מרואין: Anders Björler, גיטריסט להקת The Haunted

להקת הת'ראש המודרנית The Haunted התחילה מבסיס די מוצק, מרבית חברי הלהקה הם שארית הפליטה של אחת מלהקות הדת' מטאל החשובות בכל הזמנים – At The Gates. כשסולן הלהקה, תומאס לינדברג עבר לתחומים אחרים ומתופף הלהקה אדריאן ארדלנדסון עבר ל-Cradle Of Filth, גיטריסט הלהקה, אנדרס בג'ולר ואחיו, ג'ונאס, בסיסט ההרכב, ייסדו את The Haunted. לאחר אלבום ראשון עם סולן קצת מטורף בשם פיטר דולבינג הלהקה החליפה סולן והוציאה איתו שני אלבומים כבדים ותוקפניים. באלבומם האחרון, Revolver, החזירה הלהקה את פיטר ופנתה לכיוון קצת יותר מלודי. אלבומם החדש, The Dead Eye, הוא ההפתעה הגדולה של הלהקה – אלבום מלודי, מורכב, מתוחכם, שונה ודינאמי בהרבה מכל מה שעשו לפני כן. כדי לברר איך ולמה זה קרה, דיברנו עם אנדרס בכבודו ובעצמו.

הי אנדרס, למה The Dead Eye?

גם שם האלבום וגם העטיפה הם חלק מהקונספט שמאחרי האלבום. כל שיר הוא כאילו ניתוח פתולוגי של אדם מסוים, בעל אופי מסוים, בגלל זה שמות השירים ברובם מתחילים ב-The, כי כל אחד מתאר אדם עם אופי. האלבום הוא כאילו נתיחה שלאחר המוות שכל שיר הוא גופה שמנותחת על השולחן. זה רעיון של פיטר שאני מאד אהבתי.

האלבום הכה לא מעט אנשים בתדהמה, הוא כבר לא מהיר כמו שהייתם בעבר, יש בו שירה מלודית, הוא נוטה אפילו לרוק בקטעים מסוימים, מה קרה?

אנחנו מנסים רעיונות חדשים כל הזמן, אבל החל מהאלבום הקודם ומאז חזרתו של פיטר החלטנו לעשות משהו שרצינו לעשות מאז שהתחלנו את הלהקה ולהכניס גיוון. נמאס לנו לעשות אלבום אחר אלבום של מהירות בלתי פוסקת, ת'ראש או אך שלא תרצה לקרוא לזה, רצינו להכניס דינאמיות, מלודיה. תמיד רציתי שירה נקייה ובאלבום הקודם היה קצת מזה, הפעם יש הרבה יותר. תמיד רציתי שירה כזאת אבל מרקו, הסולן הקודם, פשוט לא היה יכול לעשות אותה, היה לו יופי של קול דת' אבל הוא לא היה מוכן לעשות שירה נקייה וזה תמיד הפריע לי. ברגע שהחלטנו שמחזירים את פיטר ידעתי שהוא כן יוכל לעשות שירה נקייה, יש לו קול הרבה יותר מגוון וזו אחת הסיבות שרציתי שהוא יחזור ללהקה.

מה לגבי הטענות של אלו שיאמרו שאתם מוכרים את עצמכם, מתמסחרים?

זה שטויות, יש באלבום מהכול, יש בו שירים מהירים, יש בו ת'ראש, יש דת', אבל הפעם יש הרבה יותר דינאמיות, יש יותר גיוון. במקום 13 שירים של רצח אחד אחרי השני מבחינה מוזיקלית יש הפעם שיר ככה ושיר אחר, מקצבים משתנים, יותר תחכום, ואני, באופן אישי, מאד מרוצה מהאלבום הזה. זה לא התמסחרות, אנחנו לא הפכנו ל-U2 או משהו, פשוט עשינו אלבום הרבה יותר מתקדם והרבה יותר נכון עבור הלהקה.

כמו שאמרת, החזרתם את פיטר ללהקה. פיטר ידוע כמטורף לא קטן, מכור לסמים שונים לשעבר ובעל עבר של אלימות, איך אתם מסתדרים איתו בלהקה?

פיטר נרגע הרבה מאד מאז שהוא היה איתנו באלבום הראשון, הוא התחתן, יש לו ילדים, הוא עדיין טיפוס די קיצוני אבל זה גם מתאים ללהקה מהרבה בחינות. אני מאד אוהב את הטקסטים שהוא כותב כי הם באים ממקום אמיתי של אדם שבאמת מרגיש מה שהוא כותב, גם השירה שלו באה מכל מיני צדדים ומכל מיני מקומות שיש בו. אנשים אמנם התעצבנו עלינו על העזיבה של מרקו בזמנו, אבל לדעתי הרבה מזה, זה עניין של לתת לאנשים להתרגל לדברים שונים. הם התרגלו למרקו תקופה ארוכה עד שהוא הפך להיות מזוהה כסולן שלנו, אבל אני מאמין שאם הם יתנו לפיטר הזדמנות חוזרת הם יבינו שהוא לא פחות נכון ללהקה. מעבר לכל זה, מרקו לא ממש תרם לכתיבה בלהקה, הוא לא כתב יותר מידי טקסטים ובכלל לא השתתף בהלחנה, שזה הפיל על שאר ההרכב הרבה יותר עבודה. פיטר לא כזה, הוא כותב כל הזמן, גם לחנים, ברור שזה ברמה בסיסית ואנחנו צריכים לתרגם את זה לגיטרות וכו', אבל הוא נותן הרבה מאד רעיונות שאנחנו משתמשים בהם יותר מאוחר.

לאנשים יש בעיה לסווג את המוזיקה שלכם, יש אומרים שאתם להקת ת'ראש מודרנית, יש כאלו שקוראים לכם מטאלקור, מה אתה אומר בנושא?

אני לא חושב שאנחנו נופלים באף אחת מההגדרות המוכנות שיש למוזיקה הזאת, זה מטאל קיצוני אבל לא דומה לשום דבר אחר שניתן לשים בריבוע קטן כל שהוא. יש לנו צדדים של מטאלקור במוזיקה, ואולי בשירה של פיטר, אבל האמת היא שאני בכלל לא שומע מטאלקור, אני לא שומע שום דבר עכשווי או מודרני, אני בכלל אוהב ת'ראש קלאסי וזה בעיקר מה שאני שומע. אבל אני גם לא חושב שהמוזיקה שלנו היא ת'ראש, בטח לא באלבום החדש שמכיל הרבה מאד יסודות שאני לא חושב שיש בשום להקה אחרת. יש לנו King Crimson במוזיקה, יש Black Sabbath, יש הרבה מאד דברים שצריך קצת להתאמץ כדי לשמוע.

את האלבום הפיק טו מאדסן, שידוע דווקא בגלל הפקות מאד נקיות שהוא עושה, אבל כאן הלכתם על משהו הרבה פחות מצוחצח.

נכון, דיברנו על טו לפני ההקלטה ואמרנו לו שאנחנו רוצים שזה לא ישמע כמו אלבום רגיל שלו. העניין הוא, שהוא מפיק כל כך טוב שהוא יכול לגרום לאלבום להישמע כמו שהוא רוצה, לא כמו בפס יצור. הוא הלך על סאונד בשרני, אבל די מלוכלך, כמעט כמו בהופעה חיה, ואנחנו גם ניגנו את האלבום כמעט חי לגמרי, בלי טריגרים ותוספות מלאכותיות. אני מרגיש הרבה יותר טוב עם האלבום בגלל זה, יש תחושה מאד אנרגטית בו בגלל זה.

יש לך הסבר למה אתם כל כך מצליחים באמריקה, לעומת לא מעט להקות אחרות מאירופה שנכשלו שם?

אני מניח שזה בגלל שאנחנו נשמעים אמריקאים, סה"כ גדלנו על להקות ת'ראש אמריקאיות בעיקר, כמו Testament או Exodus, אני חושב שהרבה אנשים בארה"ב חושבים שאנחנו אמריקאים בגלל חלק מהתדמית, המוזיקה והטקסטים. זה ממש לא הזיק לנו, אנחנו מוכרים שם יפה וההופעות שלנו שם תמיד מצליחות, מה שזה לא יהיה זה עובד. אולי זה העטיפות הלא סטנדרטיות של האלבומים שלנו, אני לא יודע.

אתם עברתם מ-Earache לחברת התקליטים Century Media, למה?

הם פשוט חברה הרבה יותר גדולה, יש להם כוח לדחוף את הלהקה שלחברה כמו Earache בטוח אין, זה פשוט היה צעד הגיוני לעשות עם הגדילה של הלהקה.

מה יש לך לומר לאותם מבקרים שיאמרו שהאלבום החדש זה לא The Haunted?

אני אומר שיש להם בעיה. אם זה מה שאנשים אומרים הם לא צריכים לשמוע אותנו. אנחנו להקה דינאמית ולא מוכנים לשמור על אותה מתכונת כל אלבום שנה אחר שנה, אני יודע שלאנשים יש בעיה עם זה שמרקו עזב ואיתו שירת הדת' מטאל, ופיטר נשמע יותר קרוב להארדקור עם השירה שלו, אבל זו הלהקה. אנחנו ישות דינמית ואני מאד מרוצה מהאלבום שיצא לנו.

ואתה שלם עם ההחלטה של להחזיר את פיטר?

בהחלט. תראה, עבדנו בעבר עם סולנים לא מלודים עם קול חד גוני ואני לא הייתי מרוצה מזה, אם להיות לגמרי ישר, גם בתקופה שלי עם At The Gates אף פעם לא אהבתי את השירה של ת'ומאס לינדברג, תמיד חשבתי שזה לא מעניין בשלב מסוים. אנחנו לא יכולים לעמוד במקום כלהקה, אנחנו חייבים לשנות את עצמנו ולצמוח, ואני מקווה מאד שאנשים יתנו לאלבום הזה הזדמנות וישפטו בעצמם.