זה לא סיוט – Nightmare חוזרים לישראל

מרואיין: Yves Campion, בסיסט להקת NIGHTMARE

להקת Nightmare הצרפתית עברה מסלול לא רחוק מזה של Sabaton עם ישראל, הופעה אחת שהפכה לקשר הדוק עם המעריצים המקומיים, ואהבה גדולה למדינה. הלהקה הוותיקה התחילה דרכה כבר ב 1979, מה שהופך אותה לאחת מוותיקות להקות המטאל האירופאיות, אבל לפעילות מלאה הגיעה הלהקה ב 2001, כשהחלה להוציא אלבומים שמשלבים הבי מטאל מסורתי, פאוור מטאל כבד וסולן שמזכיר באופן מפתיע את Ronnie James Dio, גם בקול וגם במראה. שלושת אלבומיה האחרונים של הלהקה נשמעים כמו ההפך המוחלט מלהקה בת יותר מ 30, אולי בזכות הנוכחות של חברי הרכב צעירים שהצטרפו לאלה הוותיקים, והפכו את האלבומים לאלבומי מטאל מלודי מודרנים, כבדים, ומופקים היטב שזכו לביקורות נלהבות בעולם ובארץ. בתיאום עם יציאת אלבומה החדש של הלהקה – The Burden Of God, שיוצא ממש עכשיו, מגיעה הלהקה לישראל להופעה אחת שתתקיים בשישי הקרוב בתל אביב, ואנחנו ישבנו לדבר עם Yves, בסיסט הלהקה ומנהיגה:

אתם מגיעים להופעה בתל אביב השבוע ממש עם סיום סיבוב הופעות באירופה עם Crimson Glory, הרכב שאני מחשיב כאגדה בעיקר בשני אלבומיו הראשונים, איך הגעתם לשיתוף פעולה אתם ומה אתה יכול לספר על ההופעות?

להופיע יחד עם Crimson Glory היה מרגש, אין ספק, זו להקה שגם אני ובכלל חברי הלהקה מאד אוהבים וכמו שאמרת שני האלבומים הראשונים אכן משהו מיוחד ומקורי שמאז כמעט ולא שומעים כמוהו במטאל, Midnight היה סולן אדיר וגם השפעה גדולה וחבל שנפטר בטרם עת, אני חייב לומר אבל שההרכב ה"חדש" שלהם נשמע מצויין והם מופיעים מעולה, תמיד למי שגדל על החומר הישן הוא יהיה חרוט בלב אבל המצב שלהם ב 2012 על הבמה כמו שראיתי לילה אחר לילה לאחרונה הוא מצויין, מאד נהננו להופיע אתם יום אחר יום, להקה מצויינת. הקלטנו בעבר דרך אגב גרסה משלנו לשיר Where Dragons Rule שהם הקליטו באלבום השני שלהם ב 1992, זה היה לפני שלוש ארבע שנים בערך אם אני זוכר טוב כך שבהחלט אפשר גם לשמוע שאנחנו רוכשים להם הרבה כבוד והערכה.

אנחנו מגיעים לישראל השבוע בפעם השלישית, זה בלי ספק כייף גדול, אני לא יודע כמה להקות היו אצלכם 3 פעמים בשש שנים אבל אני גאה להיות בין אלו שעשו זאת, אנחנו מאד אוהבים את ישראל ויש לנו המון חברים אצלכם כך שתמיד כייף לבוא ולהופיע ובכלל לבלות בתל אביב.

זו הפעם השלישית שלכם בישראל והפעם עם אלבום חדש בשם The Burden Of God שבהרבה מובנים לוקח חזרה לגישה המסורתית מלודית שלכם, כיוון של Heavy Metal קלאסי ופחות Thrash.

יש בזה סוג של חזרה למקורות אבל מצד שני אי אפשר להעלים את האלמנטים שכבר השתרשו במוסיקה שלנו עם הזמן ואת הכבדות שרכשנו, זה בהחלט לא אלבום רך, אבל הוא בלי ספק פחות Thrash Metal ויותר Heavy Metal בגישה הכללית, מצד שני אני מסתכל על להקות כמו נניח Iced Earth, הם Thrash? הם בעינייך Heavy? אני חושב שיש לנו הרבה יותר מהמשותף אתם מבחינה מוזיקלית מאשר נניח עם Edguy או Gamma Ray, אנחנו בבסיס שלנו קצת יותר כבדים, אנחנו לא Slayer אוTestament אבל אנחנו בהחלט באים מהצד היותר כבד של ה Heavy Metal וכאן באלבום החדש רצינו קצת לחזור למוזיקה שגלנו עליה ולתת מעין Homage במובן מסויים, לחזור לגישה יותר ישירה של שתי גיטרות בס תופים וסאונד יותר "גדול" מבחינת ההפקה, עדיין אני מרגיש שיש פה גם לא מעט מהכבדות כי כמו שאמרתי הכל משתרש אבל ככיוון כללי האלבום יותר מלודי מקודמו אין ספק, דרך אגב: בהופעות אנחנו תמיד איכשהוא נשמעים יותר כבד מבאלבומים, אני חושב שאצל הרבה להקות זה כך משום מה.

האלבום שקדם לו Insurrection היה הכבד ביותר באלבומי הלהקה, לפרקים היה נשמע Thrash Metal, איך עבר התהליך?

אני אוהב את האלבום והוא נשמע נהדר אבל הוא אכן הכי כבד שלנו, עבדנו עם מפיק שהפיק הרכבים כמו Brainstorm ו Primal Fear ויצא סאונד קצת "מודרני" שמזכיר את הלהקות האלו, גיטרות מאד כבדות, הרבה טריגרים בתופים, הפקה יותר כבדה ומודרנית, היו שאהבו את זה מאד, היו כאלו שאהבו את החומר היותר מלודי שעשינו קודם, והיו כאלו שזה חדר אליהם לאט לאט, לפני יומיים למשל מספר לי המפיק של ההופעה בישראל ישי שוורץ שהוא חבר שלי מאז שנות התשעים שהנה, הוא סוף סוף התאהב ב Insurrection אחרי שנתיים וחצי שניסה להבין אותו ובסופו של דבר הוא צלצל ואמר לי "נחש מה? הגעתי למסקנה שזה אלבום נהדר!" והוא למשל היה מאלו שאהבו את The Dominion Gate ואת הכיוון היותר מלודי שלנו, אבל בוא רגע נכנס לפרופורציה, זה לא שהקלטנו איזה Bonded By Blood או משהו כזה, עדיין למשל שני השירים שהכי התפרסמו מהאלבוםDecameron ו Eternal Winter הם שירי Heavy Metal והם מאד מלודים מטבעם, כך שבגדול אני רואה את כל המסע המוזיקלי הזה בהתנסות והתפתחות טבעית ומאד הגיונית, גם ל Judas Priest או ל Testament יש אלבומים יותר כבדים ופחות כבדים, זה טבעי כשאתה מהל קריירה ומקליט אלבומים כמעט 30 שנה.

אתם עובדים מ 1984 והופעתם בתחילת הדרך עם Judas Priest, Def Leppard ועוד להקות ענק, איך אתה משווה את תחום המטאל של אז לימינו?

זה שהנאיביות נעלמה זה ברור, זה שהטכנולוגיה הביאה הרבה פלוסים והרבה מינוסים זה גם ברור, אני חושב שכיום יותר להקות מוטרדות מהעניין הכספי כי הם כבר לא ילדים וממכירות אלבומים לא עושים בכלל כסף, אז זה מגיע עם כל התופעות הנלוות, כל השחיתות הכלכלית שפעם באייטיז היית רק שומע עליה מרחוק בלהקות הענק ולא יודע באמת מה הולך, אז כיום כל להקה שמופיעה מול 200 איש נהיית חבורת אנשי עסקים עם סוכן מנהל ועוזר מנהל, זה טוב וזה רע במקביל אבל זה חלק מהשוני, יש בעולם כיום פריחה חזקה למטאל, הרבה יותר מאשר למשל באמצע שנות התשעים שהיו תקופה נוראית למטאל, זה אחרת בהמון מובנים אבל מי שזה בדם שלו לא מתרגש מכל מיני שינויים טכניים שבאים והולכים עם הזמן וממשיך לאהוב את המוזיקה הזו.

לפני שנה שחררתם DVD בהופעה חיה שנקרא One Night Of Insurrection שכלל גם סרטון על הביקור שלכם בישראל ב 2010, מה אתה יכול לספר עליו?

ה DVD היה סוג של סיכום דרך עד אז כי מעולם לא היה לנו DVD רשמי כך שהיה חשוב להוציא כזה לפני שנתפגר, ההופעה שצולמה בו כללה שירים מכל התקופות אבל עם דגש על Insurrection כמובן, הסרטון על ישראל צולם בביקור השני שלנו בתל אביב ב 2010 כשהופענו עם Sabaton ו Tim Ripper Owens ב Heavy Metal Tel Aviv, כמו שכבר אמרתי המון פעמים, אנחנו מאד אוהבים את הקהל אצלכם, ורצינו להראות את זה לכל העולם.

NIGHTMARE היתה כמעט עד לאמצע שנות האלפיים מפורסמת בעיקר בצרפת, מה גרם לדעתך לשינוי העיקרי שהביא אתכם לתפוצה נרחבת בארבעת האלבומים האחרונים?

זה לא כמו היום שיש את Gojira למשל וכל העיניים נשואות לצרפת ויש המון לייבלים ופסטיבלים, לפני 25 שנה לא היו להקות, לא היתה תשתית ובעיקר היה לנו מזל רע עם לייבלים, ב סוף הניינטיז הוצאנו את Cosmovision ואת Silent Room בחברתNapalm Records שעשתה עבודה טובה בלהפיץ אותנו מחוץ לצרפת, אח"כ עברנו לחברת Regain Records משבדיה והוצאנו שם שני אלבומים, The Dominion Gate ו Generic Disorder, לאחר שהבנו שאנחנו קצת נטע זר שם בין כל להקות המטאל הקיצוני שהם החתימו (Dark Funeral, Gorgoroth, Behemoth) חיפשנו חברה שיותר הולכת בקו שלנו, של ה Heavy Metalוהגענו ל AFM Records מגרמניה שמוציאה אלבומים לאמנים כמו Doro, Edguy, UDO, Masterplan והקו שלהם הרבה יותר מתאים למוזיקה שאנחנו מנגנים, הוצאנו שם את Insurrection, את ה DVD עליו דיברנו קודם ואת האלבום החדש, כך שהמעבר בין חברות גם לא הכי תרם אבל מצד שני עזר לנו לצאת החוצה לעוד ועוד מדינות ולהופיע בפסטיבלים כמו Hellfest, Wackenועוד, ולנגן על במות וסיבובי הופעות עם להקות כמו Sabaton, After Forever ועוד רשימה ארוכה של להקות.

הסולן שלכם Jo Amore זכה לכינוי "Dio הצרפתי" לא רק בגלל קולו הדומה (וזו מחמאה) אלא בגלל הדמיון החיצוני, בחלק מההופעות עשיתם גם ביצוע ל Holy Diver..

הוא באמת מזכיר את Dio גם חיצונית וגם בצבע של הקול והשירה ואין ספק שהוא מאד מושפע ממנו, אבל היות ו Dio הוא אחד הסולנים הגדולים ביותר בכל הזמנים אז אני רואה בזה בהחלט מחמאה ויתרון.

למעשה אתם מנהלים מעין מסע בתוך המטאל המלודי, כשהתחלתם הייתם יותר מטאל שנות השמונים קלאסי, אח"כ באלבומים כמוCosmovision ומאוחר יותר The Dominion Gate הלכתם לכיוון של Power Metal, ב Insurrection החומר יותר Thrash ועכשיו חזרתם לשורשים במידה מסויימת?

תקשיב זה מאד טבעי, אנחנו מקליטים מוזיקה ואלבומים כמעט 30 שנה, זה הגיוני שלא נשמע העתק של עצמינו אלא ננסה פה ושם לשמור את זה מעניין ודינמי, כמו שעניתי לך קודם, זה קורה לכל הלהקות כמעט חוץ אולי מ ל AC/DC או Motorhead אבל זה בסדר גמור לדעתי, כמובן שלא הייתי מתנגד להתחלף עם AC/DC ולנגן מול מאה אלף איש בכל לילה… אבל זה כבר עניין של מוניטין ואת מה שהלהקות האלו עושות הן עושות הכי טוב, אנחנו להקה שיותר מתנסה, יש שיראו בזה מינוס יש שיראו בזה פלוס, בעיני זה מה שאנחנו, וגם השינויים עצמם הם לא כאלו קיצוניים, זה לא שהפכנו פתאום ללהקת מטאלקור או בלאק מטאל..

אתה גם עורך מגזין מטאל מצליח בצרפת בשם Metallian שקיים כבר משנות התשעים, מתעסק קצת בהופעות של אמנים אחרים וכמובן מנגן בלהקה מתחילת דרכה, אתה בן 45 כיום, המטאל הוא דרך חיים?

בלי ספק, אני מדבר בשם עצמי אבל כן, בלי ספק, עם כל המחיר שכלול בזה.

וכמובן: מה צפוי לנו ביום שישי בהופעה?

שעתיים הופעה מכל הלב של מיטב השירים שלנו מכל האלבומים בשיא האנרגיה, יהיה גם מופע חימום מצויין של מחווה ל Black Sabbath אז נשמע שזה המקום להיות בו השבוע אם אתם אוהבים Heavy Metal…