יש פרפרים במדבר – ראיון עם יוסי סאסי חלק ב'

מרואיין: יוסי סאסי
צילום: עמי בורנשטיין, דינה בווה

אחרי שבחלק הראשון של הראיון בעיקר דיברנו על Orphand Land ועל מה שמאחורי האלבום החדש, בחלק השני של הראיון יוסי חושף בפנינו איך היה לעבוד עם האומנים באלבום החדש, מה עשתה Mariangela במיטה של הבת שלו, על הטור הישראלי שקורה בימים אלו ועל המצב הלא פשוט של אביו. יש פרפרים במדבר חלק ב':

ציינת כבר בראיון את Bumblefoot ואת Marty Fridman ויצא לך לעבוד עם שניהם באלבום החדש וגם עם הסולנית של Tristinia ו Moonspell, איך היה לעבוד איתם? יש לך סיפורים מעניינים? עם Marty עבדת כבר באלבום הקודם…

בטח. מה אתה רוצה? מעניינים? מביכים? מעוררי השראה? מצחיקים? מה שבא לך.

קצת מהכל.

תשמע, הם כולם חברים קודם כל. האנשים שאני משתף איתם פעולה, החל מהלהקה שלי, שי, אור, רועי ובן שאגב הם הלהקה הכי מדהימה שיכולתי לבקש. מעבר לזה כל מוזיקאי שאני משתף איתו פעולה צריך להיות קודם כל בן אדם. צריך להיות ביננו קודם כל חיבור חברי. אדם חיובי, אדם טוב מישהו שיש בו את אותו ניצוץ…ערכים בסיסיים התנהגות בסיסית ושהוא בן אדם חיובי בסה"כ ורק אחרי זה הוא צריך להיות טוב במה שהוא עושה. אבל אם מישהו בא בגישה פסימית ועם מטענים שליליים מראש אני לא אעבוד איתו. זה בדיוק העניין עם החבר'ה האלו. הכרתי את כולם לפני כן. את רון(Bumblefoot) כשהיה בארץ והופיע, ואח"כ בהפקה שעשיתי עם פטריק ב Progstage ביחד איתו. את Marty הכרתי ב 2010-11 כשהיה בארץ, ואת Mary הכרתי כשהופיעה עם הלהקה בחו"ל.

Mariangela היא בחורה מדהימה. היא השילוב המושלם בין בחורה חמה מקסימה ואוהבת לבין רוקסטארית קולית. כשהיא עולה על הבמה, היא כובשת את הבמה. יש לה אנרגיות מדהימות וקול נפלא. כשהיא מחוצה לה היא אדם מקסים ופשוט ואוהב. אני מאוד מעריך את הסוג הזה של האנשים שנשארים בגובה העיניים למרות מה שהם עושים וכמה שהם מתפרסמים. Marty ואני חברים טובים המון שנים, הוא ניגן איתי באלבום הראשון, עשינו טור ביחד הוא התארח אצלי בהופעות ואני התארחתי אצלו בהופעות בארץ. הבסיסט שלי אור נכנס גם כבסיסט קבע בהרכב שלו אחרי שניגנו טור ביחד. אור עכשיו חזר מטור עם Marty ו Gus G באירופה ועכשיו הוא נוסע להופיע איתו בטוקיו.

זה בעיני הדבר שאני הכי גאה בו. עצם זה שאני מצליח לחבר בין אנשים טובים ומוזיקאים טובים וזה עושה לי טוב על הלב לראות כשהדברים הללו קורים. את רון הכרתי בהופעה בארץ ואז אני גם חיברתי אותו עם Progstage כאשר הוא עמד להגיע עבור הפסטיבל השני שהתבטל בסוף. הפסטיבל התבטל אחרי שכבר היו לו כרטיסי טיסה לארץ אז החלטנו לנצל את ההזדמנות ולהרים משהו משולב ועשינו הופעה ברידינג. ניגנו קצת אורפנד, קצת Guns N Roses קצת מהסולו שלי והיה ממש כיף. הוא בן אדם ממש כיפי ומצחיק.

כמה רגעים מצחיקים? Mariangela ישנה אצלי בבית לא מזמן כשהיא התארחה בהופעת ההשקה של האלבום החדש והיא ישנה במיטה של אחת הילדות שלי. היא הייתה ממש מקסימה ומנומסת וכל הסיפור הזכיר לי את ימי ההופעות של תחילת שנות ה-90' וההופעות שהיה מארגן רובי פורל, שהיו מביאים להקות ואומנים לישון בבתים של חבר'ה מקומיים. היה לכל הביקור הזה קסם של ממש והוא היה מאוד חוויתי עבורי.

לאכול ארוחת שישי אצל הסבתא…

בדיוק. היא ישבה אצלנו בערב ארוחת שישי והתארחה אצלנו. אצל Marty כשהיינו בטור היינו מג'מג'מים באוטובוס ופעם אחת עשיתי איזה Leak כזה מזרח תיכוני והוא אומר לי "מה זה מה שעשית? תעצור תעצור תעשה את זה שוב ותלמד אותי איך עשית את זה…" אחרי זה הוא ביקש רשות ולא מזמן שמעתי את זה באחד השירים באלבום האחרון שלו. אני מאוד אהבתי את זה שבן אדם לא מפסיק ללמוד, גם כשהוא בגיל 50 אחרי שבשנות ה-90' הוא ניגן בכל האלבומים הכי גדולים של Megadeth, מכר 12 מיליון עותקים, זכה בגראמי, הצליח ביפן בענק…ועדיין הבן אדם יתלהב כמו ילד כשיגלה משהו חדש ולא משנה מה הוא עבר הוא יהיה איתך בגובה העיניים,אין אגו וככה זה בעצם הנגנים הגדולים.

עם Ron Thal הוא בן אדם מאוד מצחיק.יש המון קטעים מצחיקים איתו. כל משפט שני שלו הוא או ציני או בדיחה ואתה אף פעם לא יודע אם הוא רציני או לא. כשעשינו ביחד על האש כשהוא היה כאן דרך כל מיני יציאות שלנו לפאבים…הוא פשוט בן אדם שממש ממש כיף להסתובב איתו. חוץ מזה שהוא גיטריסט מפחיד מבחינה טכנית.

מכל הסיפורים הללו נשמע שגם במסגרת קריירת הסולו וגם במסגרת הלהקה יצא לך לפגוש כמעט כל אומן שגדלת עליו או שרצית לעבוד איתו. חוץ מ Satriani וכל מי שהוזכר כאן, יצא לך גם לפגוש את Steve Vai שגם ניגנת איתו. האם ישנו עוד מוזיקאי שעוד לא יצא לך לעבוד איתו והיית רוצה לעשות איתו משהו בעתיד?

תראה זה נכון שהרבה מהחלומות ילדות שלי התגשמו. חלק מבלי שכיוונתי אליהם, הם פשוט קרו. חלק רציתי, פעלתי ודאגתי שיקרו. אין לתאר את ההתרגשות כשזה קרה. עם Steve Vai, עם Joe Satriani. להיות ב Backstage של הופעת ענק ולשמוע את Steve Vai אומר "I want to invite to this stage a brilliant guitarist…." (צוחק) ואז לשמוע את השם שלי…זה בן אדם שלפני 20 שנה היו לך בחדר פוסטרים שלו ופתאום אתה אורח כבוד אצלו בהופעה. ועם Satriani להציג לו את הבוזוקיטרה, לשמוע אותו מנגן בה, לקבל פידבק על הכלי.

הייתי אומר בשליפה, נכון לעכשיו..הממ..הייתי שמח לנסות משהו עם Mark Knopfler יש לו גישה שונה למוזיקה ולגיטרה בפרט, לפחות ממה שלי יצא להיתקל עד היום, בחו"ל ובקשרים ובהפקות שלי. זה נראה לי מאוד שונה מ Fascination Street והשבדים, ו Opeth וכל החברה שאני מכיר ו Marty. גם מסקרן אותי אולי בגלל שאני אוהב את המוזיקה של Pink Floyd גם עכשיו בלי Roger Waters ואולי עכשיו אפילו קצת יותר, הייתי רוצה לעבוד עם David Gilmour. אבל אני באמת לא יודע. לפעמים כשאתה מכיר רק את המוזיקה של הבן אדם אתה לא יודע איך הבן אדם באמת. אני יכול לומר שבהיבט הזה במפגשים שלי עם המוזיקאים המוערכים ביותר שלי: Vai, Satriani, Paul Gilbert והרבה אחרים אז לשמחתי הם היו כמו שדמיינתי. גם עם Metallica נפגשנו ודיברנו והם היו אחלה חבר'ה. אבל לפעמים יש משפט שאומר Never meet your idols אולי לא כדאי לפעמים לא לפגוש את הגיבורים שלך בשביל לא להתאכזב בפן האנושי. אבל אני מאוד נהנתי מהשיחות ומהנגינה עם כל החבר'ה האלה. אני מרגיש באמת בר מזל בהיבט הזה.

מה ההבדל בעצם בין יוסי של ימי Orphaned Land לבין יוסי אומן הסולו? איך אתה ניגש למוזיקה? איך מתבצע תהליך כתיבת השירים? אתה עדיין בלהקה אבל עדיין מדובר במשהו שונה מימי אורפנד.

אני חושב שאין הרבה הבדל מלבד העובדה שאני פחות כבול לאיזושהי הגדרה או אין ממני ציפיות מסוימות. ב OL ציפו ממני שיביאו את הריפים המפוצצים, את הסולואים מרטיטי הלב. ציפו שאני אנגן על 20 כלים: בוזוקי, סאד,עוד, צ'ומבוש, צ'רנגו, יוקללי, ניגנתי גם על פסנתר ב OrWarrior, כל דבר שיכולתי ותפסתי ניגנתי איתו באולפן. סמכו עלי על זה שאני אביא את הכשרון שלי ויתעל אותו לנוסחה המנצחת של הסינרגיה של הלהקה. בהרכב החדש אני לא מרגיש אומן סולו, אני מרגיש יותר כמו Orchestrator. אני כותב 100% ומפיק 100% כמו שהיה באורפנד אבל למרות הכל יותר נוח לי ואני רגיל לעבוד בתוך להקות. אני מאוד אוהב להרגיש את האחרים, לפזר סולואים ולהרגיש את שאר חברי הלהקה בהתבטאויות שלהם.

העניין היחיד הוא שפה לטוב ולרע ולשמחתי זה בעיקר לטוב אין בזה משהו רע.אתה בודד בצריח, אתה מקבל את הכל, אתה לא יכול להסתתר מאחורי הלהקה כשאתה מנהיג אותה. פה אני באמת מנווט את הספינה לבד ולכן כל החלטה שאני לוקח משפיעה עלי בסופו של דבר ישירות. אני אוהב את זה, יש בזה חופש, יש בזה חירות מוזיקלית שאני מתחבר אליה מאוד. גם ב OL אני עשיתי מה שרציתי, השמים הם הגבול באיכות ובכמות מאוד משמעותית, יותר מכולם. אבל בסופו של דבר היה איזו שהיא ציפיה כללית אם זה לא מהלייבל או מהמאזינים ואני אף פעם לא כותב בשביל לרצות אנשים, אלא בשביל עצמי. עשיתי את זה עם השנים באורפנד וגם פה, אבל פה אולי קצת קשה לי להגדיר את מה שאני עושה. Oriental Rock זו ההגדרה הכי קרובה יחסית ועדיין היא לא מדויקת, אבל זו ההגדרה הכי קרובה שהצלחתי למצוא.

פעם מזמן, כשהייתי ילד ופגשתי אותך אחרי איזו הופעה שאלתי אותך מה הסולו שאתה הכי אוהב של Orphaned Land אבל מכיוון שאנחנו פה בשביל האלבום אז קודם כל אשאל אותך על סולו אהוב מהאלבום החדש ואחד מימי אורפנד. קדימה.

תראה, סולואים זה התפרצויות רגעיות שהן מכילות הרבה מאוד אינפורמציה בהתפרצות בודדת. אני אוהב סולואים במסגרת של שיר, כאלה שבאים בתוך מסגרת יפה. הייתי אומר שבמסגרת של הפרויקט סולו…תשמע אם אני לא אוהב משהו אני לא עושה אותו. אבל אם הייתי צריך למצוא סולו שיצא לי ממש מכל הלב אז זה הסולו של Cocoon. כמה שהוא פשוט ופינק פלוידי יש בו 3-4 תוים והרבה Feel ואין בו יותר מדי טכניקה. בעצם אם אני עוצר ומנתח אותו יש בה הרבה יותר טכניקה ממה שנשמע אבל זה הסוד של סולו טוב – אתה לא שומע שיש שם טכניקה, אתה לא שומע שיש שם עבודה על פרטים. זה פשוט נשמע מלודיה רגילה שאתה יכול לשיר אותה.סולו טוב הוא כזה שאתה יכול לשיר אותו.

אתה שר אותו!

אני באמת שר אותו, עם האצבעות. קל לי לבטא את עצמי בגיטרה יותר משירה. בשלב הזה בקריירה בטח. סולו מתקופת Orphaned Land? יש הרבה…The Storm Still Rages במבול..

נכון לרגע הזה, יום ראשון בשעה 18…

סולו שקשה להתעלם ממנו והוא מופיע בגאון ב DVD שלנו הוא The Warrior שזה שיר הנושא של האלבום OrWarrior והוא באמת סולו עם Build Up מאוד מסודר. סולו שמחובר למלודיה הראשית, לאוירה. זה סולו שאני מאוד גאה בו ובשיר בפרט.אתה תצחק, אבל אחד הסולואים הכי קצרים שלי ושאני הכי אוהב. זה הסולו ב..נו. ב El Norra Alila בשיר…נו..

תן לי מספר של שיר ואולי אני אזכר

לא זוכר את השם או איפה הוא..אני רק זוכר שהוא אחרי Joy. הוא מתחיל כזה ככה(מזמזם)

אה ואז זה ממשיך ל…(אני ויוסי מזמזמים יחד)

נו אבל איך זה נקרא? יש לי בלאק אאוט…יו עומד לי על קצה הלשון…

זה בסדר קורה לכולנו, בוא נשלוף את ה IPOD ונגלה(מגלים שמדובר ב Flawless Belief)

זהו! Flawless Belief. הסולו האחרון שבשיר. הוא קצר קצר, הוא איזה 2 שניות, אבל הוא כאילו בא לי טוב כזה. בהופעות כשניגנו אותו נהנתי מאוד, מהמעט שבהן ניגנו אותו.

כאומן מטאל ישראלי וגיטריסט שהצליח בארץ ובחו"ל, מה תייעץ ללהקות מתחילות ששואפות להתרחב מחוץ לגבולות הארץ?

הייתי אומר שכדאי לבוא לתהליך עם הרבה מוטיבציה, אבל בלי ציפיות. מה הכוונה? כן לעשות, כל הזמן לעשות דברים. אבל לא לצפות ששום דבר יהיה מונח לפניך. אם אתה רוצה לחשוב שהכל בכיס שלך, שיום אחד תראה את עצמך מודפס בעיתון הלאומי של מקסיקו עם הטייטל Guitar Hero Disrael לא לחשוב ככה. למרות שלא חשבתי והגעתי לשם(צוחק) היום אני מסתכל על דברים שקרו לי ומקומות שפורסמתי בהם, כולל כתבה לא מזמן ב UK Prog Magazine שבה קראו לי "גיבור גיטרה של המזרח התיכון" זה חצי מביך אותי חצי עושה לי טוב על הלב. כי אני מאוד אוהב לנגן בגיטרה, אבל אף פעם לא השוותי את עצמי לאחרים.

מבחינתי גיטרה זה כלי לביטוי, אני לא רואה את עצמי כ Guitar God אלא כאדם פשוט. אני חושב שהיכולת שלך להישאר פשוט, להסתכל לחיים בגובה העיניים, להתנהג בכבוד לאחרים זה הסוד. אני יכול להגיד לך שכל האנשים שהצליחו זה אנשים שנשארו כאלו. אתה יושב בחדר עם Steve Vai, בן אדם שמכר אלבומים במיליונים, הוא אדם הכי פשוט בעולם. אדם שמחפש ללמוד, להתרגש ולהתעניין ורעב לעוד אתגרים חדשים ומוזיקה חדשה. הם לא שוקטים על השמרים, לא אומרים "הנה, 30 שנה אני מנגן, עשיתי את שלי." הם כל הזמן מחפשים את הדבר הבא שירגש אותם. חשוב להתכונן לעבוד קשה, להבין שעל כל 9 כשלונות תהיה הצלחה אחת והאחת הזאת תוביל למשהו ששווה יותר ממאה דברים אחרים. צריך פשוט הרבה אמונה בתהליך.

אתה יוצא השבוע לטור ישראלי, מה אתה יכול לספר לנו על הטור? איפה תופיע?

דוד סאסי אבא שלי, שהוא הבן של יוסף סאסי זכרונו לברכה, הוא היה נגן עוד והוא היה בקיא מאוד במקאמים שעליהם Orphaned Land מבוססת. הוא הוליד 10 ילדים ונפטר בגיל 94, כולם התעסקו במוזיקה בצורה כזו או אחרת. אבא שלי תמיד היה הביטוי של מוזיקה בעיני. אני לקחתי ממנו המון, למעשה בלעדיו לא יכולתי להתחבר למוזיקה. יש לי זכרונות מהילדות שהוא שר, טורקית, יוונית, אופרות, ערבית, איטלקית. מה שהוא הראה לי בבית כילד, אני הרמתי גיטרה כמתגבר וניגנתי Metallica ו Guns N Roses ואז שני העולמות התגבשו יחדיו. הרקע הזה השפיע על טביעת האצבע המוזיקלית שלי. אבא שלי הקליט בהרבה חומרים של הלהקה.

הוא זה שאחראי על נורא אל נורא, עולת התמיד, הוא עשה את הפתיחה של "סהרה". הוא היה בכל האלבומים והוא עיצב את המורשת המוזיקלית של הלהקה בכל הזמנים. האדם הזה, העצום הזה, הקלטתי איתו עכשיו באלבום עם ארז לב-ארי ו Ron Thal בשיר Fata Morgana וממש זמן קצר אחר כך הוא קיבל שבץ מאוד קשה. באמת שבץ מהסוג הכי קשה שאפשר לדמיין, חסימה בגזע המוח בשני הצדדים. הוא היה מורדם-מונשם בטיפול נמרץ באיכילוב חודש. ובאמת לא ידענו מה יהיה איתו. לשמחתי לא רק שהוא יצא מסכנת חיים, הוא גם משתקם בבית לוינשטיין ואנחנו מאוד אופטימיים, אני מאוד סומך עליו.

אז באמת שיצא שאם כל מה שקרה, תיכננתי טור מאוד גדול לאירופה, ליוני. עם Ron Thal ואורחים מיוחדים באירופה ואז קרה מה שקרה לאבא והכל נגנז. אז בעצם הייתי צריך לטפל באבא ועד עכשיו אני כמעט כל יום אצל אבא, יום כן יום לא. אמרתי לעצמי שעד שהוא יתייצב אני לא יכול לעזוב את הארץ לחודשים. אני עושה גיחות קצרות – הופעתי באיטליה, שפטתי בתחרות בסרדיניה, אני מפיק הרכב בצ'כיה. אבל הכי היה גיחות קצרות, אני לא יכול להעלם ל 30-40 יום. את הטור האירופאי הגדול דחיתי ל 2015 ובינתיים אמרתי שבין הגיחות לחו"ל נעשה טור מקומי, שנביא את "פרפרי המדבר" לארץ ולא רק לתל אביבים. אני מאוד מאמין בפריפריות, לא רק בהופעות השקה של 500-600 איש ברידינג, אלא גם בהופעות קטנות, פה 100, פה 200 פה 80 איש. אני צריך לבוא ולהופיע בשבילם גם כן.

שבוע שעבר התחלנו את הטור עם ההופעה בבאר שבע שהייתה מוצלחת מאוד, ההופעה הבאה היא בעכו ב4.9, שבוע לאחר מכן יש הופעה ב "צוללת הצהובה" בירושלים ב9.9 ואנחנו נקנח בבארבי ב15.9 ששם תהיה ההופעה הנועלת. אנחנו משלבים בטור הרבה אורחים, זמרים/זמרות. את ספיר J פוקס שהייתה ב The Voice שהיא זמרת אדירה, את מורן מגל שהיא זמרת ופסנתרנית מוכרת, את עידן ליברמן הסולן של Oceanic, את אורין שהיא זמרת מאוד מוכשרת עם קול יחודי שעבדתי איתה והקלטתי איתה בעבר ואת שי ברוך שהוא גיטריסט פנומן, גיטריסט טכני מדהים מירושלים. הטור הזה הוא פרפרי מדבר+ ננגן חומרים משני האלבומים, קצת קאברים ובעיקר ביצועים מרגשים מלווים בוידאו ארט איפה שנוכל. אנחנו מתכננים להשקיע הרבה ולתת מאיתנו המון ומקווים לראות את כולכם בהופעות.

רציתי באמת לשאול אותך על כל הנושא של המורשת המוזיקלית יותר לעומק. הייתי רוצה לשמוע באמת מהיכן הכל התחיל במשפחה ואיך זה חילחל אליך ואל שאר האחים והאחיות ובכלל שתספר לנו על הרקע המוזיקלי בהרחבה איפה הוא התחיל ואיך זה משפיע עליך

בשבילי, כשאתה מתמצת אותי כבן אדם. מעבר לכל מה שעברתי ו Orphaned Land והיי טק, וכלכלה ומשפטים וכל התארים והבלה בלה. בשבילי שני דברים חשובים – מוזיקה ומשפחה. משפחה מאז ומתמיד וגם העובדה שאני אבא לשלוש ילדות. בשבילי זה אותו דבר, המוזיקה מבינה את המשפחה והמשפחה נותנת לי כוח לעשות מוזיקה. סבא שלי ז"ל יוסי סאסי המקורי, היה חזן, הרב יוסי סאסי. נולד בסלוניקי והוא בעצם עלה מיוון לטריפולי ומלוב הוא ברח מהרדיפות והגיע לארץ. כאן הוא התיישב בכלום כמו כולם במעברות. הוא היה אדם חסר כל ועדיין רק עם המוזיקה והאמונה, הוא היה נגן עוד ופייטן הוא הכיר את הרזים והסודות של המקאמים, הסולמות האתניים על בוריהם. כל הפיקנטריה של הדברים האתניים והמשוכללים שאני היום עושה עם הגיטרה. סבא, הדבר הכי מדהים שהיה בו זה שהוא חי מכלום. הילדים שלו חיו מכלום, משסק מביצים שהתרנגולות הטילו בשכונה. הם היו עניים וחסרי כל. אפילו את הצ'קים שהיה מקבל מהרבנות הוא היה אומר להעביר לבית כנסת שיהיה לספרי תורה וארטיקים לילדים שיבואו ללמוד תורה. זה כאילו דור שאני לא יכול להתחיל לתאר אותו.

האדם הזה, אם עשירית ממנו חילחלה אלי אני יודע להסביר דברים טובים שקורים לי. באמת אני ממש מרגיש את זה בעצמותי. האדם הזה היה כזה טוב אני מרגיש שזו זכות להיות נכד שלו ועצם זה שהייתי בנוכחותו כל כך הרבה שנים, כנראה שזה עושה המון. זה דור שכבר לא חוזר, לגדל 10 ילדים ולהקדיש את עצמך למוזיקה ותורה בכלום אמצעים..כל הילדים המשיכו עם מוזיקה ואבא שלי גם. אבא שלי דוד, הוא הרביעי מבין העשרה, אבא שלי מסתבר שהוא היה זמר מאוד מוצלח בתחילת שנות ה-70' ועשה הרבה אירועים ואני גיליתי שהוא הקליט אלבום עם יעקב חממי ויהודה קיסר שנגנז כשאני נולדתי והוא הלך להיות כבאי. כי הוא רצה לפרנס את הילד שנולד. אבא שלי בעצם גנז את החלום שלו בשבילי. אני לא ידעתי על זה במשך כל הזמן הזה וגיליתי את זה לפני כמה שנים, 40 שנה אני ידעתי שיש לי אבא שאוהב לשיר עם המון שמחת חיים והמון ערכים. אדם באמת מדהים באנרגיות שלו ומאוד חיובי.
לגיטרה הגעתי לבד את המוזיקה שבו אני זוכר בזכרונות שלו שר בתחתונים בסלון וזה מדהים, במקום מסוים סגרנו מעגל בשנתיים האחרונות. "קח נורא אל נורא זה טוב לך, קח את הפיוט הזה זה טוב ללהקה שלך של הזה עם המטאל, זה טוב לך תנסו את זה" הוא כל פעם דירבן אותי לא אקטיבי מדי. ורק לאחרונה גיליתי על החלום שלו. אז תבין באיזו נקודה אני נמצא, אני בעצם אבא בעצמי, הילדות שלי מנגנות: הגדולה על חליל צד, האמצעית על תופים והקטנה מנגנת על הרהיטים בינתיים. רק לאחרונה הבנתי את החיבור הזה של אבא למוזיקה, ואז אני בדיוק מוציא אלבום שאומר ללכת אחרי החלום, בדיוק כשנולדה לי בת, כשעזבתי את הלהקה שהקמתי וקורה מה שקורה לאבא שהותיר אותו במצב לא קל וברור לי שהוא לא יחזור להיות כמו שהוא היה קודם. היקום מכנס את הכל נורא יפה. בעיני זה רוק אנד רול. זה לעשות ולהיות מי שאתה באמת. אם אתה רוצה לשבור חדרי מלון כמו Motley Crue כי הם עושים מה שהם באמת רוצים. הם לא לובשים עניבה והולכים למשרד. רוק אנד רול זה להיות אתה. מבחינתי אני עושה רוק אנד רול, אני אבא ואני מוזיקאי. אני נאמן לערכים שלי, מתייחס בכבוד לערכים, עושה את מה שאני אוהב ומה שאני טוב בו, מביא ערך לאחרים ומקרב לבבות דרך המוזיקה. לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה. במובן הזה מוזיקה ומשפחה משלבים כדי לייצג את מי שאני באמת.

מסר אחרון לאומה?

אממ…תהיו חזקים(צוחק) ואל תשכחו שבימים הלא קלים האלה יש לנו את ציווי החיים. אני חושב שדווקא היום יותר מתמיד כולנו צריכים לצאת, להנות, לא להסתגר בבתים אלא להוכיח קודם כל לעצמנו, בשם צלם האנוש שלנו ואחרי זה גם לאחרים להוכיח שאי אפשר בשם שום איום ממשי יותר או פחות להיות כבולים. בסה"כ אנחנו צריכים מימוש עצמי, להנות מדי פעם ופשוט לחיות את החיים. אני מאחל לכולם פשוט להיות חזקים ושיהיה לנו שקט ורגוע. יותר אני מקווה מעכשיו והלאה ובכל מקרה מקווה לראות את כולכם בהופעות.

לבוא ולראות שיש פרפרים במדבר 🙂

תבואו לראות את הפרפרים במדבר, מי שיצא מהבית לא יתאכזב, לשאר אנחנו נדאג.

תודה רבה יוסי

בכיף!