מרואיין: Stefan Weinerhall גיטריסט להקת Falconer

זה היה בעבר, כשעוד כתבתי למגזין מטאל האמר ישראל כשנתקלתי באלבום הבכורה של Falconer, והוא הפיל אותי מהכסא. שילוב אדיר של כבדות, מהירות ומלודיה בלהקה שידעה לתפור פולק מטאל נורדי לפאוור מטאל איכותי ביותר, על גבי זה סולן עם הכשרה אופראית וקול עמוק ורב עוצמה – והיה ברור לי שזה אלבום שנכנס לפנתיאון בז'אנר.

כמה שנים טובות אחרי והלהקה הוציאה לא מעט אלבומים איכותיים, חלק אפילו טובים מאד – אבל נראה שלקח לה לא מעט זמן להוציא אלבום חדש, בשם Black Moon Rising, שהוא ככל הנראה הטוב ביותר שהוציאה מאז אלבום הבכורה המבריק – ואחד הטובים ביותר ששמעתי ב 2014 נכון להיום.

החלטתי שזו הזדמנות מצוינת לשבת ולדבר עם הגיטריסט והכותב הראשי Stephan Weinerhall, בחור נחמד ששמח לשפוך קצת מידע על האלבום המעולה הזה:

אהלן סטפן, ומזל טוב על האלבום החדש. אילו תגובות אלה מקבל לגביו נכון להיום?

הכי טובות שקיבלנו כבר שנים, לא מפתיע בהתחשב בזה שאני ממש אהבתי אותו בעצמי. הבנתי שהאלבום הקודם שלנו Armod לא יזכה לאותו פרגון שידעתי שהחדש יקבל, וידעתי לגבי החדש שאותו יאהבו.

למה קראת לו בשם שבו קראת? זה מושפע מהסרט משנות השמונים בעל השם הזהה או מהשיר של Credence Clearwater בעל השם הדומה Black Moon Rising?

כבר מההתחלה היה לי את השם Dead Moon Rising בראש, וחששתי שיש כבר להקה אחרת שהשתמשה בזה, וצדקתי – Sentenced כתבו שיר בעל שם זהה, אז שיניתי את זה קצת לשם הנוכחי למרות שידעתי שיש דמיון לשיר של Credence. השם היה פשוט טוב מידי מכדי לא להשתמש בו, לאחר מכן קראתי שגם היה סרט בשם הזה בשנות השמונים..

מי אחראי לעטיפה המדהימה?

כרגיל אצלנו זה Jan Meininghaus, נתתי לו רעיונות שנובעים משיר הנושא, הנשר שעף מעל האופק המת עם כנפי אש מסמל את המין האנושי בדרכו לעתיד בעוד אנחנו שורפים את העולם ומוצצים אותו עד ליובש, כל זה כדי לשמור על אורח חיים מסוים ובעוד הבורסות ממשיכות לטפס. אנחנו בעצם מתאבדים בהדרגה.

לקח לכם 3 שנים להוציא אלבום אחרי Armod, למה כל כך הרבה זמן?

ידעתי שאני אצטרך הפסקה ארוכה אחרי האלבום הקודם כי היו כל מיני דברים אחרים שנאלצנו להתמודד איתם ולא היה מה שיכריח אותנו להמשיך ישר לאלבום נוסף בכל שנה כדי שלא נשכח או משהו. אז הייתה לי טרגדיה אישית במשפחה שממש הפכה לי את החיים, והתוצאה הייתה שלא חשבתי על מוזיקה ולא הייתה לי את התשוקה לכתוב במשך הרבה מאד זמן. היו פשוט דברים אחרים אצלי בראש. ככל שעבר הזמן חזרתי לזה, תפסתי את הגיטרה ולראשונה מזה 8 חודשים הבנתי שאני פשוט מתחיל התחלה חדשה במקום להמשיך מהנקודה שבה הפסקתי. אני מניח שהיה בי ייאוש מסוים וכעס שפשוט הביע את עצמו במוזיקה שכתבתי, אהבתי את הגישה הקשה יותר ולתת לגיטרות להיות במקום בולט יותר בשירים הפעם.

מבחינה מוזיקלית האלבום מזכיר מאד את שני הראשונים שלכם, אותה גישה כבדה ורעננות שהייתה בהם, אתה מסכים עם זה?

מידי פעם כן, אבל הרבה מהחומר שם הוא חדש ללהקה, כמו הריפים ה Thrash יותר שיש שם, והבלסט-ביטים, אני כן מרגיש שיש שם את הרעב והקיצוניות שהיו אצלנו בהתחלה, אולי בזכות ההתחלה המחודשת אחרי ההפסקה שהייתה לי.

הרבה השתנה בתעשיית המוזיקה מאז שהתחלתם, אתם עדיין עם הלייבל Metal Blade אבל במה זה שונה לעבוד איתם כיום? הם עדיין נותנים מימון מלא לאלבום או רק מפיצים אותו?

אחד הדברים הבולטים שקורים הוא שהרבה יותר אנשים מורידים לא חוקית את האלבום ואז יש פחות הכנסה לחברת התקליטים ואז אנחנו מקבלים תקציב נמוך יותר. אנחנו ברמה סבירה כרגע אבל אם הם יורידו את זה יותר זה כבר יהיה משהו שיורגש במוצר הסופי. ככל שאתה מוריד את התקציב ככה הסאונד יהיה כמו של דמו. אני לא רואה בזה שום דבר חיובי, זה כמו גניבה מחנויות, למה שחנות תדאג או תתחיל להתייחס לאדם שאפילו לא קונה את המוצר שלה? זה לא לתמוך בלהקה, זה למצוץ לה את הדם.

מנקודת המבט האישית שלך, איך כל נושא השינוי במודל העסקי – המעבר ליו טיוב, והורדות – השפיע על מצבה הכלכלי של הלהקה?

בהחלט לרעה, אנחנו לא להקה שמתקיימת רק ממכירות וחיה רק מהקריירה שלה, אז אני מעריך שיש להקות אחרות שכן מתקיימות מהמוזיקה שלהן ונפגעו הרבה יותר מאיתנו.

אחד הדברים שמאד אהבתי באלבום הוא הסאונד, חזק מאד והגיטרות והתופים גבוה במיקס, משהו שגם היה בשני האלבומים הראשונים – זה מה שניסיתם להשיג בסאונד הפעם?

רצינו סאונד פחות מצוחצח, רציתי שהכול יהיה פשוט ובסיסי. פחות הרמוניות, פחות מקהלות וקלידים. סאונד פשוט. יותר מחוספס. רציתי שלגיטרות יהיה תפקיד מרכזי שוב בהקלטה כדי להחזיר את ה "ביצים" למוזיקה.

עד כמה אתם פעילים בין אלבומים? יש לכולכם עבודות יומיות שמפרנסות אתכם או שאתם מופיעים הרבה?

התחלנו כלהקת אולפן בלבד וזה פחות או יותר מה שעשינו עד היום חוץ מכמה מקרים יוצאי דופן. בהתחלה היינו תלויים בלוח הזמנים של Mathias הסולן שלנו, כי הוא מופיע בתיאטרון ובמחזות זמר, ואחרי כמה זמן זה פשוט התאים לאורח החיים הבוגר שלנו, עם הלוואות, גינות לכסח בהן את הדשא, ילדים להסיע לאימון כדורגל ובתים לבנות מחדש. הופעה היא תמיד רגע נהדר, אבל הכתיבה וההקלטה הן גם מטרה חשובה בכל להקה שהייתי בה. תמיד ראיתי את עצמי יותר ככותב וכמפיק מאשר כאמן. זה לא שאני לא אוהב לנגן בהופעה אבל זה לא מה שהלהקה נעה סביבו. ההופעה זה דבר כיפים שאפשר לעשות מידי פעם, כמו מסיבה עם החברים, ויש לנו תוכניות לעשות קצת פסטיבלים בקיץ – אבל בדרך כלל אני עצלן מידי ועד שאני מתחיל לחזור לפסטיבלים הם כבר מלאים, גם עכשיו אנחנו כבר מדברים איתם רק על 2015..

שאלה אחרונה, עם הצד העיסקי שמותיר מעט מאד לעשיית רווח מהעניין, ועם משפחה, משכנתא וכו', למה אתה – כמו אמני מטאל אחרים, ממשיכים ופועלים ? מה דוחף אותך הלאה?

כמו שלאנשים יש גינה, יוצאים לצוד, לשחק גוף או כל פעילות בידורית אחרת שהם אוהבים, אני אוהב מוזיקה. מוזיקה והיסטוריה הם שני הנושאים החביבים עלי, אז לגבי מוזיקה היא הבילוי המועדף ואני עוסק בה כשיש לי זמן. זה עוזר לי לפרוק בחיי היום יום שלי את היצירתיות שלי, מכיוון שהייתי רוצה לחשוב שאני גם כותב טוב אני מקדיש את עצמי לזה. מצד שני אם יש לי זמן או שיש לי דברים חשובים יותר לעשות, אז אני לא אעסוק במוזיקה. אני לא מכריח את עצמי לכתוב בגלל התחייבות כל שהיא, אם אין פה רצון אז אני פשוט לא אעשה את זה כי העיקר הוא – שלעשות מוזיקה צריך להיות כיף.