מרואיין: ישי שוורץ, עורך מגזין רוקפוינט

השם ישי שוורץ אמנם אוזכר במגזין מטאליסט יותר פעמים מהמילה ״טרו״, אך הפעם ישבנו לדבר עם אחד מאבות המזון של המטאל בישראל דווקא על מגזין הרוק והמטאל ״רוקפוינט״, אשר גליון חדש שלו יושק ביום חמישי הקרוב בפאב הרוק בר המחודש בתל אביב. ישבנו עם ישי לשיחה גלויה במיוחד על המגזין, על סצנת המטאל המקומית, וגם על הנטיות המיניות של Rob halford, היה מעניין:
אהלן ישי, בוא נתחיל עם העדכון לגבי מסיבת ההשקה לגיליון החדש של Rockpoint, אני מבין שהיא בחמישי הקרוב ב Rockbar, מה צפוי לנו שם?

אהלן אלון, ביום חמישי הקרוב, ה 27 לחודש אנחנו נשיק רשמית את הגליון החדש של "רוקפויינט" ב"רוק בר" בת"א (אלנבי 35), באירוע שהכניסה אליו היא חינם יחולקו עותקים מהמגזין החדש שיצא ממש עכשיו ואני אחלוק תקלוט מטאל ביחד עם צילי שקד שמתקלטת בד"כ במקום כך שאוכל גם להנות מהתקלוט וגם להסתובב בין האנשים, לומר תודה, לשוחח ולא רק לבלות את הערב מאחורי התקליטייה, הרעיון הוא מסיבה שמחה עם מוסיקה באופי המגזין שבעצם תהווה את יריית הפתיחה לצאת הגליון החדש – כולם מוזמנים (רק אציין שהאירוע הוא לגילאי 18+).

קצת רקע לגבי המגזין, איך הכול התחיל?

למרות שאני קורא מגזיני מטאל מכל העולם מגיל התיכון ובעבר רציתי ליצור מגזין, את הקרדיט המלא והרעיון אני חייב לתת לאשתי לשעבר דנה שביום אחד לפני פלוס מינוס 6 שנים פשוט תפסה אותי לשיחה לאחר ששמעה המון על מכירות הדיסקים היורדות ואמרה משהו בסגנון "אתה אוהב לכתוב – אתה אוהב מטאל, את הידע שלך בתחום אי אפשר "להוריד" – למה שלא תנסה ליצור מגזין ולהפוך אותו לפעילות שוטפת", אני זוכר שתמיד הציק לי שבישראל אין מגזינים למוסיקה (לא רק למטאל, אלא בכלל) כבר מעל לעשור והרעיון היה פשוט הדבר הנכון לעשותו.

את השם הביא זאב טננבוים (Salem) שהוא חבר קרוב לאחר שניסינו במשך שעה לחפש את כל הצירופים עם המילה "מטאל" שניתן להעלות על הדעת וכל אלו שמצאו חן בעיני כבר נתפסו, היות והמגזין כוון לכסות גם רוק (מהצד היותר כבד שלו) אהבתי את השם ואהבתי לחבר את המילים לאחת, סטייל Hammerfall למשל או Motorhead. עשיתי "תחקיר" במוח לגבי הסטוריה של מגזינים בישראל, מה גרם להם להצליח ומה גרם להם להכשל וניסיתי להסיק מסקנות, פניתי לכל חברות התקליטים הרלוונטיות בחו"ל, אלו שאני מפיץ בישראל ואלו שמופצות כאן ע"י חברות אחרות, הפידבק היה מצוין והנושא יצר עניין רב, הם זיהו מיד את ההזדמנות להגדיל את השוק ואת החשיפה של האמנים שלהם, מכאן העניינים החלו להתגלגל בקצב מאד מהיר ותוך שלושה חודשים יצא הגליון הראשון של "רוקפויינט" לאוויר העולם.

אתם מוכר בעיקר כמפיק של הופעות מטאל, וכמי שיש לו חברה לייבוא דיסקים ותקליטים, אבל מאיפה כל הנושא העיתונאי והכתיבה?

אני בא מכתיבה, טקסט ואמירה מאד חשובים לי, בגיל 17 הוצאתי ספר שירה בשם "נביא זעם" והלכתי ללמוד כתיבה עיתונאית באופן מקצועי, מהר מאד זנחתי את העיתונאות לטובת יבוא ושיווק מוסיקה אבל תמיד קינאתי בבעלי המגזינים בחו"ל ואהבתי לקרוא באופן כללי, לא רציתי להיות עיתונאי בעתון יומי בישראל ולכתוב על דברים שפחות קרובים אלי, רציתי לעסוק במוסיקה ובכזו שמעניינת אותי ולכן זנחתי בזמנו את הכתיבה, כשנוצרה ההזדמנות והעיתוי מחדש – לקחתי את העניין עד הסוף.

איך אתה בוחר מי ומה להכניס לכל גיליון? איך בחרת האת האמנים שאיתם דיברת בגיליון החדש?

היות והמגזין יוצא אחת ל 4 חודשים פלוס מינוס הוא מכסה למעשה את מה שקרה בחודשים שלפני צאתו ואת מה שיקרה בחודשים לאחר מכן, את האלבומים אני מקבל מהחברות הרבה לפני צאתם כך שזה לא מהווה בעיה, יש כמה וכמה שיקולים מה ואיך להכניס אמן זה או אחר למגזין, יש את הרלוונטיות, כלומר האם יצא לו או עומד לצאת לו אלבום חדש בתקופה הנתונה או שמשהו בפעילות השוטפת שלו רלוונטי לתקופה, יש את האהבה האישית שלי לאמן והרצון לעזור ולחשוף אותו לקהל גדול, יש את הפוטנציאל המסחרי שגם זה שיקול אם להיות כנה, כלומר כמה מקהל הקוראים זה יעניין ועד כמה, יש את "דרישת הקהל" במידה ואני יודע שהקוראים אוהבים ומעוניינים לקרוא על אמן מסויים, יש הרבה פרמטרים לזה, מה שאני יכול לומר זה שבהרבה מקרים להקות שהיו בתחילת הדרך אנונימיות או קטנות בישראל, קיבלו חשיפה גדולה דרך המגזין והגיעו לקהל גדול ואף הגיעו להופיע כאן (למשל Draconian או Sabaton) ויש כאלו שהחשיפה במגזין למרות שהיתה גדולה לא "עזרה" להם לגדול בארץ והם לא זכו לקהל מקומי ולא הגיעו להופיע, או הגיעו והביאו קהל מועט, כך שלמגזין יש השפעה אבל הוא לא אוטוריטה, בסוף היום הקהל קובע את מי הוא אוהב ועד כמה, אני מאמין שאתה רואה את אותה התופעה גם ב"מטאליסט", אתה יכול לתת ראיון וביקורת מעולה על להקה ולאף אחד לא יהיה אכפת ומצד שני אנשים יבקשו שתכתוב על להקה שאתה בקושי מכיר והם מטורפים עליה.

לגבי הגליון החדש, הלהקות הישראליות Desert , Arafel, Sonne Adam ו Eternal Gray הוציאו אלבומים חדשים בחצי השנה האחרונה ולכן מקומם במגזין החדש ברור, Agalloch מגיעה בחודש הבא להופעה כאן וגם היא להקה שהולכת איתי שנים ארוכות אחורה ופחות או יותר "בניתי" אותם בארץ בעשור האחרון, את חנות המטאלשופ רציתי לראיין היות ובעיני הם עושים עבודת קודש, פשוטו כמשמעו, ב 2011 בשיא תקופת ההורדות להחזיק חנות שמתמחה במטאל והיא אחת המרשימות בעולם בתחום מבחינת המבחר והמחירים, Moonsorrow זו להקה שאיני מפיץ ואיני מכיר באופן אישי אבל בעיני הם הלהקה האיכותית והמיוחדת ביותר בתחום שיצאה מפינלנד, הם מזכירים לי את Bathory אבל מספיק שונים מהם כדי שיהיו עצמם, האלבום החדש של Morbid Angel חולל סערת "בעד ונגד" בכל העולם ומדובר בלהקה אגדית ובאלבום חשוב ואמיץ גם אם לא עומד מול הישנים, Septic Flesh זו להקה שהיתה פעילה מאד בשנות התשעים ונעלמה לחלוטין בשנות האלפיים ופחות או יותר "קמה מחדש" וזוכה להמון הצלחה, וכן הלאה וכן הלאה…

מה מבין הראיונות והשיחות שהיו לך עם אמנים לצורך המגזין במהלך קיומו השאיר עליך הכי הרבה רושם? מה הם ה "סקופים" שהכי הרעישו אותך?

היו כמה ראיונות יוצאי דופן באופן מיוחד, דבר שהביא לקשר עמוק שממשיך עד היום עם האמן, היו לי שני ראיונות עם Blackie Lawless מנהיג להקת W.A.S.P, לראיון הראשון הקציבו לנו 20 דקות – הוא דיבר איתי שעתיים וחצי.., לראיון השני כבר לא הכתיבו זמנים.., מדובר בבנאדם חכם, אמיתי וכנה בצורה חסרת תקדים, אני לא האמנתי כששמעתי את התשובות שלו ושאלתי אותו האם זה בסדר להדפיס אותן כך, נוצר בינינו קשר חזק שהוביל לעוד ראיון שהמשיך את הראשון, שיחה אתו היא שיחה מלאה בשאלות עמוקות והדדיות, איש יקר.

עוד ראיון שאני זוכר לטובה זה עם רוב הלפורד סולן Judas Priest, ראיון שהחל כרגיל וגלש לשיחה על החיים שלו כהומוסקסואל בארון במשך יותר מ 25 שנה, על המאבקים הפנימיים, הלילות הבודדים בסיבובי ההופעות ועוד, התרגשתי לראיין אמן בכזה סדר גודל, ללא ספק. אהרון מ My Dying Bride הוא אדם רגשן בצורה יוצאת דופן והראיון אתו היה לא קל רגשית לשנינו עקב הנושאים שהועלו בו, David Vincent מ Morbid Angel הוא מרואיין מרתק וכנה מאד.

"סקופים" ? היו הרבה דברים שהתגלו לי בראיונות היות ואני משתדל לראיין באופן לא שגרתי ומצליח להגיע לבנאדם לעומק, לא תמיד זה עובד כי צריך שניים לטנגו אבל כשזה עובד יוצרים ראיונות כמו אלו שציינתי, אני יכול לצטט משפטי מחץ של מרואיינים אבל נראה לי שזה קצת מוזיל את הראיון עצמו, כלומר: שוחחתי 3 שעות עם רוב הלפורד, יש כתבה של 4 עמודים, אישית, זה שאצא בכותרת "הם יצאו לחפש בחורות ואני נשארתי לבד בחדר במלון" – בעיני זה להוריד את הרצינות של הראיון, זו דעתי, אני כמובן אכניס את זה ואשאל את כל מה שאני רוצה לשאול, אבל לא אשים את זה כמשפט מחץ על שער המגזין – בחיים.

איך אתה בוחר על מה לכתוב במגזין? מדובר באלבומים שאתה מייבא, או אלבומי מטאל בכלל?

אלבומי מטאל בכלל, את חלקם אני מייבא ואת חלקם לא, אלבומי רוק כבד קלאסי, אלבומי רוק גותי, הארדקור, מעט פאנק, וכיו"ב.

כמי שמתעסק בצד המסחרי של המוזיקה, מה התפיסה שלך לגבי כל נושא ההורדות הפירטיות שלא יורד מסדר היום? איפה אתה מול הטענות כלפי חברות התקליטים והטענה המוכרת שזוהי המציאות החדשה, ולהקות צריכות למצוא דרכים אחרות להתפרנס חוץ ממכירת מוזיקה, דברים כמו לחיות מהופעות וממרץ'?

זה שהלהקות צריכות למצוא דרכים חדשות להתפרנס זו לא טענה – זו עובדה. זה שחברות התקליטים נהגו בחזירות ודרשו מחירים גבוהים, דבר שהתגלגל שנים אל הלקוח – גם זו עובדה. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אני אישית לא מוריד מוסיקה ואלבום שאני אוהב אני קונה, אני אשמע 2-3 קטעים, אהבתי? לכבוד הוא לי לשלם 15 דולר, נכון שאי אפשר לקנות את כל מה שאוהבים, אבל אני מרגיש שאני תורם את תרומתי הצנועה לעולם המוסיקה וללהקה כשאני עושה את זה. אני מבין את טיעוני כל הצדדים במצב הזה ואני עושה מה שנכון לי כאדם פרטי לעשות במסגרת תקציבי.

עד כמה אתה מעריך שהשוק של המטאל בארץ נפגע מכל נושא ההורדות?

מבחינת כמויות קהל בהופעות השוק הרוויח, מבחינת כמויות מכירת אלבומים, השוק נפגע קשה.

נחזור למגזין, המגזין מחולק חינם – למה בחרת להוציא אותו באופן הזה, ואיך בעצם העניין כלכלי ברגע שאתה מחלק אותו חינם?

המודל היחיד לדעתי בו מגזין כזה יכול להתקיים בארץ לאורך שנים הוא לתת אותו לקהל בחינם, ממש כמו שמתחילים לעשות בעיתונות היומית הרגילה, את הרווח וההכנסה להביא מגופים המפרסמים במגזין, כל מגזין מוסיקה שהיה בארץ ב 30 שנה האחרונות, וניסה להמכר בכסף – הפסיק להתקיים, אני לא רוצה להיות תלוי בבעלי קיוסקים, חברות הפצה שיגזרו קופון, רשתות שיחליטו לא לשלם, ועוד כהנה וכהנה, אני מעדיף להיות תלוי באטרקטיביות הפרסומית שלי מול המפרסמים ובאטרקטיביות מבחינת העניין והתוכן מול הקהל.

באופן כללי מה דעתך על שוק עיתונות המטאל בארץ? אתה הרבה זמן בסצנה, מה אתה יכול לומר על השחקנים השונים בתחום במהלך השנים?

אני אתייחס כמובן גם לעתונות הוירטואלית, על עצמי דיברתי כל הראיון אז אני אשתוק..:-), מגזין "מטאליסט" עושה בעיני עבודת קודש ברשת הן מבחינת הוותק, ההתמדה, העמידה עם היד על הדופק וסיקורים בזמן אמת, אני מאמין שאין מקום טוב ממנו לקרוא ברשת על מטאל וזה ה"בית" ברשת של הסגנון, ללא ספק. במהלך השנים היו המון נסיונות לאתרי מטאל, בעבר היו אתרים כגון Heavymetal.co.il ודומיהם שעבדו לאורך תקופה והפסיקו, היו פורומים שנעלמו לחלוטין עם כניסת "מטאליסט" והפייסבוק, היו מגזינים כמו "מטאל האמר" ו"מתכות כבדות" שחבל שהפסיקו לפעול, ויש את המגזין של סרגיי שעוסק במטאל המחתרתי יותר, הייתי רוצה לראות פריחה של מגזינים בתחום ובכלל פריחה של מקסימום פעילות, זה יעשה טוב לכולם.

עוד קצת על החוברת החדשה, מי האמנים שאיתם דיברת בחבורת הזו?

Eternal Gray, Morbid Angel, Septic Flesh, Alestorm, Moonsorrow, Arafel, Sonne Adam, Desert, Draconian, Lake Of Tears, Lock Up ועוד רבים.

יש מי שטוענים שפייסבוק היום הוא תחליף למדיה הכתובה, איך אתה רואה את פייסבוק למשל מול רוקפוינט והתכנים שבו?

פייסבוק הוא תחליף לפורומים הישנים, הוא תחליף ליציאה מהבית, הוא אפילו תחליף לסוגי הכרויות אבל הוא לא תחליף לא לרוקפויינט ולא ל"מטאליסט" היות והערך שלנו הוא לא בידיעה עצמה "Behemoth הוציאו שיר חדש" אלא בידע של הכתב, באמירה האישית שלו, בראיון הארוך והמפורט שאנחנו נותנים, בזה שיש "אבא ואמא" לדעה ולסקירה וזה מישהו מוכר בתחום ולא איזה ניק בדוי או לא בדוי בפייסבוק שרושם שהשיר טוב או גרוע, בזה שראיון כמו זה שעשיתי עם רוב הלפורד או עם מי שציינתי קודם לכן לא תקראו בפייסבוק, איך שאני רואה את הדברים הפייסבוק הוא פלטפורמה נהדרת וחובה להיות בה אקטיבי ופעיל אבל היא לא עונה על כל הצרכים וכמו כל דבר יש בה פלוסים ומינוסים.

בחוברות שקדמו הצגת מדור שבו אמני מיין סטרים ישראלים כתבו על אלבומי מטאל, המדור חוזר, או שזה היה משהו חד פעמי?

זה היה משהו שאמור להיות קבוע אבל לא בכל מחיר, כלומר, עשיתי את המדור 4 פעמים, עם יובל בנאי, ארקדי דוכין, יזהר אשדות ויעקב גלעד, השמעתי לכל אחד מהם כ 12 שירי מטאל מכל הסגנונות, מהמלודי והרך ועד לבלאק הכי ברברי, 90% מהשירים היו חדשים להם והם נתנו ביקורת שברובה היתה מעניינת ועמוקה. זה התוכן של "רוקפויינט" שאי אפשר למצוא בחוץ, איפה תשמעו על יזהר אשדות כותב על Marduk? או על ארקדי דוכין כותב על At The Gates ו Mercyful Fate? זה נשמע כמעט דמיוני הרי..

בעיני זה מדור מצוין היות והוא חושף קהל של מטאל לפן אחר באמן המוכר וחושף קהל של האמן המוכר למטאל, אבל למרות זאת לאחר שהבאתי אמנים בכזה סדר גודל וחשיבות אני לא רוצה להוריד את המדור ברמה ולא להביא שמות שהם בגדר השעשוע (מישהו כבר זרק לי "תביא זמר מזרחי איזה פרץ") אם אני לא מצליח להביא שמות בסדר גודל ועניין והערכה שלי אליהם כמו שלום חנוך, אהוד בנאי, ברי סחרוף וכיו"ב אז אין טעם לעשות מדור רק כדי שיהיה כזה, אני עדיין מנסה להגיע לשמות שציינתי ולשכנע אותם לעשות את זה, הבעיה היא שכשזה מגיע דרך מנהלים וסוכנים זה תמיד נתקע, ולכל מי שעשיתי אתו עד כה את המדור פניתי בטלפון ישירות בשיחה אישית. אני מאמין שהמדור יחזור.

מה דעתך על מה שקורה כרגע בסצנת המטאל הישראלית? תופעות כמו עליית המטאלקור והמטאל הקיצוני לעומת צמצום המטאל המלודי? מיעוט הקהל בלא מעט הופעות מחו"ל? העובדה שיש רק להקה ישראלית אחת (אורפנד לנד) שמצליחה למלא הופעות באופן קבוע בשעה שאחרות נראה שנאבקות?

עליית המטאלקור זה משהו שקורה בכל העולם ולא רק בארץ, המטאל תמיד ידע אופנות עולות ויורדות של תתי סגנונות, היום זה המטאלקור, לפני עשור זה היה ה Power Metal, באמצע הניינטיז זה היה הבלאק מטאל ולפני כן Death ו Thrash מטאל כך שזה דבר שמשתנה כל כמה שנים ובכל סגנון באופן טבעי יש להקות טובות יותר ופחות. המטאל הקיצוני בעיני בישראל דווקא בירידה תלולה, אם ב 2005 באו להופעה של Behemoth 700 איש וארבע שנים אח"כ הגיעו 500 ולהופעה של Napalm Death או Dismember הגיעו 350 איש אז המטאל הקיצוני, בעיקר הבלאק והדת` מטאל בירידה בארץ, גם במכירות תקליטים העניין מורגש, מה שכן בעלייה מטורפת זה הפולק מטאל, להקות כגון Ensiferum, Finntroll, Moonsorrow, Korpiklaani ו Turisas תופסות נתח רחב מקהל המטאל בארץ כיום.

מיעוט הקהל בחלק מההופעות מחו"ל וכמו כן ברוב ההופעות המקומיות זה נושא עצוב ועניין של היצע וביקוש ומה שלמעשה כמות המטאליסטים בארץ יכולה "לספוג" , כלומר אם מגיעים 100-150 איש למופע של להקה מקומית בינונית ו 400-500 איש למופע של להקה מחו"ל בינונית ולפתע יהיו בחודש אחד 8 הופעות מקומיות ו 3 מופעי חו"ל אז העוגה באופן טבעי תתחלק בין יותר מרכיבים. לא יתווסף קהל יש מאין, יהיה חלק קטן שיילך לכמה מופעים אבל הרוב יבחר מופע אחד. לא כל העשייה נמדד ב"כמה כרטיסים מכרת להופעה" , אני הולך כברת דרך ארוכה מ 1997 עם להקת Arallu, הוצאתי להם שלושה אלבומים ו DVD אחד, הם אחת הלהקות הכי עסוקות בארץ מבחינת עשייה הקלטות ואלבומים והם לא מופיעים הרבה, ועדיין ההספק שלהם והיצירתיות מאד גבוהים, אני מפרגן להם בהרבה אהבה המון שנים.

Orphaned Land להקה מצוינת שעבדה ועובדת קשה מאד כ 20 שנה כדי להגיע להצלחה שלה, מהצד זה אולי נראה קל אבל אני יודע כמי שמכיר את הנפשות הפעלות מיום הקמת הלהקה שהם קורעים את התחת, מוותרים על המון דברים אחרים ועובדים מאד קשה למען הלהקה וכדי לקדם אותה, זו להקה שעושה קרוס אובר גם בקהל והרבה מהקהל שלה אינו קהל המטאל הרגיל שתראה במופעי מטאל, אני חייב לומר בהקשר הזה שהייתי בהופעה האחרונה שלהם ברידינג 3 ולמרות שראיתי עשרות הופעות של "אורפנד" נהנתי בטירוף, הם פשוט הפכו לחיות במה, קשה מאד להחזיק על הבמה כמעט 3 שעות, היה מצויין. לכן קשה גם להשוות הן מוסיקלית והן ברמת החשיפה להקה כמו Eternal Gray או The Fading לאורפנד לנד, זה כמו להשוות קהל בהופעה של Behemoth או של Naglfar לקהל בהופעה של Nightwish או Dream Theater או אפילו Opeth, נכון שכולם מנגנים בגדול מטאל אבל מעבר לכך אני לא רואה לנכון להשוות כי הסגנונות מאד שונים.

כל העיסוק בצד המסחרי יותר של הסצנה הוביל אותך לכל מיני סכסוכים ומאבקים בתוכה, מה דעתך על כל הנפשות הפועלות בסצנה ועל החלק שלך במהלך השנים בכל מיני סכסוכים שכאלה, יש דברים שאתה מצטער עליהם מהצד שלך בכל העניינים האלה?

קשה עד בלתי אפשרי להיות בתחום באופן כל כך טוטאלי ואינטנסיבי במשך 20 שנה מבלי להגיע למצבים של תחרות כזו או אחרת, אני לא טיפוס תחרותי אני טיפוס של עשייה אבל היו מקרים שגם אני נגררתי לתוך ההתנהגות הזו מתוך רצון להתגונן, אח"כ הבנתי שה "הגנה" הטובה והבריאה ביותר היא העשייה ורק העשייה, אני על שלי לוקח אחריות ואם פגעתי אני מתנצל ותמיד מעוניין לפתוח דף חדש ונקי, באותה מידה אין לי טינה וכעס כלפי מי שניסו לשים לי רגליים, הכל בסדר, אין כעס, Let's Rock !

כמה מילים לסיום לקוראי מטאליסט?

תודה רבה אלון על הראיון המעניין, מקווה שתהנו לקרוא אותו כפי שנהנתי לענות עליו, מוזמנים לקרוא את הגליון החדש של "רוקפויינט".