם יכולים לספר מהקלטת הEP?

אוהד: הקלטת האיפי עבורי הייתה החוויה המוזיקלית הכי גדולה שעברתי עד כה. הלהקה התגבשה בטירוף והפכנו למשפחה אמיתית ומאוחדת. התקרבנו הרבה יותר כמוזיקאים וכבני אדם. סשן התופים, שהיווה בעצם את יריית הפתיחה להקלטות היה אירוע מכונן ומרגש מאוד עבורינו וכולנו נכחנו ומאוד נהננו. בנוסף, העבודה עם שי משעלי (Godwrath, TBE) כמפיק הEP נתנה מימד נוסף והפכה את זה לחוויה אדירה אף יותר שהפכה אותנו ואת TBE משפחה אחת גדולה. בנוסף הקלטת האיפי דרשה מאיתנו המון זמן בשל היותינו בזמנו תלמידים, מה שדרש את מירב ההשקעה גם בלימודים, אבל בסופו של יום, אני לא מתבייש להגיד שהEP יצא נהדר ואין גאים מאיתנו על התוצר הסופי.

פפא: גיבוש להקתי מטורף, תמיד היינו חברים טובים, אבל אני חושב שזה מה שהבדיל בין חברים טובים לסוג של משפחה. הצחוקים, הלחצים, הריבים הקטנים מדי פעם, הקרבה, אלו כולם דברים שבסופו של דבר חיזקו את הלהקה… בסך הכל היינו בתקופת תיכון כשהתחלנו להקליט וזה לקח המון זמן כי היה קשה לתמרן בין לימודים להקלטות וחזרות, והנה, בסופו של דבר, אחרי העבודה הקשה הזו, יש לנו דיסק ואנחנו גאים מהתוצאה באופן מקסימלי.

רון: ימי ההקלטות הארוכים, החזרות האינטנסיביות, הצחוקים על מה שקרה כל הזמן, הארוחות הגדולות בבית שלי, העבודה עם המפיק האדיר שלנו שי משעלי שלימד אותנו המון. כל כך הרבה חוויות מהימות שעברנו ותוך כדאי הפכנו לממש משפחה.

הבנתי שהקלטתם עם אריה ארונוביץ' מ The Fading – איך היה לעבוד איתו?

פפא: אריה איש מקסים ומוכשר, והיה מאוד כיף לעבוד איתו…. חוץ מזה, אם לא אריה הקהל לא היה שואג "Every now and then!!" בכל פעם שניגנו את .My sweet betrayal

אוהד: עם אריה עבדנו על "My Sweet Betrayal", סינגל הבכורה שלנו לפני כ3 שנים בערך. חוויה מאוד מעשירה ומפתחת היות ולא נחשפנו להקלטות קודם לכן. היה מאוד כיף לעבוד איתו,ולא נשכח זאת, אך אנחנו מתרכזים בהווה של האיפי ועבודה על העתיד המוזיקלי שלנו כהרכב 🙂

רוב הלהקות נמנעות מEP ו Demo, מדוע היה חשוב לכם לשחרר EP ולא לגבש מספיק חומרים לאלבום שלם?

אוהד: לנו אישית היה חשוב מאוד לשחרר איפי כרגע במקום לחכות לאלבום משום שאנחנו אוטוטו בצבא ואחרי כל כך הרבה הופעות ברחבי הארץ היה לנו חשוב מאוד להשאיר חותם מוקלט, שאם טפוטפוטפו יקרה משהו, לא להעלם סתם. אנחנו באים להצהיר "אנחנו Unleash The Pain היינו פה ואנחנו עוד נהיה פה."

פפא: אנחנו כולנו תכף בצבא, חלקנו כבר בצבא ורצינו לשחרר את השירים המוכרים שלנו בהופעות (הראשונים יותר) עכשיו ולא בעוד 4 שנים.

מה החוויה הכי חזקה שהייתה לכם כלהקה עד כה?

אוהד: מעבר להקלטות האיפי, ללא ספק החוויה הגדולה שלנו כלהקה היתה רצף ההופעות שלנו ב2011. מדובר ב15 הופעות בשנה, ברחבי הארץ. פעם ולפעמים פעמיים בחודש, אורזים את הגיטרה, תיק עם חפצים ונוסעים ממקום למקום באוטובוסים, רכבות וגם רכבים, היה פשוט אדיר.

פפא: בעיניי? ההקלטות היו החוויה הגדולה, אבל הייתה איזה הופעה בחיפה, שאני לא אשכח, זו פשוט הייתה ההופעה הטובה ביותר שהייתה לנו והיינו בהיי מטורף מהתגובות.

רון: קשה להצביע על משהו ספציפי. למרות שלדעתי הפעם הראשונה שישבנו כל הלהקה ושמענו את האיפי שיצא חם מהמיקס של גרג מקלין, שעשה עבודה מצויינת, היה פשוט רגע מאד מאד חזק מבחינה רגשית, זה הרגיש כחיבור ממש של כל הלהקה.

מה אתם יכולים לספר לנו לקראת הופעת ההשקה הקרבה?

אוהד: להקות שוברות, אורחים משוגעים, סט ארוך ושובר במיוחד, שיכיל את כל האיפי במלואו ועוד חומרים חדשים מהתנור והמון המון הפתעות, אסור לפספס!

פפא: אמממממ…….שששש… זה סודי!!!! סתם. אנחנו יכולים לספר שקרענו ת'תחת והכנו ערב שלא ישכח וכדאי שאנשים ילמדו את הסינגל החדש טוב טוב, חוץ מזה המון הפתעות! המון!!!!

רון: דברים חדשים שהקהל עדיין לא שמע, סט ארוך במיוחד לאירוע מטורף שכזה! אורחים מפציצים, הפתעות ושיגועים שוברים במיוחד!

מה אתם יכולים לספר על הלהקות שאתם מופיעים איתם בהשקה?

אוהד: Through Bleeding Eyes הם המשפחה הנוספת שלי מעבר ללהקה וארועים שכאלה חובה לחגוג עם החברים הכי טובים, לא ככה? להקה שמורכבת ממיטב נגני המטאל שהיו\יש בישראל,וביחד הם מהווים את ההרכב האולטימטיבי. שואו שלא מהעולם הזה, שבירות שחודרות כל קיר, ממליץ לכולם לשמוע אותם קצת ביוטיוב ולהעיף גיטרה באוויר (גם אם אין לכם אחת) Eyes sewed shut, להקה צעירה העולה מאיזור המרכז, לאחר שחרור סינגל שני מוצלח לאללה, הם באים לתת לכם בראש ולהראות לכם מה הדור הצעיר של המטאל מסוגל לעשות, אסור לפספס!

איפה אתם רואים את הלהקה בעוד כ5 שנים?

אוהד: מבחינתי? עדיין קיימת ובועטת לכל עבר, מגיעה לכל מקום ונוגעת במה שרק שאפשר. אחרי שסגרנו חומרים לאיפי לא סיימנו והתחלנו לכתוב שירים נוספים. לאט לאט אנחנו אוגרים חומרים לאלבום מלא [בעזרת השד]. אנחנו בטוחים ששום צבא שבעולם לא יזיז אותנו מפה ולא גרום לנו להפסיק לנגן. יש שאיפות לפרוץ החוצה לחו"ל ואנחנו מוכנים לעשות כל שביכולתינו כדי לממש את החזון והאפשרויות.

פפא: אני כולי תקווה שנמשיך לתת לקהל את מה שהם אוהבים, שירים מפציצים (שאגב יש המון בתנור, והמון כבר מוכנים) ועוד המון דברים, אבל נתראה!

רון: בטור אירופאי שבא אחרי הטור האמריקאי של האלבום הראשון. אחרי שנקליט אותו ונהפוך ללהיט לא נורמאלי וכל זה יקרה בפחות משנה! 😉

מילים אחרונות לקהל בבית?

אוהד: אתם הכי טובים בעולם, אתם נותנים לי אישית ולנו כלהקה את הדרייב והכח להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים ואוהבים לעשות. אנחנו מקווים שתהיו שם בחמישי כדי להיות איתנו ולתת איתנו בראש במעמד החגיגי של השקת איפי הבכורה שלנו.

פפא: המון המון תודה! ללא ספק הקהל פה שבא להופעות נותן כל כך הרבה אנרגיה להמשיך ולעשות את מה שאנחנו אוהבים, כל כך הרבה חום ופרגון ואפילו ביקורת בונה, הכל חשוב בעיניי ואתם בסופו של דבר נותנים לנו את הסיפוק האמיתי, כי כשאתם באים להופעה בבית, מביאים ת'לסת קדימה ומזיזים תראש למעלה ולמטה לצלילי השירים שלנו, שלא נדבר שואגים שאגות מלחמה! אנחנו מתמלאים אושר, תודה!

רון: רק דבר אחד, בזכותכם, אנחנו מה שאנחנו ואת כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים קודם כל בשבילכם.