חזק וברור – ראיון עם Loud N Clear

מרואיינים: להקת Loud N Clear הישראלית

רוקנ'רול זה לא רק לשמוע מוזיקה של להקות שיכולות להיות סבא שלך, להתלבש בהתאם ולחיות חסר דאגות וחופשי. יש בזה איזו תמימות מסויימת שנדמה שכבר חלפה מהעולם שהכל אפשרי והכל מותר ומי יכול עליך בכלל. קשה מאוד למצוא רוקרים "אמיתיים" כאלה, שהולכים עד הסוף אחרי החלומות שלהם ונשארים נאמנים לאמת הפנימית שלהם. אצל Loud n' Clear מצאתי את זה, למרות שהם נתקלו בלא מעט קשיים בדרך על מנת להגיע לתוצר הנכסף – האלבום Playing With Thunder. מתחת לכל הבלאגן והצחוקים מסתתרים אנשים די רציניים שמסוגלים להלחם ולהתעקש על מנת להגיע לתוצאה שהם רוצים, על אף שמאוד קשה להצליח בתחום במטאל הישראלי והעולמי, לא נראה שהם הולכים להרים ידיים בזמן הקרוב.

שלום לכם Loud n' Clear. מי אתם, מה אתם ומאיפה באתם לנו עכשיו? ספרו קצת על עצמכם.

אמיר: אני אמיר מ- Loud n' Clear. אנחנו מחיפה והקריות. לחלק מאיתנו יש שורשים דמיוניים בשבדיה.

תומר : למה דימיוניים ? היתה לי חברה סקנדינבית אז זה יותר קרוב ממה שהיה לך.
אנחנו אנשים לא קונבנציונליים שאוהבים לעשות גוד טיים.

נדיר לראות בארצנו להקה שמתפרקת וחוזרת לעצמה בצורה כזו כאילו כלום לא השתנה. עוד יותר נדיר כשמדובר בלהקה שבעבר לא הספיקה להוציא אלבום, ובגלגול הנוכחי שלה זה הדבר הראשון שהיא עושה. איך קרה האיחוד ולמה לדעתכם הוא הצליח הפעם?

אמיר : אף פעם לא היינו מאוחדים אז זה לא שהתאחדנו פתאום. הזמר הקודם, לב קרזהנר, קיבל יום אחד את אחד מהשגעונות שלו והוא החליט שאולי נעשה חזרה בשביל הכיף. התפרקנו בזמנו כי לא מצאנו זמר שיחליף את האידיוט (לב, זה מאהבה), וכשהוא חוזר עם כל כך הרבה אנרגיה אז וואלה, קפצנו על ההזדמנות. את שואלת למה האיחוד הצליח? הוא לא. אבל היינו נחושים להוציא אלבום, בעיקר בשביל ה־50 מעריצים שפעם היו לנו.

תומר:  אני חושב שהעובדה שבזמנו בתחילת הדרך שיחררנו רק סינגל אחד ולא הספקנו להקליט את כל החומר שלנו נתנה לנו את הפוש קדימה בשביל לבוא ולהוציא את החומר לעולם גם אם זה לקח 8 שנים מאז שראינו את הפנים המכוערות של כל כל אחד מאיתנו.

האם אתם מרגישים שמשהו השתנה בין ה- "Early Days" ההוללים שלכם לגרסה הנוכחית של הלהקה? האם אתם חושבים שההפסקה הזו היתה הכרחית על מנת שהאלבום יבשיל?

אמיר :אישית, בתור אחד שהרגיש שמוזיקאים זה חרא של עם שלא בא לחזרות בזמן, הבנתי שגם אני לא בא לחזרות בזמן ואני חרא של בן אדם. אולי זאת התבגרות אישית, אולי זאת רגרסיה אישית. שימי לב שהמשפט התחיל והסתיים באותה מילה. אולי אני אכתוב פה עוד משהו אבל אין לי חלק עכשיו.

תומר : אנחנו הרבה יותר מקצועיים ממה שהיינו בעבר, למדתי לשים לב לדברים בכתיבת מוסיקה שקודם לכן היו חולפים על פניי, יש לנו שאיפות יותר גבוהות ממה שהיה כשהתחלנו. ההפסקה לא עשתה לנו כל כך טוב, לחלק מאיתנו יש כרס ולא בכושר בכלל, אבל השירים שוכתבו מחדש ונשמעים הרבה יותר טוב מהמקור.

איך זה לעבוד עם אסף עינב, סוג של האב הרוחני של הז'אנר בארץ? האם אתם חושבים ש- Crossfire בעצם סללה כאן בארץ דרך חדשה שלא היתה קיימת לפני כן?

אמיר : אסף עינב תותח. אפילו ההמלצות שלו למה לאכול אחרי סשן הקלטות הן סבבה.

תומר: אין מישהו יותר מקצועי ממנו, הוא לימד אותי הכול על רוקנ' רול מאז שהיינו ילדים עם חצ'קונים על הפנים. באולפן זה נכס לעבוד עם אדם נדיר שכזה, כל פעם יש דבר חדש ללמוד ממנו על הפקה, כתיבה, הוא תמיד רואה כמה צעדים קדימה ממך. אני בטוח שהתברכתי בחבר כמוהו.

מה עברתם כדי להגיע לאלבום? האם בסופו של דבר אתם מרוצים מהתוצאה או שהייתם עושים את זה אחרת?

אמיר : כסף זה לא הכל כשיש חבר אמת כמו תומר. כמובן שעוד לא החזרתי לו סכום נכבד ממה שאני חייב לו.
אני מרוצה מהתוצאה, אני חושב שהאלבום נשמע חרא בדיוק כמו שאלבום ראשון צריך להישמע, ואני גאה בזה. בשנה הבאה בסטוקהולם הבנויה.

תומר: NIKKI SIXX אמר פעם שבשביל שייצא משהו טוב צריך לחוות חרא בחיים שיהיה לך על מה לשיר אחר כך, והוא צדק, האלבום זה הילד הראשון שלנו, בעיקר מה שעברנו זאת ציפייה שהאלבום הזה יוולד וכן היו ריבים מלוכלכים אבל זה בכל להקה, לחיות עם הלהקה זה כמו להיות נשוי לעוד 4 נשים – תתארי לך מה זה ??? אני מעדיף להתאבד רק מהמחשבה הזאת !!!

ספרו קצת על תהליך ההקלטות (היה איזה סיפור עם קבצן ואקדח צעצוע כמדומני…)

אמיר : בהקלטות הבנתי כמה אני לא יודע לנגן. לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי להתאמן כמו שצריך, כמו אחרי כל פעם שאני מקליט את עצמי (גם בבית) ומבין שאני לא יודע כלום. אני תמיד מתנחם בזה שתומר הרבה יותר גרוע ממני. היום אני עדיין לא יודע לנגן.

תומר : הקלטנו את האלבום אצל ראלף ב ARCHIVE STUDIO, יש לו את כל הסבלנות שבעולם, זה לא יאומן. במקומו הייתי מעיף לנו סטירה. האלבום הוקלט 3 פעמים בשביל להגיע למה שרצינו .אני חושב שלא יצא לו להיתקל בחבר'ה מפגרים כמונו, כמו שהבאתי לו מקבץ נדבות לאולפן – הקלטנו את הבלדה שלנו WITHOUT YOU, וכל הזמן היה חסר לי שם משהו, יום אחד בדרך לאולפן עברתי ברחוב וראיתי מקבץ נדבות מנגן על צ'לו, דיברתי איתו והוא הסכים לבוא מהרחוב לאולפן עם הצ'לו. באולפן הוא שמע את השיר לראשונה, והקליט את החלקים שלו עם הצ'לו לאורך כל השיר. כמובן שאחר כך נתנו לו כסף – תהיי בטוחה שהוא עשה את החודשית שלו נראה לי . האקדח זה סיפור אחר לגמרי, הסתובבתי יום שלם בחנויות צעצועים כדי למצוא את הסאונד המתאים שרציתי לשים בסולו שלי בשיר NEW SOLUTION. וככה אני מעביר יום שלם כשאני יורה בכל האקדחי חלל בחנות עד שהגעתי לאקדח הנכון – שיגעתי את המוכרים שם, אבל התוצאה אדירה וניתן לשמוע בשיר איך זה משתלב טוב.

עושה רושם שהגישה שלכם למוזיקה מאוד לא מתפשרת ושיש לכם דרישות גבוהות מעצמכם ומהתוצאה הסופית – במה זה מתבטא?

תומר: קודם כל אני מאוד נאצי וקשה לעבוד איתי. עד שאני לא מגיע לתוצאה שאני רוצה אנשים מסוגלים לירות בי . בגלל זה הקלטנו את האלבום 3 פעמים, אני חייב שזה יהיה מושלם וכשזה מגיע לרמה הזאת, רק אז אתה מרגיש את זה. אי אפשר להתפשר בגלאם מטאל, זה סגנון טהור שחייבים לעשות את זה לפי הספר, אם אין לך סולן שיידע לסחוב זה לא יהיה זה, אם לא יהיו סולואים מפוצצים זה בטח ובטח שלא יהיה זה, לכן הכול צריך להיות ללא פשרות ולפי הספר.

לא קשה לשים לב שאתם נשמעים כמו כל אותן להקות מהסבנטיז\אייטיז, תנו כמה שמות להקות שהשפיעו עליכם במיוחד.

תומר : זאת מחמאה גדולה להישמע כמו הלהקות שגדלנו עליהן. SKID ROW הן ללא ספק אחת ההשפעות הגדולות, יחד עם JUDAS PRIEST, כמובן שמרבית מהלהקות HEAVY/GLAM  של שנות ה 80 נתנו את הטון בכתיבת האלבום ואי אפשר בלי הופעת האורח של ניסים גרמה בפרק של פרפר נחמד.

האם אתם מאזינים\עושים מוזיקה שהיא לא מהסגנון הזה?

אמיר : וואי, אני בכלל מאלה ששומעים Manowar. יש שיגידו ש- Loud n' Clear נכנסת להגדרה של False Metal אפילו. אבל מי שעושה מוזיקה מהלב, גם אם הוא לובש זברה על הבמה, הוא עדיין עושה את המוזיקה טהורה ואמיתית. לפעמים שאני לבד לבד בחושך אני מקליט כמה ריפים ומנסה לחבר בין רעיונות שלי ושל חברים כדי ליצור יום אחד איזו להקה/פרוייקט. הכל מטאל אבל. מטאל זה קשוח.

תומר : חשבתי שתגיד שלפעמים שאתה לבד בחושך אתה מציץ לתוך המכנסיים ומחפש אותו… אני עובד עם פסיכיאטרית שמטפלת בנפגעי פוסט טראומה , אז כך שאני כותב נעימות שהיא משתמשת בהן כאשר היא מעבירה להם תראפיה במוסיקה. חוץ מזה אני כותב הרבה שירי רוק, אבל אולי יום אחד אני אעשה איתם משהו….

שאלה שתמיד מעניינת אותי כשאני נתקלת בחבר'ה צעירים יחסית שלמרות שלא גדלו באותה תקופה, עדיין מחיים אותה. מה גרם לכם להתקע בתקופה הזאת? אולי בכלל אי אפשר באמת להחיות אותה?

אמיר: זאת שאלה לתומר.

תומר : אחותך תענה על זה.
אי אפשר להסביר את זה למה אנחנו תקועים בתקופה הזאת, זה משהו שמרגישים בוורידים, הכוח שאני מקבל מהריפים האלו בוורידים שלי אני בחיים לא אקבל משום מוסיקה אחרת או מסגנון מטאל אחר. אני חושב שהדרך הכי טובה להעביר את המסר זה לקחת דיסק של AC/DC ולחוות  את הכוח שהגיטרות מעבירות בך  – אין משהו יותר חזק מזה. חוץ מסקס…

איך נראית הופעה ממוצעת שלכם, ומי הקהל שמגיע? מבוגרים שחיו את זה?  צעירים שגילו את הז'אנר?

אמיר : הופעה? מה זה?

תומר : זה מה שאחותך עשתה לי אתמול.
בהופעה אנחנו זורקים את כל האנרגיות שלנו על הקהל ולא אחראים על מה שיקרה. אני חושב שהקהל מורכב מצעירים שמאזינים לכל הז'אנרים של המטאל, אין לנו קהל  מטאליסטים ייחודי, כל עוד הם דופקים את הראש בהופעה והם שרים איתנו ומרוצים  – אני יודע שעשינו את העבודה.

הסצינה העולמית כבר לפני כמה שנים התחילה להתעורר ולחזור לרוקנ'רול הישן. כשישנה התעוררות ואינספור להקות חדשות בסגנון, והלהקות הותיקות עדיין לא פרשו אפילו – מה תגידו למאזין הסקפטי הממוצע שישאל "למה לשמוע דווקא את Loud n' Clear "?

אמיר : למה להתקע ולהתקבע על להקות שאתה תמיד שומע ולא לפתוח את האזניים ולשמוע דברים חדשים (או במקרה שלנו בני 7 שנים שהוקלטו רק עכשיו)? וזה לא לשמוע *דווקא* Loud n' Clear.

תומר : רוב להקות הגלאם החדשות מערבות פאנק רוק במוסיקה שלהם וישנן להקות בודדות שמביאות את הדבר האמיתי. אפשר למצוא ב LOUD n' CLEAR הרבה מהגעגועים של פעם, של איך זמר HEAVY METAL צריך להישמע ואיך ריפים באמת נותנים בראש יחד עם סולואים כמו שהיו עושים בשנות ה 80. אני חושב שמה שיפה בלהקה הוא שבאמת לא כולם באים מגלאם מטאל ובגלל זה אנחנו נשמעים שונה כאשר אנחנו מנגנים את הסגנון הזה. לקחנו את זה כמה הילוכים קדימה ויותר כבד ממה שרגילים לשמוע אבל לא התרחקנו מהז'אנר. בגלל זה מעריצים של DIO או MAIDEN יוכלו להתחבר יחד עם מעריצים של MEGADETH.

מה אתם מרגישים לגבי הסצינה בארץ, יש עתיד? מתכוונים להשאר כאן?

תומר : אני לא מעורה כמו שהייתי פעם בסצינה שלנו כיום בארץ, אני חושב שהיא נעשתה יותר קיצונית וזה טוב שיש פה מקום לסגנונות הקיצוניים יותר. לגבינו אני חושב שאם רוצים לעשות את זה בגדול אז צריך לשאוף גם בגדול ופה בישראל זה לא יהיה המקום להתפתח בייחוד שבאירופה הגלאם מטאל מאוד פופולארי להבדיל מכאן.

האם אתם רואים בסצינה הישראלית רוחות של שינוי מבחינה סגנונית, חזרה למקורות, אחרי שליטה כמעט בלעדית של להקות דת', ת'ראש ו- Xקור למיניהן? האם אתם חושבים שההעדפה של המטאליסט הישראלי בעצם קשורה לעובדה שבקושי יש כאן זמרים שמסוגלים לשיר את הסגנון?

תומר : אני לא יודע לגביי זמרים שלא מסוגלים לשיר את הסגנון, יש מצב שהכישרון הבא יכול להיות מהשכן שלי בבנין ממול – רק שלא שמעו עליו… זה טוב שיהיה פה גיוון בארץ מבחינת סגנונות של להקות, מה שחשוב זה שיהיה קהל שיבוא לתמוך בלהקות הללו כדי שלא יתפרקו או יברחו לחו"ל כי אחרי הכל הקהל זה הדלק שמניע את המכונה.

אוקיי, ומה הלאה? מתוכננת הופעת השקה? אלבום חדש? חתימה בלייבל? נסיונות פריצה לחו"ל?

אמיר : תומר הבטיח לי שתהיה לפחות הופעה אחת לקהל הישראלי. אני מקווה שיהיו מינימום שש עשרה.

האם יש איזו בשורה שאתם מנסים להעביר בתכנים שלכם, או שאתם מגדירים את עצמכם כלהקה שעושה כיף ומסיבות ולא מתיימרת לחשוב יותר מדי? עם מה אתם רוצים שהמאזין יישאר איתו לאחר שמיעת האלבום?

אמיר : לגבי בשורות צריך לשאול את תומר. נראה לי שיש לו איזה משהו שהוא רוצה להעביר. בכל מקרה, תומר, שכותב את רוב הרעיונות הראשוניים של השירים, תמיד יש לו איזה פזמון או כמו שהוא קורא לזה "המנון" שיתפוס את האוזן למאזין הנכבד. כשאני שומע על מישהו שאומר לי "וואי אחי נתקע לי בראש השורה הזאת משיר זה וזה ואני לא זוכר בכלל את שאר השיר" אז ציפור קטנה נופלת לה מהעץ ונתקעת לי ישר בלב.

תומר : אמיר ריגשת אותי כל כך עד שהזלתי דמעה… יש הרבה מעבר בשירים שבאלבום, הם נכתבו מסיפורים אישיים שלנו אז כך שהמאזין שלא מכיר אותנו לא ממש יוכל לפענח את הכוונה של חלק מהשירים ומה שעברנו בחיים. חלק מזה זה הרבה על מאבקים וכאב, זה אלבום שנולד מרגעים פסימיים אבל עם תקווה לרגעים אופטימיים בחיים שלנו.

אתם רושמים באלבום "לכו אחרי החלומות שלכם". איך אתם הלכתם אחרי החלומות שלכם, במה זה התבטא?

אמיר : את החומר של Loud n' Clear תמיד אהבתי. תמיד רציתי שישמעו אותנו. בתור משוגע שיום אחד מתקשר לתומר ואומר לו שאנחנו חייבים לנגן שוב אחרי שהתפרקנו, אני יודע שציפור קטנה נפלה מהעץ ונתקעה לי ישר בלב.

תומר : עוד פעם עם הציפור שלך ???? הלכנו אחרי החלומות שלנו בזה שאנחנו עדיין חיים ובסוף נעשה את זה !!!! זה כמו הסיפור של ANVIL,  עברנו דברים גרועים בחיים שלנו אבל אם לא ננסה לכבוש את העולם עכשיו אז כשנהיה בני 60 נצטער על כך כל החיים שלנו שלא ניסינו . אני חושב שכל אחד צריך להאמין במשפט הזה.  כמו שהשיר שלנו HOLD ON אומר !!!!

עכשיו בואו תשכנעו אותי – למה אתם באמת רוק'נרול גם בחיים האמיתיים שמעבר לבמה.

אמיר : יש לי גיטרה סגולה.
תומר : התארחתי אצל משפחה בחו"ל ושכבתי עם האמא בפינת אוכל בעוד שבעלה ישן בחדר ליד, אין יותר רוק נ' רול מזה.